חלוקת זכויות פנסיה לפי חוק חלוקת חסכון פנסיוני בין זני"ז לשעבר-שיעור הצבירה המשותפת

1. בפניי הצורך להכריע במחלוקת נקודתית בין בני זוג שהתגרשו על פי הסכם גירושין אשר אושר וקבל תוקף של פסק דין ביום 30.04.2012 (להלן – פסק הדין).

2. השאלה עליה יש להשיב ,היא, האם לתובעת מגיעים מחצית משיעור זכויות הפנסיה עבור שש שנות ותק שהשיב לעצמו הנתבע , באמצעות רכישתן במהלך החיים המשותפים עם התובעת, כאשר שב לשירות קבע בצה"ל, זאת למרות, שאין מחלוקת שמדובר בשש שנים בהם שירת הנתבע טרם נישואי הצדדים.

רקע עובדתי ודיוני

3. הצדדים נשאו זל"זו בתאריך 08.03.1988 ונפרדו על פי תנאי ההסכם אשר כאמור אושר וקבל תוקף של פסק דין, על פיו, מועד הקרע נקבע לתאריך 14.05.2012. ובהתאם לו ולפי בקשת התובעת, נערך דוח האקטואר, מר אבי יחזקאל.

4. בתאריך 12.03.15 ניתנה פסיקתא על ידי בית המשפט (כב' השופטת ד"ר ורדה בן שחר), בהתאם לחוות דעת המומחה מר אבי יחזקאל, על פיה, התובעת זכאית לשיעור של 41.54% מגמלת הפנסיה של הנתבע.

5. בבואה של התובעת לרשום את פסק הדין במופת לצורך קבלת הגמלה, צה"ל סרב לרשום את פסק הדין בטענה כי הוא מנוגד לחוק , מאחר ואינו עומד בכללים הקבועים בחוק, כיון ששיעור ההעברה גדול ממחצית השיעור המשותף. קרי, השיעור שנקבע בפסק הדין אינו חופף למשך תקופת צבירת הזכויות המשותפת.

6. לפיכך, נדרשת הכרעת בית משפט בנוגע לשיעור של 5.9% מגמלת הפנסיה הצה"לית, שנצברו, טרם נשאו הצדדים.

גדר המחלוקת

7. הנתבע טוען כי מאחר ותקופת הצבירה המשותפת הינה 17.9 שנים בלבד, מתוך 25.15 שנות שירות, אשר נצברו על ידו, השיעור המשותף הינו 71.16% בלבד ועל כן שיעור ההעברה הינו 35.58% (ראו סעיף 1 לחוות דעת מר אבי יחזקאל מיום 18.12.16), ולא 41.54%, השיעור שנקבע בפסק הדין.

8. מנגד, טוענת התובעת, כי במהלך תקופת השיתוף נרכשו זכויות בגין תקופה של 6 שנות שירות צבאי שלפני מועד הנישואין ועל כן השיעור המשותף הינו 83.09, לפיכך, שיעור חלקה, שנקבע בפסק הדין- 41.54%, הוא זה הנכון.

דיון והכרעה

9. נקודת המוצא של דיון זה הינה, תגובת מופת מיום 25.08.2015 שם נקבע בסעיף 2 כי:

"לאחר בחינתנו, נמצא כי פסק הדין אינו עומד בכללים הקבועים בחוק מאחר ושיעור ההעברה גדול ממחצית השיעור המשותף".

10. סירוב מופת לרשום את פסק הדין נובע מאי ההתאמה שקיימת בפסק הדין בין תקופת השיתוף בפועל, לבין שיעור חלקה של התובעת, על פי פסק הדין.  קרי,  71.16% שיעור משותף לפי תקופת צבירה משותפת בפועל,  של 17.9 שנים, לעומת, 83.09% שמשקף תקופת צבירה של 24 שנים ו-8 חודשים, בסה"כ 296 חודשים.

11. מטרת חוק חלוקת חסכון פנסיוני התשנ"ד -2014 (להלן-החוק), הינה לאפשר חלוקת זכויות בין בני זוג על פי שיעור שנקבע בהתאם  לשנות הצבירה המשותפות, וזאת, ללא תלות של בת הזוג לשעבר בבעל הפנסיה. לצורך מימוש תכלית זו, נקבע מנגנון המצריך רישום פסק דין בו נקבע שיעור הזכויות המועברות מבעל הפנסיה לבת זוגו לשעבר (במקרה שלפני).

12. בלשון החוק:

"1.       מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגמלאות".

13. אלא שהחוק אינו עומד בחלל ריק. החוק הוא מנגנון שיצר המחוקק לצורך פרקטיקה נכונה ונוחה יותר, לחלוקת זכויות פנסיה, שהינן חלק מהון משותף אותו צברו בני זוג במהלך שנות נישואיהם. אם תרצו, החוק, הנו נדבך נוסף במארג דיני המשפחה בישראל, אשר ביסודם עומד חוק יחסי ממון התשל"ג-1974 (להלן –חוק יחסי ממון), אשר מסדיר, משטר על פיו, במועד פירוד, צדדים יאזנו ביניהם את זכויותיהם וחובותיהם באופן שכל צד יקבל מחצית מהזכויות אותן צברו הצדדים במהלך הנישואים.

            ראו סעיף 5 לחוק יחסי ממון :

"5.      (א)       עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג

(בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1)        נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

(2)        גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

(3)        נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

(ב)        בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג יבואו, לענין הזכות, לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו.

(ג)        בסעיף זה, "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות."

14. הרציונל העומד בבסיס חוק יחסי ממון הינו כי כל זכות שנצברה במהלך החיים המשותפים הינה תוצר של מאמץ משותף של שני בני הזוג ולפיכך יש לחלקה בין שני בני הזוג ללא הבחנה בין בן הזוג שעל שמו נצברה הזכות, לבין, בן הזוג האחר. לחזקה זו, שלושה סייגים בסעיפים קטנים 5 א (1) עד 5 א (3).

15. גם סייגים אלה, נובעים מאותו רציונל , המושתת על ה"מאמץ המשותף", ועל כן, זכויות שהיו לבני הזוג טרם נישואיהם, שייכות למי שעל שמו רשומה הזכות מאחר ובן הזוג האחר, לא היה שותף למאמץ צבירתן.

מן הכלל אל הפרט

16. אמנם הזכויות בגין שש השנים בהם שרת הנתבע בצה"ל קודם לנישואי הצדדים, נצברו שלא במהלך החיים המשותפים, אלא עובר אליהם, וכפועל יוצא, התובעת לכאורה, אינה שותפה למאמץ המשותף, אלא שבמקרה זה, כאשר שב הנתבע לשירות, רכש בכסף את הזכות לצבירתן. את התשלום בגין רכישת שש שנים אלה, שילם הנתבע מתוך כספים משותפים.

ראו עדות הנתבע בשורות 11-14 עמוד 7 לפרוטוקול מיום 06.04.17 :

"אני שלוש שנים הייתי בקבע והשתחררתי וקיבלתי פיצויים. חזרתי לקבע והצבא בא בעסקה ואמר "תחזיר לי את הפיצויים ואחשיב לך את הותק" וזה מה שעשיתי. כשהחזרתי את הפיצויים הייתי בחיים משותפים עם התובעת".

17. כאמור, אין מחלוקת, והנתבע הודה בהגינותו בפה מלא כי רכישת הזכויות שנצברו עבור 6 השנים בהם שרת בצה"ל, טרם נישואיו לתובעת, נעשתה באמצעות הלוואה אשר צה"ל העמיד לרשות הנתבע, הלוואה, אשר נפרעה מדי חודש, מתוך משכורתו של הנתבע.

18. המשמעות של רכישת הזכויות שנצברו עבור שש השנים בהם שרת הנתבע עובר לנישואיו, באמצעות תשלומים מתוך משכורתו החודשית, אשר שולמה לו בתוך תקופת חיי השיתוף עם התובעת, הינה, כי , לתובעת ולנתבע היה פחות כסף מדי חודש, להוציא, על חייהם המשותפים, ועל כן- אלה, נרכשו מחדש, במאמץ משותף.

19. ניתן לומר, שבאמצעות הכספים שהופרשו ממשכורתו של הנתבע- פעולה שאילצה את הצדדים לכלכל את חייהם המשותפים בהכנסה מופחתת- השקיעו הם יחדיו, ברכישת הון משותף, בדמות אותן שש שנות וותק.

20. אין משמעות לאופן בו הצדדים צברו את הזכויות במסגרת ה"מאמץ המשותף". אם בעבודה בפועל, או, אם באמצעות רכישה כספית. בשני המקרים, התוצאה היא, מאמץ משותף לצורך רכישת הזכויות, ולפיכך, התוצאה היחידה שיכולה להתקבל, היא, כי למרות שהנתבע שירת בצה"ל שש שנים שלא במסגרת תקופת הצבירה המשותפת עם התובעת, הרי שמאחר ורכש מחדש את זכויות הותק בגין תקופה זו, מתוך כספים משותפים ובמהלך תקופת הצבירה המשותפת, הרי שהתובעת, זכאית אף להן, שכן, היא היתה שותפה למאמץ לרכוש אותן מחדש.

21. לפיכך, ניתן פסק דין על פיו שיעור העברת זכויות הנתבע לתובעת יעמוד על סך של 41.54%.

22. פסק הדין יירשם בהתאם לשיעור שנקבע.

23. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובעת בסך של 10,000 ₪.

24. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

25. התיק ייסגר.

ניתן היום,  ה' אלול תשע"ז,27 אוגוסט 2017 , בהעדר הצדדים.