זיכוי מחמת הספק של הנאשמים ברצח הנערה שקד שלחוב באשקלון

ס. הנשיא נ. הנדל:

1. המדינה הגישה כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים נגד הנאשמים ונאשם נוסף. על פי האישום הראשון, בתאריך - 2.6.03 נורו מספר יריות לעבר שי בן אמו עת נוכח במעלית בבניין באשקלון וכתוצאה מהירי נפצע (להלן: "האישום הראשון" או "מקרה ניסיון הרצח"). על פי האישום השני, בתאריך 20.7.03, נורו מספר יריות לעבר רכב סוזוקי בלאנו אשר נסע באשקלון וכתוצאה מהירי נהרגה הנערה שקד שלחוב ז"ל ילידת 1987 ונפצעו שני נוסעים אחרים שנסעו ברכב (להלן: "האישום השני" או "מקרה הרצח"). על פי הנטען, המשותף לשני האישומים הוא הכוונה לרצוח את שלום דומרני על רקע מלחמת כנופיות. העבירות אשר יוחסו לשלושת הנאשמים באישום הראשון הן - קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1), ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 (1), ועבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (1) ו- (2). באישום השני, העבירות אשר יוחסו לנאשמים 1 ו- 2 הן: קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א) (1), חבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (1) ו- (2) ורצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300 (א). הנאשם הנוסף, דוד צפיר, אשר זוכה בשלב הסיכומים על פי הודעת התביעה, הואשם באירוע באישום השני בעבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1). כל העבירות המוזכרות הינן לפי חוק העונשין.                     

ביתר פירוט, עובדות המקרים על פי כתב האישום הינן כדלקמן: באישום הראשון נטען, כי עובר לתאריך 2.6.2003, קשרו הנאשמים קשר לביצוע פשע, וביחד עם יוני צפיר (אחיו של נאשם מס' 3) החליטו על רקע סכסוך בין קבוצות עבריינים באשקלון, בעיקר בעניין השליטה על גניבת חול באזור אשקלון, להרוג את שלום דומרני (להלן: "דומרני"). הם קשרו קשר למטרה זו עם קבוצת עבריינים ממרכז הארץ, ביניהם רפי אוחנה, ירון סנקר (להלן: "סנקר") וצ'רלי שטרית (להלן: "צ'רלי") שגם להם היה עניין לפגוע בדומרני. בתאריך הנ"ל, בשעה 9:30 או בסמוך לכך, סנקר ביחד עם נאשם 2 נסעו אל הבניין בו גר דומרני ונכנסו לחניון הבניין באמצעות שלט שאחד הקושרים השיג, וזאת כאשר הם מחופשים ומצוידים באקדחים להם מחוברים משתיקי קול. הקושרים האחרים הגיעו למקום. נאשם 1 הסתתר מאחורי בלוני גז בבניין ממול בהיותו חמוש באקדח. צ'רלי המתין ברחוב עם רכב לצורך מילוט. נאשם מס' 3, דוד צפיר, עלה לגג בניין סמוך כדי לתצפת על כניסת הבניין בו מתגורר דומרני. יוני המתין מאחורי הבניין של דומרני עם רכב לצורך מילוט. לאחר דיווח שקיבל סנקר מנאשם מס' 3 לגבי הגעתו של שי בן אמו, חברו של דומרני, לביתו של דומרני, עלו סנקר ונאשם 2 לקומה הראשונה, כאשר דירתו של דומרני ממוקמת בקומה השנייה. בשעה שהשניים הבחינו כי המעלית הוזמנה לקומה השנייה ומישהו נכנס אליה, לחצו על כפתור המעלית כדי לאלץ אותו לעצור בקומה הראשונה, וזאת מתוך מחשבה לירות בדומרני כשדלת המעלית תפתח. ברם, כאשר נתברר עם פתיחת דלת המעלית שאין המדובר בדומרני אלא בחברו שי בן אמו (להלן: "בן אמו"), והוא ראה את סנקר ושאל אותו מי הוא ומה הוא רוצה, סנקר ונאשם 2 ירו בו- סנקר 3 כדורים ונאשם 2 כדור אחד. השניים נמלטו מהמקום ביחד עם הקושרים האחרים, ביניהם נאשם מס' 1. כתוצאה מהירי נגרמה לבן אמו חבלה חמורה בדמות פצעי ירי בבית החזה, בצוואר ונזק לאברים הפנימיים. נטען, כי הנאשמים ניסו לגרום למותו של דומרני וגרמו לבן אמו חבלה חמורה בכוונה מחמירה.

באישום השני נטען, כי עובר לחודש יולי 2003, קשרו הנאשמים באשקלון קשר עם יוני ואחרים שזהותם לא ידועה להרוג את דומרני ומי מחבריו שיימצאו ביחד איתו. בתאריך 20/7/2003, בשעות אחר הצהריים הצטיידו ברובה מסוג גליל והמתינו ברכבם מחוץ לאשקלון ביחד עם קושר אחר שנהג ברכב, כאשר באותה עת קושרים נוספים היו אמורים לדווח להם על תנועותיו של דומרני וחבריו. תפקידו של נאשם מס' 3 היה להמתין ברכב יחד עם אחיו יוני כדי לשמש כרכב מילוט לנאשמים 1 ו- 2. הנאשמים, כך נטען, קיבלו דיווח בשעה 22:20, כי דומרני, אבי בטיטו (להלן: "בטיטו"), אריק קורקוס (להלן: "קרקוס") ויניב רווח הנהג (להלן: "רווח") נראו נוסעים בתוך רכב מסוג סוזוקי בלאנו לבנה (להלן: "רכב הבלאנו"), רכב שהיה מוכר לנאשמים כרכב שכור שמוחזק ע"י אבי בטיטו. על פי מידע זה נסעו הנאשמים לאשקלון לכיוון המקום בשכונת עתיקות, היכן שהודיעו להם שנמצא הרכב, אולם לא מצאו אותו. באותה עת נהג יניב רווח ברכב הבלאנו ואחרי שנוסעיו ירדו, אסף ברכבו בשעה 22:48 את המנוחה שקד שלחוב ז"ל ילידת 1987 (להלן: "המנוחה") ודנית שמש ילידת 1985 מביתה של דנית ונסע עימן בתוך אשקלון. בשעה 22:52, כך נטען, הבחינו הנאשמים ברכב הבלאנו  הנהוג ע"י רווח, סברו כי דומרני וחבריו היו עדיין ברכב, נסעו במקביל לרכב הבלאנו  מצד ימין ונאשם 2 לפי הוראת נאשם מס' 1 ירה ברובה הגליל שבידיו צרור יריות אל תוך רכב הבלאנו בכוונה להרוג את היושבים ברכב. כתוצאה מהירי נפגעו כל יושבי הרכב. המנוחה נפגעה בראשה ובכתף ימין ומתה כתוצאה מפצעיה בטרם הגיעה לבית החולים. רווח נפגע בכתף ימין ונגרמה לו חבלה חמורה כתוצאה מקליע ורסיסים שחדרו לגופו. דנית נפגעה בכתף ימין ובזרוע ימין ונגרמה לה חבלה חמורה כתוצאה מחדירת הקליעים לגופה. עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר שהבחינו הנאשמים שפגעו במנוחה ובדנית במקום בדומרני וחבריו, נמלטו מאשקלון ברכבם ונסעו למרכז הארץ.

הנאשמים 1 ו- 2 (להלן: "הנאשמים") כפרו בכל המיוחס להם בכתב האישום והכחישו כל מעורבות באירועים הנטענים. נאשם 3 זוכה בעקבות חזרתה של המאשימה בשלב הסיכומים מכתב האישום בשל הנימוק כי לא הוכחה התוספת הראייתית הדרושה לחיזוק עדותו של ירון סנקר - העד המרכזי במשפט.

משפט זה נארך זמן רב. מספר סיבות לכך. התיק לא הועבר למותב הנדון עד כחלוף 5 חודשים ממועד הגשת כתב האישום. לדאבון לב, כב' השופט עמר ז"ל אשר השתתף במותב נפטר במהלך המשפט. מצב אשר גרם לעיכוב הדיון בשל דרישת הסניגורים שחלק מהעדים יישמעו מחדש. לקראת סיום שמיעת פרשת עדי התביעה, נדחה המשפט שוב ושוב לנוכח הלכת קינזי (ע.פ. 194/75 פ"ד ל (2) 477). כידוע, הלכה זו קובעת שלא ניתן להעיד אדם נגד שותפו לעבירה אף אם הוגשו נגדם כתבי אישום נפרדים כל עוד שלא הסתיים משפטו של מי שנקרא להעיד. בביהמ"ש המחוזי בת"א התנהל תיק נגד סנקר בו הואשם בשישה אישומים, ביניהם 3 עבירות של ניסיון לרצח ושתי עבירות של רצח בכוונה תחילה. אחת מהעבירות של ניסיון לרצח היא נסיבות האישום הראשון בתיק זה. לאחר שבית משפט זה דחה את בקשת התביעה להעיד את סנקר בשל הלכת קינזי, הגישה המדינה בג"צ גם נגד בימ"ש זה בעתירה לשנות את הלכת קינזי. ביהמ"ש העליון בהרכב מורחב של 7 שופטים (בג"צ 11339/05), קיבל את עתירת המדינה והורה לשנות את ההלכה שהיתה קיימת מעל לשלושים שנה. העיכוב בשמיעת עדותו של סנקר השתרע על תקופה של מעל לשנה. עיכוב נוסף בשמיעת התיק נסוב סביב החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א בעניין אוחנה (פ.ח. 1120/04) שניתן באותו זמן בה נקבע שראיית האיכונים אינה קבילה. הסניגורים הודיעו כי הם מתנגדים להגשת הראיות בנושא האיכונים לנוכח החלטת אוחנה. בתגובה, נהג התובע בזהירות באופן שבמקום לטעון שנפלה טעות בהחלטת אוחנה, הגם שהסתייג ממנה, הגיש בקשה שהתקבלה להגשת ראיות נוספות כדי להכשיר את ראיות האיכונים גם על פי התנאים שנקבעו בהחלטת אוחנה. על רקע זה הוגשו ראיות נוספות והעידו עדים מומחים נוספים דבר אשר חייב מתן הזדמנות לסניגורים להתכונן להיבט זה של המשפט. נוסף על כן, הסניגורים ביקשו דחייה של מספר חודשים כדי להתכונן לפרשת ההגנה. ב"כ הצדדים ביקשו דחייה כדי להכין סיכומים בכתב - כלי חיוני על מנת לאפשר להם להציג את עמדותיהם בפני ביהמ"ש, וכן נדחה הדיון על מנת ללמוד את החומר שכולל מאות מסמכים וכ- 1000 עמודי פרוטוקול כולל הסכומים בכתב של הצדדים וכדי שביהמ"ש יערוך את הכרעת הדין זאת כאשר שלושת שופטי ההרכב יושבים במשפטים נוספים חמישה ימים בשבוע, לרבות בתיקים פליליים.

מצאתי לנכון לציין עובדות אלו. משפט זה אופייני במובן מסוים בתיקי רצח מורכבים בהם המשפט מתקדם בקצב סביר עד לשלב שבו צד מבקש להעיד עד מומחה וכי אז הצדדים מבקשים זמן להתכונן. אם כי כאמור, עניין זה מהווה רק היבט אחד של הגורמים שתרמו להימשכות ההליכים במשפט זה. ייתכן והפתרון כדי להביא להגברת קצב המשפטים הפליליים הוא בשמיעת משפטים מיום ליום כדרישת החוק. דא עקא, בשלב הנוכחי זוהי גזירה שנדמה שהקהיליה המשפטית אינה יכולה לעמוד בה. ישנה נקודת אור מסויימת בכך שבעקבות ההלכה שנקבעה במשפט זה ע"י בית המשפט העליון אשר צמצמה את הלכת קינזי, סביר להניח שזמן השמיעה של משפטים מסויימים יקוצר ולעתים אף בצורה משמעותית.

2. קו המאשימה הוא, כי הנאשמים 1 ו- 2 השתתפו באירוע הירי שכוון לחיסולו של דומרני על רקע "מלחמת כנופיות", בו נפצע קשה בן אמו, וכן היו מעורבים ברציחתה של המנוחה כאשר הירי כוון אף הוא לחיסולו של דומרני ומקורו בטעות בזיהוי. לטענת המאשימה, אמרותיו של סנקר המפלילות את הנאשמים בשני המקרים משתלבות עם הראיות האחרות בתיק באופן בו ראיות אלו מחזקות את דבריו של סנקר כראייה עיקרית ומסייעות להן. הראיות האחרות שנאספו ע"י המשטרה אשר קושרות את הנאשמים לביצוע העבירות, כוללות האזנות סתר, איכוני מכשיר סלולרי, דו"חות שוטרי עיקוב ועדויות של אזרחים ושוטרים.

קו ההגנה העיקרי של הסניגוריה הוא שהראיות המצויות בידי המשטרה קודם לגביית אמרות העד סנקר אינן מספיקות להרשעת הנאשמים. משכך, הראיה העיקרית שעומדת לתביעה היא עדותו היחידה של העד סנקר. בעניין זה סבורה הסניגוריה, כי אין להעניק אמון בגרסתו הכבושה של סנקר המפלילה את הנאשמים, שאף סותרת גרסאות קודמות שנמסרו על ידו כפי שעולה מאמרותיו בחקירה על שלביה השונים במשטרה, אשר נגבתה בנסיבות לא ברורות. יתרה מכך, סנקר אף שתק במהלך עדותו בבית המשפט, מצב שמנע כל יכולת מהסניגורים לחקור אותו חקירה נגדית. גירסתו המפלילה של סנקר בשני האישומים נוגדת ממצאים אובייקטיביים שנאספו לחקר הפרשה. לעומת האישום הראשון בו סנקר על פי גירסתו היה שותף למעשי הנאשמים, הרי שבאישום השני מסר סנקר שלא היה מעורב כלל במקרה וכי שני הנאשמים הודו בפניו. בנוסף נטען ע"י הסניגוריה, כי ראיות החיזוק אינן יכולות לרפא פגמים במהימנות העד. עוד נטען כי אי העמדה לדין את אחיו של נאשם מס' 3 וזיכויו של נאשם 3 בשלב הסיכומים, בגין העדר תוספת ראייתית הדרושה לחיזוק עדותו של סנקר, מלמדים כי גם לשיטת התביעה אמרותיו של סנקר לבדן אינן מספיקות לצורך קביעת עובדות במשפט פלילי, שעה שהבדל בתשתית הראייתית בין הנאשמים-אין, ונוכח זאת, עסקינן ב"דיבור בשני קולות". הסניגורים הצביעו על מחדלי חקירה שפגעו בזכותם של הנאשמים להליך הוגן ואלה נזקפים לחובתה של התביעה בשלב הערכת הראיות באשר לשאלה אם זו הרימה את נטל ההוכחה. אחרון, סבורה הסניגוריה כי חלק מהראיות שהוגשו בעיקר לביסוס האישום השני, דוגמת האיכונים והאזנות הסתר, חסרות משקל ואף אינן עונות על דרישות הקבילות.

3. עדות סנקר היוותה נקודת תפנית בחקירת המשטרה בשני האישומים. עד להתפתחות זו, נקטעה החקירה באישום השני והמשטרה כלל לא קשרה את הנאשמים לאישום הראשון. כפי שכתב התובע בסיכומיו: " לאחר קבלת הממצאים מזירת העבירה, לא הייתה התקדמות בחקירה, ולא הייתה כל ראייה שהצביעה על קשר בין שני האירועים אשר בכתב האישום, וזה היה המצב עד למעצרו של סנקר" (עמ' 3 לסיכומי המאשימה).

כפי שיובהר בהמשך סנקר הוא העד המרכזי במשפט לא רק באופן יחסי אלא במובן זה שללא עדותו הראיות הנוספות שבאמתחתה של התביעה יכולות לעורר חשד, להקים תשתית נסיבתית מסויימת או סוג של ראיות לכאורה אך אין בכוחן להוכיח את אשמת הנאשמים בשני האישומים מעבר לכל ספק סביר. זאת, אף לשיטת התביעה ובהנחה שבית המשפט יקבל את מלוא ראיות התביעה הן מבחינת תוכנן והן מבחינת משקלן. יושם אל לב, כי אף התובע בסיכומיו בעל פה הסכים שמקור הראיות שקושרות את הנאשמים למקרה באישום הראשון הוא עדותו של סנקר. באשר לאירוע השני, השיב התובע לשאלת בית המשפט ואמר שיש "ראיות נסיבתיות שקושרות את הנאשמים באופן של ראייה לכאורה וזאת ביחס לשני האשומים". עמדה זו של התובע אין בה נדיבות או ויתור, אלא משקפת את המצב הראייתי כפי שיוסבר בהמשך. מכאן, על מנת להבין את התפתחות החקירה ולבחון את הראייה העיקרית נכון יהא לפתוח את הדיון בהצגת אמרותיו השונות של סנקר על היש והאין בהן.

ראוי להציג את המסגרת בה נחקר סנקר ומסר את אמרותיו המפלילות כנגד שני  הנאשמים. סנקר הוא בן 28 והוא בעל עבר פלילי עשיר. הוא נידון לעונש מאסר בגין מעורבותו בשוד מזויין. תוך כדי בריחה ממאסרו ביצע עבירות של רצח וניסיון לרצח. הוא נחקר בגין מעשים אלו תוך כדי ניסיון לנהל מו"מ להפוך לעד מדינה. להשלמת התמונה יצויין, שכאמור הוגש נגדו כתב אישום בביהמ"ש המחוזי בת"א בו הואשם בשישה אישומים, ביניהם שלוש עבירות של ניסיון לרצח ושתי עבירות של רצח בכוונה תחילה. בסיומו של משפט הוא הורשע בשתי עבירות של רצח ועבירות של ניסיון לרצח. הוא נידון לשני עונשי מאסר עולם בתוספת של 25 שנה. דווקא מפני שסנקר שתק במהלך עדותו בבית המשפט, על מנת להתרשם ממנו לפי אמרותיו במשטרה, חשוב להציג את התפתחות החקירה מבחינה כרונולוגית ביחס לשלושת הנושאים המרכזיים בתיק זה - האישום הראשון, האישום השני וניסיונו של סנקר להפוך לעד מדינה ולזכות בטובת הנאה. 

ביום 18/3/2004 ביקש סנקר בימ"ר ת"א לשמש עד מדינה ולמסור פרטים על 5 ארועים שונים של רצח ונסיונות רצח אשר בהם היה מעורב ביחד עם אחרים. פרקליטות מחוז תל אביב אישרה את ניהול המו"מ, והסכימה כי הפרטים שימסור במסגרת המו"מ לא ישמשו כראייה אם לא ייחתם הסכם עד מדינה (ראה נ/19). יומיים לאחר מכן, הוא מסר פרטים רבים אודות מבנה של כנופיות שונות כגון משפחת אוחנה ומשפחת אבוטבול ומידע לגבי מקרי רצח, שלטענתו בוצעו עבור משפחת אלפרון ומשפחת אברג'יל. הוא ביקש תמורה של 250,000$, דירה חלופית למשפחתו, טיסה לחו"ל ושחרור בתום עדותו. סנקר לא הזכיר את הנאשמים או את המקרים בכתב האישום (ראה נ/20). למחרת, חזר סנקר על הצעתו. בזכ"ד (נ/21) נרשם כי: " מהשיחה עימו הנ"ל פסל ארועי רצח הנערה באשקלון...". עולה מהמסמך שסנקר נשאל על ידי חוקריו אך שלל כל ידיעה בעניין. בחלוף כחודש ימים נחקר סנקר פעם נוספת על ידי ימ"ר מרכז. הוא הזכיר מספר לא מבוטל של שמות אחרים אך הנאשמים אינם נמנים עליהם. למחרת בתאריך 30.4.04 הוקלטה שיחה עם סנקר במסגרת המשא ומתן להשגת הסכם עד מדינה. סנקר התייחס לאירוע באישום הראשון בכך שהוא סיפר שיש מקרה בדרום שהוא לא רוצה לדבר עליו וכי לא מדובר ברצח אלא בניסיון לרצח בדרום אשקלון של "שלום דומרני, במעלית...עליתי אליו במעלית, היה לו, הוא היה במעצר בית ביום..ירד פתחתי את המעלית..קלט אותי, קלטתי אותו, ראיתי זה לא איתו, נתתי לו שלוש.." (נ/15 עמ' 14-15). לדבריו הוא פעל לבדו בשליחות של רפי אוחנה (ראה נ/17). במעמד זה מבטא סנקר את רצונו העז שלא להיכנס פעם נוספת לבית סוהר. " סנקר : בית סוהר, עוד פעם בית סוהר, אני לא יכול לסבול...לא חוזר לשמה בכלל. גם אם זה יהיה מחיר. מנשה : אני אמרתי לך שאני אעשה הכל כדי לעזור לך". החוקר מנשה מברר האם סנקר יודע אודות הרצח באישום השני " מנשה : הרצח של הילדה שם...מה אתה יודע עליו? סנקר :כלום. מנשה :כלום, כלום, כלום ? סנקר : כלום. מנשה : אתה לא יודע מי עמד מאחורי זה, מה הרי אתה חי בתוך העולם הזה? ושמעת. סנקר : אני לא קשור לזה"  (ראה נ/15). עולה שעל אף שסנקר מודע לחשיבות ניהול המו"מ עבורו - כדבריו באותו יום ההסכם: " הוא ההסכם של החיים שלו" - הוא מכחיש כל ידיעה בקשר למקרה הרצח.

בתאריך 5/5/04 סנקר מוסר מידע בפעם הראשונה על מקרה הרצח באישום השני. כך כתוב בזכרון הדברים מפי החוקר יוסי מגר "סנקר אמר שהוא יכול לתת לנו כיוון בחקירת רצח הילדה באשקלון שנרצחה בטעות. הוא אמר שיתן לנו שמות של שני אנשים לא פליליים שיודעים רבות על הרצח, שקשורים לרצח לפניו ואחריו. סנקר אמר שימסור לנו פרט נוסף שרק מי שהיה ברצח יודע עליו..." (נ/22). כמובן, מתעוררת השאלה מדוע סנקר נזכר בעניין רק בשלב זה ולא בשלב מוקדם יותר על אף שנשאל מהו יודע על הפרשה. סנקר מסר הסבר לעניין "אתה דיברת איתי על הילדה באיזה שהוא יום. הלכתי לתא ישבתי שכחתי מה שדיברת איתי, בסדר שכחתי. ישבתי פתחתי את התנ"ך התחלתי לקרוא. התחלתי לקרוא את התנ"ך פתאום בום, בא לי פלאש מה שאמרת לי ככה מדבר איתך בזה. לא, לא ממציא סיפורים, יושב קורא אתה מבין, פתאום בא לי פלאש בום, על הילדה הזאת..." (ראה עמ' 32 מיום 5.5.04 תמליל 140/04 - נ/22) סנקר עבר סוג של חוויה רוחנית מלווה בפלאש. ייתכן גם שהוא הבין מהשאלות החוזרות של החוקרים, כי מידע אודות הרצח באישום השני עשוי להפיק לו תועלת וכדי לקדם את עניינו במשא ומתן כדאי לשתף פעולה וגם להסביר מדוע רק עתה עבר תהליך של רענון זכרון. כמובן ישנן אפשרויות שונות אך כפי שיובהר בהמשך, המשטרה בחרה שלא לחקור את סנקר בנושאים הקשורים להתפתחות החקירה וסנקר בחר שלא לאפשר לסניגורים לחקור אותו במהלך משפטו.

למחרת סנקר נעשה נואש יותר ואיים שיפגע בעצמו. כפי שעולה מזכרון הדברים שערך המפקח מגר: "באם לא יאושר לנהל עמו מו"מ יוגש נגדו כתב אישום בגין הרצח הכפול, הוא יפגע בעצמו וכל הצדדים יצאו מופסדים". המפקח הבהיר כי: "הוסבר לסנקר שעדיין אין אישור מפרקליטות המדינה לנהל אתו מו"מ וכי הוא במצב לא טוב ויש לו דם על הידיים. אמרתי לו שבשבוע הבא אמורה להתקיים פגישה נוספת עם הפרקליטות ואולי אז תהיה תשובה בנושא. סנקר הוסיף "שהוא התוודה ברצח ופתח על כל מה שקשור ברצח מתוך כוונה טהורה לעזור לנו ולעצמו היות והוא מרגיש חרטה רבה על מעשיו" (נ/23). הקטע הובא במטרה להדגיש שתי תופעות שליוו את החקירה: הן סנקר והן המשטרה מדברים בשני קולות או לפחות בשני כיוונים. סנקר - מציג את עצמו כפועל מכוונה טהורה אך גם מנסה לקדם את עניינו. המשטרה - מסבירה לו שאין אישור מהפרקליטות לנהל מו"מ אך יחד עם זאת, מדגישה בפניו כי זהו המצב נכון לשלב זה והוא עשוי להשתנות גם בשל מאמצי המשטרה. העניין מודגש ביתר שאת שכן, באותו היום - 6.5.04. הוחלט בפרקליטות המדינה שלא לנהל מו"מ עם סנקר. חרף האמור וכפי שייראה בהמשך, המשטרה הציגה בפני סנקר את האפשרות של ניהול מו"מ בו יזכה בטובת הנאה "כפתיון לדג". למשל, כבר למחרת מוסר מגר לסנקר "שאנו עושים עבודתנו בקשר עם הפרקליטות ושיש צורך להמתין בסבלנות" (נ/24). בעדותו בבית המשפט מגר אף לא הכחיש שהוא הטעה את סנקר. הוא אישר שפרקליטות המדינה החליטה ב- 6.5.04 שאין אישור לנהל מו"מ ומוסיף בתשובתו לשאלת הסניגוריה: "אתה אומר שאמרתי לו שיש עוד כמה ימים עוד ישיבה, אני משיב שאם כך כתוב אז כנראה אמרתי לו" (עמ' 383 לפרוטוקול). כתגובה למצוקתו, החריף סנקר את איומיו ע"י הגשת מכתב התאבדות למגר ואמר לו "שהוא מקווה שיכול לסמוך עלינו שנעזור" (נ/24). סנקר אינו בטוח אם הוא יכול לסמוך על המשטרה אך כנראה שאין לו כתובת אחרת לנהל את המו"מ. באותו מעמד, מסר סנקר לגבי האירוע באישום הראשון כי הוא ירה בפלג גופו התחתון של בן אמו לאחר שהבין שטעה בזיהוי. זאת בהיותו "מחופש לחשמלאי".

בתאריך - 11.5.04, איים סנקר בהתאבדות מתוך חשש שיעצרו את האנשים אשר הפליל בעדותו ובגלל שהוא דואג לשלום משפחתו מחשש שמא עבריינים יפגעו בה. בתגובה הודיע המפקח מגר לסנקר שאין כל אישור לנהל מו"מ עמו בשלב זה אך העניין בבדיקה (נ/10). שעתיים וחצי לאחר מכן בתאריך - 12.5.04 בשעה 00:30 קיבל המפקח מגר הודעה לפיה סנקר הולך להתאבד. סנקר אף כיסה את המצלמה בתאו. הוא שב על בקשתו למתן הגנה על משפחתו. לראשונה הוא מתייחס למקרה הרצח באישום השני. לדבריו: "הוא יכול למסור לנו את כל פרטי הרצח... שיודע מי האדם שלחץ על ההדק וירה בשקד. מי האדם שישב ליד הנהג ומי הנהג שנהג ברכב... יש לו שמות של שני אנשים שאם נביא אותם לחקירה הם יישברו ויביאו גילוי בתיק... כלי הירי בזמן הרצח היה מסוג "גלילון" וכי לאחר הירי, כאשר שני הרכבים נעצרו, הרוצח (היורה) והאדם שישב ליד הנהג ירדו מרכבם ובאו לבצע וידוא הריגה. אולם כאשר הבחינו כי נעשתה כאן "טעות" עלו על רכבם ועזבו את המקום...". סנקר מבקש בכל לשון של בקשה להוציא את משפחתו מירוחם ולדאוג להם למקום מגורים חלופי (נ/25).

בהמשך היום, החוקרים אלימלך ומגר לוקחים את סנקר לקבר הבבא סאלי. בבית המשפט העיד אלימלך שהוא הציע את הרעיון  בשל מצבו הנפשי הקשה של סנקר שדיבר על "התאבדות, שהוא יחטוף נשק או יתלה את עצמו" (ראה עמ' 429 לפרוטוקול). לדברי אלימלך סנקר "התחזק" חבש כיפה וגידל זקן. אלימלך הסביר לו שאדם דתי לא מתאבד ושהוא יקח אותו לקבר הבבא סאלי. סנקר שמח והודיע שיספר את כל הפרטים על הרצח באישום השני. שוב עולה שסנקר מבין שחקירת מקרה הרצח באישום השני וגילוי פרטים אודותיו חשובים עד מאוד למשטרה. אלימלך מתאמץ לשכנע את סנקר שלא להתאבד ואף משביע אותו על קברו של הבבא סאלי. כדבריו: "עכשיו תשמע, אני משביע אותך, שאתה לא מתאבד... שאתה לא מתאבד, גמרנו. אתה נשבע פה שאתה לא מתאבד, שזה נדר, לא מתאבד... זה בדיוק הכוונה שלי, שאתה לא תתאבד, זה ההפתעה שלי... אם הוא רוצה לקחת לך את הנשמה יקח לך רק הוא במעבר חצייה, בירייה, איך שהוא רוצה. אתה לא מתאבד, הבנת?... זה מה שרצית, זאת ההפתעה. עכשיו בוא נשב שנייה אחת, בוא נשב פה... אני רוצה ממך, קודם כל הבטחה שאתה לא מתאבד. נשבעת בקבר שאתה לא מתאבד"   (ת/143 עמ' 3) . אלימלך פונה לרגש של סנקר, תחושת הבדידות שלו וגם מדגיש שהוא יכול לעזור לו. "תזכור, אני לא עוזב אותך לבד, אתה איתי באש ובמים... בסופו של דבר זה שלמעלה יעזור הכל. הוא יפתח כל דלת בסוף... לגמור בצורה הכי טובה את הקטע של שקד. של שקד. אני רוצה שתגיד לי מי הבן אדם שמרגיש חרא ואני מבטיח לך שהוא יודה לך בסוף... אל תפחד" (ת/143 עמ' 4 ו- 6).

סנקר מסר תאור לגבי אירוע ניסיון הרצח ואירוע הרצח. כפי שעולה מדו"ח תשאול ופעולה שנערך ע"י החוקר אלימלך (ת/151): "סנקר סיפר לי כי רפי אוחנה שלח אותו להיפגש עם מישל ג'אנו וישראל גנון המכונה (בגה) הגרים באשקלון. התכנון היה לפגוע ולרצוח את שלום דומרני שרצח ע"פ החשד שלהם את פלפל, אחיו של גנון ישראל וגם היה שותף לרצח חנניה אוחנה. סנקר הגיע לאשקלון, פגש את גנון, מישל, בחור בשם יוני, בחור גרוזיני בשם דטו. הם התחברו ויום אחד קיבל הודעה כי דומרני אמור לצאת לביהמ"ש ואז הגיע עם אחר שאת שמו לא מוכן למסור כי לדבריו הוא "דרויש" ואין לו אינטרס בעניין, האחר חיכה לו וסנקר נכנס לחדר מדרגות ושהמעלית נפתחה יצא הנהג של דומרני שי בן אמו שאמר לו "מי אתה, מה אתה רוצה" וסנקר ירה בו 4 כדורים וברח בלי לוודא הריגה כי ראה שזה לא דומרני".

יושם אל לב שעל אף המעמד - קבר הבבא סאלי לאחר שסנקר איים בהתאבדות -  על כל המשתמע מכך מבחינת מצבו הרגשי, הוא מסר שאחרים היו מעורבים במקרה ניסיון הרצח אך לא הזכיר את מעורבותם של שני הנאשמים בביצוע העבירה.