זכאות לתגמולי ביטוח בגין גניבת רכב

1.         התובעת, חברה להשכרת כלי רכב, היתה, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הבעלים של רכב מסוג שברולט אופטרה מ.ר. 6971556 (להלן: "הרכב").

            הרכב בוטח בפוליסה לביטוח מקיף מס' 252108827/04, שהוצאה על ידי הנתבעת (עותק התנאים הכלליים והרשימה, צורפו כנספחים א' ו-ב' לתיק המוצגים מטעם התובעת, להלן: "הפוליסה").

2.         ביום 17.8.04, השכירה התובעת את הרכב לאדם בשם אוסיפוב ולרי (להלן: "השוכר"). על פי הסכם השכירות (נספח ד' לתיק המוצגים מטעם התובעת, להלן: "הסכם השכירות"), תקופת השכירות אמורה היתה להסתיים ביום 24.8.04. טרם המועד האמור, ביקש השוכר להאריך את תקופת השכירות בחמישה ימים נוספים ודמי השכירות, הופקדו על ידו, ישירות לחשבונה של התובעת.

            בתום תקופת השכירות, הרכב לא הוחזר לתובעת ונסיונותיה של התובעת, באמצעות מנהלה, מר דוד אדמונד קליין (להלן: "מנהל התובעת"), לאתר את הרכב ואת השוכר, עלו בתוהו (תצהיר מנהל התובעת, סעיפים 19-14 והודעתו במשטרה, נספח ה' לתיק המוצגים).

            ביום 4.9.04, הגיש מנהל התובעת, תלונה למשטרה, בדבר גניבת הרכב. תיק המשטרה, נסגר מחמת "עבריין לא נודע" (נספח ה' לתיק המוצגים).

3.         כאמור בהודעת ב"כ הצדדים מיום 6.9.06, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר שווי הרכב, כאמור בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת. כן הסכימו הצדדים כי ינתן בתובענה זו, פסק דין, על בסיס טיעונים בכתב וללא צורך בשמיעת ראיות.

4.         השאלה הדורשת הכרעה הינה האם בנסיבות המתוארות זכאית התובעת לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה.

5.         התובעת טוענת כי זכאית היא לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה שכן אחד מהסיכונים המבוטחים הינו "גניבה אשר בעקבותיה לא נמצא הרכב במשך 30 יום, וכל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת נסיון גניבה" (פרק 1, סעיף 2 ג' לתנאים הכלליים של הפוליסה).

            התובעת מוסיפה וטוענת כי גניבת הרכב על ידי השוכר, הינה בגדר גניבה על ידי מורשה ואין בפוליסה כל תנאי המצמצם או מחריג גניבה בידי מורשה, מגדר הכיסוי הביטוחי.

6.         הנתבעת טוענת מאידך כי לא ארע מקרה ביטוח המכוסה על פי הפוליסה שכן, בנסיבות העניין, אין מדובר בגניבה אלא באי החזרת הרכב על ידי השוכר, אשר התובעת, מסרה לו את הרכב, במודע ומרצון וכי לתובעת עומדת עילת תביעה, כנגד השוכר.

כן מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובעת, במסגרת עיסוקה בהשכרת רכבים, נטלה על עצמה סיכון שחלק מכלי הרכב, לא יוחזרו ולשם כך, נכללו בהסכם ההשכרה, ערבויות לקיומו, לרבות פרטי כרטיס אשראי, לחיובים עתידיים.

            עוד טוענת הנתבעת כי בנסיבות העניין, לא הוכח שמיגון הרכב היה תקין או כי המיגון הופעל במועד הרלוונטי, כנדרש על פי תנאי הפוליסה וגם מטעם זה, אין כיסוי ביטוחי לארוע הנטען.

7.         לאחר שעיינתי בתצהירים ובמסמכים שהוגשו ושקלתי טענות הצדדים בסיכומיהם, סבורה אני כי הדין עם התובעת, ואפרט נימוקי.

8.         אין חולק כי הפוליסה כוללת כיסוי ביטוח בגין גניבת הרכב המבוטח.

            אי החזרת הרכב, על ידי השוכר, בניגוד להסכם ההשכרה ובנסיבות המתוארות בתצהירו של מנהל התובעת, הינה למעשה גניבה בידי מורשה כמשמעה בסעיף 393 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), הקובע כדלקמן: "העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שבע שנים:

(1)   (1)    גונב נכס שקיבל עם יפוי כוח לעשיה בו;

(2)   (2)    גונב נכס שהופקד אצלו, לבדו או עם אדם אחר, על מנת שישמרנו שמירה מעולה או ישתמש בו או בתמורתו, כולם או מקצתם, למטרה פלונית...".

9.         בפרוט הסיכונים המכוסים על פי הפוליסה, נוקטת הפוליסה בלשון "גניבה".

אין בפוליסה כל תנאי המחריג גניבה בידי מורשה, מגדר הכיסוי הביטוחי בגין גניבה. בנסיבות העניין, לא  ניתן לקבל טענות הנתבעת כי התובעת נטלה על עצמה, במסגרת ניהול עסקיה, את הסיכון כי חלק משוכרי הרכב, לא יחזירו את הרכב שקיבלו לרשותם, בהתאם להסכם ההשכרה. הנתבעת עצמה מסכימה וטוענת כי הסיכון של גניבה בידי מורשה, הינו חלק מהסיכונים הנלווים לניהול עסק של השכרת רכב, לפיכך סביר והגיוני הוא כי בעריכת הביטוח, ביקשה התובעת, להגן על עצמה, גם מפני סיכון זה. למעלה מן הצורך יצויין כי מצב זה של גניבת רכב בידי מורשה, יכול להתרחש בסיטואציות שונות בהן נמסר רכב על ידי בעליו, לאחר, לצורך שימוש בו, כדוגמת מסירת רכב לידי עובד במסגרת יחסי עובד-מעביד, מסירת רכב למוסך על מנת לתקנו וכו'. בנסיבות אלה, לו רצתה הנתבעת, להחריג מגדר הכיסוי הביטוחי את הסיכון של גניבה בידי מורשה, היה עליה לציין זאת, באופן מפורש וברור, במסגרת תנאי הפוליסה.