חיוב גט במאיסות, מרידה הדדית ופירוד ממושך

רקע -עובדתי

הצדדים נישאו זל"ז ביום 13.6.2013 כדמו"י, ולהם שני ילדים קטינים.

בתאריך 24.2.19 הגישה האשה לביה"ד הרבני תביעת גירושין וכן תביעת כתובה בסך 300,000 ש"ח ובה היא מפרטת את הסיבות לתביעה.

עיקרן של הטענות :

הבעל הפעיל כל השנים על האשה אלימות מילולית, נפשית, וכלכלית, כינה את האשה בשמות גנאי.

הבעל הודיע לאשה שאם היא רוצה גט שתביא לו חצי מליון ש"ח,

בתקופה מסוימת החל הבעל לנסות ולבודד את האשה מבני משפחתה והוריה, ובסופו של דבר אסר על הורי האשה להיכנס לבית או לראות את הנכדים.

הבעל נמנע מלקחת חלק במטלות הבית או בטיפול בקטינים. בימים שבהם הבעל שהה עם הקטינים בבית, היה מלכלך את הבית (מותיר כלים, וזורק את הבגדים המלוכלכים על הריצפה...).

בתאריך 31.3.19 הגיש הבעל כתב הגנה.

לטענתו, היה קורבן לתרמית של האשה. הבעל הסכים לעקור ממקום המגורים שלו למקום מגורים אחר, אשר הרחיקו אותו ממקום עבודתו.

הוא נאלץ להענות לדרישת האשה כי את החגים יחגגו עם בני משפחת האשה ולא עם בני משפחתו שלו.

האשה נהגה לגדף ולקלל את הוריו של הבעל וכן אסרה על הבעל להזמין את הוריו לבקר בביתם. האשה צעקנית, כעסנית, נהגה כלפיו באלימות מילולית וכנגד הילדים באלימות פיזית.

לאחר שהורי האשה הגיעו לביתם ודיברו עם הבעל בזלזול, ביקש הבעל מהאשה שהוריה לא יגיעו יותר לביתם.

האשה זה כמה חודשים מסרבת לקיים יחסי אישות עם הבעל.

הבעל חושד כי האשה רוצה לקיים קשר עם גבר אחר, וכן הייתה נוהגת להתכתב התכתבויות אינטימיות בווטסאפ עם גברים ממקום עבודתה.

במהלך החיים המשותפים הלכו הצדדים ליעוץ זוגי שלא צלח.

בפני ביה"ד התקיימו כמה דיונים.

הדיון הראשון התקיים בתאריך כ"ו באדר ב' התשע"ט 2.4.19 במעמד הצדדים:

הבעל: אנו גרים ביחד,

האשה: יש ימים שהבעל מגיע מהוריו בחיפה ולן בדירה,  אני ישנה בסלון והוא ישן בחדר שינה.

האשה רוצה להתגרש,  הבעל מכפיש אותי וקורא לי בשמות גנאי, ...יורד על המוצא שלי... ושאני מסורתית... קורא לי "מיץ של זבל", "סתומה", טריפולטאית", "מסריחה"... זה כמה חודשים אין יחסי אישות אנו גרים בחדרים נפרדים...

הבעל: היא אמרה שלא מסוגלת שאני יגע בה... באתי מבית חילוני... תמיד הראתי נכונות לבוא לקראת המסורת ...עשיתי קידוש ביום שישי, שמרתי על בשר בחלב בתוך הבית... היא אמרה לי "אתה אפס, "תת רמה", "אתה לא גבר"... היא מנעה מהורי לבוא הביתה למשך שנה.

הבעל מבקש לנסות שלום בית.

ב"כ האשה: הרצון לשלום בית אך ורק לצורך הליכי ביהמ"ש ואמירה בעלמא.

ב"כ הבעל: זה לא הזמן לעשות גט, הצדדים חיים תחת קורת גג אחת, ...אין עוד פרוק שיתוף.

הדיון השני – דיון חקירות, התקיים בתאריך י"א כסלו התש"פ (9.12.19).

בדיון ביקשה האשה להתגרש כיון שאין כבר מגורים משותפים. כמו כן האשה תבעה את כתובתה, אולם אם היום יסודר הגט תמחל האשה על כתובתה, אם לאו, תתבע האשה את כתובתה העומדת על סך של 300,000 ש"ח.

ב"כ הבעל: אנו מחכים לסיום  של כל ההליכים (הסדרי ראיה, מזונות, רכוש), בערכאה אחרת ואז יהיה שחרור הדדי...

האשה לא זכאית לכתובתה... אין כפל מבצעים...

ב"כ האשה: לא קשור אחד לשני, אני רוצה להתגרש היום.

בדיון נחקרה האשה. היא אישרה שהגישה תלונה במשטרה בגין אלימות.

לשאלת ב"כ הבעל אם הייתה מקללת את הבעל? ענתה האשה :"לא ...מן הסתם יוצא לך מילים שאתה לא מתכוון... גם הוא אמר כל מיני מילים...".

 לשאלת ב"כ הבעל אם איימה על הבעל שתעשה את הצרכים על המיטה שלו, ענתה האשה :"הוא היה מטנף את הבית, אני יכולה להראות תמונות של כיור עם ערבוב של בשר וחלב".

האשה טענה כי לא היו יחסי אישות עם הבעל לפחות מהלידה של הילד הקטן בשנת 2016.

 לשאלת ב"כ הבעל אם היא מכירה את פלוני? ענתה האשה כי זה בחור שעובד איתה ויש לה קשר איתו רק בקשרי עבודה.

הבעל נחקר אף הוא וסיפר שהיה מכין עם האשה ארוחות שבת וכן כביסות ואמר:"בשנה האחרונה אמרה שהיא נגעלת ולא רוצה להתקרב אלי... אבל לפני זה לא הייתה בעיה..".

הבעל מכחיש שהשאיר מטבח מטונף:"אלא רק כמה כלים מעטים לאחר ארוחת ערב.

הבעל מכחיש שדיבר עם האשה בהתנשאות או בדברי גזענות.

עוד סיפר שכיום:"אנחנו לא גרים ביחד, אחר שהאשה עשתה כל שביכולתה להוציא אותי מהבית... ".

הדיון השלישי התקיים בתאריך כ"ו בסיון התש"פ (18.6.2020), בתחילתו ב"כ הבעל הודיע שאין הסכמות להתגרש.

ב"כ האשה חוקר את הבעל:

הבעל: גט זה סוף התהליך, הוא יהווה שחרור הדדי של שני הצדדים, לא שניה לפני תום כל ההליכים, אבל שלום בית הוא לא על הפרק.

גרנו בחדרים נפרדים כמספר חודשים ומאשר שמחודש דצמבר 2018 אין יחסי אישות בניהם.

ב"כ האשה: מה התנאים שלך לגירושין?

הבעל...כאשר כל ההליכים יסתיימו, הגירושין יהיו האקט הסופי של כל ההליכים התלויים ביני ובין האשה... לא מתחילים עם גט, לא מתחילים ב-ת' ,מתחילים ב-א' ".

ביה"ד הורה לצדדים להגיש סיכומים.

בסיכומי הבעל (סעיף 37) כותב ב"כ הבעל:"לבעל חשש כבד כי היא זנתה תחתיו...".

 ראשי-פרקים   

• אשה שטוענת שהבעל מאיס עליה ויש לה אמתלא ברורה חייב לגרש את אשתו.
• מחלוקת הפוסקים אם טענת "מאיס עלי" היא דווקא מאיסות מיחסי אישות או אפילו מאיסות בצורה כללית.
• שיטת האחרונים שאף שהאשה תובעת את כתובתה נאמנת לטעון שהבעל מאוס.
• טענת "מאיס עלי" תלויה ברגשות האשה לבדה.
• צירוף שיטת רבנו ירוחם והגר"ח פלאג"י.

דיון והכרעה        

• הנה באשה שטוענת על בעלה מאיס עלי ואיני יכולה לסובלו, רבו השיטות בין רבותינו הראשונים והאחרונים. יעויין בפד"ר (חלק ח') הרבנים הגאונים י. רוזנטל, ע. הדאיה, ב. רקובר זצ"ל שאם האשה טוענת מאיס עלי ויש לה אמתלא ברורה מחייבין בגט:

"כתוב בספר חוט המשולש בשם התשב"ץ (ח"ד סי' לה) דבאמתלא ברורה ומפורסמת, מודים כל הפוסקים לשיטת הרמב"ם שכתב (הלכות אישות פרק י"ד ה"ה) שכופין אותו לגרשה לפי שאינה כשבויה שתיבעל לשנוא לה".

וכך מביא הגר"ח איזרר זצ"ל (חבר בית הדין הגדול) בספר שורת הדין (כרך ב') בשם "עזרת כהן" שאם אשה טוענת מאיס עלי ויש לה אמתלא ברורה, אם בעלה מסרב לגרשה חייב בעלה לספק לה מזונות אשה משני טעמים : א. מכיון שהיא אנוסה ואינה יכולה לחיות לצד בעלה אין לקנסה בפחיתת מזונות. ב. מכיון שהאשה טוענת "מאיס עלי" ונותנת אמתלא מבוררת יש חיוב לגרשה, ושהבעל מסרב לגרשה הרי היא מעוכבת וזכאית עקב כך למזונות.

בדיונים שהתקיימו בביה"ד האשה טענה שהבעל היה מכנה אותה בשמות גנאי וכן היה משפיל אותה בבטויי גזענות עקב מוצאה.

האשה טענה שתקופה  ארוכה  אין יחסי אישות בניהם ואף ישנים בחדרים נפרדים.

הבעל טען שהאשה אמרה לו:"שהיא נגעלת ולא רוצה להתקרב אלי", וכן:"שהיא לא מסוגלת שאני יגע בה". האשה לא הכחישה בדיון את דבריו.

הרי לפנינו מקרה קלאסי של "מאיס עלי" שאין האשה מסוגלת להתקרב לבעל, והדברים מבוררים לביה"ד שאשה זו מואסת בבעלה, ואם כך הדבר הרי הבעל חייב לגרש את אשתו.

• בטענת "מאיס עלי" מצינו מחלוקת בין הפוסקים.

בספר תשובות הרשב"א (המיוחסות לרמב"ן סימן קלח) כתב:

"האומרת מאיס עלי אינה צריכה לתת טעם ואמתלא לדבריה מפני מה הוא מאוס בעיניה, לפי שכשם שהדעות במאכל כך הדעות באנשים ונשים, וזו שאומרת שהוא מאוס בעיניה ואינה רוצה בו ובכתובתו שומעין לה... ".

וכך כתב התוספות רי"ד (כתובות ס"ד):

"אבל אמרה מאיס עלי... לא כייפינן לה על ידי הפסד כתובתה, ...ואף על פי שאין שום מום ניכר בו, הרבה פעמים אשה מואסת בבעל ואף על פי שאין שום מום ניכר בו, וזה דומה לאדם שאין יכול לאכול מאכל השנאוי לו ונתעב עליו...".

וכן מסתפק השאלה זו גם המהר"א ששון (סימן קפ"ו):

 "וזה עיקר דברי הספק הוא, אי בעינן מאיס עלי מחמת בעילה או לא".

אבל בספר היכל יצחק (הגאון הרב הרצוג הרב הראשי לישראל זצ"ל ח"א ס' ב' אות ה') כתב:

"דמאיס עלי הוא לא רק עניין של שנאת חינם אלא בחילה נפשית להיבעל לגוף זה, והוא סוד מסודות הנפש...".

הרי לנו מחלוקת אם המאיסות צריכה להיות רק מיחסי אישות או אפילו מאיסות כללית.

במקרה המונח לפנינו מוכח שהאשה מואסת בבעל עקב טענתה על ההשפלות שספגה  ממנו (קללות, גזענות) וכן הבעל טוען על השפלות שספג מהאשה,

אך הביטויים שאמר הבעל בדיון שהאשה אמרה שהיא לא מסוגלת שיגע בה וכן שהוא מגעיל אותה והאשה לא הכחישה, מוכיחים שהאשה מואסת בבעל כללית, ובוודאי לקיים איתו יחסי אישות לכן חייב הבעל לגרשה.

• שיטת האחרונים שאפילו שהאשה תובעת את כתובתה יכולה לטעון טענת "מאיס עלי".

בגמרא (כתובות דף ס"ג) כתוב שדין מורדת היינו שהאשה אומרת "בעינא ליה ומצערנא ליה", אבל אם אמרה "מאיס עלי לא כייפינן ליה". ומפרש רש"י:"מאיס עלי. לא הוא ולא כתובתו בעינא". מוכח מדברי רש"י שהאשה טוענת מאיס עלי גם טוענת שלא רוצה את הכתובה, אבל אם האשה תובעת את כתובתה כמו במקרה דנן, אז אנו חוששים שאולי האשה חפצה בכסף של הכתובה ולכן היא טוענת מאיס עלי ולא נאמנת.

אך נראה מדברי האחרונים שלא פסקו כך.

החזון איש כותב (סימן סט אות טז):

"ככל שמתאמת דבריה לא הפסידה כלום במה שתובעת גם את כתובתה, וכל הפוסקים לא הזכירו תנאי זה, והעיקר לפי ראות עיני הדיינים אם יש ריעותא במה שתבעה כתובתה, אבל אם נראים הדברים שבעלה מאיס עליה אלא שמבקשת כתובתה כדי שתוכל להתפרנס, למה לה לוותר על שלה? וכיון שחייב לה כתובה אינה מפסדת בתביעתה, וכל שכן שאומרת שיתנו לה כפי הדין המגיע לה שלא הפסידה בכך...".

וכך כתב התשב"ץ (ח"ב סי' ח'):

 "על אשה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב צער היא מואסת אותו, והכול יודעים שהוא אדם קשה הרבה והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות... ומכול מקום אם היא מרוב שיחה וכעסה הולכת לבית דין ותובעת כתובתה לא הפסידה כלום, ורחמנא ליצלן מעלבון העלובות, וכי כך עונים את המועקות..."

וכך הובא בפד"ר (כרך ו' עמוד 257) על ידי הדיינים י.ש. אלישיב, . סלמאן ח. עבודי, א. גולשמידט זצ"ל, באשה שטענה מאיס עלי ותבעה כתובתה וכתבו שם:

"ותובעת כתובתה שאמרו כפשוטה וכמשמעה, היינו תביעה לשם ממון, אשר יש להניח שחמדת הממון עמדה בליבה, וזו היא שהניעה אותה להגיע לצעד הזה של ניתוק קשר הנישואין עם בעלה, אך אם תובעת כתובתה וכוונתה היא לא לשם קבלת ממון אלא לשם חיזוק טענותיה... הרי יש מקום לומר דבגוונא דא אין זה פוגם בטענת מאיס עלי...".

וכתבו עוד שם (עמוד 325) הדיינים א. גולדשמידט, ש. ישראלי, ע. יוסף זצ"ל באשה שטוענת מאיס עלי ותובעת כתובתה:

"ואם כה, הרי במקום אשר תביעת הכתובה לפי נסיבותיה, אינה מערערת את שכנועו של ביה"ד בנאמנות הטענה מאיס עלי ובכנות האמתלאה, ונראים הדברים לבית הדין כי אף על פי שהיא תובעת כתובה אין בה על צד תחבולה, הרי אז יפסוק בית הדין דין מאיס עלי גם במקום שהאשה תובעת כתובתה".

וכך כתבו בפד"ר (כרך טו עמוד 145) הדיינים ש. י. כהן, מ. א. אוריה, ח. ש. שאנן זצ"ל, שאם אשה טוענת מאיס עלי ויש לה אמתלא ברורה ורואה שבעלה אינו רוצה לגרשה ואז תובעת את כתובתה, הדין שמקבלת גם את הכתובה:

"כי זה אומדנא דמוכח שאינה נותנת עיניה בממון אלא לאחר סירוב של בעלה לגרשה ,תובעת עכשו גם את כתובתה."

הרי במקרה המונח לפנינו בתחילה ביקש הבעל לנסות לעשות שלום בית והאשה ביקשה להתגרש מיד ואמרה בדיון שאם יסודר גט מיד תמחל על כתובתה, ורק בדיונים הבאים הבעל הסכים להתגרש ואז האשה עמדה על תביעתה לסידור גט ולקבלת כתובה, הרי לנו אומדנא דמוכח שאין האשה חפיצה בכסף הכתובה אלא בסידור גט עקב מיאוס שלה מהבעל, והראיה שבדיון הראשון הודיעה האשה שתמחל על כספי הכתובה אם יסודר הגט מיד, ולכן נראה שאף שתובעת את כתובתה יכולה האשה לטעון טענת מאיס עלי ולחייב את הבעל בגט.

• טענת מאיס עלי תלויה בדעת האשה וברגשותיה בלבד.

כתב הרשב"א בתשובה (חלק א' סי' תקעג):

 "במה שהסתפקתם שאמרה ההיא מאיס עלי... אינו כן, שאין החן והמיאוס תלויים אלא ברצון הלב, וכמה אנשים מכוערים מוצאים בעיני נשותיהם, וכמה יפים וטובים שסר הטעם בעיניהם".

וכך פסק הגר"א אטלס זצ"ל אב"ד חיפה (ספר דברי משפט חלק ב' עמ' קלה):

 " יש סוג אחר של מאיסות כזו שאינה בעצם האדם אלא מאיסות זו קשורה לרגישות האשה, לטעמה, ולדעתה, והרי זה כאוכל שאינו מאוס בעצם, אלא שיש אדם הבוחל ממנו...".

בנידון שמונח לפנינו האשה מבקשת גט עקב זלזול והערות מעליבות וביטויים של גזענות. הבעל לא הכחיש יחס זה אלא טען שהיא גם קיללה אותו ופגעה בו. הבעל עצמו מעיד שהאשה אמרה לו שהוא מגעיל אותה והאשה לא הכחישה את דבריו. נראה שהאשה מאסה בבעל וחייבים הצדדים להפרד ויפה שעה אחת קודם.

• צירוף שיטת רבינו ירוחם והגר"ח פלאג"י ,

הנה ידוע בשנים האחרונות שבתי הדין הסתמכו על שיטת רבינו ירוחם (מישרים חלק ח' נתיב כג) שכתב:

"וכתב מורי הר"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה,  והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנים אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן ליה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש, והפסידה תוספת וכל מה דיהיב ליה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה".

וכעין זה כתב בתקנת הגר"ח פלאג"י (ספר חיים ושלום ח"ב סי' קב) במצב שאין סיכוי להשכין שלום בית בין הצדדים  והם פרודים כבר י"ח חודש, על בית הדין לעשות כל מאמץ להפריד בין הצדדים.

והרב הגאון הרב נחום פרובר שליט"א אב"ד תל אביב בדימוס כתב (פורסם בקובץ כנס דיינים התשס"ח עמוד 114):

"כפי שכתבנו לעניין חיוב גט לפי דינא דרבנו ירוחם, אין הבדל מי הראשון שהתחיל לטעון שרצונו להתגרש וכמו"כ אין הבדל בסיבת מי המצב שכיום אין צד רוצה את משנהו, והעיקר תלוי אם כיום יש עיגון או לא, דהיינו אם המצב שבפנינו הוא שהבעל לא מעוניין באשה כלל אף אם האשה תרצה לחזור אליו, או לחילופין כיום המצב הוא שאין האשה מעוניינת בבעל אף אם הבעל ירצה לחזור אליה, זהו מצב שכיום שני הצדדים מעוגנים, ולכן יש לחייב בגט כל צד המעכב את הגירושין, ללא קשר מי גרם למצב הקיים, היות שאין זכות לכל צד לעגן את משנהו".

המורם מכל האמור לעיל הוא כי האשה מבקשת להתגרש מיד, והבעל למרות שבתחילה ביקש שלום בית אבל לאחר מכן גם הוא מבין שאין עתיד משותף לצדדים ומסכים להתגרש. (הוא אף חושד שיש לאשה קשר מיוחד עם חבר עמית לעבודה, האשה מכחישה).

ברם על טענת הבעל שסידור הגט יהיה לאחר שיגמרו כל ההליכים המשפטיים בערכאה אחרת, ביה"ד סבור שאין לתלות את סידור הגט בהליכים אחרים אשר נידונים בערכאה אחרת, כפי שכתב הרב פרובר בסוף דבריו:"היות שאין זכות לכל צד לעגן את משנהו".

אך לגבי תביעת האשה את סכום הכתובה (300,000 ש"ח), סבור ביה"ד שהדיון בנושא הכתובה ידון לאחר כל הדיונים הרכושים בערכאה אחרת, ולאחר שתנתן פסיקה בנושא הממוני ידון ביה"ד בתביעת הכתובה לבדה.

מסקנא

• מצוה על הבעל לגרש את אשתו.
• יש לקבוע מועד לסידור גט.
• תביעת הכתובה של האשה תידון לאחר ההתדיינות הממונית המתנהלת בערכאה אחרת.

הרב יאיר לרנר –דיין

בנוסף לאמור לעיל יש לציין את הדברים דלהלן.

בתחילת ההליכים שבפנינו, לא היתה הפרדת מגורים מלאה והיו לילות שבהם הבעל היה ישן בדירה המשותפת ברחובות כשהבעל והאשה ישנו בחדרים נפרדים. רק בשלב מאוחר יותר הופסק נוהל זה. הבעל טוען שהוא עזב את הבית בסוף מאי 2019.

מהדיון מיום 2.4.2019 עולה שהצדדים גרו בחדרים נפרדים החל מחודש ינואר 2019. חיי האישות שביניהם הופסקו לפי גירסת הבעל בינואר 2019 ולפי גירסת האשה מסביבות ספטמבר 2018.

וכך נכתב בפרוטוקול:

ביה"ד: כמה זמן אתם בחדרים נפרדים?

האשה: מינואר בערך, מאז שכל המצב הזה התחיל, ולפני כן כל אחד ישן בפינה שלו בחדר במיטה, אבל אין שום מגע. במיטה זוגית אבל לא היה יחסי אישות.

ביה"ד: כמה זמן לא היה יחסי אישות?

האשה: אולי מספטמבר. כי נוצר בינינו מרחק מאוד גדול, הכל החריף כי אני בשנה הראשונה הבנתי שאנחנו לא מתאימים, אחרי הלידה של הילד הקטן לפני שנתיים וחצי עברנו לדירה חדשה, אני ילדתי נכנסנו לדירה בספטמבר ואני ילדתי באוקטובר. הכל היה עלי פשוט, הילדים הבית הכביסות הבישולים, הכנתי שבת, לקחתי את הילדים החזרתי אותם, אני התמוטטתי נפשית, חוץ מקניות שהוא היה עושה באופן קבוע ומוריד את הזבל ואולי עושה מדי פעם ארוחת ערב לילדים, לא היה לי ממנו שום עזרה, הייתי אדם שרוף בנשמה, לא היה לי כוח לצאת לעבודה להתאפר, אני עדיין בן אדם כבוי שמנסה לשקם את עצמו כי לא היתה לנו שום שותפות שום עזרה הדדית. שום אחווה.

ביה"ד: כמה זמן אתם בחדרים נפרדים?

הבעל: בערך מינואר.

ביה"ד: וחיי אישות כמה זמן אין ביניכם.

הבעל: גם בערך משהו כזה. עד ינואר דצמבר היה יחסי אישות רגילים.

כבר בכתב ההגנה בתביעת הגירושין מיום 31.3.2019 כתב הבעל שהוא לא יכריח את האשה להישאר עמו אך זה לא הזמן להתגרש כי הם עדיין גרים יחד.

כך נכתב בסעיף 59 לכתב ההגנה:

"הבעל יטען כי הוא אינו רוצה להתגרש, אך יחד עם זאת לא יוכל להכריח את התובעת להשאר עמו.

בתוך כך, יצויין כי בין הצדדים מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, לרבות בענין פירוק השיתוף ברכושם המשותף, וכעת הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת עד לפירוק השיתוף בדירה.

אשר על כן, ככל שהתובעת תעמוד על דעתה להתגרש, הרי שאין זה הזמן הנכון והמתאים להורות על ביצוע הגט, וזאת לנוכח מגוריהם המשותפים של הצדדים."

בדיון מיום 9.12.2019 הבעל טען שהוא מסכים לגרש את האשה, אך הוא עדיין רצה לעכב את הגט. באותה תקופה הבעל לא היה ישן בבית בחלק מהלילות והוא טען טענה אחרת מדוע רצונו לעכב את הגט. הבעל טען שסדור הגט יבוצע לאחר שכל המחלוקות יפתרו.

וכך אמר הבעל:

ביה"ד: לגופו של ענין. הועלתה הצעה לקבוע מועד לגט. היום כנראה זה לא יהיה אבל מועד קרוב לגט. שני הצדדים מעוניינים להתגרש. אתה מסכים להתגרש?

הבעל: כאשר כל התיק יסתיים כמקשה אחת וכל ההליכים יסתיימו יהיה שחרור הדדי. גט זה לא הליך שמשחרר צד אחד, כל הדברים העומדים ותלויים ייסגרו.

ביה"ד: ומה עם לסדר גט ואחר כך לדון בשאר הדברים אתה מסכים?

הבעל: בדיוק ההיפך. שכל הדברים, הרכוש, הסדרי הראיה, מזונות, כל הדברים העומדים ביני לבינה,

ביה"ד: חלק מתנהל בבית משפט.

הבעל: הכל ביחד.

ביה"ד: לאשה. מה את אומרת?

האשה: זה לא צודק, למה אני צריכה להיות מוחזקת על ידו, אני רוצה להתגרש, היום. זה לא קשור מה שיש לא קשור אחד לשני.

וכן בהמשך:

ב"כ האשה: אשה שאומרת משפטים כל כך קשים לטענתך, למה לא להתגרש עכשיו? איך אתה נשאר איתה דקה?

הבעל: אני חושב שעניתי על כך בתחילת הדיון. הכל הסתיים, יש שחרור הדדי, לא שחרור חד צדדי, גט מהותו שחרור לשני הצדדים.

על עמדה זו, שהגט צריך להיות "שחרור הדדי" ולא רק של צד אחד, חזר הבעל גם בדיון מיום 18.6.2020. וכך אמר הבעל בתחילת הדיון:

ב"כ האשה: אני אקשר עכשיו את כל הדברים. יש פירוק שיתוף בחשבונות, יש פירוק שיתוף בדירה, יש פירוק שיתוף בזכויות הכספיות, למה שלא תתגרש עכשיו?

הבעל: אתה שואל אותי למה אנחנו כרגע לא מבצעים טקס של גט?

ב"כ האשה: אם כל השיתוף פורק כבר למה אתם לא מתגרשים?

הבעל: אחזור על התשובה שנתתי לפני כ 7 חודשים, גט הוא שחרור הדדי של ר' (האשה) ושלי, לא רק של צד אחד, תמשיכי לכיוון הזה אנחנו נסיים באסורה על בעלה ועל בועלה. לפני 7 חודשים אמרתי בדיוק אותו דבר, גט זה סוף התהליך, הוא יהווה שחרור הדדי של שני הצדדים, לא שניה לפני תום כל ההליכים, אתה תמשיך בכיוון שאתה ממשיך אתה עושה נזק ללקוחה שלך, אנחנו נסיים פה באסורה לבעלה ובועלה. זה מה שהולך להיות פה. תחשבי פעם נוספת.

ב"כ האשה: אם אדוני היא אסורה על בעלה ובועלה.

הבעל: זה מה שיהיה.

ב"כ האשה: אז אתה בעצמך אומר שיש פה עילת גירושין מוחלטת.

הבעל: לשם אנחנו נגיע בקצב הזה.

ב"כ האשה: בכתב ההגנה שלך לתביעת הגירושין של ר' (האשה) אתה אומר שאתה לא תחזיק אותה בכח, אתה אומר שאי אפשר להתגרש כי אתם מתגוררים באותה דירה. האם זה נכון שהטיעון הזה היום בכלל לא רלוונטי?

הבעל: ברור שלא רלוונטי זה היה נכון למתי שהוא הוגש, המצב היום השתנה, אנחנו לא גרים ביחד, אנחנו אמנם נפגשים במהלך השבוע כאשר אני בא לראות את הילדים, ואמנם הלקוחה שלך מרימה עלי ידיים וזורקת עלי חפצים כאשר אני נמצא שם, הלקוחה שלך אלימה אתה יודע את זה? הלקוחה ר' (האשה) אלימה ביטאה אלימות כלפי, הנסיבות השתנו נכון אני לא גר בבית.

הבעל חזר על עמדתו הנ"ל גם  בחלק מאוחר יותר של הדיון. וכך אמר הבעל:

ב"כ האשה: בכתבי הטענות שלך יש סעיפים ספציפיים שאתה אומר שלא תחזיק אותה בכח. אז למה לא להתגרש עכשיו?

הבעל: חוזר ומחדד כאשר כל התביעות ייגמרו, זה יהיה ההליך שמסכם ונתגרש.

ב"כ האשה: אני אומר לך אדוני שאתה מנסה להתנקם בה, אתה בעצמך מתריס פה בפני ביה"ד שמצדך שזה יקח שנים עד שילבין ראשה. אתה רוצה שהיא תזדקן פה בבית הדין ואתה תתעלל בה דרך זה שלא תתן לה גט.

הבעל: אני אמרתי את זה? אתה מכניס מילים לפי, לא אמרתי דבר כזה.

ב"כ האשה: מה התנאים שלך לגירושין?

הבעל: אני לא מבין למה השאלה כל הזמן אותו דבר.

ב"כ הבעל: תענה עוד פעם על אותו דבר. מה לעשות.

ב"כ האשה: מה התנאים שלך לגירושין?

הבעל: אני חוזר עוד פעם על התשובה שעניתי לפני דקה וחצי כאשר כל ההליכים יסתיימו הגירושין יהיו האקט הסופי של כל ההליכים התלויים ביני לבין ר' (האשה), זה הליך הסופי, לא מתחילים עם גט. לא מתחילים מ-ת' , מתחילים מ-א'.

ב"כ האשה: אז למעשה אין לך תנאים לגט?

הבעל: לא. אין תנאים. אמרתי לך.

בדיון זה גם הודה הבעל ששלום הבית אינו רלוונטי ולטענתו מאחר והאשה מסרבת לשלום בית, הוא אינו רלוונטי. וכך אמר הבעל:

ב"כ האשה: בדיון מיום 2.4.19,

הבעל: הדיון הראשון בביה"ד הרבני.

ב"כ האשה: כן. אתה אומר שאתה לא רוצה להתגרש כי אתה רוצה שלום בית. האם הטיעון הזה עדיין רלוונטי שלום בית?

הבעל: הטיעון הזה לא יכול להיות רלוונטי.

ב"כ האשה: זאת אומרת שבעצם אתה רוצה להתגרש, עכשיו רק שאלת העיתוי...

הבעל: אני רוצה לחדד, זה לא שאני רוצה להתגרש עכשיו, הלקוחה שלך יזמה את הגירושין האלה, אני לא מונע אותם משום דרך כל שהיא, יש זמן וצורה מסודרת לדברים, וזה הכל.

ב"כ האשה: אבל...

הבעל: אבל שלום בית הוא לא על הפרק, אני עשיתי טיפול זוגי, היא סירבה עזבה באמצע. היא לא רוצה.

ב"כ האשה: אז שלום בית לא רלוונטי. נכון?

הבעל: הלקוחה שלך לא רוצה.

יתר על כן, בהמשך הדיון הודה הבעל שבמהלך הוויכוחים שלו עם האשה הוא אמר לה שאם הוא יקבל 500 אלף ש"ח הוא ייתן לה גט. בתחילה כשנשאל על כך הבעל, הוא ענה שאינו זוכר שאמר כך. אך כשהוצג לו תמליל שיחה הבעל אמר שהוא אינו מתכחש לכך.

וכך נכתב בפרוטוקול:

ב"כ האשה: האם איימת עליה שתעגן אותה?

הבעל: לא.

ב"כ האשה: האם זה נכון שאמרת לה שעבור 500 אלף ש"ח תתן לה גט?

הבעל: לא זוכר דבר כזה.

ב"כ האשה: בסעיף 17 לכתב ההגנה שלך, אתה אומר בהקשר הזה של עיגון שהיא מסלפת ומוציאה דברים מהקשרם, שמעולם לא אמרת אמירות כאלה. בלשון סחטנית בוודאי שלא איימת בעגינות. האם אתה עומד מאחורי הדברים האלה?

הבעל: אני עומד מאחורי כל מה שכתוב בכתב ההגנה.

ב"כ האשה: אני מציג בפניך תמלול נוסף שיחה נוספת, והפעם מיום 3.12.2019. ובשיחה הזו אתה אומר אני מגיש לחברי ואני מגיש לביה"ד. אתה אומר משפטים כאלה למשל:

בעמוד 3 שורה 24 אתה אומר אבא שלך יתן כסף נשחרר אותך.

עמוד 4 שורה 4 ציטוט או שתגיעי איתי להסכמה או שאני פה.

בעמוד 37 שורות 1-10 ציטוט לכי תביאי מסמך לגירושין לא תהיי חייה בכלוב ושום בטיח. אבא שלך יביא את המאות אלפי שקלים שהוא יביא לי וזהו. ר' (האשה) עונה לך שאבא שלה לא יביא לך כלום ואתה עונה אז אין. את לא תקבלי את הגט. ובהמשך אז לא יהיה לך גט. ושוב לא יהיה לך.

ציטוט. עמוד 37 שורה 12 את רוצה להישאר עגונה? עגונה אני משאיר אותך אם תתחילי איתי ככה.

עמוד 52 שורה 9. אני רוצה 500 אלף.

עמוד 52 שורה 27 או שתבואו לכיווני זאת תהיה הברירה שלכם.

ועכשיו אני אומר לך שמכל הדברים האלה. יוצא שאתה עמדת פה בביה"ד ושיקרת, אתה אמרת שתעגן אותה, אתה רוצה 500 אלף ש"ח וזה מה שעומד מאחורי כל הסירוב שלך להתגרש.

הבעל: זה היה מזמן, לא זכרתי שאמרתי את זה, לא מתכחש לתמלולים האלה. אתה יכול להביא את כל התמלולים אני לא אתכחש לכלום. חבל על הזמן.

הגר"י לרנר שליט"א כתב נימוקים נרחבים לגבי מאיסות האשה בבעלה וההשלכות ההלכתיות הנובעות מכך ושיטות רבינו ירוחם ורבי חיים פלאג'י בהקשר למקרה דנן.

מהנתונים שציינתי לעיל עולה כי בין הצדדים אין יחסי אישות לפחות שנתיים, הם לא גרים  באותו חדר מזה כשנתיים, והם גרים בדירות נפרדות לפחות כשנה וחצי. הבעל אינו רוצה היום שלום בית. הוא רק טוען שהאשה אשמה בכך כי היא לא רוצה שלום בית ולכן שלום בית אינו רלוונטי כיום.

גם הבעל מבין שאין מנוס מגירושין. אלא שהבעל מעדיף להמתין עם סדור הגט, עד להסדרת כלל המחלוקות שבין הצדדים, בהסכם או בהכרעות משפטיות. (ובמהלך הוויכוחים שלו עם האשה הוא אמר לה שאם הוא יקבל 500 אלף ש"ח הוא ייתן לה גט).

בבימ"ש לענייני משפחה בוצע פירוק שיתוף בדירה, ישנם הליכי רכוש, כולל דו"ח של אקטואר. מתנהלים בבימ"ש לענייני משפחה גם תביעות בענייני מזונות, ובענייני משמורת וזמני שהות עם הילדים.

לגבי הכתובה שנדונה בביה"ד, האשה טוענת שהיא זכאית לכתובה והבעל טוען שהיא אינה זכאית לכתובה.

הבעל מוסיף, שגם אם האשה הייתה זכאית לכתובה, היא הרי מקבלת כספים במסגרת איזון המשאבים ולכן אין לחייבו בכתובה כי אין "כפל מבצעים". האשה חולקת על הבעל גם בנקודה זו.

כדי להכריע בכתובה יש צורך להמתין להמשך ההליכים הרכושיים שנידונים בבימ"ש לענייני משפחה.

הבעל אינו יכול לחייב את האשה, להמתין עם סידור הגט, עד שיוסדרו כל המחלוקות שביניהם בהסכם או בהכרעות שיפוטיות.

לפיכך יש לקבוע שהבעל חייב לגרש את אשתו מיידית. אם הבעל יסרב לגרשה, בזכות האשה לפתוח כנגד הבעל תביעה להטלת צווי הגבלה.

הרב יהודה שחור – אב"ד

בנדון שבפנינו, בני הזוג נישאו בשנת 2013, אולם בשנים האחרונות לנישואיהן שורר ביניהם מתח גדול, כעסים וריבים, קללות ואיומים, ואין ביניהם יחסי אישות מזה כשנתיים. כל צד מאשים את חבירו באלימות מילולית, והאשה מאשימה את הבעל שהטיל עליה מצור כלכלי, וכי הבעל ממעט לקיים עימה יחסי אישות תקופה ארוכה עוד טרם פרוץ הסיכסוך.

אולם ברוב טענות, הצדדים לא הוכיחו את גירסתם. כפי הנראה המתח הרב ששרר בבית גרם לבני הזוג לתגובות חריפות אחד כנגד השני. כך עולה מהדברים במהלך הדיון, בתשובת האשה שאמרה (פרוטוקול הדיון מיום 09.12.2019 שורה 170-173):"במהלך ההליך הזה שהוא גר בבית מן הסתם יוצאות לך מילים שאתה לא מתכוון, גם הוא אמר כל מיני מילים... זו הייתה אוירה של לחץ מטורף, היה מתח ...". לפי דבריה של האשה, המתח ולחץ שבו היו נתונים בני הזוג השפיע על שניהם, ומכאן שאין לתלות את האשמה בצד אחד.  

בסוף שנת 2018 כאשר בני הזוג כבר חיו בחדרים נפרדים, החלו בני הזוג בטיפול זוגי, שלטענת הבעל הוא יזם את הטיפול הזוגי, ולטענת האשה זו הייתה יוזמה משותפת לשניהם, (והבעל טיפל בפרוצדורה). אולם לאחר חמשה מפגשים האשה הפסיקה את הטיפול. האשה תולה את האשמה בבעל והבעל תולה את האשמה באשה.

בתחילת שנת 2019 הגדילה האשה לעשות והזמינה משטרה לביתם, בטענה שהבעל איים עליה ועל הילדים, והבעל הורחק מהבית (היה למראה עינינו החלטותיו של ביהמ"ש והתייחסותו של כ' השופט לטענותיה של האשה כנגד הבעל). בעקבות כך החליט הבעל לעזוב את בית המגורים המשותף.

נציין שכבר בתחילת שנת 2019 האשה תבעה בבית הדין גירושין, והבעל בתחילה דרש שלום בית ועמד על דעתו שיש לשקם את חיי הנישואין, אולם במשך הדיונים אמר הבעל שברצונו להתגרש.  

כיום בני הזוג רוצים להתגרש, אולם הבעל דורש להשהות את הגט עד לסיום כל ההליכים שביניהם, ומאידך טוענת האשה שאין לבעל לעגן אותה, וזאת מאחר שכבר למעלה משנתיים הבעל לא מוכן לתת לה גט, ולכן אין לתלות את מתן הגט בסיום ההליכים שבערכאות אחרות ועליו לתת את הגט מיד.

חיוב בגט במקום עיגון

והנה במקרה כזה שיש רצון להתגרש והבעל מעגן את האשה משיקוליו, דנו רבות בספרי הפוסקים, ונציין את מקורם של דברים, בדברי רבינו ירוחם (מישרים נתיב כג ח"ח ד"ס ע"ד) וז"ל:

"וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה." עכ"ל.

ואכן מצינו בפסקי דין רבניים חי"ג (עמ' 264) בפסק דין מהרבנים הגאונים הרב א. הורביץ זצ"ל הרב נ. בן שמעון והרב א.צ. שיינפלד שליט"א, שהאריכו והביאו מקורות רבים לדברי רבינו ירוחם, ומסקנתם שבני זוג המורדים זה על זה, בית הדין מחייב בגט את הצד המונע וכדי למנוע עיגון. וז"ל (בעמ' 273):

"מסקנת הדברים לדעת רוב הפוסקים טענת עיגון לבד הוי טענה לחייב את הבעל בגט".

בדברי רבינו ירוחם אין אזכור מה היה בעבר, האם אחד היה חפץ בשלום והגירושין נכפו עליו או שמא שניהם מתחילה רצו להתגרש. אלא מה שעומד בפני בית הדין להכרעה הוא המציאות העכשווית, והיא זו שקובעת, ומכיוון שכיום רצון שניהם להתגרש לא דנים בהם דיני מורד או מורדת ומחייבים אותם להתגרש.

ושו"ר שכן כתב הגאון הרב נחום פרובר שליט"א  בפד"ר חכ"א (עמ' 186) וז"ל:

"זה ברור שאין הבדל בין אם הבעל היה ראשון שלא רצה את אשתו, או שהאשה היתה ראשונה שלא רצתה את בעלה. וזה כמו"כ מוכח מלשון רבינו ירוחם שהרי הוא מדבר בכפיית האיש, וכותב את דבריו ע"פ סדר שהאשה לא רצתה את בעלה, ואח"כ כותב שהבעל לא רוצה את האשה, ואם היתה חשיבות מי לא רצה קודם, היה כותב סדר אחר, אלא בוודאי אין הבדל, והכל תלוי באם האשה נחשבת כמעוגנת או לא."

ויפים הדברים לנדון שבפנינו, שאע"פ שהבעל בתחילה עמד על כך שעליהם לשקם את ביתם, אולם לאור השתלשלות הדברים כפי שפירטנו לעיל, כיום הבעל לא חפץ באשה ורצונו להתגרש, ולכן עליו לתת גט לאשה ולא לעגנה.

וכן כתב הגאון הרב נ. פרובר שליט"א (שם, עמ' 178):

 "אבל במקום שהן הבעל לא חפץ באשה והן האשה לא חפצה בבעל, מציאות זו היא מציאות של עיגון, שהרי אף אם האשה היתה מעוניינת בבעל לא היה לה כל אפשרות לעשות עמו שלום בית, שהרי אין הוא חפץ בה, ולכן המציאות של האשה היא שהיא מעוגנת. ולכן על אף שגם האשה לא מעוניינת בבעל, וכתוצאה מכך אין לבעל כל חיובים כלפיה, אולם המציאות של אותה אשה היא עגינות, ולכן כופים את הבעל לתת גט כדי שהאשה לא תהא מעוגנת".  

והוסיף עוד (בעמ' 186), ודבריו רלוונטיים לנדון דידן:

"אלא המקרה של רבינו ירוחם הוא שכיום הבעל מעצמו לא חפץ באשה ולא רוצה לעשות עמה שלום אף אם היא תהיה מוכנה לעשות שלום עמו, דהיינו לאחר שעברה תקופה שהאשה לא רצתה את הבעל, כיום הגיע הבעל למצב שנקעה נפשו מהאשה. ואף אם האשה תהיה מעוניינת לחזור אל בעלה ולשפר את דרכיה, אין הבעל בשום אופן מוכן לעשות עמה שלום. זה מצב שהאשה כיום נמצאת בעיגון, שהרי כיום אין לה את בעלה, ובמקרה שכזה יכפו את הבעל בגט ע"מ למנוע את עיגונה של האשה".

ולכן גם בנדון דידן שתחילה הבעל רצה 'שלום בית', כיום לאחר שנפרשה היריעה בפני בית הדין, ומתוך התרשמות מכתבי הטענות וההגנה והסיכומים שהגישו הצדדים עולה בבירור וחד משמעי, שאף אם האשה היתה רוצה לחזור לבעלה ולשקם את חיי הנישואין זה כבר לא היה עולה בידה, מכיון שהרכבת כבר נמצא בתחנה סופית, בגלל שהבעל כיום באמת לא חפץ בה ורצונו להתגרש!! ולכן הבעל לא יכול לעגנה ולהמתין עם הגט עד לסיום ההליכים.  

לאור האמור לעיל אני מצטרף להחלטת כבוד האב"ד הגר"י שחור שליט"א שהבעל חייב לגרש את אשתו, ויפה שעה אחת קודם.

הרב ירון נבון – דיין.

פסק הדין

לאור כל האמור לעיל פוסק ביה"ד:

• הבעל חייב לגרש מיידית את אשתו.
• הבעל אינו יכול לחייב את האשה, להמתין עם סידור הגט, עד שיוסדרו כל המחלוקות שביניהם, בהסכם או בהכרעות שיפוטיות.
• מועד לסדור גט יקבע בהחלטה נפרדת.
• אם הבעל יסרב לגרש את האשה, בזכות האשה לפתוח כנגד הבעל תיק תביעה להטלת צווי הגבלה.
• כדי להכריע בכתובה, יש צורך להמתין להמשך ההליכים הרכושיים שנידונים בבימ"ש לענייני משפחה.
• האמור בסעיף א' נקבע כדעת הרוב. לדעת המיעוט יש מצוה על הבעל לגרש את אשתו.

מותר לפרסם לאחר השמטת הפרטים המזהים.

ניתן ביום י"ג בטבת התשפ"א (28.12.2020).

הרב יהודה שחור  – אב"ד                     הרב יאיר לרנר                               הרב ירון נבון