חיוב גירושין בטענת מאיס עלי כשהבעל מסרב לגרש בשל קדושת מוסד הנישואין

בפנינו תביעת גירושין שהגישה האישה ביום כ"א באדר תש"פ (17.3.20).

לאישה אלו נישואין שניים, לאחר שהתגרשה בארה"ב על ידי הרב רלב"ג.

הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בארה"ב, ובשנת 2010 לאחר ששבו ארצה נישאו בנישואין פרטיים על ידי הרב ש' ס', והם אינם רשומים כנשואים. לבני הזוג אין כתובה ואין להם מושג מי היו העדים.

לצדדים שלשה ילדים, כשתיק מזונות ילדים והחזקתם נידונים בבית משפט.

האישה מבקשת להתגרש והבעל מסרב.

בדיון הראשון שנערך ביום כ"ה באייר תש"פ (19.5.20) בפני דיין יחיד ובהסכמת הצדדים, פרטה האישה את עילות הגירושין וכך אמרה (ציטוטים מתוך הפרוטוקול):

האישה: אני כבר לא יכולה יותר לחיות איתו כי יש לו בעיה שאני לא יכולה לסחוב את זה יותר. הוא קיבל התקף פסיכוטי ב 2016, חזרנו לארץ וקיבל טיפול תרופתי שעזר חלקית, ואחר כך הפסיק את הטיפול וקיבל התקף שני ואני לא יכולה עם זה יותר, גם לפני שעזבתי את הבית הוא ישן בסלון כשלשה חודשים.

ובהמשך:

אני לא אוהבת אותו יותר ולא יכולה לסבול אותו יותר, גם עם כדורים הוא סובל מתופעות לוואי שאני לא רוצה לסבול אותו יותר, אני מעדיפה למות ולא להיות במצב הזה יותר, גם אם יחזור לטיפול, הוא כבר לא אותו אדם. גם עם הכדורים הוא אדם אחר.

ובהמשך:

הוא לא מושך אותי מינית יותר, אני לא יכולה להסתכל עליו, אני רוצה לחיות את החיים עם מישהו שיכול לעבוד ולתפקד להיות בן זוג שלי, זה כבר 4 שנים ככה.

ובהמשך:

רע לי איתו לא רוצה להיות מחוברת אליו יותר לעולם, אני לא מעוניינת שיכלא אותי. אני לא רוצה להיות נתונה להתקפים הפסיכוטיים שלו, ושהילדים יתקשרו אלי לעבודה ויגידו שאבא משתגע.

ובהמשך:

אחת לשנתיים הוא מקבל התקף שנמשך שנה. אני לא רוצה להיות הפסיכיאטרית שלו.

בתגובה לדבריה אמר הבעל בדיון:

הבעל: אני חולק על תפיסת המציאות שלה, יש לה תפיסה שגויה של המציאות, לא חוויתי התקף פסיכוטי, הייתי מבולבל, כשפגשתי אותה התחלתי לעשן קנאביס בעקבותיה, לא שהיא הכריחה אותי אבל חשבתי שזה יחבר בינינו, וחשבתי שאוכל להתמודד עם זה, ואחרי שימוש מסיבי של שנים זה גרם לי לבלבול, שינוי תודעתי והזיות. ומאז שהיא עזבה הפסקתי עם זה ואני רגוע והכל טוב, והפסקתי גם כדורים וטבק.

ובהמשך לשאלת בית הדין אודות מעשיו ומאמציו להשיבה לשלום ענה הבעל: