פסק דין
1. העותרים הם בני זוג, ולטענתם הם אזרחי אריתריאה. המשיב דחה את בקשתם ל"הגנה קבוצתית", המוענקת על פי מדיניותו לאזרחי מדינה זו, השוהים בישראל. מכאן העתירה.
העותרים טוענים, כי העותר הינו אזרח אריתריאי ובתור שכזה זכאי הוא להגנה קבוצתית הניתנת לאזרחי אריתריאה השוהים בישראל, ולחילופין הינו תושב אתיופי ממוצא אריתריאי ובתור שכזה הוא נרדף על ידי השלטונות באתיופיה, באופן המעמיד לו הגנה על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והפרוטוקול המשלים משנת 1967 (להלן: האמנה). על פי הטענה, גם העותרת, שהיא תושבת אתיופיה ממוצא אריתריאי, זכאית לאותה הגנה, בהיותה נרדפת באתיופיה על שום מוצאה.
2. אין חולק, כי העותרים הסתננו לישראל דרך מצרים: העותרת הגיעה לישראל בשלהי 2001 ואילו העותר הגיע לישראל באוגוסט 2002. עוד אין חולק, כי העותרת היא ילידת אתיופיה, ובה התגוררה כל חייה עד שהחליטה לעזוב, וכי העותר חי באתיופיה לפחות החל משנת 1992 (לטענתו, חזר לאריתריאה פעם אחת בשנת 1994 לאחר שהוכרזה עצמאותה, אולם משביקשו השלטונות לגייסו חזר לאתיופיה, ופעם נוספת חזר לאריתריאה לאחר מות אימו, בשנת 1996, נעצר על ידי השלטונות בשל השתמטותו מן הצבא, ושוחרר כעבור 12 יום, לא לפני שעונה על ידי כולאיו. עם שחרורו שב לאתיופיה).
3. המשיב קבע, כי העותרים לא עמדו בנטל להוכיח כי הם אזרחים אריתריאים.
בכל הנוגע לעותר נקבע בהחלטה מיום 22.3.11 (נספח ט' לעתירה), כי העותר אוחז בדרכון אתיופי חוקי, וכי הטענה לפיה זייף דרכון כזה על מנת שיוכל לעזוב את אתיופיה היא טענה תמוהה, שכן הדרכון (המזויף לטענתו), נושא את שם משפחתו, והסברו לפיו החליט להותיר את שם המשפחה על מנת שיזכור את שמו, ולהסתפק בשינוי השם הפרטי בלבד, אינו מתקבל על הדעת. בהחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר (החלטה מיום 11.9.11, נספח א' לעתירה) נאמר, כי חוות דעת של רכז המודיעין של מטה המעברים ביחידת ביקורת הגבולות קובעת, כי תעודת זהות אריתריאית שהציג העותר מזויפת, וכי קיימים ספקות ביחס למידת האותנטיות של תעודת הלידה האריתריאית שהציג. לעומת זאת, דווקא תעודת הזהות האתיופית נמצאה אותנטית, מה שמחזק את המסקנה בדבר היותו אזרח אתיופי.
אשר לעותרת, בהחלטה מיום 28.3.11 (נספח כ' לעתירה) נקבע, כי העותרת נולדה וחיה באדיס אבבה, וכי ברשותה דרכון אתיופי. בקשתה לעיון חוזר נדחתה בהחלטה מיום 15.5.11 (נספח ב' לעתירה), מן הטעם שאין הבקשה כוללת מידע חדש המצדיק עיון נוסף בהחלטה.
4. לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת המשיב לפיה העותר לא הוכיח שהוא אזרח אריתריאי. כעולה מגרסתו שלו בראיון שנערך לו על ידי נציבות האו"ם לפליטים ביום 9.3.03 (נספח כ"ו לעתירה), הרי שמיד עם הגיעו לאתיופיה (כאמור, בשנת 1992) נרשם העותר במשרדי ה- kebele ("מועצה שכונתית"), וקיבל תעודת זהות אתיופית. לא מצאתי פסול במסקנתו של המשיב לפיה טענתו של העותר, כי כשנתיים לאחר הגיעו לישראל קיבל לידיו תעודת זהות אריתריאית שהונפקה בשגרירות אריתריאה באיטליה, לאחר ששלח לשם העתק של תעודת הזהות הישנה שלו, אינה מעוררת אמון. כל כך, משום שעל גבי התעודה האמורה רשום שהיא הונפקה באדיס אבבה דווקא. העותר עומת עם נתונים אלה בראיון שנערך לו ביחידת ה- RSD בנובמבר 2010, והגיב על כך בשתיקה. על כל אלה יש להוסיף את חוות דעתו של רכז המודיעין הקובעת כי תעודת הזהות האריתריאית שהציג העותר מזויפת, שכן במקום המיועד לתמונה ניכרים סימני חיתוך המעידים על כך שהתצלום המקורי נחתך, ותצלום חדש הודבק במקומו (נספח כ"א לעתירה). לא מצאתי ממש בטענה לפיה יש להסתייג מממצא זה משום שלא הושווה לתעודת זהות אריתריאית אחרת, כזו שאין חולק על האותנטיות שלה. סימני החיתוך ברורים ונראים היטב על היקף התצלום, ומשכך לא היה כל צורך לערוך השוואה בין התעודה שהציג העותר לבין תעודה שאין מפקפקים במידת האותנטיות שלה.
ואילו ביחס לעותרת, לא נטען כי היא אזרחית אריתריאית, ולדבריה היא רואה עצמה כאתיופית ואין לה כל קשר לאריתריאה (ראיון משנת 2001, נספח ל"א לעתירה). על פי טענתה, הרשויות באתיופיה הן אלה שאינן רואות בה אזרחית שוות זכויות, והכל בשל מוצא משפחתה.
5. גם את טענתם של העותרים לפיה היה על המשיב להכיר בהם כאזרחי אריתריאה משהכיר בקרובי משפחתם (אחיה של העותרת ואחותו של העותר), השוהים בישראל, כאזרחים של מדינה זו, והעניק להם הגנה קבוצתית, אין בידי לקבל. בכתב התשובה הסביר המשיב כי בדיקת זהותם של אותם בני משפחה טרם הסתיימה, ומשכך אין ללמוד מן העובדה שבינתיים מסווגים הם כאריתריאים הזכאים להגנה קבוצתית אינה יכולה להועיל לעותרים. לא למותר לציין, בהקשר זה, כי כך נהג המשיב בעותרים עד להשלמת הליך הבדיקה. בשים לב לזרם המסתננים לתחומי המדינה, הגדל והולך, ובשים לב לקשיים הרבים הכרוכים בבירור זהותו של כל אחד ואחד מן הטוענים להגנה, בין כפליט על פי האמנה ובין מכוחה של מדיניות ההגנה הקבוצתית, אין לבוא עם המשיב חשבון על כך שתהליך הבדיקה מתמשך, ובינתיים נהנים הנבדקים מן הספק.
6. המסקנה אם כן היא, שבדין דחה המשיב את בקשתם של העותרים להגנה קבוצתית, מכוח אזרחותם האריתריאית.
7. אלא שבכך לא תם הדיון. שאלה נוספת אותה יש לברר היא האם צפויים העותרים לרדיפה באתיופיה, על רקע מוצאם. בעניין זה לא מצאתי את החלטותיו של המשיב מספקות, כפי אפרט להלן.
8. נראה, כי המשיב אינו חולק על כך שמוצא משפחתה של העותרת באריתריאה. בכל הנוגע למוצאו של העותר, לא מצאתי את החלטתו של המשיב ברורה בעניין זה, אם כי דומה שגם לגביו אין הוא חולק שמוצאו באריתריאה. בהקשר זה לא למותר להזכיר את העובדה, שבמהלך אחד הראיונות שנערכו לו, גילה העותר בקיאות בנתונים הנוגעים לסביבת מקום מגוריו באסמרה, בירת אריתריאה (בטרם עקר לאדיס אבבה).
9. העותרים שניהם הציגו "תעודות זהות כתומות", המונפקות, לטענתם, על ידי הרשויות באתיופיה, לאזרחים ממוצא אריתריאי, וכי תעודות אלה החליפו תעודות זהות "רגילות" שהיו בידיהם בטרם הוחרפה המתיחות בין שתי המדינות. המשיב לא פקפק באותנטיות של תעודות אלה (כך עולה מפורשות מחוות הדעת של רכז המודיעין, שבדק את התעודה שהציג העותר). לא מצאתי, כי הטענה שכך נוהגות הרשויות באתיופיה כלפי אלה שמוצאם אריתריאי, נבדקה, כפי שלא נבדקה הטענה לפיה מונעות הרשויות באתיופיה מאתיופים ממוצא אריתריאי הוצאת דרכון ופוגעות בחופש התנועה שלהם. ממילא לא נבדקה הטענה כי נושאי תעודות אלה (בהנחה שאכן מוצאות תעודות זהות מיוחדות לאתיופים שמוצאם באריתריאה), נרדפים באתיופיה על שום מוצאם, עד כדי חשש לחייהם, לחירותם, או לשלמות גופם. בהקשר זה הוצג על ידי ב"כ העותרים דו"ח CORI משנת 2010, המופיע באתר של נציבות האו"ם לפליטים, והמתאר את הקשיים בפניהם ניצבים אתיופים ממוצא אריתריאי. כאמור, עניין זה לא זכה להתייחסות בהחלטותיו של המשיב או במענה לעתירה. בנוסף לא מצאתי התייחסות של המשיב למסמכים מן הצלב האדום שהוצגו על ידי העותרים, והמעידים על כך שבני משפחותיהם, שהתגוררו בעבר באתיופיה, אותרו באריתריאה לאחר שגורשו מבתיהם (נספח ה' ביחס לבני משפחת העותר, נספח י"ט ביחס לבני משפחת העותרת). אכן, אני ערה לכך שהמשיב מפנה בהחלטותיו לקשיי אמינות העולים מגרסאותיהם של העותרים במהלך הראיונות השונים שנערכו להם, אולם נראה כי קשיים אלה לא נותחו אל מול אותם מסמכים, דו"חות מחקר וטענות המצביעים, לכאורה, על קשיים העומדים בפני אתיופים ממוצא אריתריאי. כאמור, טיבם של קשיים אלה, והשלכתם על עניינם של העותרים, לא בורר עד תומו.
10. נוכח כל אלה, מסקנתי היא כי דין העתירה להתקבל במובן זה שעניינם של העותרים יוחזר למשיב על מנת שתיבחן משמעות היותם אתיופים ממוצא אריתריאי, על כל היבטיה, הן אלה הנובעים מגרסאותיהם שלהם והן אלה העולים מן המסמכים הרלוונטיים השונים. מאליו מובן, כי עד לקבלת החלטה מחודשת בעניינם, לא יורחקו העותרים מן הארץ.
המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ב' ניסן תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.