פלוני נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז באר שבע והדרום ואח'

לפניי בקשת החייב לפטור אותו מחוב מזונות שנוצר במשך השנים כלפי המוסד לביטוח לאומי.

בעניינו של החייב ניתן צו הפטר לאלתר ביום 27.4.2023 זאת בשים לב לגילו (71 שנים) העדר נכסים פיננסיים ואחרים והכנסה צנועה מקצבת אזרח ותיק, גמלת סיעוד וסיוע בשכר דירה.

החייב טען בבקשה הנידונה, בעיקרי הדברים, כי חוב המזונות למל"ל הוא משנת 1999; החייב בגיל 71 שנים ומתקיים מקצבת אזרח ותיק וסיוע בשכר דירה, חי בעוני רב, גר לבדו ומצבו הבריאותי הולך ומתדרדר; החייב לא ישוב למעגל עבודה בשל גילו ומצבו הבריאותי ולא צפויה כל הכנסה נוספת בשארית חייו; דחיית הבקשה תפגע בזכותו להתקיים בכבוד; החוב נוצר בתום לב; נסיבות חייו הקשות הובילו ליצירת החוב; לחייב אין נכסים בבעלותו; חוב המזונות שווה ערך לכל חוב אחר, נוכח השנים הרבות שעברו והעובדה שכל ילדיו בגירים; דחיית הבקשה תגרום לכך שהחייב יאלץ להמשיך ולהתמודד מול המל"ל עד ליומו האחרון וההפטר שניתן לא באמת יטיב עם החייב ויאפשר לו לחיות חיי זקנה רגועים ושלווים; בענייננו מתקיימים כל השיקולים הנדרשים לצורך היעתרות לבקשה.

המוסד לביטוח לאומי הודיע על התנגדותו לבקשה וטען בתגובתו, בעיקרי הדברים, כי שילם לזוכה, אם ילדיו של החייב, את קצבת המזונות לילדיו של החייב משנת 1999 ועד לשנת 2005, מידי חודש בחודשו; המוסד לביטוח לאומי שילם סכום מצטבר של כ-161,900 ₪ וגבה סך של 73,778 ₪ ולכן חוב המזונות עומד על סך של כ-88,122 ₪; החייב עבד במשך שנים כשכיר וכעצמאי עד לשנת 2019; הכנסותיו של החייב בשנים הרלבנטיות מניחות את הדעת, אין לראותו כי שהתקיים במצוקה וצמצום והיה ביכולתו לפרוע את החוב; לחייב לא נקבעה דרגת אי כושר והיה באפשרותו להשיא את השתכרותו ועדיין לא שילם את דמי המזונות, לא פרע את חובו כלפי המל"ל ויש לייחס לו חוסר תום לב לגבי יצירת החוב; החייב לא פנה לערכאה משפטית מתאימה לצורך הפחתת דמי המזונות; לא הוצגו ראיות לגבי הטענה לפיה החייב במצוקה כלכלית; יש לשקול את בקשתו של החייב להעמדת הפטר בשים לב למבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה ובכלל זה למידת ההגינות או חוסר המוסר שדבק בהתנהלותו של החייב במהלך השנים של צבירת החוב; החייב לא עמד בתשלומי המזונות ולא פנה לערכאה שיפוטית מתאימה לצורך הפחתתם ותחת זאת העדיף שהקופה הציבורית תישא בתשלומם; החייב יכול לשטח את טענותיו לגבי יכולתו הכלכלית במסגרת הליכי הוצאה לפועל וחזקה על לשכת ההוצאה לפועל שתדע לאזן כראוי בין האינטרסים; מתן הפטר יפגע בקופה הציבורית ויעמיד תמריץ לחייבים להשתמט מתשלומי המזונות; בנסיבות העניין אין מקום להיעתר לבקשה הנידונה.

באת כוח הממונה טענה בתגובתה, בעיקרי הדברים, כי החייב יליד 1953, גרוש ללא תלויים הסמוכים לשולחנו. החייב מתגורר בדירה שכורה ונושא בתשלום שכר דירה בסך של 2,300 ₪; הכנסות החייב בהתאם לדיווחיו האחרונים לממונה הן מקצבת אזרח ותיק בסך של 3,693 ₪ גמלת סיעוד בסך של 1,229 ₪ וסיוע משרד הבינוי והשיכון בסך של 1,145 .₪; החייב לא שילם דמי מזונות עבור ילדיו במשך 6 שנים; החייב לא הצביע על כל טעם וסיבה מדוע לא פעל תקופה כה ממושכת לזון את ילדיו בעת שהיו קטינים; החייב הסתפק בטענה ביחס לנסיבות חייו הקשות ואולם ללא כל תימוכין או נימוק של ממש; נראה כי לא עלה בידי החייב להצביע על תום לב ביצירת החוב ויש לראות בחוב זה, כחוב אשר נגוע בחוסר תום לב של ממש; עם זאת, נראה שמדובר בחייב שמצבו אינו עתיד להשתפר, שלא גולו נכסים בעניינו, ונוכח חלוף הזמן כמו גם העובדה שמדובר בחוב עבר בלבד יכול וקיימת הצדקה במידה מסוימת להפעיל את החריג שבדין; בשקלול הנסיבות יש מקום להורות על החלה חלקית של ההפטר על חוב המזונות, ולהותיר לנושה לגבות יתרת 30% מהחוב בסכום קבוע או שיעור מהקצבה (10% - 20%) בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה בחלקה, בשים לב לכלל הנתונים שהונחו לפניי ולאמות המידה הרלבנטיות שנקבעו בהלכה הפסוקה, ולהעמיד לחייב הפטר לגבי מחצית החוב כלפי המוסד לביטוח לאומי.

בסעיף 175(א) לחוק, שעניינו "חובות שאינם ברי הפטר" נקבע כי "ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה: ... (3) חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין". בסעיף 175(ב) לחוק נקבע כי " על אף האמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי, בנסיבות חריגות המצדיקות זאת, להורות כי ההפטר יחול על חובות עבר המפורטים להלן, כולם או חלקם, ורשאי הוא להתנות החלת הפטר כאמור בתנאים: ... (2) חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין" (הדגשה לא במקור- מ.ה.).

בעניין שנדון בע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן (29.6.2016) נקבעה רשימה לא סגורה של המבחנים שאליהם יידרש בית המשפט בבואו לשקול האם יש מקום להעמיד לחייב הפטר מחוב המזונות.

"... ניתן לסקור את השיקולים הרלוונטיים כפי שהתגבשו עד כה להחלת החריג המאפשר את הכללת דמי המזונות בצו ההפטר- ואלה הם: כושר הפירעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות היווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעניינו, כדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להשתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על מנת שבסופו של יום יופטר ממנו; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תיפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; ועמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל. יושם אל לב כי רשימה זו עודנה חלקית והושמט ממנה שיקול מרכזי, הוא עקרון תום הלב, שהדיון בו ייערך בנפרד בהמשך. ... הרשימה אינה סגורה ..., שומה על בית המשפט ליישם את הוראת הסיפא לסעיף 69(א)(3) באופן מצומצם, במשורה ובמקרים חריגים בלבד" (שם פסקה 19).

בהמשך נקבע כי "תום הלב הוא עקרון יסוד בשיטת המשפט שלנו, ונודע לו מקום משמעותי במיוחד בדיני פשיטת רגל". ... התנהלות בתום לב מצד החייב, ובפרט כשהוא יוזם ההליך, היא תנאי הכרחי להתקדמות בכל אחד מהשלבים השונים" (שם, פסקה 22).

בבחינת בקשה שעניינה חוב מזונות לעבר יש ליתן משקל "למידת אי-ההגינות, או חוסר-המוסריות, שדבק בהתנהלותו של החייב, כלפי הזכאים למזונות ממנו, אשר פרנסתם היתה (וייתכן שעודנה) עליו"; וכן הוטעם בעניין זה כי הפקרת הזכאים למזונות למחסור ממשי נוגדת את תקנת הציבור, ובהיעדר הסבר מניח את הדעת מצד החייב עשויה לעלות כדי חוסר תום לב קיצוני. עוד הוטעם: "בעיקר רלבנטית במקרים כגון-דא השאלה: באילו נסיבות נמנע החייב מתשלום חוב המזונות הפסוק? כך, למשל, יש לברר האם היתה לחייב מניעה אמיתית לעמוד בתשלום המזונות, לאחר שנקבעו, או שמא הוא השתמט במכוון מתשלום החוב הפסוק, חרף יכולתו הכלכלית לעשות זאת? במישור זה יש לזכור כי פסיקת המזונות נעשתה על ידי ערכאה שיפוטית לאחר בחינת יכולתו הכלכלית של החייב לעמוד בתשלום דמי המזונות, וכי עומדת לרשות החייב האפשרות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להפחית את תשלום המזונות במקרה של שינוי נסיבות המצדיק זאת. מכאן, שבהיעדר פניה לבית משפט כאמור- קמה חזקה בדבר יכולתו הכלכלית של החייב לעמוד בתשלום המזונות, אשר הנטל לסתור אותה ולשכנע כי לא היה בידיו לעמוד בתשלום החוב הפסוק – מוטל על החייב" ..." (שם, פסקה 23; הדגשות לא במקור- מ.ה.).

בעניין שנדון ב-ע"א 6530/21 אפרים שרעבי נ' כונס הנכסים הרשמי (12.12.2021), ניתן דגש על חובת תום הלב בתקופת צבירת החוב ועם זאת נקבע שיש לבחון את כלל המבחנים הרלבנטים.

"החלת הפטר על חוב מזונות תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם שוכנע בית המשפט כי החייב נהג בתום לב לאורך כל תקופת צבירת החוב, ומצבו אינו בעל אופק משופר- בין מבחינה כלכלית, לרבות היעדרם של נכסים בבעלותו ומיצוי יכולת ההשתכרות שלו; בין מבחינת בריאותו הלקויה וגילו המתקדם; בין עקב הימשכות ההליכים לאורך שנים רבות; בין לנוכח פגיעה בזכותו לקיום מינימלי בכבוד; ולרוב- מכל הבחינות הללו גם יחד (עניין סלימאן, פסקה 15 והאסמכתאות שם; ע"א 3746/21 סנדרוסי נ' עו"ד דרור שלו- נאמן לנכסי החייב, פסקה 8 [פורסם בנבו] (8.7.2021) (להלן: עניין סנדרוסי))".

החייב היה בגיל 46 שנים בעת שהמוסד לביטוח לאומי החל לשלם את תשלומי המזונות לילדיו. המוסד לביטוח לאומי שילם את דמי המזונות משנת 1999 ועד לשנת 2005, במשך כ-6 שנים. החייב היה בגיל 52 שנים בעת שהמוסד לביטוח לאומי סיים לשלם את דמי המזונות. הדעת נותנת שבתקופה הרלבנטית לתשלומי דמי המזונות על ידי המל"ל, החייב היה בעל כושר השתכרות, ויש להחזיקו כמי שהיה ביכולתו לעבוד, להשתכר, לפעול להשאת השתכרותו ולעמוד בתשלומי המזונות, או לפחות בחלק מהם, ומכל מקום לא הועלו טענות בעניין מצבו הרפואי והתפקודי בתקופה הרלבנטית.

מכל מקום, ככל שהחייב התקשה לעמוד בתשלומי המזונות בשל מצוקה כלכלית, הגם שלא הוצגו מטעמו ראיות של ממש לגבי מצבו הרפואי, התפקודי והכלכלי בשנים הרלבנטיות (1999-2005), היה באפשרותו לפנות בבקשה מתאימה לערכאה השיפוטית המתאימה לצורך בחינת דמי המזונות בשים לב לכושר השתכרותו ומצבו הרפואי והכלכלי אלא שלא נטען שפנייה מסוג זה נעשתה.

החייב לא פנה למוסד לביטוח לאומי לצורך הסדרת פירעון החוב, או חלק ממנו.

לאור האמור לעיל מתקבל הרושם שהחייב זנח את חובתו לשלם את דמי המזונות, הפגין חוסר אכפתיות לגבי תשלומם, הטיל במחדלו את תשלומי המזונות על הקופה הציבורית, והתנהגותו לגבי יצירת החוב כלפי המוסד לביטוח לאומי הייתה כרוכה בחוסר תום לב של ממש ויש לייחס לכך את המשקל הראוי.

המוסד לביטוח טען שיש לדחות את הבקשה הנידונה בשים לב להתנהגותו של החייב.

סבורני שלאור המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה, שפורטו לעיל, ובשים לב לגילו, הכנסתו הצנועה, הוצאותיו והעדר נכסים, ובשים לב לאיזון הראוי שיש לערוך בין האינטרסים הנוגדים, של החייב, מזה, ושל המוסד לביטוח לאומי והקופה הציבורית, מזה, יש מקום להעמיד לחייב הפטר בשיעור מחצית מהחוב.

המוסד לביטוח לאומי ישקול לגבות את יתרת החוב (לפי החלטה זו) בשיעור של עד 10%, בשים לב לגילו ומצבו הכלכלי של החייב בעת הזו.

החייב יכול לבחון את האפשרות לגבי פנייה לוועדת חריגים של המל"ל לגבי שיעור הגבייה.

ערעור בזכות ניתן להגיש בתוך 60 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ממועד המצאת ההחלטה ולפי הדין החל בעניין זה.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"ה, 16 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.