חייט נ' בן גרא

פסק דין

התביעה

1.לפניי תביעה לפיצוי כספי בסך 30,000 ₪ בגין יחס משפיל, מזלזל, כלפי הורה של תלמידה בבית ספר, על ידי מנהל בית הספר (כך על פי הנטען).

טענות הצדדים בתמצית

2.התובעת (להלן: "התובעת") הינה הורה של תלמידה (להלן: "התלמידה") בבית ספר "אורן" בעפולה (להלן: "בית הספר"). הנתבע, מר רמי בן גרא, הינו מנהל בית הספר (להלן: "המנהל" או "הנתבע").

3.לשיטת התובעת, המנהל זלזל ופגע בכבודה של התובעת, פעמיים, במהלך ישיבת הורים, אשר התקיימה בבית הספר, זלזל בה והוריד מכבודה. יחס משפיל זה, אירע אל עיני הילדה ואביה.

4.הנתבע, יוצג על ידי נציגי היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות מחוז צפון. בניגוד לכתב התביעה שלא נאמר בו דבר נוסף מעבר לנטען לעיל, פירט הנתבע בכתב ההגנה את השתלשלות העניינים ושפך אור על הפן העובדתי שברקע לתביעה זו.

5.לשיטת הנתבע, אצל בתה של התובעת, תלמידה בכיתה ח' בבית הספר, התגלו קשיים לימודיים והתנהגותיים, המתבטאים בין היתר בהיעדרות משיעורים, אי הכנת מטלות הבית, הפרעה במהלך התקין של השיעור, והתנהגות בניגוד לכללי התקנון של בית הספר. דבר שהביא את הנתבע ביחד עם מחנכת הכיתה של בית הספר (להלן: "המחנכת") לדבר עם התובעת, ליידע אותה ולהסביר לה אודות מצבה של בתה בבית הספר, בניסיון להביא לפתרון הבעייתיות הנשקפת מהתנהגותה והתנהלותה של הבת, ביחד ובשיתוף פעולה עם האם.

6.במפגש הראשון, בו כינס מנהל בית הספר אסיפת הורים, הגיעה התובעת לאחר תום הישיבה, וכשהיה המנהל בדרכו הביתה. חרף זאת חזר הנתבע על עקבותיו, דיבר עם התובעת אודות מצבה של הבת, אך הוא נתקל ביחס עוין שלא נתן מקום להקשבה מצידה של האימא וזאת על אף ניסיונות ההסברה מצידם של המנהל והמחנכת. במפגש זה, נוכחה גם אחותה המבוגרת של התלמידה אשר הקשיבה לשיחה, והפגינה אחריות ורצון לעזור ולשתף פעולה. אי-לכך, הוצע כי האחות תטפל בנושא.

7.משמצאו המנהל והמחנכת, כי התנהלותה של הילדה נמשכת, הזמינו למפגש שני, את אביה של התלמידה, שהינו בעלה לשעבר של התובעת, על מנת לשתף אותו בענייניה של התלמידה, ובכדי להביא לפתרון הנושא. האבא, נכח בפגישה אך לא להגיב ולא להעיר דבר. המנהל מדגיש, כי כל הנעשה על ידו ועל ידי המחנכת, נעשה מתוך שיקול דעת מקצועי ופדגוגי לטובת התלמידה, במסגרת סמכויותיהם, ללא שגילו יחס משפיל או מזלזל, כטענת התובעת.

8.אי-לכך, עותר הנתבע לדחיית התביעה על הסף גם מחמת היותה כללית, סתמית, בלתי מבוססת ואינה מצביעה על הנזק הנטען , הסעד המבוקש ואף לא על המעשה המשפיל המהווה פגיעה בתובעת.

דיון והכרעה

9.בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי התייצבה התובעת בעצמה ביחד עם בתה המבוגרת בשם אניה אסטרין (להלן: "אניה" או "האחות"). כמו כן התייצב לדיון הנתבע בעצמו, המחנכת, גברת מאיה ליפשיץ וכן מתמחה מטעם הפרקליטות בשם כהן איתי.

10.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, הקשבתי קשב רב לטענות הצדדים ושקלתי את עדויותיהם והראיות שצורפו לתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה מאחר ולא עלה בידי התובעת להוכיח עילה משפטית אשר תצדיק את קבלת תביעתה. להלן אנמק.

11.נהיר, כי הרקע לתביעה הינו ישיבות של הורים עם הסגל החינוכי בבית הספר, אשר במסגרתם מוסר הסגל את המידע המלא בדבר הישגיו של התלמיד בבית הספר, התנהגותו והתנהלותו בזמן נוכחותו בבית הספר, הישגיו וכישלונותיו, בצורה שקופה, כמצופה, על מנת להביא לשיפור מצבו החינוכי וההתנהגותי, לרבות הישגיו של התלמיד בבית הספר.

12.מטרת קיום ישיבות הורים, הוא, בין היתר, לעמוד על מעמדו של התלמיד בכיתה הן מבחינת הישגים והן מבחינת התנהגות, לשמור על קשר עם הורי התלמיד, על מנת להעביר מידע אודות הישגיו של התלמיד, בין אם חיוביים הם ובין אם שליליים, על מנת לשמור על הסטאטוס קוו או דווקא לשנות ממנו, בשיתוף פעולה עם ההורים, כאשר המטרה הנעלית היא טובת התלמיד.

13.ישיבות אלה, נועדו כדי לקדם את האינטרס המשותף של ההורים, התלמידים ומערכת החינוך באמצעות זרועותיה- בית הספר וסגל ההוראה שבו הכולל בתוכו מנהל בית הספר, המורים, המחנכים, היועצים החינוכיים ועוד בשמירה על רמה חינוכית והשכלה בצורה המיטבית ביותר. אין ספק, כי חילוקי דעות באשר לענייניהם של התלמידים הינו דבר שצפוי, אך הוא צריך להיות מועבר בצורה של ביקורת לגיטימית, תרבותית, וללא שימוש בהעלבות אישיות מכל צד מהמאוזכרים לעיל.

14.לעניין האירועים עצמם, ובאשר לטענת התובעת כי הנתבע הרים עליה קול, מדובר בגרסה מול גרסה, כאשר לא מצאתי נתון בגרסאות הצדדים, בגינו ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. אין בעדותה של אניה כדי לחזק את גרסת התביעה, מכיוון שמדובר בעדה מעוניינת ובעלת אינטרס בתוצאות המשפט.

15.לא שוכנעתי, כי יש אמת בטענת התובעת, לפיה הנתבע זלזל בה כאשר פנה את בתה הגדולה שנכחה איתה בחדר, בשל היות הטענה משוללת כל יסוד. מה גם, אף על פי עדותה של התובעת בעצמה, היא זו שהזמינה את הבת הגדולה להיות נוכחת. לא מצאתי כל פסול בהתנהגותו של המנהל. ואם היה פסול כזה, הוא לא הוכח. מדובר בהרגשה סובייקטיבית של התובעת אשר אין לה ביסוס ראייתי ולאף לא משפטי.

16.על-פי חומר הראיות שהוצג בתיק (נ/2), אשר מחמת השמירה על צנעת הפרט ביחס לתלמידה, לא מצאתי לנכון לפרטו, ואסתפק לציין לעניין זה, כי מחומר זה עולה כי התלמידה התנהגה בצורה שהצדיקה העברת הערכה שלילית עליה, הערכה שהינה עניין של שיקול דעת מקצועי של מערכת החינוך שאין בית משפט מתערב בו. בנסיבות העניין, מדובר בהערכה שהועברה לידיעת הוריה של התלמידה, במסגרת החובה המוטלת על הסגל החינוכי והניהולי של בית הספר, ולא מצאתי בכך כל פסול.