אולציק נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב ואח'

הצדדים נחלקו בשאלה אם יש להורות כי כספי פיצויים הצבורים לזכות היחידה בקופות גמל בסך של 100,000 ₪ ימומשו ויועברו לקופת הנשייה.

בהתאם למידע בדוח ממצאי הבדיקה שהגיש הנאמן: היחידה היא ילידת שנת 1960. היא מתגוררת בבית פרטי השייך לאמה ביישוב XX ומשתתפת בהוצאות הבית בסך של 1,500 ₪. היא עבדה שנים רבות כמנהלת משרד עורכי דין. לאחר התפרצות הקורונה היא הפסיקה לעבוד והתקיימה מדמי אבטלה. בשלב מסוים היא החלה לעבוד במשרד עורכי דין אחר ושם היא משתכרת כ-6,000 ₪ בחודש. היא דיווחה בתקופת הביניים על הוצאות בסדר גודל של 6,500 ₪ לחודש. חובותיה הם לגורמים שמהם נטלה הלוואות. ההלוואות נועדו לצרכי מחיה שוטפים. מכיוון שההחזרים לנושים עלו על הכנסותיה היחידה לא הצליחה לעמוד בהם וקרסה כלכלית. הנאמן אישור שלוש תביעות חוב בסך כולל של כ-180,000 ₪.

ביום 5.12.2022 ניתן בעניינה של היחידה צו לשיקום כלכלי. בפסק הדין אושרה הסכמת הצדדים שהיחידה תוסיף לקופת הנשייה סך של 54,000 ₪ (1,500 ₪ מידי חודש לתקופה של 36 חודשים). בטיעונים שהוגשו קודם לדיון התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם יש הצדקה בנסיבות המקרה שלא להורות על מימוש כספי פיצויים שנצברו לזכות היחידה בקופת גמל לקצבה. סברתי בדיון שהחומרים והנתונים בתיק אינם מספקים על מנת להכריע במחלוקת זו וניתנו הוראות לצדדים להגיש חומרים וטיעונים נוספים.

בהמשך לכך היחידה הגישה "תגובה". לתגובה צורפה חוות דעת של יועץ פנסיונית. לפי חוות הדעת לזכות היחידה צבור סך של 588,861 ₪ בתוכניות פנסיוניות (נכון ליום 31.12.2022). מתוכם 324,807 ₪ הם כספי תגמולים. 264,054 ₪ הם כספי פיצויים. לפי חוות הדעת, הקצבה הצפויה של היחידה בגיל 63 תעמוד לפי נתונים אלה על סך של 2,776 ש"ח. אם תיעתר בקשת הנאמן למימוש 100,000 ₪ מכספי הפיצויים, בהתאם לתנאי התכניות הפנסיוניות, תקטן הקצבה החודשית בסך של 494 ₪. כלומר, לסכום של 2,282 ₪.

היחידה טוענת כי הסתבכותה הכלכלית הייתה בתום לב ונבעה מנסיבות חייה הקשות כאם יחידנית שגדלה לבד את בנה וללא תמיכה כלכלית תוך שהיא נתונה במלחמת הישרדות יומיומית. היא בגיל מבוגר ומטבע הדברים עלולות להתגלות בעיות רפואיות שיצריכו טיפולים יקרים. מימוש כספי הקצבה יקטין את הקצבה באופן משמעותי שלא יאפשר ליחידה ביטחון סוציאלי מינימאלי. ליחידה אין מקורות הכנסה נוספים או כושר השתכרות עתידי וכספי הפיצויים נדרשים לצרכי מחייה בסיסיים בשים לב שלא נותרו ליחידה שנות עבודה רבות.

עמדת הנאמן היא שנסיבות המקרה אינן מצדיקות חריגה מהכלל – העברת כספי הפיצויים לקופת הנשייה. בנסיבות המקרה העברה של 100,000 ₪ מכספי הפיצויים אף לא תוביל לדיבידנד של 100% נטו לנושים.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה שדין בקשת הנאמן להידחות. אלו נימוקיי:

התשתית הנורמטיבית

הוראת החוק הרלוונטית היא סעיף 228 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018. זהו לשונו:

פסק דין מנחה בשאלת מימושם של כספי פיצויים והעברתם לקופת הנשיה ניתן בע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' לוי (2.2.2020). באותו הליך שנדון על פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התעוררה שאלה פרשנית לעניין טיב ההגנה המוקנית לפי הוראת סעיף 85(א1) לכספי פיצויים. בית המשפט עמד על כך שסעיף 85(א1) לפקודה מבחין בין שני סוגים של כספים בקופת גמל. הסוג האחד הם כספים שאינם מיועדים לקצבה. לגבי אלה העברתם לקופת הנשייה מותנית באישור בית המשפט. ההגנה עליהם, בלשונו של בית המשפט, היא "הגנה מרוככת". הסוג השני הם כספים למטרת קצבה שטרם הגיע המועד לשלמם כקצבה. ההגנה עליהם, בלשונו של בית המשפט, היא "הגנה חזקה". נקבע כי כספי הפיצויים באים תחת ההגנה המרוככת. קרי – ניתן להעבירם לקופת הנשייה באישור בית המשפט. כך גם לגבי כספי קצבה שהגיע מועד תשלומם.

נקבעו בפסק הדין גם אמות מידה להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט תוך הבחנה בין שיקולים הקשורים ליחיד ושיקולים הקשורים לנושים תוך שהובהר כי אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. השיקולים הרלוונטיים שנמנו בפסק הדין הם:

בכל הנוגע לשיקולים הקשורים ליחיד צוינו השיקולים הבאים:

1. גובה הקצבה המינימאלי שהיחיד יהיה זכאי לה בגיל פרישה לאחר משיכת כספי הפיצויים.

    

2. מצבו הכלכלי של היחיד והתלויים בו בהווה ובעתיד; קרי – מצבת הרכוש והכספים שיעמדו לזכותו בגיל פרישה (חסכונות, קצבאות וגמלאות), כמו גם מצבו הבריאותי והמשפחתי של היחיד המשפיע על היחיד וההוצאות הצפויות לו.

    

3. היכולת של היחיד לצבור זכויות פנסיוניות בעתיד המושפעת מכושר ההשתכרות שלו ומשנות העבודה שנותרו לו בשוק העבודה.

    

בכל הנוגע לשיקולים הקשורים לנושים צוינו השיקולים הבאים:

1. שיעור החוב שייפרע לנושים, סוג החוב וסוג הנושים – בכלל זה אם שיעור החוב שייפרע הוא זניח ביחס להיקף החובות, הרי שזהו שיקול נגד מימוש כספי הפיצויים.

    

2. אפשרויות פירעון אחרות העומדות לנושים – אם קיימות כאלה הרי שמימוש כספי הפיצויים צריך להיעשות כמוצא אחרון.

    

3. נסיבות הסתבכותו הכלכלית של היחיד – בכלל זה התנהלותו של היחיד לפני הליך חדלות הפירעון ובמהלכו, כמו גם תום הלב שלו ומידת שיתוף הפעולה שלו בהליך.

    

אציין כי נוסח הוראת סעיף 85(א1) לפקודת פשיטת הרגל דומה לנוסח ההוראה שבסעיף 228 לחוק חדלות פירעון (ראה גם רע"א 3457/21 עזר נ' קזיוף בפסקה 15 (1.9.2021) (להלן – "עניין עזר"). השיקולים הרלוונטיים הם אותם שיקולים. לפיכך, הלכת מקפת חלה, לטעמי, גם בהליכים לפי חוק חדלות פירעון. אף לא נטען אחרת על-ידי הצדדים.

יש להוסיף ולציין כי בעניין עזר נקבע (בפסקה 16) כי:

כלל, כאשר מקורות ההכנסה הנוספים וגורמי התמיכה העומדים לרשותו של החייב עלולים שלא לאפשר קיום בכבוד בשנות זקנתו, ראוי להותיר ברשות החייב כספי פנסיה שהגיע המועד לתשלומם כקצבה בהיקפים בהם עסקינן – מאות אלפי ש"ח בודדים המאפשרים קבלת קצבה של אלפי ש"ח בודדים מדי חודש. רק במקרים יוצאי דופן, כגון כאשר מתקיימות נסיבות חריגות הנוגעות להסתבכותו הכלכלית של החייב או להתנהלותו בהליך פשיטת הרגל, מן הראוי לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפיסעיף 81(א1) לפקודה, וכיום סעיף 228 לחוק חדלות פירעון, ולהורות על חריגה מכלל זה.

באותו מקרה דובר על מי שיצאה לגמלאות מספר שנים קודם לכן ומתקיימת מקצבאות הביטוח הלאומי בסך של כ-3,124 ₪ ומדמי דיור חלוף שנפסקו לה (למשך שבע שנים). לא היו בידה נכסים ויכולתה להיעזר בבני משפחתה הייתה מוגבלת. דובר באותו מקרה על פדיון כספי פנסיה המקנים קצבה חודשית בסך של 1,800 ₪ בלבד ובית המשפט קבע כי "ברי כי עסקינן בסכומים שנועדו להבטיח את צורכי מחייתה הבסיסיים" (פסקה 17).

מן הכלל אל הפרט

במכלול השיקולים, בנסיבות העניין, ובשים לב לפסק הדין שניתן בעניין עזר, דין בקשת הנאמן להידחות.

אין מחלוקת על כך שהיחידה הגיעה לגיל פרישה. הקצבה הפנסיונית החודשית, תעמוד, על פי הנתונים הקיימים היום, על סדר גודל של 2,776 ₪. המשמעות של קבלת בקשת הנאמן היא הפחתה של 494 ₪ לחודש בקצבה שהיחידה תהא זכאית לה לאחר שתפרוש משוק העבודה ולא ניתן לצפות כמה שנים תוכל עוד להמשיך ולעבוד במשרתה בשים לב לגילה ולקשיים עליהם הצביעה בדיון במציאת עבודה.

בדיון שהתקיים התבקשה היחידה לפרט מהי קצבת אזרח ותיק לה היא תהיה זכאית. היחידה לא התייחסה לכך בטיעון המשלים אך הנאמן ציין כי לפי בדיקתו היחידה זכאית לקצבת אזרח ותיק בסך של כ-1,700 ₪ ויכול שאף תהא זכאית להשלמת הכנסה. המשמעות היא שלאחר ההפחתה יוותר בידי היחידה סדר גודל של 4,000 ₪ לחודש שהוא סכום הקרוב לדמי המחיה המינימאליים לפי נהלי הממונה. ללא הפחתה צפוי להיוותר בידה סכום חודשי של כ-4,500 ₪.

אין ספק שמדובר בסכום נמוך, ודאי לאדם שאין מחלוקת שהגיע לגיל פרישה. אמנם נראה שהיום היחידה בקו הבריאות (לא נעלם מעיני המסמך שהוגש) ומתגוררת בבית אמה, אך מבלי לגרוע מאיחולי בריאות ליחידה ואריכות ימים לאם, הרי שהאם בגיל מתקדם (81 שנים) ואין לדעת מה ילד יום וכמה שנים היחידה עוד תוכל להתגורר בבית אמה ולהיתמך על-ידה.

בהינתן שהיחידה הגיעה לגיל פרישה; בהינתן הסכום הנמוך המתקבל מצירוף הקצבאות הצפויות; ובהיעדר אינדיקציה משמעותית לכך שיהיה מי שייתמוך ביחידה בעת זקנתה, קיים חשש ממשי, בנסיבות העניין, שלא יתאפשר ליחידה קיום בכבוד בשנות זקנתה.

לא חלות במקרה שכאן אותן נסיבות חריגות עליהן עמד כב' השופט ע' גרוסקופף בעניין עזר, המצדיקות סטיה מהכלל שנקבע שם.

איני מקבל את טענת הנאמן שהיחידה לא פעלה למיצוי כושר השתכרותה. אמנם לפני שהפסיקה לעבוד בתקופת הקורנה היחידה השתכרה שכר גבוה משמעותית, אך ההפחתה בשכר לא הייתה בשליטתה והדעת נותנת שאם היה ביכולתה להשתכר בשכר גבוה יותר הייתה עושה כן (עמ' 4-3 לפרוטוקול).

לא ברורה גם טענת הנאמן למחדלים בהליך. בדוח ממצאי הבדיקה צוין שהיחידה משלמת את התשלומים החודשיים כסדרם והגישה דוחות והמחדל היחיד שצוין הוא שלחלק מהדוחות לא צורף תלוש שכר. לא מדובר במחדל חמור, בהיעדר טענה שהמסכים לא הושלמו ושהיו פערים בין תלושי השכר שעולה מהן שהתלושים שצורפו אינם משקפים את השכר הרגיל.

אשר לטענת הנאמן שהיחידה חיה ברמת חיים גבוהה יחסית למצופה ממי שמצוי בהליך חדלות פירעון, הרי שמדובר בטענה שאינה חסרת טעם. היחידה לפי הצהרתה משלמת לאמה 1,500 ₪ לחודש עבור המגורים והוצאותיה החודשיות המדווחות בתקופת הביניים היו בסך של כ-6,500 ₪ שהוא סכום גבוה יחסית בנסיבות, ובהיעדר תשלום שכר דירה שהוא הוצאה משמעותית מאוד בדמי המחיה השוטפים. עם זאת, איני סבור שעניין זה כשלעצמו מצדיק חריגה מהכלל שנקבע בעניין עוזר.

זאת גם בהצטרף לשיקולים שעניינם נקודת המבט של הנושים אשר כעולה מעמדת הנאמן שלא נסתרה, אין אינדיקציה לאפשרות סבירה אחרת לפירעון חובם, כאשר מימוש כספי הפיצויים כמבוקש יוביל לשיעור פירעון משמעותי ויעמיד את קופת הנשיה על סך של 167,000 ₪ (החוב המאושר הוא כ-180,000 ₪).

אשר לנסיבות יצירת החובות הנאמן טען שמדובר בחובות חדשים יחסית משנת 2021. אלא שהנאמן לא פירט בטיעון שהגיש אם נערכה בדיקה אם לא מדובר בחובות מתגלגלים (שמוחזרו). מכל מקום, היחידה נתנה הסבר לחבות אלה שלא נסתר: פיטוריה בתקופת הקורונה לאחר 22 שנות עבודה במקום אחד וקשייה למצוא עבודה במשרה מלאה בשל גילה. כך בלשונה (עמ' 4-3):

אני מגיל 13 עובדת ומשלמת הוצאות בבית. גידלתי ילד בלי מזונות ובלי ביטוח לאומי ובלי עזרה מאף אחד. הרווחתי 8,600 נטו. אולי ארבעה חודשים אחרונים עשיתי עשרים שעות נוספות, שהיתה לי הזדמנות כל חודש, כדי להרוויח יותר כסף. אז הגיע משבר הקורונה, ונשלחתי הביתה אחרי 22 שנות עבודה. היה לי תפקיד חשוב, ויום אחד בהיר שולחים אותי הביתה. מלפני שהשתחררתי מהצבא עבדתי. הלוואי שהייתי מרוויחה את המשכורת הזאת. היום אני לא עובדת משרה מלאה. נתקלתי בקשיים למצוא עבודה לנוכח גילי. הייתי מוכנה להרוויח 11,000 ₪ היום. הלוואי. אני לא יכולה. אף אחד לא קיבל אותי לעבודה. אני אומרת תודה שיש לי עבודה בכלל. אני רוצה לחיות. אתה רוצה לראות אותי על הרצפה, ואז תגיד שאני מסכנה. אני לא רוצה להיות מסכנה. בגלל זה הצעתי לשלם במזומן. בחיים לא היה לי שום דבר עם כרטיסי אשראי ועם הבנק. מאז פרוץ הקורונה אני בבלהות. אני חיה אצל אימא שלי, ואני צריכה לעזור לה, מכיוון שהיא בת 81.

במכלול השיקולים, הרי שמדובר בנסיבות דומות לאלו שנדונו בעניין עוזר, ולא מצאתי שקיימת הצדקה לסטות מן הכלל שנקבע שם בנסיבות העניין.

סוף דבר

דין עתירת הנאמן להידחות אפוא.

ניתנה היום, כ"ט אב תשפ"ג, 16 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.