חיוב אישה בתשלום פיצויו של התובע בגין נזקי עגינותו

1.            א.   בפני תביעה לפיצויים נזיקיים בגין סירוב אישה לקבל גט פיטורין ותביעה לדמי

שימוש ראויים בדירת המגורים המשותפת שהגיש אלמוני (להלן: "התובע") כנגד פלונית  (להלן: " הנתבעת").

ב.       הצדדים נישאו כדמו"י ביום 1970/../.. מזה כ29 שנה הצדדים חיים בפירוד ומנהלים הליכים בפני הערכאות השונות.

ג.        שתי מחלוקות עיקריות לצדדים. הראשונה אף היא נחלקת לשתיים, הפלוגתא הבסיסית האם יש להכיר בתובע כ"מסורב גט" על ידי הנתבעת, ופלוגתא הצומחת הימנה, האם קמה לתובע עילת פיצוי בגין סירובה של הנתבעת לקבל גטה משך 29 שנים. המחלוקת השנייה הינה דמי השימוש הראויים בגין דירת המגורים של הצדדים (להלן: " הדירה"), לאור העובדה כי  הנתבעת גרה בה כל השנים ולנתבע לא היה מדרס רגל בדירה זו מאז פירוד הצדדים בשנת 1983.

רקע עובדתי

2.             א.  התובע והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י ביום 1970/../.. כתוצאה מנישואין אלו נולדו                                                            לצדדים 4  ילדים, הבכיר שבהם הינו יליד ...  1971 והצעירה ילידת ... 1981.

ב.       בשנת 1983 עזב התובע את בית המשפחה.

ג.        ביום 28.03.2010 הוגשה תובענה זו, בגין סירובה של הנתבעת לקבל גטה מן התובע ואשר כתוצאה מכך נגרמים לו נזקים נפשיים וכלכליים, תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים ולדמי שימוש ראויים בדירה, בשל שימושה הבלעדי של הנתבעת בדירה .

ד.       התובע הגיש במהלך הדיון פרוטוקולים מבית הדין הרבני המעידים לטענתו כי הוא חזר במהלך השנים על רצונו להתגרש, ועל סירובה של הנתבעת להתגרש בשל דרישתה לשלום בית.  כתב בי-דין האחרון מבית הדין הרבני, שהוגש לתיק בית משפט, הינו מיום 04.06.1996 , והוא מורה לצדדים "לנהל מו"מ להסכם גירושין ויפה שעה אחת קודם", וזאת מהטעם שלאחר 15 שנים של חיים בנפרד אפסו הסיכויים כי התובע והנתבעת יגיעו לשלום בית.

ה.      ביום 24.05.10 התקיים קד"מ ראשון בתובענה. במעמד הדיון הארכתי לנתבעת, לבקשתה, את המועד להגשת כתב הגנתה עד ליום 01.07.2010. כן קבעתי קד"מ נוסף בכדי לאפשר לנתבעת, אף זאת לבקשתה, להיות מיוצגת משפטית.

ו.        לקד"מ שהתקיים ביום 11.07.10. הגיעה הנתבעת שוב ללא כתב הגנה וללא עו"ד מייצג וביקשה ארכה נוספת לצורך מינוי ייצוג. הגם שניתן היה ליתן פסק דין בהעדר הגנה נמנעתי מכך כדי לאפשר בכל זאת לנתבעת להביא טענותיה ובמעמד הדיון נקבע מועד דיון להוכחות ומועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

ז.        הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה באיחור, רק ביום ה -12.07.10 וללא ייצוג משפטי.

ח.      דיון ההוכחות התקיים ביום 25.10.10, אף הפעם לא קיימה הנתבעת את החלטות בית המשפט, לא הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה והגיעה לדיון ללא ייצוג משפטי. משכך לא ניתן היה לקיים דיון הוכחות יעיל ואפקטיבי. לאור כל האמור, הורתי באותו מועד על פירוק שיתוף דירת המגורים, תוך הוראה לב"כ התובע להגיש פסיקתא מפורטת, הכוללת פרטי הדירה לצורך מינויו ככונס נכסים. כן חייבתי את הנתבעת לשלם מחצית דמי השכירות הראויים, כפי שהוערכו בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעם התובע במסגרת תצהירי העדות הראשית, בסך של 1,300 ש"ח  לחודש מיום הגשת תובענה זו. לפנים משורת הדין, ניתנה לנתבעת הזדמנות נוספת לשקול עמדתה לעניין עיכוב הגט ועל כן לא ניתן פסק דין במעמד הדיון בתביעת הפיצויים הנובעת מן העיכוב, וזאת תוך המלצה כי הצדדים יגיעו לפתרון מוסכם.  

ט.      ביום 13.01.11 סודר הגט בין הצדדים.

י.        בינתיים השיגה הנתבעת ייצוג משפטי וביום 27.03.11 הגישו הצדדים בקשה משותפת "לקביעת הסדר דיוני" אשר במסגרתו הסכימו כי התיק יקבע להוכחות וכי חיוב הנתבעת בדמי השימוש בדירה יבוטל והתביעה לדמי שימוש תתברר יחד עם תביעת הנזיקין.

יא.    בהתאם להסכמות הדיוניות אליהן הגיעו הצדדים, ואשר קיבלו תוקף של "החלטה" קבעתי התיק להוכחות וכן הורתי על הגשת תצהירי עדות ראשית.

יב.     תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת הוגשו ביום 29.05.11.

יג.      ביום 29.06.11 התקיים דיון ההוכחות הראשון בתובענה, דיון ההוכחות השני התקיים ביום 06.12.11.

יד.     בין דיון הוכחות אחד למשנהו, נמכרה דירת המגורים המשותפת  והתובע  הגיש ביום 11.10.11 בקשה לעיקול זמני בסך של 300,000 ש"ח על כספי הנתבעת, אשר התקבלו ממכירת הדירה והוחזקו בידיו של ככונס הנכסים, וזאת להבטחת תבעתו לפיצויים ושכר ראוי.