1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע-יליד 1962, לטענתו, כתוצאה מתאונה שארעה במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה המבטחת של הנתבעת.
ע"פ הנטען בכתב התביעה, ביום 20.8.13,בעת שעבד התובע אצל הנתבעת בעבודות אחזקה וגינון באזור המתנ"ס בגוש חלב, נחתך באופן עמוק, מסכין יפנית באצבע 1 בכף יד שמאל (להלן: "התאונה"). התובע טען לאחריות הנתבעת מכוח הכלל של "הדבר מדבר בעדו", או דבר מסוכן וכן מחמת רשלנותה.
כתוצאה מהתאונה פונה התובע לבי"ח זיו בצפת ואובחן חתך עמוק באצבע 1 בכף יד שמאל (להלן: "האצבע"),וכן קרע בגיד והתובע נותח וטופל. התובע נזקק לבדיקות וטיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק ובתאריך 9.9.14,עבר ניתוח נוסף לקבוע המפרק הבין גלילי של האגודל.
התובע הגיש חוות דעת רפואית על פיה נותרה לו כתוצאה מהתאונה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 12.5% ונכות בגין הצלקת בשיעור 5%. הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית על פיה נותרה לתובע נכות בתחום האורתופדי בשיעור 10% וכי בגין הצלקת לא נותרה נכות לצמיתות.
בהתאם להסכמת הצדדים מיום 23.11.15,הוסכם כי נכותו הצמיתה האורטופדית של התובע תעמוד על 10 % וכי לעניין הצלקת בית המשפט יתרשם ממראה הצלקת של התובע עצמו במהלך הדיון.
2.הנתבעת הכחישה את רשלנותה וטענה כי מדובר בעובד ותיק ומנוסה וכי היא סיפקה לתובע סכין יפנית תקנית וללא פגם. לחילופין טענו הנתבעות לאשם תורם מלא של התובע להתרחשות התאונה ואף הכחישו את הנזקים הנטענים.
מטעם התובע העיד התובע וכן מזכיר הנתבעת, מר אליאס סאבא (להלן: "המזכיר").כן נחקר על חוות דעתו, מר אילן שפירא מנכ"ל חברה לשירותי בטיחות, גיהות ובריאות תעסוקתית, אשר נתן חוות דעת מטעם התובע (להלן: "מומחה התובע"). מטעם הנתבעות נחקר על חוות דעתו מר בועז מוגילבקין שמאי ,קצין בטיחות מורשה ובעל כשירות כממונה בטיחות, אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעות (להלן: "מומחה הנתבעות").
דיון והכרעה
3.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש להטיל על הנתבעת אחריות להתרחשות התאונה, אם כי לתובע אשם תורם משמעותי. לצורך הטלת אחריות על התובע להוכיח קיומם של יסודות עוולת הרשלנות: חובת זהירות, הפרת חובת הזהירות וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק שנגרם בגינה. אין די בעצם העובדה שהנפגע הוא עובד כדי להקים אחריות למעביד, שהרי אחריות מעביד אינה אחריות מוחלטת.
לעניין עצם שאלת קיומה של חובת זהירות, כבר נקבע בפסיקה כי מערכת יחסי עובד - מעביד, מקימה חובת זהירות מושגית של המעביד כלפי עובדו. הלכה היא כי מעביד, חב כלפי עובדו, חובת זהירות רחבה, הכוללת את החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד בכל הנוגע לשיטת העבודה ולפקח על ביצועה הנאות של שיטת העבודה תוך יישום הוראות הבטיחות (ראה ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225).
יחד עם זאת שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית והטענה להפרתה הינה ספציפית למקרה הנבחן שכן כאמור, אין המדובר בחובה מוחלטת. לפיכך,המעביד אחראי למנוע סיכונים בלתי סבירים, ואולם, לא מוטלת עליו אחריות למניעת סיכונים סבירים.
בצד האמור אדגיש כי למרות שאין המדובר באחריות מוחלטת, הפסיקה קבעה שעל מעביד לקחת בחשבון גם שעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך העבודה וכלפי העבודה, אפילו הוזהר מלכתחילה מפני הסיכונים. (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו ואח', פד"י לו(2) 592)..
4.בהתאם לחוות דעת מומחה התובע, סכין יפנית אינה מתאימה לחיתוך צינורות שכן לצינורות כושר התנגדות גבוה לחיתוך בגלל העובי, המרקם והתאמתם לשימוש בשטח פתוח. לפיכך, לטענת המומחה, קיימים כלי עבודה בטוחים וחזקים יותר מסכין יפנית לחיתוך צנרת גינה והנתבעת התרשלה בכך שלא סיפקה לתובע כלי עבודה מתאימים. כן טען מומחה התובע שהנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובע בכך שלא סיפקה לו כפפות לעבודה עם סכין, העסיקה אותו כשהוא עובד באתר לבדו וכן בכך שלא קיימה הדרכת בטיחות נאותה בהתאם לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה ואף ממונה הבטיחות מטעמה לא כתב, או הביא לידיעת התובע, נוהל מפורט כיצד לעבוד עם סכין יפנית.
מומחה הנתבעות לעומת זאת סבר כי ניתן לחתוך צינור מים מגומי עם סכין יפנית בבטיחות ולדעתו, כשעושים זאת בזהירות המקובלת, אין סכנה. עוד סבר מומחה הנתבעות, כי אין צורך בהדרכה מיוחדת, או השגחה, ביחס לפעולה כה פשוטה. המומחה הפנה לכך שמדובר בגנן מזה 20 שנה אשר עסק פעמים רבות בחיתוך צינור גומי וכי אילו היה עושה זאת בזהירות, לא היה נפגע.
5.לאחר ששקלתי את דעת המומחים ואת הראיות שבפני, שוכנעתי כאמור, כי יש להעדיף את חוות דעת מומחה התובע לעניין רשלנות הנתבעת, אם כי, בנסיבות, גם לתובע אשם תורם משמעותי:
מהעדויות שבפני עולה כי לתובע לא סופקה כל הדרכה, הן בקשר לעבודתו והן הדרכת בטיחות (הנתבעת לא הציגה ראיה להדרכה מסוג כלשהוא שעבר התובע). ראה בעניין זה בעדות המזכיר אשר לא ידע על כל הדרכה שעבר התובע והבהיר: "אני לא מכיר הדרכה בתחום הגינון, אך לדעתי לא הועברה הדרכה בעניין בטיחות, אני לא ממונה...סביר שלא קיבל" (עמ' 7 שורות 22-25). גם התובע אישר בחקירתו כי לא קיבל כל הדרכה שהיא וכי למעשה עבודת הגננות שביצע עד מועד התאונה, הייתה עבודת גננות קלה ,השקיה וכיוב', שלא כללה גיזום שכן :"העצים קטנים לא צריכים גיזום" (עמ' 19 שורה18-23).
למרות ניסיון הנתבעות לצייר את התובע כגנן ולמרות שאף חזרו על הטענה בסיכומיהן וטענו כי מדובר ב"עובד תעשיה ובניין לשעבר וגנן במשך 20 שנים"(סעיף 3 לסיכומיהן), שוכנעתי כי התובע עבד כאיש אחזקה ובין לבין ,נדרש, במסגרת עבודתו, לבצע גם עבודות גינון קלות. המזכיר העיד כי התובע עבד בכל סוגי עבודות תחזוקה שנדרשו כגון החזקת כבישים, תיקון מדרכות, גינון, השקיה ,שרברבות, עבודות צבע (עמ' 8 שורות 10-13 וכן עמ'10 שורות 22-24). גם התובע העיד כי אין לו תעודת גנן וכי עבד כאיש אחזקה ובין היתר, ביצע עבודות גינון. הנה כי כן, המדובר בעובד אחזקה -"כלבויניק", שנדרש לבצע, בין היתר, גם עבודות בתחום הגינון, אך לא גנן במקצועו.
לא רק שהתובע לא קיבל הדרכה, אלא שהסתבר מהעדויות שהושמעו בפני כי התובע גם לא קיבל כל הנחיות ברורות ביחס לציוד שהינו נדרש לעבוד עימו וכפי שהמזכיר העיד: "כל מנהל מחלקה יש כלים מסוים שהוא מבקש...עובדי אחזקה יכולים לבקש כפפות ,סכינים וכל הציוד" הדגשה שלי ר.א(עמ' 7 שורות 30-31).ובהמשך: " יש מחסן קטן שיש שם ציוד, סכין יפני, או כל ציוד אחר לצורך עבודה שוטפת נמצא במחסן, לכן אני מניח שאם התובע צריך לבצע עבודה מסוימת, הוא לוקח כלים ומחזיר אותם, אני לא מחלק ולא נותן ציוד" (עמ' 9 שורות 17-20).
אלא שמעביד סביר, כן אמור ליתן לעובדיו את הכלים וציוד המגן הנדרשים לביצוע העבודה, להנחות אותם ולוודא כי הם משתמשים בכלים וציוד מתאימים ובטוחים ולא להותיר את הבחירה לעובד עצמו אשר "יכול לבקש" את הנדרש.
עוד עולה מעדות המזכיר, כי למעשה באותו מחסן, לא היה כלל כלי אחר המתאים לחיתוך צינורות, כמו מזמרה וכשהמזכיר הופנה למכשירים עליהם המליץ מומחה התובע כבטיחותיים יותר לחיתוך צינור גומי, השיב:" אני לא מכיר את הכלי שאתה מציג לי, אני מניח גם שאין דבר כזה במועצה"(עמ' 10 שורות 1-3). אציין כי התובע בחקירתו השיב פעם אחת כי בארון כלים קיימת מזמרה(עמ' 19 שורות 30-31) ואולם, לאחר מכן השיב כי "אין לנו כזה".(עמ' 20 שורות 1-3). יחד עם זאת, לאור תשובת המזכיר עצמו, שוכנעתי כי התובע לא הבין למעשה את השאלה שנשאל בתחילה וכי יש להעדיף את תשובתו בהמשך, התואמת גם את עדות המזכיר כי לא הייתה כלל מזמרה במחסן הנתבעת. בכל מקרה, ברי כי משהתובע לא קיבל את הציוד והכלים ולא הונחה איזה ציוד נדרש, או עדיף ובטיחותי יותר לביצוע העבודה ומשלא עבר כל הדרכה שהיא בנושא גינון או בטיחות, הרי גם אם הייתה מזמרה באותו מחסן, אין להטיל עליו אחריות בשל כך שלא בחר להשתמש בה, או לבקש אותה ונטל במקומה סכין יפנית.
6.בין עדות מומחה הנתבעת לעדות מומחה התובע, ביחס לכלי המתאים לחיתוך צינור גומי, אני מעדיפה את עדות מומחה התובע. גם אם ניתן לחתוך צינור גומי, שאינו צינור pvc,עם סכין יפנית (ולא התרשמתי כי מדובר, כטענת הנתבעות, בזיוף מכוון מטעם מומחה התובע בעניין זה), סבורתני כי בכל מקרה אין המדובר בפעולה שכיחה של חיתוך קרטון, או כיוב', שבשגרה נעשית בסכין יפנית. המדובר בחיתוך מיוחד שלא הוכח כי התובע נדרש לבצע בעבר. גם אם אחד הכלים הנראה בתמונות שצרף מומחה התובע לחוות דעתו מתאים לצינור pvc דווקא, עדיין קיימים כלים נוספים הנראים בתמונות והמתאימים לחתוך צינור גומי בבטיחות יותר מאשר סכין יפנית. כפי שהמומחה הבהיר בחוות דעתו, לצינורות גומי,(גם אם אינם pvc ) יש התנגדות גבוהה לחיתוך בגלל העובי והמרקם והתאמתם לשימוש בשטח פתוח. הדוגמאות שהציג ב"כ הנתבעות בחקירתו, אינן דומות למקרה דנן. אין המדובר בחיתוך גזר, או ירקות שגרתיים אחרים, כפי שנשאל המומחה. מדובר בצינור שחיתוכו אינו דבר שבשגרה. בכל מקרה וגם אם ניתן לחתכו בסכין יפנית, ברי כי על העובד להפעיל מאמץ לצורך החיתוך והיה אמור לקבל הדרכה באופן כללי לגבי בטיחות בשעת החיתוך, לדוגמא-להניח את הצינור על משטח, או להשתמש בכפפות במסגרת עבודה עם כלי חד. וראה בעדות המומחה: "קודם כל אתה חייב להדריך א העובדים שלך פעם בשנה. ההדרכה הזאת כוללת כל מה שקשור לעבודה, במקרה שלך גינון, אם זה חיתוך צינורות, עבודה עם חרמשים ומכסחות דשא. חיבים להדריך את העובד אפילו שיש לו ניסיון של 20 שנה. פעם בשנה...לעבוד עם כלים שמתאימים לו...בנושא חיתוך צינור? שהצינור יהיה חתוך ישר בזווית 90 מעלות, שצריך לחבר את הצינור הזה.... להניח את הצינור על משטח ישר. עמ' 23 שורות 19-30 ועמ' 24 שורות 1-6).
ראה בעניין זה ע"א 284/64 בית חרושת "אלבר" בע"מ נ' גולדמן, פ"ד יט(1) 371, נפסק:
"מעביד חייב להזהיר את עובדו על הסכנות הצפויות לו בעבודה ולהדריכו בדרכי עבודה נאותות בייחוד כשהוא חדש ובלתי מנוסה. חוסר אזהרה והדרכה מהווה רשלנות מצד המעביד".
בעניין חיתוך עם סכין יפנית ראה לדוגמא ת"א 76521/95 יוחנן נ. חברת תדיראן בע"מ. אמנם שם דובר בעיבוד מארז פלסטיק באמצעות סכין יפנית ואולם הדברים שנאמרו יפים גם לענייננו:
" נקודה נוספת המחייבת דיון הינה, האם תודרך התובע בעבר בנושאי בטיחות בעבודה ונהלי ביצועה. לשאלה זו השלכות ישירות על הטלת האחריות על מי מהצדדים.... ומכאן עולה, כי הנתבעת הדריכה את עובדיה בנושאי בטיחות בעבודה באופן כללי. אולם, כפי שהעיד התובע, לא ניתנה לעובדים כל הדרכה ספציפית לסוג העבודה נשוא הדיון, והנתבעת 1 לא הדגישה מעולם לעובדיה כי עליהם להשתמש בפצירה בעבודה זו ...מהאמור לעיל עולה, כי על אף ההדרכות הכלליות שנתנה הנתבעת 1 לעובדיה בנושאי בטיחות, הרי שלא טרחה מעולם לייחס חשיבות לאופן ביצוע העבודה בה עסקינן, ונראה, כי נוהג העבודה שהשתרש היה שימוש בסכין יפנית. משלא סיפקה הנתבעת 1 נהלי עבודה מפורשים ואף לא דאגה להכשיר את עובדיה בשימוש בפצירה, הרי שיש לקבוע כי התרשלה. באשר לאמצעי מיגון - לטענת התובע התרשלה הנתבעת 1 בכך שלא סיפקה לו כפפות קצבים ומלחציים, על מנת שיוכל לאחוז את הקופסה בדרך בטוחה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 3-6).לעומת זאת טוענת הנתבעת 1, כי לא היה עליה לספק לתובע אמצעים אלה, שכן ביצוע העבודה בדרך מקובלת, באמצעות פצירה, אינו מצריך שימוש בהם. לאחר שנוכחתי לדעת, כי הנתבעת 1 לא מצאה לנכון להורות לתובע כיצד לעבוד ובאילו מכשירים עליו להשתמש, היה עליה לצפות, כי בסוג כזה של עבודה ייתכן ויעשה שימוש בכלי חד המצריך אמצעי מיגון (וכך גם גרס מר מרכוס, עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 8)מכל האמור לעיל, אני סבורה, כי הנתבעת 1 חבה לתובע חובת זהירות קונקרטית בנסיבות המקרה שפורטו להלן, הכוללת מתן הוראות מדוייקות לביצוע העבודה, מתן הדרכות שוטפות בנושאי בטיחות וכן העמדת אמצעי מיגון המתאימים לסוג העבודה אותה נדרש התובע לבצע. אין לקבל את טענת הנתבעת 1, לפיה מדובר בסיכון סביר הנובע מפעולת חיתוך פשוטה באמצעות סכין יפנית. הוכח, כי העבודה לה נדרש התובע היתה עבודה עדינה ומיוחדת אשר אינה שקולה לחיתוך שכיח של נייר או קרטון המבוצע באמצעות סכין יפנית, פעולה אשר אינה נושאת סיכון בלתי סביר.התובע העיד, כי עבודות מסוג זה לא בוצעו בתדירות גבוהה ועל כן גם השימוש בסכין יפנית אינו בגדר פעולה יומיומית הנושאת סיכון אשר ניתן לצפותו (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 12-14).הדגשות שלי ר.א.
כאמור, במקרה ההוא כן ניתנו הדרכות כלליות בנושא בטיחות ולמרות זאת, הכיר ביה"מ באחריות הנתבעת אשר לא דאגה להדרכה ספציפית.
במקרה שבפני לא הוכחה כל הדרכה שהיא ואפילו לא כללית, אי פעם!! טענת הנתבעות בסיכומיהן, כאילו אין צורך בהדרכות, נהלי בטיחות וחידודם מעת לעת, ביחס לעובדים ותיקים, אינה תואמת את ההלכה הפסוקה ביחס לחובות המעביד.
עוד שוכנעתי כי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות של הנתבעת לפגיעת התובע.
מלבד העובדה שהתובע לא הונחה להשתמש בכלי מתאים לחיתוך הצינור, הוא אפילו לא קיבל הדרכה כללית לגבי כללי זהירות בעבודה עם כלים חדים. במידה והנתבעת הייתה מדריכה את התובע לעניין נהלי בטיחות בכלל ובעבודה עם כלים חדים בפרט (כגון שימוש בכפפות בעת עבודה עם כלים חדים, או הנחת הצינור על שולחן בעת החתוך או שימוש בכלים בטיחותיים יותר לחתוך צינור, כפי שהציע מומחה התובע),יכולה הייתה התאונה להימנע.
7.בשולי פרק זה אציין כי אכן היו מקרים בהם לא נקבעה אחריות למעביד בגין פציעת עובדו כתוצאה משימוש בסכין יפנית. אולם, המדובר היה בנסיבות שונות והתנהלות שונה של המעביד. כך לדוגמא בת"א 27797-04-11 מונולסון נ. חשמל מוזס בע"מ, פס"ד אליו הפנו הנתבעות בסיכומיהן, התייחס ביה"מ לכך שהתובע (בניגוד למקרה שבפני), לא הגיש חוות דעת מומחה התומכת בטענותיו כי השימוש בסכין יפנית היה לא סביר באותן נסיבות והיה מקום להשתמש בכלי אחר, או כאילו נדרשו כפפות לעבודה עם הסכין. כן קבע ביה"מ שם, שההתרשמות הכללית שם הייתה כי המעבידה נקטה בכל אמצעי הזהירות ופעלה לשם הבטחת סביבת עבודה בטוחה: היה שם במקום מפקח בטיחות ואף ניתנה לעובדים הדרכת בטיחות.
כאמור, במקרה דנן:הגיש התובע חוות דעת מומחה, אשר מצאתי לאמצה בדבר קיום כלים בטוחים יותר לחיתוך צינור גומי ובעיקר, לא התרשמתי כי הנתבעת סיפקה לתובע סביבת עבודה בטוחה: לא הוצגה בפני ולו הדרכה אחת ואפילו לא כללית, בענייני בטיחות, שקיבל התובע ואף השימוש בציוד מגן לא היה הנחיה, אלא "עובדים יכלו לבקש", כפי שהעיד המזכיר. אמצעי בטיחות, אינם עניין לבחירת העובד ואין די בקיום כפפות, או כלים מתאימים במחסן (למרות שכפי שצוין לעיל, לדברי המזכיר אף כלל לא הייתה מזמרה במחסן),אלא על המעביד מוטלת האחריות להנחות את העובד להשתמש בכלים ובציוד בטיחותי ואף לוודא כי הינו עושה כן.
וראה מקרים בהם מצא ביה"מ לקבוע אחריות למעביד, אפילו שעה שדובר בחיתוך רגיל של ירקות בסכין יפנית,אלא שהמדובר היה בירקות חזקים וקשים מהמקובל: ת"א 10931/07 יניב כהן נ' לוי גד שם קבע ביה"מ כי בחיתוך ירק קשה, כגון תירס, המצריך אחיזה חזקה יותר והפעלת כוח, אחראי המעביד ברשלנות בכך שלא סיפק אמצעי הגנה. ת"א 19328/08 צ'צ'שווילי נ. מדינת ישראל ,שם דובר בחיתוך של דלעת ונקבע כי מאחר שמדובר בירק קשה ,שאינו שגרתי ומאחר שמדובר בסכין שהינה דבר מסוכן, היה צריך המעביד לצפות סיכון להזהיר, להנחות וללמד מה הסכין המתאימה בנסיבות. ת"א3870/04 עותמאן מחמוד נ' החברה המאוחדים שרותי הסעדה 1999 בע"מ,שם נקבעה אחריות במקרה של חיתוך שניצלים. ת"א 20976/07 מימון נ. או אר אס,שם הוטלה אחריות גם במקרה של חיתוך ירקות שגרתיים בהעדר הדרכה ואזהרה שעה שדובר בסביבת עבודה לחוצה.
8.יחד עם זאת, גם לתובע אשם תורם שגרם להתרחשות התאונה. מדובר בעובד אחזקה מזה 20 שנים. גם אם אינו גנן בהכשרתו, אמור היה להיות מודע לסכנה הטבועה בעבודה עם סכין חד, לעשות שימוש בכפפות ואף לחתוך את הצינור בצורה בטוחה ולא באוויר, באופן מסוכן, כפי שעלה מחקירתו: "תפסתי את הצינור באוויר ביד שמאל, בגלל שהוא קשה מאוד, רציתי לחתוך אותו ישר כדי להכניס לברז, כדי לשים בנט כי יש לחץ מים, חתכתי ככה ביד ימין. פתחתי את הסכין וחתכתי את האגודל בסכין" (עמ' 15 שורות 5-6). אינני מקבלת את תשובת התובע כי לא היה מקום להניח את הצינור ולא להחזיקו באוויר בעת חיתוכו ומתשובותיו בהמשך חקירתו עלה, כי היה צריך לחתוך את הצינור בחוץ ולכן, לא הייתה כל מניעה להניחו על הקופסא ולחתוך אותו עליה.
אכן עיקר הרשלנות רובצת על הנתבעת שהייתה עליה חובה להבהיר לתובע את הסכנות שבעבודה עם כלים חדים להנחותו ולהדריכו, ואולם, ברי כי גם לתובע שהינו עובד אחזקה מיומן, אחריות בכך שלא נזהר וחתך את הצינור באופן מסוכן. על התובע היה להיזהר להניח את הסכין על משטח לפני חיתוכו ולא לחתכו בעת שהוא אוחזו באוויר וכן היה עליו לכסות ידיו בכפפות בטרם החיתוך. ראה בפס"ד בת"א 76521/95 שאוזכר לעיל: " מדובר בעובד מנוסה, העובד אצל הנתבעת 1 שנים רבות. במשך השנים עבר מספר הדרכות בנושאי בטיחות ותאונות עבודה...ולכן היה מודע לסכנות הכרוכות בעבודתו.
אף על פי כן, בחר התובע לבצע את העבודה באמצעות כלי חד, ללא אמצעי מיגון וזאת מבלי שנתבקש לעשות כן על ידי הנתבעת 1 ואין לפטור אותו מאחריות בגין פעולות אלה.
בע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו (2) 592, 596 נקבע לעניין רשלנות תורמת של העובד:"מגמה שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו (ע"א 530/70 פד"י כ"ה(1) 724; 147/54 פד"י ח' 1603, 1608; ע"א 250/64 פד"י י"ט(1) 30, 32). עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה וענין, עפ"י נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להלקח בחשבון שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה. כבר היו דברים מעולם שחרף המגמה הבסיסית הנ"ל הוטלה על העובד אחריות כבדה משל המעביד. גם לגישה זו יימצא אישור בפסקי דין שניתנו במקרים המתאימים (למשל, ע"א 227/67 פד"י כ"ב(1) 313, 319; ע"א 53/57 פד"י י"ב 722 וע"א 819/77 פד"י ל"ג(1) 368)" (ההדגשה שלי - ש.ד.).התובע בבוחרו לפעול על דעת עצמו, נטל למעשה חלק מהאחריות לתאונה המוטלת על הנתבעת 1."
בנסיבות בהתחשב,מחד,באופן חיתוך הצינור באויר באופן מסוכן,ללא שהתובע נוטל כפפות בטרם החיתוך ובלא שהוא נזהר כמצופה ממי שעוסק בתחום האחזקה מזה שנים,אך מאידך לאור העובדה שהנתבעת כלל לא הדריכה את התובע ולא הבהירה לו את הנדרש הן מבחינת ציוד והן מבחינת נוהל עבודה,אני קובעת את חלוקת האחריות באופן שעל הנתבעת מוטלת מרבית האחריות בשיעור של 75% ועל הנתבע מוטלת אחריות בשיעור של 25%.
9.הנזקים-
כאב וסבל- על פי ההלכה פיצוי בגין כאב וסבל בתביעות נזיקין שאינן לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו מוגבל בסכום הקבוע בתקנות לעניין תאונות דרכים. הסכום נקבע לגופו לאור אופי הפגיעה והנתונים הסובייקטיבים של הנפגע. במקרה דנן, התובע יליד 10.12.62. המדובר בתאונה מיום 20.8.13 .התובע אושפז לאחר התאונה לתקופה של יומיים. הצדדים הסכימו על נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 10%. כמו כן ובהתאם להסכמת הצדדים התרשמתי מהצלקת בידו של התובע.
לאחר ששקלתי את הנתונים כאמור ואף עיינתי במסמכים הרפואיים והבאתי בחשבון את הטיפולים הרפואיים הרבים(!) שעברה התובע כתוצאה מהתאונה ואת נכות הצמיתה שוכנעתי כי סכום של 45,000₪ יהיה מוצדק בנסיבות כפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני.
10.הפסדי שכר לעבר-עובר לתאונה השתכר התובע שכר בסך של-5,708 (ראה תלושי שכר וכן שכר רבע שנתי שנקבע לצורך תגמולי מל"ל ). שכר זה לאחר שיערוך להיום עומד על 5,893 (ולא כפי שחישב התובע בסיכומיו) . בהתאם לאישורי אי הכושר שצרף התובע היה התובע באי כושר מלא לעבודה עד ליום 31.10.14. יחד עם זאת,בהתאם לאישור הרופא התעסוקתי מיום 15.1.15,רק אז נקבע כי התובע "יכול לחזור לעבודתו בהגבלה להפעלת מאמץ פיסי קשה על יד שמאל לתקופה של 4 חודשים".
התובע טען כי נעדר מעבודתו במשך כל התקופה הנ"ל .המדובר בתקופה של 17 חודשים .אכן מהמסמכים הרפואיים הרבים שצרף התובע והמעידים על הטיפולים והניתוחים שעבר התובע וכן לאור אישורי אי הכושר ואישור הרופא התעסוקתי,שוכנעתי כי אכן במהלך כל תקופה זו לא יכול היה התובע לחזור לעבודתו. אציין כי הנכויות הזמניות שנקבעו ע"י המל"ל הועמדו על 100% נכות עד ליום 31.12.14 וביחס ל1/15 על 40%. גם המזכיר העיד כי "תקופת ההחלמה שלו הייתה מאוד ארוכה. הוא חזר ובתחילה עבד בעבודות קלות מו איסוף קרטונים"(עמ 10 שורות 28-29)
לאור האמור זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר מלאים לתקופה של 18 חודשים :
17* 5,893 ש"ח₪=100,181
אינני מוצאת מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר חלקיים לאחר ששב לעבודתו. המדובר בנזק מיוחד הטעון ראיה והוכחה. גם אם התובע חזר לעבודות קלות יותר,כפי שהעיד המזכיר,לא הוכח כי שכרו ירד עקב כך.
11.נכות תפקודית והפסדי שכר לעתיד-המושג "נכות תפקודית" בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקודי כתוצאה מהנכות הרפואית. במקרה דנן, שוכנעתי כי המדובר בנכות רפואית אורטופדית המשקפת נכונה גם את המגבלה התפקודית. ראה בעניין זה דברי בית המשפט בע"א 3049/93 גירוגיסאן נ. רמזי אח' פ"ד נ"ב (3) 792:
"בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי- כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל- תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירם "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדך כלל. למידת השפעתה של כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא יכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית".
אמנם המזכיר העיד כי כיום חזר התובע לעבוד כרגיל וכי אין אפשרות להתקדם בתפקיד. יחד עם זאת המדובר בנכות אורטופדית באגודל בגין קישיון באגודל. המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני תומכים בטענות התובע בדבר הכאבים וההגבלה בתנועות האגודל. אמנם טענת התובע בסיכומיו, כאילו עדות המזכיר ש אינו יכול עוד להתקדם בעבודה, אינה עדות נכונה, הינה טענה על דרך הסתם. התובע לא הציג כל ראיה כי צפוי היה להתקדם וכי שכרו אמור היה לעלות ואני מעדיפה את עדות המזכיר בעניין. יחד עם זאת, שוכנעתי כי מאחר שמדובר במי שעבודתו הינה פיסית והוא נעדר הכשרה לעבודה אחרת, הרי, גם אם בשלב זה חזר התובע לעבוד כרגיל, יש השפעה תפקודית לנכות זו ואין לדעת האם התובע יוכל להתמיד לאורך זמן בעבודתו. לעניין זה יש להביא בחשבון כי אם וככל שהתובע ייפלט לשוק העבודה, תהיה משמעות ממשית לאפשרות השתלבותו בעבודות אחזקה, כאשר הינו סובל מהגבלה זו וכי הינו נעדר כאמור, כישורים לעבודה שאינה פיסית. המדובר בנכות רפואית אורתופדית אשר במהותה הינה נכות שיש בה כדי להוות נקודת מוצא לבחינת השפעתה על תפקודיות הנפגע. לאור האמור, בהתייחס למהות הנכות הרפואית ,מקצועו וגילו של התובע, סבורתני כי לכל הפחות, יש בנכות הרפואית לשקף גם את הנכות התפקודית של התובע. הפסדי השכר לעתיד מהיום בהוון עד גיל 67 לפי נכות תפקודית של 10% עומדים על 72,417 ₪.
לפיכך, אני מקבלת את הצעת הנתבעות עצמן בסיכומיהן ופוסקת סך של 80,000 ₪ כפיצוי בראש נזק זה.
12.הפסדי פנסיה- על פי צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, החל מיום 1/1/08 מחוייב כל מעסיק בביטוח פנסיוני של עובדיו. על פי הטבלה הכלולה בסעיף 6 לצו ההרחבה ובה הפרשות באופן מדורג החל משנת 2008 ועד לשנת 2014, כאשר החל מיום 1/1/14 יפריש המעביד סך הכל (לרבות הפרשה למרכיב הפיצויים) של 12% מן השכר המבוטח (וראה גם: ת.א. 16951-04-10 (מחוזי חיפה) ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר [פורסם בנבו]; ת.א. (חיפה) 810-01 עזבון המנוח ולרי ל' ז"ל נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו], ת.א. (חיפה) 280-06 ס' נ' נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח, [פורסם בנבו], ת.א. (חיפה) 122-05, שליסל נ' אנואר, [פורסם בנבו],ת.א. (ירושלים) 9131-07 קן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו].ובסה"כ עומדים על 12% מהפסדי השכר עד היום ו 12% מהפסדי השכר לעתיד:
(הפסדי שכר עבר+הפסדי שכר עתיד)* 12%=21,621
13.הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים- בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). התובע לא הוכיח כי הטיפולים הרפואיים להם נזקק שאינם נכללים בסל שירותי הבריאות. במקרה דנן, המדובר אף בתאונת עבודה שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי וגם משום כך לא היה אמור התובע להוציא הוצאות לטיפולים הרפואיים.
יחד עם זאת לאחר עיון בקבלות שצורפו לתצהיר התובע ובהתחשב במסמכים הרפואיים אשר יש בהם להעיד על הנסיעות אותן ביצע התובע לצורך הבדיקות והטיפולים, ועל דרך האומדן, אני מעריכה את הפיצוי לתובע בראש נזק זה בסך 3,000₪ בלבד.
לא מצאתי כי התובע הוכיח שהוא נזקק כיום לטיפולים רפואיים או כי יזדקק להם בעתיד ולאור חוק ביטוח בריאות ממלכתי כאמור, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.
14.עזרת צד ג' –לאחר עיון במסמכים הרפואיים שצרף התובע, נוכח הניתוחים שעבר ותקופת אי הכושר הארוכה בה היה מצוי ולאור המגבלות המצוינות במסמכים הרפואיים שצרף, סביר בעיני כי נזקק בעבר לעזרת בני משפחה וחברים החורגת מהמקובל.
עזרת צד ג' בנסיבות כאמור הוכרה ע"פ הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע (ר' קציר בספרו בעמ' 820 ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ [פורסם בנבו]. ההלכה היא כי המזיק איזו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05; ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי [פורסם בנבו].
בהתאם, אני מעריכה עזרה זו לעבר על דרך האומדן בסך של 12,000 ₪.
לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרה לעתיד. התובע לא טען בתצהירו כלל בעניין וכל התייחסותו הייתה לעזרה שקיבל בעבר (סעיף 18 לתצהיר) ללא כל טענה כי אף כיום הינו נזקק לעזרה כלשהיא או כי יזדקק לה בעתיד. בסיכומיו טען התובע רק, כאילו לאור טיב הפגיעה יזדקק לעזרה בעתיד וזאת באופן סתמי וללא כל התייחסות לראיות (שכאמור, לא הוצגו בעניין).
15.לאור האמור, סך נזקיה של התובעת עומדים על:
כאב וסבל 45,000
הפסדי שכר לעבר100,181
הפסדי שכר לעתיד80,000
הפסדי פנסיה21,621
הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר 3,000
עזרת צד ג' לעבר12,000
סה"כ : 261,802₪.
ובהפחתת אשם תורם בשיעור 25%,סה"כ ₪ 196,351 ש"ח
מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל (דמי פגיעה וגמלת נכות) בסך כולל של 92,867 ₪.
16.לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע, באמצעות נתבעת 2 ,סך של (196,351-92,867)=103,484 ₪.
לסכום זה יש להוסיף: שכ"ט עו"ד בשיעור 20%,החזר אגרה משוערכת וכן את הוצאות התובע לצורך תשלום למומחים מטעמו.
סכומים אלו ישולמו ע"י הנתבעת תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
.
.
.
ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ח ,13 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
