חברת החשמל לישראל בעמ נ' עיריית חיפה ואח'

פסק דין

לפני תביעה נזיקית לתשלום סך 29,413 ₪.

התובעת-חברת החשמל טוענת כי ביום 23.7.09 נתקבלה אצלה קריאת על תקלת חשמל באזור פינת הרחובות "העלייה השנייה" ו"עפרון" בשכונת בת גלים בחיפה.

צוות שהופנה למקום גילה פגיעה בכבל רשת מתח גבוה תת קרקעי . כדי לבצע את איתור התקלה הוזמן קבלן חפירות, כאשר נחשפה הקרקע זוהתה פגיעה בפלטות ההגנה שהונחו מעל לתעלה בה מונח כבל הרשת ואשר נגרמה ע"י כלי מכני כבד שעבד במקום לצורך עבודות הנוגעות לרשת המים/ביוב.

הפלטות נשברו, לחצו על מעטפת הכבל וימים זו נפרצה וגרמה לתקלה.

התובעת הגישה חוות דעת מומחה-המהנדס אפשטיין מרק שקבע כי מדובר בכבל עם בידוד שמן שאורך חייו כ-50 שנים במידה ואיננו נפגע מכנית ע"י גורם חיצוני, הכבל במקום הונח לפני 35 שנים ולדעתו פריצת הכבל היא תוצאה של עבודות שנעשו עבור הנתבעת באזור בו מצטלבים כבל החשמל עם צינורות המים והביוב של הנתבעת.

לגרסת התובעת נצא במקום טלאי באספלט שהוא תוצאה של ביצוע תיקונים במערכת המים והביוב של הנתבעת.

הנתבעת מאשרת כי בשנת 2007 נעשו עבודות לשדרוג מערכת הביוב בחצרות הבתים ברחוב העלייה אך לא נעשו עבודות כלשהן בצומת הרחובות העלייה ועפרון ולכן אין כל אחריות של הנתבעת לנזק הנתבע.

הנתבעת צירפה תרשים על פיו נראה כי אזור העבודות איננו קרוב כלל למקום האירוע.

בנוסף טוענת הנתבעת כי סכומי הנזק מופרזים וחלק מהעלויות הנתבעות הן עלויות קבועות שאינן קשורות לאירוע הנזק.

העדים נחקרו, ב"כ הצדדים סיכמו והיות והתיק מתנהל בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן תמציתי וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

יש לומר כי הגם שמדובר בתיק פשוט שבפשוטים, אופן ניהולו גרם לנתבעת נזק ראייתי של ממש. הגם שלא מדובר בהגדרה קלאסית של נזק ראייתי, לא ניתן להגדיר אחרת את שקרה בתיק.

מעיון בסעיפים 7, 8 ו-9 לכתב התביעה עולה כי התובעת קושרת בין עבודות ספציפיות שבוצעו ע"י הנתבע 2 (שנמחק מהתביעה) ולבין הנזק. לא מדובר בטענות סתם אלא בחזית מפורשת, מנומקת והמפנה למסמכים כגון אישור חפירה שנתנה התובעת לנתבע 2 לצורך אותן עבודות.

כשמבקשים לדעת כיצד נגרם הנזק בגינו הוגשה התביעה מפרט סעיף 9 שבה כי הנזק "...נגרם בעת ביצוע עבודות חפירה ע"י נתבע 2 מטעם הנתבעת 1 לשם שיקום קו מים/ביוב..."

כבר עתה יש לומר, לא דובים ולא יער, אין שום חולק כיום כי לא העבודות שבוצעו ע"י הנתבע 2 בכלל ולא אלה נשוא היתר החפירה שצורף לתביעה בפרט הן אלה שגרמו לנזק.

ביום 7.2.13 (לאחר שכבר הוגשו התצהירים בתיק) הוגשה מטעם התובעת בקשה למחיקת הנתבע 2 מהתביעה. למותר לציין שאותה בקשה נוסחה באופן לקוני ואין בה ולו רמז לטענה לפיה לא עבודות הנתבע הן אלה שגרמו לנזק וכי מדובר בעבודות אחרות שלא ידועות לתובעת.

היות וגם הראיות (קרי התצהירים) בתיק לא שונו בעקבות מחיקת הנתבע 2, נותרה הגנת הנתבעת בעינה כשכל כולה מתבססת בעצם על הגנת הנתבע 2 לפיה העבודות לא בוצעו במקום בו נגרם הנזק.

בכיוון זה חקרה ב"כ הנתבעת את עדי התובע ולעניין זה התכונן עד הנתבעת לקראת הדיון.

"הטוויסט בעלילה" התגלה רק עם תום שלב הטיעונים, מאוחר מדי לטעון לשינוי חזית (טענה שלא נטענה במפורש בשום שלב אם כי ב"כ הנתבעת טענה באופן כללי שהתביעה לא הוכחה ).

היות והצדדים לא טענו באופן מפורש ומפורט לעניין שינוי החזית לא אקבע ממצאים בעניין זה ברם אין מקום להחמיר עם הנתבעת שכן אין ספק כלל שהיא הוטעתה לחשוב שחזית התביעה נותרה כפי שהייתה בתחילת ההליך ועד למחיקת הנתבע 2 (גם אם הטעייה זו איננה מכוונת אלא פשוט תוצאה של ההתנהלות הדיונית).