השופט ר. שפירא [אב"ד]:
הרקע לערר וטענות הצדדים:
בפנינו ערר על חיובו של העורר, קיבוץ רמת השופט (להלן: "העורר" או "הקיבוץ"), שהינו צרכן מים של "מקורות חברת מים בע"מ" (להלן: "מקורות"), ב"תשלום מיוחד", על ידי המשיב, מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב (נציב המים דאז) (להלן: "מנהל הרשות" או "המשיב"), בגין צריכה בלתי חוקית של מים שפירים בשנים 1999-2003. העורר הוא קיבוץ שלו שטחים חקלאיים המצויים בעמק יזרעאל ושטחים חקלאיים נוספים המצויים בסמוך לישוב עצמו באזור רמת מנשה. הקיבוץ מקבל את המים ממקורות, המספקת לו את המים לשימושים השונים.
העורר מציין כי בתחילת שנות ה- 90' בוצעה המרה של חלק ממכסת המים לחקלאות של העורר ממכסת מים שפירים למכסת מי קולחין מתשלובת הקישון. העורר טוען כי במי הקולחין מתשלובת הקישון עושה הקיבוץ שימוש בשטחיו המצויים בעמק יזרעאל ואילו בחצר הקיבוץ ובשטחים המצויים בסמוך לקיבוץ עצמו עושה הקיבוץ שימוש במים שפירים המסופקים לו על ידי חברת מקורות. עוד טוען העורר כי לאחר שנתברר לו כי ההמרה שבוצעה השאירה בידו הקצאה קטנה מדי של מים שפירים, שאינה מספיקה לשימושים הנדרשים בחצר הקיבוץ ובשטחים הסמוכים, ועם קבלת ההודעות על תשלום מיוחד מהמשיב, פנה בבקשה להגדיל את הקצאת המים השפירים המשמשים לו לצרכי חצר הקיבוץ והשטחים הסמוכים לו, על חשבון הקצאת מי הקולחין לעמק יזרעאל. העורר מציין כי בשנת 2004 אושרה "המרה הפוכה" באופן שממכסת מי הקולחין הופחתו 200 אלמ"ק ולמכסת המים השפירים לחקלאות הוספו 130 אלמ"ק, מתוך הכרה בצרכי המשק. העורר טוען כי רשות המים התירה לבצע את ההמרה רק החל משנת 2004, למרות שהכשל נוצר כבר במועד ביצוע ההמרה המקורית. בשנת 2006 כמות נוספת של 50 אלמ"ק ממכסת מי הקולחין הומרה במכסת מים שפירים.
לטענת העורר הוא צרכן מים ואינו מפיק או ספק של מים. המשיב טוען בסיכומיו כי הוא רואה בקיבוץ ספק של מים, אך העורר טוען כי למפעלים של הקיבוץ ניתנה הקצאה נפרדת הרשומה על שמם ומכיוון שהחיובים בתשלום המיוחד נשוא ערר זה עניינם מים למטרת חקלאות, טוען העורר כי לגבי חיובים אלה אין מחלוקת שהקיבוץ אינו מפיק וספק אלא צרכן.
העורר טוען כי חיובו ב"תשלום מיוחד", כאשר הקיבוץ הוא צרכן מקורות ולא "מפיק" או "ספק" כקבוע בסעיף 124א' לחוק המים, נעשה בניגוד להוראות הדין, ללא מקור חוקי ותוך חריגת המשיב מסמכותו המוקנית לו על פי חוק. לטענתו, החוק אינו מאפשר הטלת תשלום מיוחד על צרכן של מים ותשלום מיוחד אינו קנס על צריכה.
עוד טוען העורר כי "תשלום מיוחד" הינו תשלום עונשי במהותו, כפי שניתן ללמוד בין היתר מהוראת סעיף 124ו', שכותרתו "פטור מאישום פלילי וביטול רישיון". לטענת העורר, על קנס והטלתו לעמוד בתנאים שנקבעו בדין להחלתו ובשל אופיו העונשי מוטלת החובה על המדינה להקפיד על קיומם של התנאים. אין לאפשר לרשות מנהלית להחילו בשרירותיות, תוך פגיעה בעקרונות יסוד חוקתיים וסטייה מהותית ולא סבירה מהדין.
העורר טוען כי חברת מקורות, אשר הינה ספק המים של העורר, לא ביקשה "לגלגל" את חיובה בגין התשלום המיוחד אל העורר, כפי שמתחייב על פי חוק כתנאי הכרחי לגלגולו הלכה למעשה אל הצרכן והמשיב כלל לא פנה למקורות על מנת לגבות את חובה כפי שהיה עליו לעשות, אלא השית את התשלום ישירות על העורר, הצרכן, תוך ערפול המקור החוקי לפעולתו זו. לא נשלחה לקיבוץ הודעה על כוונה "לגלגל אל כתפיו" את החיוב לפי סעיף 124ד' לחוק המים. יתרה מזו, טוען העורר, גלגול אל כתפיו של צרכן לפי סעיף 124ד' הינו היתר לספק המים לגבות את התשלום המיוחד מהצרכן. החוק אינו מתיר "קיצורי דרך" כפי שמבקש המשיב לעשות, כאשר במקום להענות לבקשת ספק לגבות את התשלום המיוחד מבקש המשיב לגבותו בעצמו, דבר שאין לו סמכות לעשותו.
באשר לטענת המשיב לפיה מדובר בחוב חלוט שניתן לגבותו על פי הוראת פקודת המסים (גביה), טוען העורר כי טענות המשיב עומדות בסתירה זו לזו - או שמדובר בהיתר לספק המים לגבות מהצרכן ואז המדינה לא יכולה לשמש קבלן גביה עבור ספק המים או שמדובר בחוב שנוצר מהטלת התשלום המיוחד על ידי מנהל רשות המים והביוב, והניתן לגביה לפי פקודת המסים (גביה).
עוד טוען העורר כי בכל מקרה, גם אם היה ניתן היתר למקורות לגבות את התשלום מהקיבוץ, הרי שהיתר כזה עומד בניגוד להוראות הדין מאחר שתקנה 6 לתקנות תשלום מיוחד ותקנה 3 לתקנות המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), תשמ"ז - 1987 (להלן: "תקנות התעריפים") מורות שצרכן מקורות אינו יכול להיות מחויב ב"תשלום מיוחד", מאחר שלטענת העורר, תקנות התעריפים מורות כי התעריפים הנקובים בהן כוללים כבר את ה"תשלום המיוחד" אותו דורש כעת מנהל הרשות.
העורר טוען כי צרכני מקורות משלמים מחיר יקר יותר ככל שצרכו יותר וזאת על מנת לעודד חיסכון במים. על כן, צרכן חברת מקורות, שלא כמו צרכן של המפיק הפרטי, נושא בתשלום נוסף על כמויות גדולות יותר של מים שהוא צורך ולכן יש לבצע הבחנה בינו ובין צרכן המים של המפיק הפרטי בנוגע לגלגול התשלום המיוחד אל כתפיו.
כן טוען העורר כי שיעור החיוב שהוטל עליו אינו סביר בהתחשב בנסיבות בהן צרך מים שפירים מעבר להקצאתו (בשל ההמרה שבוצעה) ובהתחשב במועד בו נשלחו לו ההודעות על חיובו בתשלום מיוחד. לטענת העורר, על מנהל הרשות היה לשקול שיקולים אלה ולבטל או להפחית את החיוב בתשלום המיוחד.
העורר טוען כי בענייננו אין המדובר בצרכן מים שמזלזל בהקצאות שנקבעו לו או נוהג בבזבוז במים, אלא במקרה של המרה גדולה מדי של מים שפירים במי קולחין, אשר גרמה לכך שהקצאת המים השפירים בה עושה העורר שימוש בחצר הקיבוץ ובשטחים הסמוכים לקיבוץ הייתה נמוכה באופן משמעותי מהנחוץ לצרכים אלה, בעוד שהקצאת מי הקולחין, בה נעשה שימוש בשטחי הקיבוץ המצויים בעמק יזרעאל הייתה גבוהה מהצורך במים לשטחים אלה. אנומליה זו הוסדרה, כאמור, בשנת 2004 על ידי "המרה הפוכה", במסגרתה הוקטנה הקצאת מי הקולחין של העורר ומול זה הוגדלה הקצאת המים השפירים של העורר. לטענת העורר, התשלום המיוחד נשוא ערר זה מתייחס לשנים שלפני ביצוע ההמרה ההפוכה, כאשר אותו מצב אשר הביא לחיוב העורר בתשלום מיוחד נפתר עם ביצוע ההמרה ההפוכה, מבלי שהקיבוץ נדרש להקטין את צריכת המים השפירים על ידו.
העורר טוען כי היה על המשיב, כמי שאחראי על הקצאות המים ובעל הסמכות, לתקן את המעוות בהקצאות המים של הקיבוץ מבלי לחכות לפניה של הקיבוץ והחטא שחטא הקיבוץ, אם בכלל, באי פניה לתיקון רישום הקצאותיו אינו מצדיק קנס עונשי של מאות אלפי ש"ח, תוך התעלמות מהוראות החוק.
העורר טוען כי החיוב בתשלום מיוחד מנוגד לחוק ומשולל בסיס בדין ולחילופין היה על נציב המים לבטל את התשלום המיוחד שהוטל על הקיבוץ בכל השנים 99' - 03', או לכל הפחות בחלקן, ולחילופין להפחית את שיעורו.
לטענת העורר, החיובים בתשלום המיוחד נשלחו כשלוש שנים לאחר תום השנה הרלוונטית ואף יותר ויש בכך משום הפרת תקנות התשלום המיוחד, שיהוי בלתי סביר וחריגה מסמכות הרשות, אשר עליה לפעול במהירות הראויה. העורר טוען כי חיוב הקיבוץ בתשלום מיוחד לאחר שנת 2004 (לגבי השנים 2000-2003), בגין אנומליה בהקצאות המים שלו אשר הוסדרה בשנת 2004, חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. גם מטעם זה טוען העורר כי דין החיוב בתשלום מיוחד להיות בטל.
עוד טוען העורר כי חיוב בתשלום מיוחד הינו חיוב שבשיקול דעתו של נציב המים שרשאי להטילו על פי נסיבות העניין ושלא להטילו במקרה בו ישנם טעמים המצדיקים זאת (סעיף 124א' לחוק המים). העורר טוען כי נסיבות עניינו הינן כאלה שהפעלת שיקול דעת סבירה הייתה מחייבת את המשיב להימנע מהטלת התשלום המיוחד. העורר מציין כי ההמרה ההפוכה שבוצעה בשנת 2004 לא נעשתה משום שבאותה שנה חל שינוי כלשהו בנסיבות לעומת השנים שלפני כן, אלא משום שההחלטה נתקבלה במהלך שנת 2004. העורר טוען כי ההמרה שבוצעה בשנות ה- 90' לא שיקפה את כמויות המים השפירים להן היה העורר זקוק; כי קיצוץ כמויות המים של העורר ממכסת המים השפירים הוביל את העורר למצב עגום ובלתי אפשרי של מחסור גדול; כי המשיב מתעלם מפרק הזמן הארוך המפריד בין מועד תום כל שנה ובין מועד משלוח הנתונים על הצריכה של אותה שנה והחיוב בתשלום המיוחד; כי העורר פנה למשיב על מנת לבצע את ההמרה ההפוכה מיד כשהתחוורה לו חומרת מצבו (ההודעה המוקדמת ביותר בגין התשלום המיוחד נשלחה בחודש יולי 2003 והיא מתייחסת לשנת 1999). לאור נסיבות אלה טוען העורר כי היה על המשיב להפעיל את שיקול דעתו ולהימנע מלהטיל את הקנס.
כן טוען העורר כי יישום התקנות כפי שמיישמת אותן נציבות המים בחישובה את התשלום המיוחד בו חויב העורר הינו בלתי סביר ומהווה הפליה פסולה. לטענת העורר, ישום שוויוני של הוראות התקנות מחייב פירוש הביטוי "כמות המים המוקצית" לפיה מחושבת החריגה מכלל מכסת המים המוקצית לקיבוץ לחקלאות ולא ממכסת המים השפירים שהוקצתה לו.
כן טוען העורר כנגד הריבית שהושתה על התשלום המיוחד ולטענתו היה על המשיב להשית הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 4% בגין חובות המתייחסים לתקופה הקודמת לשנת 2003 ולא לפעול על פי התיקון לחוק, שתחילתו ביום 1.1.03 והמשית ריבית בשיעור ריבית פיגורים החשב הכללי בחישוב יומי, מאחר שמדובר בחובות המתייחסים לתקופה הקודמת לשנת 2003 ומדובר בהחלה רטרואקטיבית ופסולה של התיקון לחוק המים.