מדינת ישראל נ' פלונית

בהתאם להוראת סעיף 182 סיפה לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ראשית דבר אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמת מחוסר אשמה.

כתב האישום

1. הנאשמת הואשמה בכך שביום 5.10.2016 בשעה 10:59, ברחוב החבצלת 9 בירושלים, העמידה/החנתה את רכבה במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב שלא להעלאת נוסעים או הורדתם. בכך יוחסה לנאשמת הפרה של סעיף 5(א) לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960 וכן תקנה 72(א)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

    

   סדר ניהול הדיון

2. בישיבת ההקראה לא כפרה הנאשמת בעובדות המיוחסות לה בכתב האישום אולם טענה כי הואיל ובעת העבירה הנטענת הוצג כדין ברכב תג נכה תקין הרי שחל סעיף 2 לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (להלן - חוק חניה לנכים) ולפיכך החניה היתה מותרת.

   ב"כ המאשימה טען מנגד כי החניה שבוצעה עולה כדי הפרעה פוטנציאלית ממשית לתנועה ולפיכך לא חל סעיף 2(א)(4) לחוק חניה לנכים.

   לעניין עצם מהות האישום הבהיר ב"כ המאשימה כי "הכניסה הנדונה כי כניסה של רכב פינוי אשפה" (עמ' 1, שור' 15).

   הנאשמת ציינה כי גם בעת חנייתה לא היתה מניעה לפינוי אשפה מפחים טמונים המצויים ליד המקום בו חנתה. לדבריה, לצד הכביש ישנו עמוד (מתוך סדרה של עמודים נמוכים המונעים מעבר כלי רכב) שהוא ניתן להסרה (באמצעות מפתח) וכך בכל מקרה מתאפשר למשאית פינוי אשפה להיכנס לשם ולפנות את האשפה מבלי להפריע לתנועה כלל. עוד ציינה הנאשמת כי בזיקה לאישום קודם שהוגש נגדה בגין חניה באותו מקום היא קיימה סיור במקום עם תובעת מטעם המאשימה ולאחר הסיור התיק נסגר. בדיקה במחשב בית המשפט מעלה כי ככל הנראה מדובר היה ב-ת"פ 9188/2015 אשר האישום היה זהה לאישום דנן ובו הומר האישום באזהרה (בצוותא עם האישום ב-ת"פ 9189/2015).

3. בדיון ההוכחות העידו הפקח (מטעם המאשימה) והנאשמת.

   עד התביעה (הפקח) טען כי חניית רכבה של הנאשמת אף הפריעה לפניית רכבים מרחוב יוחנן הורקנוס המגיע בניצב לרחוב החבצלת. רק בהמשך עדותו טען הפקח כי "ההפרעה העיקרית היא הפרעה לפחים" (עמ' 4, שור' 26).

   הפקח טען שמדובר בתלונה חוזרת של מחלקת התברואה, אולם לא היה בידיו מידע לגבי אופן פעולת רכב פינוי האשפה, יכולותיו, המרחק המרבי האפשרי לפעולה מן הפחים או כיו"ב. טענות מסוג זה לא נטענו ושאלות מסוג זה לא נשאלו - הואיל וברור היה כי לא זה העד הרלבנטי לשם קבלת תשובות בעניין.

   הנאשמת הגישה צילומים (נ/1) המראים את יסוד העמוד הניתן להסרה, אף כי מאוחר יותר הועמד במקומו עמוד ללא אפשרות הסרה. הנאשמת העידה כי במועד העבירה הנטענת, היה במקום עמוד הניתן להסרה. הפקח מטעם המאשימה אמר שאינו זוכר אם זה היה מצב הדברים בזמן העבירה הנטענת (עמ' 5, שור' 5).

   הנאשמת אף הגישה צילומים (נ/2) המראים כי כיום שוב יש במקום עמוד הניתן להסרה ואף רואים בהם משאית שנכנסה למקום לשם מתן שירות לפחים הטמונים.

4. הסיכומים נשמעו בסיום ישיבת ההוכחות.

    

   סיכומי הצדדים

5. לשיטת המאשימה, חניית הנאשמת הפכה את פינוי האשפה מהפחים הטמונים באמצעות רכב פינוי אשפה לקשה עד בלתי אפשרית. נסיון לפנות את האשפה (פעולה המתבצעת באמצעות מנוף המרים את מיכל הפח) בעת שרכב הפינוי עומד בכביש במקביל לרכבה של הנאשמת היה מקשה ומאט את ביצוע הפינוי ואף מסכן את רכבה של הנאשמת. הדרך השניה לבצע את הפינוי, באמצעות כניסת משאית הפינוי תוך פתיחת מנעול והסרת עמוד חוסם, מאטה מאוד ומסרבלת את הפינוי, תוך שבינתיים המשאית עומדת וחוסמת את התנועה ומכאן הפרעה ממשית לתנועה.

   ב"כ המאשימה שב והבהיר כי העבירה על החיקוק המיוחסת לנאשמת היא תפיסת "מקומה המיועד של משאית האשפה וממילא גורמת להפרעה ממשית המנוגדת לחוק חניה לנכים".

6. הנאשמת הדגישה כי גם הפקח (עד התביעה) וגם ב"כ המאשימה לא ראו ולא נתנו תשובות לגבי דרך פינוי פחים טמונים, בזמן שהיא הראתה שהרחבה שבסמוך לפחים נגישה (על ידי הסרת העמוד שיש לו מנעול).

   הנאשמת עמדה על אי בהירות בטענות המאשימה: רכבה לא חסם כניסת כלי רכב. כניסת כלי רכב היא באמצעות הסרת העמוד הנעול - וכניסה זו לא נחסמה.

   הנאשמת טענה כי היא עובדת במקום כעשרים שנה ורואה את שיטת פינוי הפחים.

   עוד טענה הנאשמת כי אין כל הוכחה לגבי תלונה כלשהי של מחלקת התברואה לגבי חניה שלה או גרימת קושי לפנות אשפה בגלל החניה שלה.

    

   דיון והכרעה

7. קובעת תקנה 72(א)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - התקנה):

   לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:...

   (4)במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, פרט להעלאת נוסעים והורדתם

8. התקנה מיועדת למנוע חסימת כניסה לחניות, מגרשים וכיו"ב. זו משמעות לשונה הברורה של התקנה ולכך נצרכה גם בפסיקה. ראו: תת"ע (פ"ת) 7841-11-13 מדינת ישראל נ' נחמיה ערקובי (11.5.2014); תת"ע (ת"א) 2896-10-14 מדינת ישראל נ' יעקב טריביש (18.1.2015).

9. במקרה דנן, המצב העובדתי שונה ואינו נוגע למצב המתואר בתקנה: רכבה של הנאשמת חנה על מדרכה רחבה ובסמוך לפחים טמונים (אשר פינויים מבוצע באמצעות משאית-מנוף ייעודית).

10. בפועל, טענת המאשימה היא לא כי החניה מנעה כניסת רכבים "לשטח המיועד לכלי רכב", אלא שהעבירה היא בעצם תפיסת מקום שבו יש צורך בעת כלשהי בחניית משאית פינוי האשפה (כאמור, משאית מנוף ייעודית).

    לא למותר לציין כי לא נטען דבר לגבי תימרור כלשהו או חיקוק כלשהו אשר היה בהם כדי לייחד את השטח שליד הפחים (המקום בו חנתה הנאשמת) לחניה/עצירה של משאית פינוי אשפה.

    המאשימה לא סברה שיש מקום לתיקון כלשהו בכתב האישום, על דרך של שינוי האישום ו/או הרחבתו.

11. כבר כאן יש לקבוע כי האישום אינו מתאים לעובדות הנטענות. די בכך כדי לזכות את הנאשמת. חניית רכבה של הנאשמת לא מנעה כניסת רכבים למקום כלשהו.

     

     

    מעבר לנחוץ - לא הוכחה הפרעה (פוטנציאלית) ממשית לתנועה

12. טענת הנאשמת עוד בדיון ההקראה היתה כי חניית רכבה אינה מפריעה לפעולת משאית פינוי האשפה. בפרט ציינה הנאשמת כי אחד מהעמודים המונעים כניסה בניצב לרח' החבצלת בסמוך לפחים הוא עמוד הניתן להסרה ומאפשר למשאית פינוי האשפה לעמוד בסמוך לפחים ולבצע את משימתה מבלי להפריע לתנועה כלל.

    נוכח הראיות שהגישה הנאשמת (נ/1, נ/2) ושטף עדותה בעל פה בפניי, ובהעדר ראיות נגדיות, אני מקבל את טענתה העובדתית של הנאשמת בעניין אפשרות הסרתו של העמוד בזמן העבירה הנטענת.

13. עוד טענה הנאשמת כי גם תוך כדי עמידת רכבה במקומו יכולה היתה משאית הפינוי לעמוד מאחוריה (לצד הכביש) ולשלוף את הפחים באמצעות מנוף.

    טענות המאשימה לא התמודדו עם היסוד העובדתי של אפשרות פינוי האשפה באמצעות המשאית הייעודית, תוך כדי שהחניה (הפסולה לכאורה) מבוצעת על ידי הנאשמת.

    לא הובאו ראיות מטעם המאשימה לשם שלילת טענה זו של הנאשמת, טענה שהיא סבירה.

14. די באמור כדי לקבוע כי הוטל ספק גם בטענה שחניית הנאשמת אילצה את משאית פינוי האשפה (אם היתה מגיעה למקום באותה עת) לעמוד על הכביש עצמו בעת פינוי האשפה מן הפחים.

    כאמור, כל זאת למעלה מן הצורך, שכן לשם בחינת טענת הפרעה לתנועה (אף אם מדובר בהפרעה פוטנציאלית לתנועה) בהתאם לסייג הקבוע בסעיף 2(א)(4) לחוק חניה לנכים, יש צורך תחילה לראות את החניה עצמה כחניה שבוצעה במקום שאינו מותר - דבר שלא הוכח במקרה דנן.

15. לא למותר לתהות אף מעבר לכך: הידיעה כי רכבי פינוי אשפה בשירות הרשות המקומית נוהגים תדיר לבצע איסוף אשפה (לפחות מפחים קונבנציונאליים אל משאיות הנושאות מיכלי דחס) תוך שרכבי האיסוף עוצרים בנתיב הנסיעה ומעכבים את כלל הרכבים שמאחוריהם היא בגדר נחלת הכלל. לא ברור מה בין מנהג רווח זה של שלוחי הרשות המקומית לבין הגשת אישום במקרה דנן כאשר לכאורה ניתן היה לבצע פינוי כאשר גם במקרה דנן המשאית עוצרת על הדרך עצמה.

    ייתכן שהצגת מצג עובדתי שלם היתה מבהירה את כלל הנסיבות ומוכיחה הפרעה ו/או העדר אפשרות אחרת לביצוע פינוי האשפה, אולם הראיות שהוצגו לפניי לא הוכיחו זאת מעל לספק סביר.

     

    התוצאה

    אני מורה על זיכוי הנאשמת מחוסר אשמה.

    לא מצאתי להורות על זימון בעלי הדין להקראת הכרעת הדין בכדי לא לגרום לנאשמת אבדן זמן נוסף.

     

    ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ח, 24 יוני 2018, בהעדר הצדדים.