זועבי נ' ח'לאילה

החלטה

בפני בקשת המבקש כי יינתן נגד המשיב צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001 (להלן – החוק).

המבקש הוא תושב כפר טייבה אל זועבייה. לפי העולה מהדיון במעמד הצדדים, המשיב הוא בעלים או מנהל של חברה העוסקת בתפעול משקי מים ברשויות מקומיות ובכלל זה גביית חובות. לטענת המשיב, הוא פועל מטעמה של האגודה השיתופית למים בטייבה, על-פי התקשרות עמה. עוד נטען כי למבקש חוב בגין שימוש במים שהוא נמנע מלשלם אותו. יצוייין כי המבקש במכתביו שצורפו לבקשה כפר בקיומו של חוב כאמור והעלה טענות מטענות שונות נגד גורמים באגדות המים הנ"ל.

לטענת המבקש, אנשים מטעמו של המשיב הפעילו כלפיו איומים ואלימות לצורך גביית החוב הנטען, ומכאן הצורך בצו המבוקש. בדיון בפני טען ב"כ המבקש כי אין למשיב או מי מטעמו כל סמכות לנקוט באמצעי גביה שלא באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. המשיב הכחיש כי ננקטו איומים או אלימות כלשהי, וטען כי כל שנעשה הוא המצאת מכתב התראה לתשלום החוב לביתו של המבקש, לאחר שהמבקש סירב לקבלו לידיו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שהוגש, אינני סבורה כי הונחה תשתית המצדיקה מתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

יצויין תחילה, כי ברי שאין מקום לבחון במסגרת הבקשה דנן את המחלוקת, ככל שקיימת, אודות קיומו של חוב מים, כפי שאף ציין ב"כ המבקש בטיעוניו, וככל שלמבקש טענות בעניין זה בידו לנקוט בהליך מתאים.

בהתאם לסעיפים 2 ו- 4(א) לחוק, לצורך מתן צו למניעת הטרדה מאיימת, על בית המשפט להשתכנע כי בוצע מעשה של הטרדה מאיימת וכי קיים בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפעול באופן כאמור. מדובר בתנאים מצטברים. כמו-כן מוסמך בית המשפט ליתן צו בנסיבות המפורטות בסעיף 4(ב) לחוק, שאינן מתקיימות בענייננו.

במקרה דנן, עולה מהנתונים שבפני כי על רקע מחלוקת באשר לחוב מים של המבקש, נעשו שני ניסיונות להמציא לו מכתבי התראה לתשלום החוב, בטרם נקיטת אמצעים ובכלל זה ניתוק מים. משסירב המבקש לקבל את ההתראה, היא הושארה בביתו (ר' לעניין זה אישור מסירה מיום 20.3.13 שהוגש על-ידי המשיב). טענת המבקש כי האירוע לווה באלימות או באיומים, לא הוכחה במידה משכנעת, ובכלל זה לא העידה אשתו שלפי הטענה היתה במקום ומוסרי ההודעה התעמתו איתה (לפי המפורט במכתב המבקש מיום 20.3.13). עוד יש לציין, כי המבקש עצמו נקט בלשון חריפה מאוד כלפי הצד השני כעולה ממכתביו שצורפו לבקשה, תוך שימוש בגידופים שונים ואף איום כי ככל שאדם הנזכר בשמו במכתב יכנס לחצר ביתו בעניין החוב - הוא לא יצא חי (מכתב מיום 24.4.13). זאת ועוד, אף אם אניח כי מדובר בענייננו בהתנהלות המהווה משום הטרדה מאיימת כלפי המבקש, לא הוכח לטעמי יסוד סביר לקבוע כי זו תשנה בעתיד באופן המצדיק מתן צו. כאמור לעיל, הושאר מכתב התראה בבית המבקש, ואין בפני תשתית לקבוע כי סביר שהמשיב או מי מטעמו ינקוט בעתיד בהטרדה מאיימת כלפי המבקש. אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי עצם העובדה שהמשיב סירב להצעתו, בטרם הדיון, כי יינתן צו מוסכם, מוכיחה את כוונתו העתידית; סירובו של אדם כי יינתן נגדו צו שיפוטי, מקום בו הוא סבור שאין כל עילה לכך, איננו מוכיח כלשעצמו כוונות פסולות לעתיד.

אשר לטענת המבקש כי המשיב איננו מוסמך לפעול בקשר לגביית חובות מים; כמצויין לעיל, בדיון טען המשיב כי הוא פועל על בסיס התקשרות עם אגודת המים ועל-פי הסמכה כדין, וכי הוא פועל כאמור אף עבור רשויות מקומיות שונות. המשיב לא הציג בדיון מסמכים כלשהם בעניין זה, וציין כי לא הביא אותם איתו, ובהתחשב בכך שמדובר באדם שאיננו מיוצג ובמהות המחלוקת כפי שעלתה בבקשה עצמה, אשר לא התמקדה בעניין זה, אינני רואה להסיק מכך מסקנה לחובתו בהליך הקונקרטי. מכל מקום, השאלה האמורה איננה מתאימה, לטעמי, להתברר בירור ממצה במסגרת ההליך זה, שהוא במהותו הליך למתן סעד של הגנה דחופה למי שזקוק לה; משלא הוכחו הטענות בדבר אלימות או איומים ששנקטו כלפי המבקש, הטענות לעניין מהות הסמכות של המשיב לפעול בקשר לגביית חובת מים ראוי כי יתברר בהליך אזרחי רגיל.

רואה אני עם זאת להוסיף ולציין, כי ברי שככל שהמשיב או מי מטעמו יתיימרו לנקוט באמצעי גבייה כלשהם נגד המבקש, הרי שהדבר כפוף להוראות הדין המחייבות. כמו-כן, בטרם כניסה לחצריו של המבקש, על המשיב, או מי מטעמו, להציג בפניו הסמכה כתובה וברורה מכוחה הם פועלים, וככל שהדבר לא נעשה ע ד כה – כך יש לפעול בעתיד.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים.