חזן נ' צדוק ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר נגרמו לקטנועה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 12/6/10.

1. לטענת התובעת, במועד הנקוב רכבה על קטנועה, בחניון ברחוב משה דיין וזאת, בדרך הגישה ובחיפוש אחר חניה. לטענתה במקביל אליה ומימינה נסע הנתבע 1 ברכב . לטענת התובעת, היא זיהתה חניה פנויה מצד שמאל ומשכך, החלה בכניסה לחניה, כאשר היתה כבר כמעט כולה בתוך החניה , נכנס לחנייה גם הנתבע, אשר לא הבחין בה ופגע בקטנועה. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד, לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לקטנועה.

2. לטענת הנתבע, נסע ברכבו במתחם החניה במהירות איטית והתובעת רכבה על קטנוע מאחוריו, הוא זיהה חניה מצד שמאל ומשכך, החל להכנס לחניה באיטיות, תוך כדי כניסה לחניה, פגעה התובעת ברכבו בחלק האחורי השמאלי שלו. בנסיבות אלו , לטענת הנתבע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני, תמונות המתעדות את מקום האירוע והנזקים לשני כלי הרכב.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות, בכדי להטות את מאזן ההסתברויות לכיוון אחת מהגרסאות.

הראיות החיצוניות הן תמונות הנזק לרכבי הצדדים- עיון בתמונות אלו מעלה כי לרכבו של הנתבע, נגרם נזק בטמבון האחורי , דהיינו ממש בסופו של הרכב.

מיקום הנזק כאמור, יש בו בכדי לתמוך בגירסת הנתבע הואיל והוא מעיד על כך שההתנגשות בין שני כלי הרכב ארעה לאחר שהנתבע היה כבר כמעט בתוך החניה. בהקשר זה לו גירסת התובעת היתה נכונה כי אז היינו מצפים לחזות בנזק בחלקו הקדמי של התובע אשר היה פוגע בקטנועה של התובעת מיד עם כניסתו לחניה, בה כבר היתה התובעת – לגישתה.

לא למותר לציין כי לשאלתי האם היה מדובר בחניה אחת בין שני רכבים – השיבה התובעת בחיוב – האמור מחזק עוד יותר את גירסת הנתבע שכן, המשמעות היא שלא היה כל מרווח תימרון בתוך החניה ומשכך, כאמור, שלא מן הנמנע הוא שלו אמנם היה הילך התאונה כגרסת התובעת כי אז היה על רכבו של הנתבע לפגוע בקטנועה עם החלק הקדמי שלו.

מן האמור נובע כי לא זו בלבד שכפות המאזניים אינן מעויינות, אלא שמאזן ההסתברויות אף נוטה לכיוון גירסתו של הנתבע ומשכך, דין התביעה להדחות.

8.סוף דבר – התביעה נדחית. לאחר ששקלתי החלטתי, לפנים משורת הדין, שלא ליתן צו להוצאות.