חיוב אישה בגט במי שעבר ונשא אישה שניה

בפנינו בקשה לקביעת מעמד אישי.

תיאור העובדות

המבקש נשוי ואב לתשעה קידש את המשיבה בעודו נשוי לאשתו הראשונה, בנישואין פרטיים שערך בעצמו ביום שלישי ב' בשבט תש"פ (28.1.20) בחולון. כיום מבקש הוא להתגרש לאלתר ומוכן לשלם למשיבה את כתובתה בסך עשרת אלפים שקלים חדשים.

מנגד, המשיבה הצהירה כי ידעה שהמבקש נשוי לאחרת, אך במעמד הקידושין סמכה על דבריו שכבר התגרש מאשתו הראשונה ולא בדקה אחריו. המשיבה מסרבת להתגרש ומבקשת להישאר נשואה לו למרות היותו נשוי לאחרת.

בית הדין התרשם כי גבה טורא מאד בין הצדדים שהרי המשיבה לא יכלה אף לשמוע את טענות המבקש ובשלב מסוים אף השתטחה על רצפת אולם הדיונים ונראתה כמתעלפת עד שבית הדין נאלץ לצאת להפסקה.

לשאלת בית הדין את המשיבה האם לדעתה יכולה היא לשכנע את המבקש לחזור אליה הצהירה המשיבה:'אני לא משכנעת אותו, שיחזור לבד'. לשאלה חוזרת של בית הדין האם המצב יכול להישאר כך לנצח השיבה:'אין לי מה להפסיד שיישאר כך'.

בית הדין שוחח בנפרד עם ב"כ המשיבה כמו גם עם בני המשיבה, אך ללא הצלחה ומשכך ביקש בית הדין כי הצדדים ינהלו משא ומתן בעזרת ב"כ ויעדכנו את בית הדין. משנראה כי הדבר לא עלה בידם נדרש בית הדין לפסק הדין שלפנינו.

דיון והכרעה

כאמור המבקש נשא אישה על אשתו שלא כדין ושלא כדעת רבנו גרשום.

וכבר כתב הרמ"א שחרם דרבנו גרשום שלא לשאת שתי נשים נוהג בכל מקום ובכל זמן ואף כופין בחרמות ונידויין למי שעבר ונשא שתי נשים לגרש אחת מהן (אבן העזר סימן א' סעיף י' וראה עוד באוצר הפוסקים (סק"פ) מה שכתבו בזה מפי ספרים ומפי סופרים ע"ש).

ואף לדעת מרן השולחן ערוך (שם) שחרם דרבנו גרשום לא התפשט בכל הארצות ותוקפו וגבורתו של החרם הינו רק עד סוף האלף החמישי, מכל מקום הרי סיים שם (סעיף יא) טוב לעשות תקנה בחרמות ונדויים על מי שישא אישה על אשתו ע"ש.

ומבואר בשו"ת הרא"ש (כלל לג סימן א) שנוהגין לכתוב בכתובה על מנת שלא יישא אחרת ואם יעבור ויישא אחרת שיפטרנה בגט וייתן לה כתובתה ע"ש.

וכן פשט המנהג בישראל, וכפי שהעיד בגודלו מרן החבי"ב בספרו כנסת הגדולה (הגהות טור סימן א אותיות טז-יז) שכבר נהגו ברוב המקומות שלא יישא אדם שתי נשים, ועל פי המנהג ראוי לדון, שכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא. והבא לשנות המנהג ולישא אישה על אשתו יוציא וייתן כתובה.

וסיים שם, דכל שכן בזמנינו שהמנהג פשוט בכל ישראל שכותבין בכתובות שלא לישא אישה אחרת עליה, שחייב להוציא וליתן כתובה. ואף אם לא כתבו כן הרי הוא כמי שנכתב דאמרינן טעות סופר הוא, וכמו גבי אחריות טעות סופר ע"ש.

ובר מן כל דין מאחר והחוק אוסר לשאת שתי נשים הרי שכל הנישאת על דעת כן נישאת וביד אשתו הראשונה לעכב בעדו מלישא אחרת, וכן כתב הנמוקי יוסף (יבמות יד:) בשם הריטב"א (מד.) ששמע מרבותיו דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אישה אחת אינו רשאי לישא אישה אחרת על אשתו, דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסבא ליה דלא לינסוב אחריתי והוה ליה כחמר שאינו רשאי להיעשות גמל ע"ש. וכן פסק מרן (סעיף ט) כי במקום שנהגו שלא לישא אלא אישה אחת, אינו רשאי לישא אישה אחרת על אשתו ע"ש.

עבר ונשא שתי נשים

הן אמת שנחלקו הפוסקים במי שעבר ונשא אישה שניה האם האיסור שעבר הינו רק עוב'ר לעשייתן בעת שנשא אותה, אבל לאחר מכן אין עוד איסור ולפיכך אינו צריך לגרשה, או שמא בכל שעה ושעה באיסורא קאי, ועברת'ו שמרה נצח עד שיגרשנה, ולכן חייב לגרשה בהקדם שעה אחת קודם.

והר"ח באסאן שהובא במהרשד"ם (יורה דעה קלג) כתב, שאחר שעבר ונשא אישה שניה אין כופין אותו להוציאה, לפי שבשעה שנשאה כבר עבר איסורא, ואינו עובר עוד איסור בכל עת ועת אלא רק בשעה ראשונה וכיון שכבר עבר על האיסור אינו צריך לגרשה. אמנם דעת מהרשד"ם גופיה שחייב לגרשה לפי שבכל שעה ושעה באיסורא קאי, ועברת'ו שמרה נצח עד שיגרשה, ולפיכך חייב לגרשה לאלתר.