חיוב מזונות בילד מרדן

א. רקע ותמצית

התובעת והנתבע נישאו ביום ו' טבת תשס"ז (27/12/06) והתגרשו ביום י"ח שבט תשע"ט (24/1/19). לבעלי-הדין שלושה ילדים מנישואיהם אלו: י' יליד 2007, א' יליד 2010 ואו' יליד 2015. (כך שאחד הבנים כמעט בן 5 מקטני קטנים, ושניים מהבנים קטנים בני 9 ,11) הצדדים חיים בנפרד החל מפברואר 2017, האשה תבעה גירושין וכרכה עימה את תביעת מזונות ילדים והיא עותרת כעת לביה"ד לחייב את האב בדמי מזונות חודשיים על-סך 4830 ש"ח לשלושת הילדים, וכמו כן  על סך 3645 ש"ח לדמי מדור ואחזקתו, שהם חמישים אחוזים מדמי השכירות, אותם משלמת על דירתם השכורה בה התגוררו סמוך לפירוד ועד היום (5400 ש"ח סה"כ). כמו"כ דורשת האשה מחציות. את כל זאת דורשת האשה שישולם מעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ועד לגיוסם, ולאחר-מכן שליש, וכן תשלום עבור מה שלא שילם מיום סגירת החשבון המשותף באוקטובר 17 עד למועד הגשת התביעה לישוב סכסוך.

מולה טוען הבעל כי אין לחייבו כלל בדמי מזונות הילדים. טענות שונות בפי הבעל, כפי שפורטו באריכות בסיכומי האיש, חלקן של הטענות הלכתיות וחלקן עובדתיות, חלקן מובילות לתוצאה של פטור מוחלט מדמי מזונות וחלקן מוליכות רק להקטנת הסכום המבוקש ע"י האשה, בפתח דברינו נציג בקצרה את טענותיו השונות של האיש ולאחר-מכן נדון בפירוט בכל טענה וטענה.

1. האב טוען (סעיף 22 לכתבי הסכום) כי מתקיים לגביו דין השו"ע הנפסק באה"ע סימן פ"ב סעיף ז', שיסודו ברמב"ם, האומר: "ואחר שש שנים יש לאב לומר אם הוא אצלי אתן לו מזונות ואם הוא אצל אמו לא אתן לו מזונות". האב טוען כי הוא מוכן ששלושת הבנים ידורו אצלו באופן מלא, הוא ערוך לכך ומוכן בשמחה לספק כל צרכיהם על שלחנו, לטענתו אינו חייב במקרה שכזה להפקיד כספים אצל האם עבור הילדים.
2. דעת הר"ן לפיה הבעל פטור ממזונות ילדיו לאחר הגרושין, שהרי חיוב מזונותיהם הוא מדין מזונות האם ומשנתגרשה אינה זכאית למזונות.
3. גם אם חייב, הרי זה רק "כפי צרכם" המינימלי ולא הסכום שהאשה דורשת. תביעת האשה לסך 1600 ש"ח, חוץ מדמי מדור, לילד משוללת כל יסוד ראייתי. האשה לא צירפה ראיות בדבר צרכי הילדים ולא ניתן להוציא ממון ללא הוכחה על טיב ורמת החיוב. תמיכתה בפס"ד של בתי-משפט מוטעה כי לא מדובר שם במשמורת משותפת. טוען ב"כ האב בסעיף 126 לכתבי סכומיו "ברור שאין לחייב את האיש מעבר למינימום הנדרש ורק עד גיל שש של הקטן ורק בזמנים שאינם אצל האב וזאת בסך של 700 ש"ח עבור הבן הקטין".

לדברי האשה הסכום אותו דורשת משקף את "רמת החיים שהקטינים הורגלו לה" וצירפה אסמכתאות. האשה מציינת את המקובל בפסיקה האזרחית כ-1600 ש"ח מתוך "ידיעה שיפוטית". לדבריה מאז אוק' 2016 האב אינו משלם כלום למזונות הקטנים למעט חלק מהמחציות.

לדברי האיש האשה הגישה תביעה למזונות אשה ושם פירטה כי הוצאות אכילה וביגוד לכל שלושת הילדים מגיעים ל-1548 ש"ח בממוצע ובכך סתרה את טענתה לדרישה כפולה ומכופלת. הבעל לא המציא לביה"ד צילום תביעה זו.

האיש טוען כי די בסך של 700 ש"ח לילד על זמן שאינו מצוי עימו.

4. האשה חייבת מדין צדקה - שכר האם מאפשר לחייבה בצדקה.
5. אחרי תקנת הרבנות הראשית חיוב המזונות היום מעל גיל שש הינו מדין צדקה ולא ניתן לחייב את האב כאשר אין לו.
6. המשמורת משותפת.

לאחר שהצגנו בקצרה את טענות האב ניגש לדון בפירוט בכל אחת ואחת.

ב. אם אינו בא אצלי

דין הרמב"ם ומקורו

כאמור, האשה תובעת דמי מזונות עבור הילדים, דרישתה מתבססת על הדין הפשוט שנפסק בשו"ע אבהע"ז סימן ע"א ס"א, לפיו האב מחויב לזון את בניו לא רק קודם גיל שש (גיל אחד מהילדים) אלא גם אחרי גיל שש (גיל שני הילדים הנוספים), מכוח תקנת חכמים, ואם האב אמיד אף כופין אותו לכך. כמו שמובא שם:

 "חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם; ומשם ואילך, זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו. ואם לא רצה, גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו. ואם לא רצה, מכריזין עליו בצבור ואומרים: פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו, והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן אפרוחיו; ואין כופין אותו לזונן. במה דברים אמורים, בשאינו אמוד, אבל אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם, מוציאים ממנו בעל כרחו, משום צדקה, וזנין אותם עד שיגדלו".