1. בפנינו תביעתו של מר דוד אטיאס להצבתו כעובד בנתבעת - חברת נמל חיפה בע"מ, וזאת מכוח הבטחה שניתנה לו לטענתו. לחילופין דורש התובע פיצויב בסך של -.500,000 ש"ח בגין אי קיום ההבטחה האמורה.
רקע עובדתי
2. התובע עובד בנמל אילת מאז שנת 1979. תחילה שימש כאיש תפעול ומאז ועד היום כהגאי במחלקת העגינה.
3. בתחילה עבד ברשות הנמלים, ועם הקמת חברות הנמל הממשלתיות מכוח חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 (להלן - "
החוק"), הועסק התובע ע"י חברת נמל אילת בע"מ (להלן - "
נמל אילת").
4. בחודש יולי 2004 נחקק החוק, אשר שינה את מבנה נמלי ישראל כפי שהיה קיים, ויצר את רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה, את חברת נמלי ישראל - פיתוח נכסים בע"מ (להלן - "
חנ"י"), וכן 3 חברות ממשלתיות המפעילות את נמלי אילת, אשדוד וחיפה. הנתבעת היא כאמור החברה הממשלתית המפעילה את נמל חיפה.
5. לאור השינויים המבניים שנקבעו בחוק, נחתם ביום 24.2.05 הסכם קיבוצי מיוחד (להלן - "
ההסכם הקיבוצי" או "
ההסכם") בין נמל אילת לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שבו הוסכם על מעבר עובדים מרשות הנמלים לחברות הנמל השונות, וכן הוסכם על שמירת מלוא זכויותיהם ותנאי עבודתם (נספח א' לתצהיר התובע).
6. בסעיף 20 להסכם, שכותרתו
"מעבר בין החברות של עובדי חברת נמל אילת בע"מ", הוסכם על מעברם של עובדי נמל אילת לחברות הנמל האחרות בתנאים מסוימים, וכך מורה הסעיף האמור:-
"
עובדים מייסדים מסקטור תפעול או מסקטור מחלקת ים בחברת נמל אילת בע"מ אשר אינם עומדים בתנאי תוכנית הפרישה מרצון, לרבות במסגרת ועדת חריגים, ואשר יהיו מעוניינים לעבור לעבוד בחברת נמל חיפה בע"מ, יוכלו לעשות כן, בכפוף לקבלת הסכמת חברת נמל חיפה בע"מ ולהימצאות תפקיד פנוי, וזאת עד ליום 31.12.2005."
7. ביום 3.5.05 פנה התובע בכתב למחלקת משאבי אנוש בנמל אילת בבקשה להעבירו לעבודה בנתבעת, באותה מחלקה שבה עבד בנמל אילת.
8. ביום 15.5.05 נערכו במשרדי חנ"י בתל-אביב ראיונות לעובדים שביקשו לנצל את זכותם לעבור לנמלים אחרים מכוח ההסכם, ובהם התובע.
הראיונות התקיימו בפני ועדה שבה היו חברים האישים הבאים (להלן - "
הוועדה"): מר צדוק, נציג משרד האוצר; מר עמוס עוזאני, מנהל הנתבעת (להלן -
"מר עוזאני"); מר יעקב לטבינסקי, מנהל מחלקת משאבי אנוש בנתבעת (להלן -
"מר לטבינסקי"); מר יחזקאל דסקל, סמנכ"ל למינהל ולמשאבי אנוש בחנ"י; גב' אידה שפירא, מ"מ ראש אגף משאבי אנוש; וצחי טבקמן, מנכ"ל האגף לאיחוד מקצועי בהסתדרות (להלן -
"מר טבקמן").
9. גם התובע התייצב בפני הוועדה, ובמסגרת הראיון עמו נבדקו תיקו וכשירותו לעבור לעבודה בנתבעת. בתום הראיון נאמרו לתובע דברים מסוימים שביחס אליהם חלוקים הצדדים והם בלבה של המחלוקת (להלן - "
הישיבה").
10. עוד יש לציין כי שבועיים לאחר הישיבה, כבר ביום 29.5.05, רכש התובע בית ביישוב עץ-אפרים, והוא ובני משפחתו עברו להתגורר שם, וביום 20.6.05 נמכר בית התובע באילת.
11. על אף בקשתו ורצונו לעבוד אצל הנתבעת, מוסיף התובע לעבוד בנמל אילת עד היום, שכן לא התאפשרה קליטתו בנמל חיפה.
טענות התובע
12. התובע לדבריו הגיע לישיבה עם תיקו האישי ומסר אותו למנהל מחלקת משאבי אנוש בנתבעת, מר לטבינסקי, שעיין בו והעבירו למנהל הנתבעת, מר עוזאני. התובע נשאל מספר שאלות - מדוע הוא מעוניין לעבור לנתבעת, מה תפקידו, לאיזו מחלקה הוא מבקש לעבור וכיו"ב.
התובע השיב כי הוא הגאי ומבקש לעבור לאותו תפקיד אצל הנתבעת. מר לטבינסקי אמר לו כי "
בעגינה יש מספיק הגאים ועוד מספר עובדים עם רשיונות של הגאים" ועל כן לא יוכל לעבוד בנתבעת בתפקידו כהגאי, והוסיף כי אם ברצונו לעבוד במחלקת עגינה, עליו להתחיל "
מלמטה" (סעיף 10 לתצהיר התובע). לטענת התובע, על אף ניסיונו הרב, הוא הסכים לכך.
13. התובע טוען כי בשלב זה, פנה אליו מר עוזאני ואמר לו "
שמענו אותך עיינו בתיקך האישי ואנו מסכימים לקבל אותך, אך כרגע אין לנו מקום היות וכל התקנים מלאים, אבל ברגע שיתפנה מקום ואחד העובדים יפרוש אתה הראשון שתתקבל לעבודה במחלקת עגינה." (סעיף 12 לתצהיר התובע). התובע מוסיף כי לשמע "
הבטחה זו" קם, לחץ את ידו של מר עוזאני, הודה לכולם וחזר לעבודתו בנמל אילת.
14. התובע ממשיך וטוען כי על סמך דברים אלה, ועל רקע הצפי לפרישת עובדים בנתבעת, "
היה ברור כי מעברו של התובע לעבודה בנתבעת הוא עניין של זמן קצר ביותר" (סעיף 9 לכתב התביעה), ועל כן החל להיערך למעבר צפונה.