חיוב בגט בבעל שמעכב הגירושין כדי שהאישה תוותר על האמור בהסכם הממון

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ"ח בשבט תשנ"ה (29.1.95), ולהם שני ילדים בגירים. התקיימו שני דיונים בהם נחקרו הצדדים, וכן הוגשו סיכומים ותגובות נגד לסיכומים.

בתאריך כ"ה בתשרי תשע"ט (4.10.18) תבעה האישה גירושין, וכן כרכה לתביעתה את מזונותיה וכתובתה.

עניינם של הצדדים מוכר לבית הדין עוד מתיק אישור הסכמה לגירושין. בתאריך ג' באדר תשע"ח (18.2.18) הופיעו הצדדים בפני בית הדין בבקשה משותפת לגירושין, וזאת לאור הסכם ממון שנחתם בין הצדדים ואושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתאריך ט"ז באדר א' תשע"ו (25.2.16), ובהסכם זה סידרו הצדדים את ענייני הממון שביניהם. קודם לכן, בתאריך ו' בחשון תשע"ח (26.10.17) פתח הבעל תיק אישור הסכמה לגירושין, כאשר על הבקשה חתום רק הבעל, תוך ציון העובדה כי הבקשה לגירושין הינה גם בהסכמת האישה.

יצוין כי הצדדים חתמו על הסכם ממון קודם בתאריך ה' באלול תשע"א (4.9.11). הסכם ממון זה אושר בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ בתאריך כ' באלול תשע"א (19.9.11). אולם כארבע שנים לאחר מכן, בנובמבר 2015, הגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ תביעה לביטול הסכם הממון (הראשון), ולאחר משא ומתן חתמו בני הזוג על הסכם הממון מתאריך ט"ז באדר א' תשע"ו (25.2.16) (ההסכם השני), שהוא הנדון בבית המשפט לענייני משפחה, לקיום או לבטול.

בדיון שהתקיים בפני בית הדין בתאריך ג' באדר תשע"ח (18.2.18) ביקשה האישה להתגרש, ואילו הבעל סירב להתגרש, וכך אמרו הצדדים בדיון לאישור הסכמתם להתגרש:

הבעל: הגענו בהסכמה, חשבתי על זה, לא רוצה להתגרש. ניסיתי הכול לשלום בית. יש רכוש משותף בשווי 28 מיליון. חתמתי שאני מוותר בשביל שלום בית. כל הכספים אליה. ההסכם לא מקובל עלי. לא מוכן להתגרש בהסכם כזה.

האישה: הוא אף פעם לא אהב אותי. נוצלתי כל חיי על ידי הבעל. לפני שנתיים בעלי ביקש ביטול הסכם ממון. ויתרתי כי רציתי שלום בית. מאותו זמן הוא קר אלי. הולכת לילה לילה לרבנית לבכות. את כל הכסף יצרתי בכישרון שלי.

עקב העדר הסכמה, נסגר התיק והאישה פתחה תיק ישוב סכסוך, ולאחר מכן הגישה תביעת גירושין כרוכה כנ"ל.

בכתב התביעה טענה האישה כי היא זו שהייתה פעילה כלכלית בבית, ואילו הבעל לא פירנס והתנהל בצורה לא כלכלית ולא אחראית, ונהג לבקש מהאישה כספים לכיסוי חובותיו.

החל מתחילת חודש יוני 2018 הצדדים גרים בדירות נפרדות, כאשר האישה והילדים עזבו את בית הצדדים (בית הצדדים הוא וילה יוקרתית בש'). הבעל עזב אף הוא את בית הצדדים, ולדברי האישה השכיר את הבית, ואת שכר הדירה הוא גבה מהשוכרים, ואינו משתף את האישה בשכר הדירה. (ראה גם דברי הבעל בפרוטוקול מיום ל' בשבט תשע"ט (5.2.19) שורה 197 ולהלן. עניין זה של שכר הדירה לבעל, היה ככל הנראה בדיעבד בהסכמת האישה, ראה להלן בפרוטוקול מיום ל' בשבט תשע"ט (5.2.19), שורה 123-4). כמו כן מספר חודשים קודם לעזיבת האישה את הבית, הצדדים חיו בחדרים נפרדים (החל מראש השנה תשע"ח, ראה דברי הבעל בפרוטוקול הדיון מיום ל' בשבט תשע"ט (5.2.19) שורה 171-172, וכן שורה 247 ולהלן).

האישה טענה כי הבעל מסרב להתגרש אך ורק מתוך ניסיון לסחיטה כלכלית, כשהוא מתנה את נושא הגירושין בשינוי הסכם הממון, דבר שנידון בבית המשפט לענייני משפחה. יצוין כי בחודש אוקטובר 2018 תבע הבעל בבית המשפט לענייני משפחה את בטול הסכם הממון מפברואר 2016. עניין זה נידון בבית המשפט לענייני משפחה, ואינו בסמכות בית הדין.

בדיון שהתקיים בתאריך ט"ו בטבת תשע"ט (23.12.18) טענה באת כוח הבעל כי הבעל אוהב את האישה וכי הוא רוצה שלום בית.

אולם בניגוד לטענות באת כוחו, הבעל מיקד את טענותיו בעניין ההסכם, כאשר בית הדין מעיר לבעל כי אינו מתייחס כלל וכלל לנושא השלום בית. בדיון האמור (בניגוד לדיון שהתקיים בפברואר 19, לאחר הערת בית הדין – להלן), הבעל לא אמר מילה טובה אחת לאישה או על האישה, ולא התייחס לרצונו "הכן" בשלום בית. וכך נאמר בדיון (פרוטוקול הדיון מיום ט"ו בטבת תשע"ט (23.12.18), שורה 30 ולהלן):

האישה: אני רוצה להתגרש. הוא לא אוהב אותי, הוא אוהב את הנוחות שיש לו איתי. הוא כל הזמן רוצה כסף. אני הסכמתי עוד פעם ועוד פעם לניסיונות של שלום בית. זה כבר בלתי נסבל. מעוניינת להתגרש.

בית הדין: מה אומר הבעל?

הבעל: אני רוצה שלום בית. ההסכם הזה היה בו הונאה וזה גזל!

בית הדין: תשמע, אני לא שאלתי אותך על ההסכם [...] אתה חושף את הקלפים שלך מהר מאוד. האישה שלך לא רוצה אותך. מה עושים?

הבעל: היא עשתה פה תרמית! הונאה! ובגלל זה היא רוצה להתגרש! לפי החוק מגיע לי חצי מהרכוש והיא החתימה אותי על הונאה!