- בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.
- ביום 29.11.18, בעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המשטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 60 יום. זאת לאחר שביום 24.11.18 ניטל רישיונו של המבקש, נוכח מעורבותו בתאונת דרכים בה נחבל הולך רגל חבלה של ממש.
- ההחלטה ניתנה בקשר לתיק תאונת דרכים של המשטרה, שמספרו 522356/2018, ממנו עולה כי ביום 24.11.18, בשעה 19:00, נהג לכאורה, המבקש ברחוב הרצל 35, בנהריה, ופגע בהולך רגל שחצה את הכביש, ולכאורה חשוד בעבירות של התנהגות ללא זהירות בכביש וחבלה של ממש.
- בבקשה טוען ב"כ המבקש לשורה של נסיבות, שיש בהן כדי להסיר מהמבקש את האחריות לגרימת התאונה, כלהלן:
א. הולך הרגל חצה את הכביש מאחורי רכב "מיצובישי פג'רו", שגובהו כגובה הולך הרגל, והיה מוסתר לעין עד שעבר את רוחב הרכב.
ב. רכב הפאג'רו עמד בצד ימין של מסלול נסיעת המבקש, נגד כיוון התנועה, כשפנסי חזיתו מאירים כלפי חזית רכב המבקש שהתקרב למקום.
ג. מזג האויר היה גשום, והולך הרגל, שלא היה מצויד במטרדיה, התפרץ לכביש במטרה להכנס למושב הנוסע מימין של רכב הפג'ארו.
ד. כשהולך הרגל נגלה לעין הוא פגע בדופן ימין של רכב המבקש, מה שגרם לפציעתו ולנזק לצד ימין של רכב המבקש, באזור המראה הצדדית.
ה. התאונה ארעה בשבריר שניה, בו נגלה הולך הרגל למבקש, כשחזית רכב המבקש כבר עברה את קו החציה של הולך הרגל, ובנסיבות אלה המבקש לא יכול היה למנוע אותה.
ו. לתנאי מזג האויר ששררו במקום ולאורות הפאג'רו המאירים, היו תרומה משמעותית לתאונה.
זאת ועוד, ציין ב"כ המבקש כי השימוע למבקש נערך 5 ימים לאחר שרישיונו ניטל ממנו, בניגוד לחוק, המחייב לערוך את השימוע תוך 3 ימים, ויש בכך כדי להביא לפסלותו.
נטען כי נימוקי הפסילה לא התייחסו לנסיבות המקרה, אלא הושתתו על מדיניות המשיבה. הקצין הפוסל לא התייחס לחומר הראיות בתיק, פציעת הולך רגל, אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כנימוק בהחלטת הקצין ולחובת מבקש, הנוהג מזה 60 שנה, עבירת תנועה בודדת, שגם היא נמחקה מחמת התיישנות.
הוטעם כי המבקש זקוק לרישיון נהיגתו להסעת ****, חולת סרטן, לטיפולים רפואיים, ולצורך עבודתו במעלות.
- התייצבו לדיון לפני באי כוח הצדדים.
בדיון הוסיף וטען הסנגור כי יש לערוך שימוע עד 3 ימים מיום ביצוע העבירה לכאורה ובמקרה זה השימוע נערך 5 ימים לאחר מכן. צוין כי חומרת פציעה אינה צריכה להוות משקל בהגשת כתב אישום ויכול ויינתן לה משקל בענישה.
ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, מדובר בתאונת דרכים, שתוצאתה חבלה של ממש, הולך הרגל עדיין מאושפז, ובהכרה מעורפלת. הפגם אותו מציין ב"כ המבקש, בשימוע, אינו יורד לשורשו של עניין, שכן אין המדובר במקרה בו המבקש לא קיבל התייחסות כל אותם 5 ימים, שכן הוא זומן ליום 27.11.18, וקיבל הארכה לזימונו עד ליום 29.11.18, יום השימוע.
המשיבה הפנתה את בית המשפט לחומר הראיות, ממנו עולה, לגישתה, כי קיימות ראיות לכאורה לאשמת המבקש לגרימת התאונה, ולנסיבות התאונה הקשות.
- פסילה מנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו. הוראת סעיף 48 לפקודה קובעת כי בית המשפט רשאי לבטל פסילה מנהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור.
באשר לראיות לכאורה:
- תיק המשטרה הוגש לעיוני.
מהודעת המבקש עולה כי התאונה ארעה ביום גשום והתאורה במקום הייתה חלשה. במהלך הנהיגה שמע המבקש חבטה חזקה בצד ימין של הרכב, עצר את הרכב, וירד לבדוק מה ארע. לדבריו, נסע במהירות של 30-40 קמ"ש. המבקש ציין שלא הבחין בהולך הרגל טרם התאונה.
מהודעתו של אביב גל, נכדו של המבקש, שנסע עמו ברכב, עולה כי במהלך הנסיעה שמע "בום", יצא מהרכב לבדוק מה קרה וראה את הולך הרגל מוטל על הכביש. הנכד מסר כי מזג האויר היה גשום וכי התעסק בנייד בעת האירוע ולכן לא הבחין בהולך הרגל.
מהודעתו של אחיו של הנפגע, **** , אשר נהג ברכב הפאג'רו, עולה כי זה החנה את רכבו כשחזית הרכב לכיוון דרום. בעת שהנפגע התקדם לכיוון הדלת האחורית של רכבו, רכב המבקש, שהגיע מכיוון דרום לצפון, פגע בו ועצר. כשנשאל מה לבש אחיו, השיב: "מכנס וחולצה שחורה". כשנשאל האם אחיו נכנס בין רכבים חונים, השיב: "כן מהשער של הבניין נכנס בין רכבים והמשיך ישר לכיוון הרכב שלי כאשר הפנים שלו לכיוון צפון". כשנשאל האם אורות הרכב שלו דלקו, השיב בחיוב.
אשת הנהג, שנסעה ברכב עם בעלה, *****, מסרה כי הנפגע הגיע לכיוון רכבם ורכב שנסע מדרום לצפון פגע בו. היא ציינה כי לא ראתה כיצד פגע בו, אך שמעה את הפגיעה.
משרטוט דוח בוחן עולה כי לאחר חקירת הנהג שמסר כי אורות רכבו היו דלוקים, בעת האירוע, נערך ניסוי שדה ראיה חדש ונמצא שניתן לראות הולך רגל בסמוך לרכב, רק כאשר הרכב נמצא במרחק של 13.2 מטר. צוין כי דובר בלילה גשום והמקום מואר חלקי.
לאחר שעיינתי בראיות, סבורני כי בשלב זה, קיים קושי לקבוע כי קיימות די ראיות לכאורה, להוכחת אשמתו של המבקש בביצוע העבירה לכאורה.
באשר למסוכנות:
- מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.
נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על תנאים חיצוניים בעיתיים - לילה גשום, מקום התאונה מואר
באופן חלקי, לבושו של הולך הרגל היה שחור, הולך הרגל התכוון להיכנס לרכב הפאג'רו מכיוון הכביש, כשהמבקש, בהתאם לניסוי שדה הראיה, יכול היה להבחין בו רק ממרחק של 13.2 מטר בלבד.
לעניין עברו התעבורתי של המבקש – המבקש, נהג משנת 1958, ולחובתו דוח אזהרה אחד מיום 3.12.17.
יצוין כי גליון הרשעות מעין זה, של נהג הנוהג מזה 60 שנה, וצבר לחובתו דוח אזהרה אחד, בגין עבירה של נוסע במושב אחורי לא חגור, הוא נדיר מאוד במחוזותינו. גיליון זה מעיד יותר מכל כי עסקינן במבקש שנהיגתו בדרכים זהירה במיוחד ומהמשך נהיגתו לא נשקפת כל מסוכנות.
- זאת ועוד, סעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה קובע כי מיום הזימון לשימוע ועד למועד קיום השימוע, צריכים לחלוף עד 3 ימים. ביום 24.11.18 ניטל רישיונו של המבקש ונמסרה לו הזמנה לשימוע שאמור היה להיערך תוך 3 ימים, ביום 27.11.18. ביום 27.11.18 ניתן לו אישור לנהוג עד יום 29.11.18 והמבקש זומן לשימוע ליום 29.11.18. קרי, השימוע נערך בחלוף 3 הימים, ושלא כנדרש על פי חוק. גם אם אקבל את הטענה כי אין זה פגם היורד לשורשו של עניין, הרי שלאחר שעיינתי בנימוקי הקצין הפוסל, מצאתי כי לא היה בהם די כדי להביא לפסילתו של המבקש. נדמה כי נסיבות התאונה ועברו התעבורתי של המבקש לא נשקלו באופן הראוי במקרה זה. הגם, שלצערי, עסקינן בתאונה קשה
שכעולה מחומר הראיות, מצבו של הפצוע עדיין מוגדר קשה, אין בכך די כדי להביא לפסילתו של המבקש.
- לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי אין בפני נסיבות המצדיקות פסילת רישיונו של המבקש למשך 60 יום. נוכח האמור, רישיונו של המבקש יוחזר לו לאלתר.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.
זכות ערר כחוק.
ניתנה היום, ה' טבת תשע"ט, 13 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.
