ולץ דימיטרי ואח' נ' מלון אסטרל סיסייד

פסק דין

1. התובעים התארחו עם משפחתם במלון אסטרל סי-סייד (להלן : "המלון") בין התאריכים 14-16/6/2009. ענינה של התובענה בטענת התובעים כי נגרם להם קלקול קיבה כתוצאה מהאוכל במלון.

2. לטענת התובעים, בלילה השני לשהותם במלון, לאחר ארוחת הערב, חשו התובעים 1 ו -2 (שהם בני זוג) שלא בטוב, למחרת מצבם החמיר, היה להם חום של 37.7 מעלות, הם פנו לחדר מיון שם קיבלו עירוי ואנטיביוטיקה, ולטענתם נאמר להם כי מדובר בהרעלה מהאוכל וקלקול קיבה. עוד נטען כי בנסיעה לביתם גם התובעת 3 (אימו של התובע 1) חשה לא בטוב, עם אותם סימנים אשר הופיעו אצל התובעים 1 ו – 2. (יש לציין כי בכתבי הטענות שינו הצדדים את סדר התובעים וההתייחסות היא לכותרת פסק הדין לעיל).

4. הוגשו תעודת חדר מיון של התובעים 1 ו – 2, מהן עולה כי הם סבלו משלשולים והקאות, והחום היה 37.5 ו – 37.2. ביחס לתובעת 2 צויין כי אין ממצא חריג בדיקה גופנית, וביחס לתובע 1, מהמעט שניתן להבין מהתעודה הרפואית, נראה כי הממצאים תקינים.

אין בתעודות חדר המיון כמו גם במסמכים רפואיים בגין ביקור אצל רופא, כל אינדיקציה לטענה כי נאמר לתובעים כי מדובר בהרעלה מאוכל.

5. הנתבעת מכחישה כל קשר לחשיפה למזון או שתיה אצלה, טוענת כי הדבר לא הוכח, מפנה למסמכים הרפואיים אשר אינם מעידים על אבחנה של הרעלת מזון, ומוסיפה כי איש מבין 112 הסועדים בארוחת הערב המדוברת, כמו גם איש מבין 1,449 הסועדים במהלך שהיית התובעים במלון, לא פנה בתלונה על טיב האוכל.

6. הנתבעת מוסיפה כי קיבלה אישורי תקינות תברואתית על פי דין ועמדה בכל ציווי על פי כל דין, ואף למעלה מהמצופה ממלון סביר בכל הקשור לניהול מטבחה ואיכות מוצריה, היא גיבשה נהלים קפדניים לתחזוקה שוטפת של המטבח, והיא אוכפת פיקוח יעיל ומקצועי אחר נהליה.

7. העידו התובעים, נציג הנתבעת וכן המנהל התורן בערב בו נערכה ארוחת הערב האמורה.

התובעים חזרו על טענותיהם והגישו מסמך אשר נטען כי ניתן בחדר המיון (ת/1) ואשר כותרתו "הוראות למטופל הסובל מקלקול קיבה".

8. המנהל התורן העיד כי בשעות הערב הגיעו אליו התובעים וטענו כי יש להם כאבי בטן ושלשולים מהבוקר. הוא מעיד כי היו אצלם קרוב ל – 200 איש אולם לא קיבלו תלונה מאיש. לדבריו 4 אנשים פנו אליו בטענה לקלקול קיבה מאותה הקבוצה, אולם רק שניים הלכו לחדר מיון.

9. הוגש דו"ח אשר הכין המנהל התורן בתאריך 16.6.2009 (נ/2), אשר מתיישב עם עדותו של המנהל התורן.

10. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוגשו באתי למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח קשר סיבתי בין מזון או שתיה אשר הוגשו להם במלון לבין האירוע במסגרתו לא חשו טוב כאמור.

11. התובעים טוענים בעדותם כי אכלו רק ארוחות בוקר וערב, ביום השני לא אכלו מאומה בצהריים, התובע 1 היה כל היום בבריכה, ארוחת הבוקר היתה בשעה 9, והוא טוען כי לא אכל ארוחת צהריים "לא אכלתי שום דבר".

במענה לכך טוען נציג הנתבעת כי מדובר היה בחודש יוני וייתכן כי מדובר בהתייבשות. אני סבור כי לא ניתן לשלול אפשרות זו.

13. אני נותן אמון בעדותו של המנהל התורן, אשר היתה אמינה, ולפי נ/2, לא היו תלונות מאורחים אחרים.

14. אין במי מהמסמכים הרפואיים כל אינדיקציה לקשר כלשהוא למזון או להרעלה ממזון. אינני רואה במסמך אשר קיבלו התובעים (ת/1) כמסמך אשר ניתן לייחס מכוחו ממצא רפואי כלשהוא.

15. גורמים שונים יכולים להביא לסימפטומים מהם סבלו התובעים, ואין בפני ראיות להוכחת קשר סיבתי בין הסימפטומים לבין מזון או שתיה מהמלון.

16. היעדר ראיות לסימפטומים כאמור אצל האורחים האחרים במלון, אשר אני למד כי לא היו מעטים, מחליש את הסבירות לקיומו של קשר סיבתי כאמור.

17. מכל האמור אני קובע כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח קשר סיבתי כאמור, ואין בפני ראיות להוכחת אחריותו של המלון לסימפטומים מהם סבלו.

18. לפיכך התביעה נדחית. בנסיבות הענין לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.