החלטתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום.
1. חוק העזר העירוני לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד-1983, אוסר חניית כלי רכב על מדרכה. האיסור ברור, חד וקטגורי, והסייגים היחידים לאיסור הם חניה במקום שהוסדר לשם כך או חניית רכב הנושא תג נכה.
כפי שקורה לא אחת, למרות קיומם של חוקים והוראות המסדירים התנהגות אנושית, ישנם כאלו העוברים על האיסורים. עוד יש לומר כי בחיי המציאות, שלא לוטשו עדיין למידת שלמות, לא קיימת אכיפה מלאה. אכיפה בעולם המעשה נעשית במגבלות תקציב ומשאבים וכפופה לסדרי עדיפויות, ואך ברור כי אין פקחים מטעם הרשות עוסקים במלאכת אכיפה בעבירות חניה, קלה כחמורה, בכל עת ובכל מקום.
2. עניינו של תיק זה באותה מדיניות המקשרת בין מגבלות המציאות לבין האיסורים הקבועים בחוק, בין תפקידה של הרשות כאוכפת החוק לבין חוסר היכולת לבצע אכיפה בכל שעות היממה ובכל פינות העיר. גישור זה, בין מצוי לרצוי, מבוסס, כך התברר בתיק זה, על תורה שבעל-פה. מעדותה של המפקחת, עדת התביעה, עולה כי תורה זו שבעל-פה היא המסדירה באילו שעות ייאכפו עבירות חניה, באילו רחובות, באילו תנאים ובאילו נסיבות חניה. פרטי התורה נמסרים בתדריכים ובהסברים, מועברים ממפקד לפקודו, ואינם כתובים עלי ספר. מדיניות אכיפה זו, השפעתה על התושב ויכולתו לכוון התנהגות בהתאם לה, עומדות במרכז התיק שבפניי.
העובדות
3. בבוקר יום שישי, בתאריך 8.7.2011 בשעה 9:49, נרשמה לנאשם הודעה לתשלום קנס בגין העמדת רכבו על המדרכה שברחוב שלמה המלך, ליד בית 29, בתל אביב-יפו.
4. הנאשם אינו חולק על כך שרכבו הוא זה שנראה בתמונות ת/1, אשר צולמו בעת רישום הודעת הקנס. אין כל חולק כי הרכב חונה כאשר ארבעת גלגליו על המדרכה.
5. טענתו של הנאשם היא כי ידע על קיומה של מדיניות אכיפה אשר מתירה חניה על מדרכות, אולם לא עלה בידו לברר באילו שעות חלה אותה מדיניות. הנאשם, עורך דין במקצועו, העיד כי חיפש במאגרי המידע ובתוכנות המשפטיות, ואף פנה לעירייה גם קודם שנרשמה הודעת הקנס, אך העלה חרס בידו. לדברי הנאשם, ההזדמנות הראשונה שבה הובאו לידיעתו פרטי השעות שבהן נאכף איסור חניה על מדרכה, הייתה בעת דיון ההקראה. רק אז למד לראשונה כי עד השעה 9:00 בבוקר לא נרשמות הודעות קנס (פרוטוקול מיום 2.10.13 בעמ' 5 ש' 18). עוד הוסיף הנאשם כי מניסיונו כתושב רחוב שלמה המלך משך שלוש שנים, למד כי לא נרשמות הודעות קנס, גם כאשר מדובר בחניה על המדרכה בשעות הבוקר. לדבריו, כך נהג בעבר, ומעולם לא נרשמו לחובתו הודעות קנס. עוד טען הנאשם כי זהו המצב לגבי מאות תושבים החונים על המדרכה, מדי ערב ומדי בוקר.
6. עמדת המאשימה היא כי החניה על המדרכה אסורה בכל עת, ועל כן בדין נרשמה הודעת הקנס. לעמדתה, לא ניתן להתנות על איסור זה ולפרסם הנחיה סותרת. לשיטת המאשימה, כאשר אדם חונה תוך עבירה על החוק, הוא לוקח סיכון כי תירשם לו הודעה לתשלום קנס. עוד טוענת המאשימה כי מדיניות האכיפה נוגעת לאכיפה על פי הצרכים המשתנים, ואין בה לתת אישור לחניה בלתי חוקית.
7. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי במסמכים ובחומר המשפטי, אני קובעת כי מדיניות האכיפה של עבירות חניה, בעיריית תל אביב-יפו, היא הנחיה מנהלית שחובה על הרשות לפרסמה. כל עוד לא מפורסמות ההנחיות ברבים, גדל מרחב הטעות האפשרי מצד האזרח וקטנה יכולתו למנוע באופן סביר את הטעות. בנסיבות התיק שבפניי, וכפי שיובהר מיד בהרחבה, אני קובעת כי עומדת לזכות הנאשם הגנת הטעות במצב דברים, לפי סעיף 34 יח לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעטיה אין הנאשם נושא באחריות פלילית.
חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998
כך קובע סעיף 6 לחוק הנ"ל:
"(א) רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור.
(ב) הוראות סעיף 9 יחולו, בשינויים המחויבים, על העמדת הנחיות מינהליות לעיון הציבור לפי סעיף זה.
(ג) רשות מקומית תעמיד לעיון הציבור את חוקי העזר שלה".
מדיניות האכיפה בעיריית תל אביב-יפו והגדרתה כהנחיה מנהלית
8. עדת התביעה, המפקחת גב' לימור גריידי, אשר ערכה את הודעת הקנס, העידה כי בעת רישום הודעות קנס פעלה בהתאם להנחיות אכיפה ברורות (שם, עמ' 1 ש' 21, עמ' 3 ש' 6). הגם שהעדה לא ידעה אם הנחיות אלו כתובות במקום כלשהו, הרי מעדותה עלה בבירור כי מדובר בהנחיות הנמסרות על ידי מפקדיה, ואשר על פיהן יישק דבר.
9. לעניין קיומה של מדיניות אכיפה העידה המפקחת "זו ההנחיה שאני מקבלת לאכוף לאחר 9:00 בעבירות קשות ברחובות פנימיים" (שם, עמ' 1 ש' 17). אשר למדיניות אכיפה בימי שישי ובשבתות, אישרה העדה כי בהתאם להנחיות האכיפה, לא אוכפים חניה על מדרכה, ברחובות פנימיים, בימי שישי אחרי השעה 17:00 (עמ' 3, ש' 8). נמצא אפוא כי השעות שבהן נאכף איסור החניה על מדרכה בימי שישי, ברחובות שאינם ראשיים, הן אלו שבין 9:00 ל-17:00 בלבד.
10. עוד למדנו מפיה של העדה כי ההנחיה קיימת, ללא שינוי (לעניין השעות והרחובות), לפחות 12 שנים, כמספר שנותיה של העדה בתפקיד (שם, עמ' 1, ש' 23, עמ' 4 ש' 12 ו-14).