חוקיות היתר בנייה להתקנת מקומות חנייה להעלאה והורדה של נוסעים

א.        רקע הדברים

1.         העותרים הם תושבי הרחובות בנימין ודן בשכונת "בוכמן צפון" שבמודיעין, המאופיינת בבניה של בתים צמודי קרקע. בקרן הרחובות בנימין ודן מצוי מגרש על שטח של כ- 3 דונם (להלן - " המגרש"). על המגרש חלה תוכנית מתאר מקומית מד/במ/6 מודיעין אתר F (להלן - " תוכנית בוכמן"),  שפורסמה למתן תוקף בשנת 1998 (נספח ז'1 לכתב העתירה).

2.        העותרים תוקפים בעתירה את היתר הבניה שניתן ביום 8.8.05 לבניית שלוש כיתות מעון יום על המגרש בשטח של 429 מ"ר, בעקבות החלטת רשות הרישוי, המשיבה 2, מיום 7.8.05, ליתן את ההיתר בתנאים שנקבעו בו (נספחים א'1-2 לעתירה - להלן: " ההיתר").

3.        ביום 14.10.04 נתנה רשות הרישוי בעיר היתר לבניית שתי כיתות גן ילדים על המגרש על שטח של 258 מ"ר. בעקבות היתר זה הופעלה כיתת גן אחת, דבר שיצר בעיות תחבורה ברחובות דן ובנימין. העותרים אינם תוקפים בעתירה היתר זה, שעם קיומו השלימו. אך הם חרדים מפני הוספת מבני ציבור נוספים במגרש, בשל בעית התחבורה שתיווצר. על רקע זה הגישו את העתירה כנגד מתן ההיתר לבנית שלוש כיתות מעון יום. 

4.        בשנת 2004 נודע לעותרים שהעירייה מתכננת להקים על המגרש גם בית כנסת, וכי בנוסף לגני הילדים הפועלים במקום, ישנה כוונה להקים על המגרש גם מעונות יום. בשל חשש מן הבעיה התחבורתית, הגישו העותרים התנגדות להקמת בית הכנסת (נספחים ג'-ד' לעתירה). בהתנגדות התייחסו העותרים גם לבעיה התחבורתית הנובעת מאישור בניית גן ילדים והכוונה לבנות שם שלוש כיתות מעון. מהנדס העיר הודיע לעותרת 1 ביום 13.3.05 שטרם התקבלה החלטה בעניין המגרש (נספח ד'2 לעתירה).

5.        ביום 5.7.05 נפגשו העותרים עם מנכ"ל העירייה, ונאמר להם כי בכוונתה להגיש בקשה להיתר בניה למעונות היום. לטענת העותרים בזמן זה, וכן בזמן בו שלח מהנדס העיר את מכתבו מיום 13.3.05, כבר קיבלה הוועדה המקומית החלטה ליתן היתר בניה למעונות, אך הדבר הוסתר מהם. פניותיהם לעיין בבקשה להיתר בניה כדי שיוכלו להתנגד לו נותרו ללא מענה ביולי 2005.

6.         רק בתחילת אוגוסט נודע לעותרים כי הוועדה המקומית אישרה את הבקשה למתן היתר להקמת כיתות המעון עוד במרץ 2004, והם שבו ודרשו ממהנדס העיר לעיין בבקשה להיתר הבניה. דבר זה התאפשר להם רק ביום 9.8.05, לאחר שמכתביהם הקודמים בעניין נותרו ללא מענה (נספחים ו'1-4 לעתירה). או אז נודע להם כי ביום 7.8.05 החליטה רשות הרישוי ליתן את ההיתר.

7.        בעתירה נטען כי ההחלטה ליתן את ההיתר נפלה כבר ביום 30.3.04. טענתם זו מתבססת על האמור בפרוטוקול הדיון שהתקיים ברשות הרישוי ביום 7.8.05, שם נאמר כי ההחלטה מתקבלת בעקבות " דיון חוזר, הבקשה נדונה בעבר ביום 30.3.04, ישיבה מספר 20040004". לכן סבורים העותרים כי המשיבות פעלו כדי "להרדים" אותם, ולמנוע מהם להגיש התנגדות למתן היתר הבניה.

8.         מתשובת המשיבות, הנתמכת בתצהיר מהנדס העירייה מר אברהם זיו, עולה כי ההחלטה העקרונית להוציא את ההיתר התקבלה עוד ביום 30.3.04, והיא הותנתה בתנאים שונים, ובהם המצאת אישור מהנדס התנועה של הרשות (נספח ה' לכתב התשובה). בהחלטת הועדה המקומית מיום 30.3.04 נאמר כי היא תחשב בטלה בתום שנה אם לא יוצא היתר, כפי שגם נקבע בתקנה 20(א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970. כך אכן ארע: היתר הבניה לא הוצא תוך שנה, ולכן פקע תוקף ההחלטה מיום 30.3.04. אמנם משרד הבינוי והשיכון אישר עוד בחודש נובמבר 2003 את בניית כיתות המעון, לבקשת עיריית מודיעין, אך קבלת התקציב המובטח לבינוי התעכבה. לכן לא הוצא ההיתר במועד, והעירייה ביקשה לחדש את ההחלטה מיום 30.3.04 לצורך קבלת התקציב, כאשר הדבר התאפשר. בנסיבות אלו דנה ועדת הרישוי בהוצאת ההיתר מחדש ביום 7.8.05, והחליטה לחדש את תוקף ההחלטה מיום 30.3.04, כפי שנאמר בהחלטה (נספח ו' לכתב התביעה). החלטה מיום 7.8.05 זהה להחלטה מיום 30.3.04, כפי שמובהר בתצהיר התשובה של המשיבות.

מן האמור לעיל עולה כי כאשר פנו העותרים אל הועדה המקומית לברר האם קיים היתר לבניית כיתות המעון, הם קיבלו תשובה שלילית, משום שבאותה עת תוקף ההחלטה מיום 30.3.04 פקע, וטרם הוגשה בקשה לדיון מחודש בה. ביום 5.7.05 הודיע מנכ"ל העירייה לעותרים על הכוונה להגיש בקשה לדון מחדש בהיתר, כפי שעולה מן העתירה. לכן, לא נראה שהיתה כוונה "להרדים" את העותרים. מכל מקום, לא קיים בחוק הליך של התנגדות לבקשה להיתר בניה, אלא אם כן מדובר בהתנגדות של מי שקיימת חובה להודיע לו על הגשת בקשה להיתר בניה לפי תקנה 2ב' לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, כמו למשל בעלים משותפים במקרקעין. כך גם אין הליך של פרסום הגשת בקשה למתן היתר בניה. גם מטעם זה לא נראה שהיתה כוונה למנוע מן העותרים את האפשרות להתנגד להוצאת ההיתר - אפשרות שתמיד קיימת באמצעות עתירה לבית משפט זה אם ההיתר הוצא שלא כדין.

9.         השתלשלות העניינים כמפורט לעיל מבהירה את מצב הדברים גם בנוגע לטענה אחרת של העותרים, לפיה הוצא ההיתר "במחטף" תוך יום אחד לאחר קבלת ההחלטה להוציאו, בטרם התקיימו התנאים שפורטו בהחלטה מיום 7.8.05. מתצהיר התשובה של המשיבות עולה כי הואיל ומדובר בחידוש תוקפה של החלטה שהתקבלה ביום 30.3.04, התקיימו כבר כל התנאים שנקבעו באותה החלטה, ואשר הועדה המקומית חזרה עליהם בהחלטה מיום 7.8.05 (למעט הצגת אישור התקשרות עם אתר פסולת - חובה שחלה על הקבלן עמו מתקשר בעל ההיתר). לכן לא היתה מניעה להוציא את ההיתר כבר ביום 8.8.05, לאחר שהתמלאו כל התנאים שנקבעו בהחלטה של הועדה המקומית מיום 7.8.05.

10.       העובדה שההחלטה על הוצאת ההיתר ביום 7.8.05 לא היתה אלא חידוש תוקפה של ההחלטה הקודמת מיום 30.3.04, נותנת מענה גם לטענת העותרים כי ההחלטה על הוצאת ההיתר התקבלה בלא שהיתה בפני הועדה מפה מצבית מעודכנת. אין חולק על כך שלצורך הוצאת היתר יש צורך במפה מצבית של המגרש שנערכה בששת החודשים שקדמו להוצאת ההיתר (תקנה 4 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970). מפה שכזו היתה בפני הועדה בעת שהתקבלה ההחלטה ביום 30.3.04 (המפה צורפה כנספח ז' לעתירה). הואיל וביום 7.8.05 לא התקיים דיון מחדש בהוצאת ההיתר, אלא שהועדה רק חידשה את תוקף ההחלטה שקיבלה ביום 30.3.04, היא היתה רשאית לסמוך על המפה שהיתה בפניה בעת שהתקבלה ההחלטה ביום 30.3.04, ומפה זו היתה עדכנית. כך גם לא הוגשה בקשה חדשה להיתר בניה, לצורך הדיון ביום 7.8.05. זאת ועוד, אין כל טענה שמאז קבלת ההחלטה ביום 30.3.04 חל שינוי כלשהו בשטח המגרש נשוא ההיתר, ועל כן לא היה צורך אמיתי במפה מצבית חדשה. לכן אין לקבל את טענות העותרים בענין זה.

11.       העותרים העלו בעתירה כמה וכמה טענות כנגד חוקיות הוצאתו של ההיתר. אלו פורטו ונדונו בהחלטה שניתנה ביום 21.2.06, בעקבות הדיון המקדמי שהתקיים בעתירה. בהחלטה זו נדחו על הסף חלק מטענות העותרים, והוריתי למשיבות להגיש כתב תשובה שיתייחס אך ורק לטענות הבאות של העותרים:

א.         האם היתר הבניה כולל פיתרון בנושא החניה, אשר עונה על דרישות התוכניות החלות על המגרש, לפי פירושן הנכון, והאם פתרונות אלו חייבים להיות בתחום המגרש עצמו, או  בסמוך לו. אם התשובה על שאלה זו שלילית, לא היה מקום להוציא את ההיתר, בין אם הדבר מהווה סטיה ניכרת, ובין אם הדבר מנוגד לתוכנית ובלתי-חוקי. כמו כן נשאלת השאלה האם רשות הרישוי שקלה את נושא החניה בטרם הוצא ההיתר, ועל יסוד מה השתכנעה כי יש בהיתר פיתרון לנושא החניה. מעבר לכך - בית המשפט לא יכנס לבחינת נכונות השיקולים התכנוניים והתחבורתיים שנשקלו - אם נשקלו.

ב.         האם נהגו המשיבות בדרך אשר שללה מן העותרים את האפשרות לעיין בבקשה להיתר בניה טרם אישורו, באופן שלא היה בידם להתנגד למתן ההיתר. אם כך הוא הדבר, תחוייב רשות הרישוי לדון בהיתר מחדש, לאחר שתשמע את טענות העותרים.

ג.         האם הוצא ההיתר בטרם התקיימו התנאים שנקבעו בהחלטת רשות הרישוי כתנאי למתן היתר.

ד.         האם היתר הבניה ניתן על סמך מפה מצבית בלתי עדכנית, בניגוד לנדרש בחוק, ומה השלכות העניין.

מן האמור לעיל עולה כי אין בסיס לטענות העותרים בכל הנוגע לשאלות שפורטו בס"ק ב'-ד' לעיל. הדיון בעתירה יתמקד, איפוא, בשאלה המוצגת בס"ק א' דלעיל.

12.       בעקבות ההחלטה בדיון המקדמי הגישו המשיבות כתב תשובה, והתקיים דיון בנוכחות ב"כ הצדדים. בדיון הסבירו הצדדים את עמדותיהם על גבי תרשימים ומפות שהוגשו כמסמכים שעליהם סומנו פרטים בעת הדיון (נספח ג' ונספח ז' לכתב התשובה).