- פתח דבר
התובעת, רחל חסון, היא הבעלים של עסק למתן שירותי מטבע שנושא את שמה, "ר.ח. פיננסיים".
הנתבעת, מ.ש. אמינות באיטום בע"מ, שבעל מניותיה ומנהלה הרשום הוא שי שמעוני, עוסקת באיטום גגות ומבנים.
החל מחודש מרץ 2018 מסר שי ליוסף, אביה של רחל, המחאות המשוכות מחשבונה של הנתבעת בתוספת ריבית חודשית, וזאת תמורת תשלום מזומן.
תשע המחאות חזרו בציון "אין כיסוי מספיק", וחלק מהן אף בציון "חשבון מוגבל".
התובעת עותרת לקבלת תשלום בגין ההמחאות שחזרו, שבהן היא אוחזת כדין. כן נטען שקיימות המחאות נוספות שטרם נפרעו.
הנתבעים טוענים להעדר יריבות משפטית עם התובעת, ולכך שהתובעת אינה אוחזת כשורה בהמחאות, שהוסבו לרחל על ידי אביה במרמה, לאחר שחוללו בחשבון אחר. בנוסף, נטען שמדובר בהלוואה חוץ בנקאית שאינה עומדת בהוראות הדין וכי תמורת ההמחאות שחזרו ניתן תשלום מזומן, כך שלא קיים כל חוב.
- רקע עובדתי
להלן פרטי ההמחאות נשוא ההליכים שלפניי:
- המחאה שמספרה 13533 בסך 6,000 ₪, ז.פ. 15.7.2018;
- המחאה שמספרה 13534 בסך 6,000 ₪, ז.פ. 15.8.2018;
- המחאה שמספרה 13536 בסך 3,060 ₪, ז.פ. 20.8.2018;
- המחאה שמספרה 13585 בסך 6,000 ₪, ז.פ. 15.7.2018;
- המחאה שמספרה 13586 בסך 6,000 ₪, ז.פ. 1.8.2018;
- המחאה שמספרה 13587 בסך 3,060 ₪, ז.פ 10.8.2018;
- המחאה שמספרה 13433 בסך 6,000 ₪, ז.פ. 25.7.2018;
- המחאה שמספרה 13727 בסך 10,000 ₪, ז.פ. 1.8.2018;
- המחאה שמספרה 13728 בסך 10,000 ₪, ז.פ. 1.9.2018 (לעיל ולהלן: "ההמחאות או "השטרות").
56120
התובעת (לעיל ולהלן גם: "רחל") נקטה בהליכי הוצאה לפועל לגביית ההמחאות.
הנתבעים (לעיל והלן גם: "אמינות באיטום" ו-"שי" בהתאמה) הגישו התנגדויות לביצוע השטרות.
שי נתבע באופן אישי רק בגין המחאה אחת בסך 6,000 ₪ (13534) (תא"מ 33165-03-20; תיק הוצאה לפועל 507694-02-20), זאת למרות שחתימתו מתנוססת על גבן של חלק מההמחאות, ובחלקן אף ניתנה ערבותו האישית לפירעונן.
בהסכמת התובעת ניתנה לנתבעים רשות להתגונן, התביעות אוחדו והועברו לסדר דין מהיר.
- תמצית טענות התובעת
הנתבעים מסרו המחאות מעותדות לניכיון, וקיבלו את תמורתן במזומן, בניכוי עמלה, על ידי יוסף, אביה של התובעת (לעיל ולהלן: יוסף") או על ידי אודי, בעלה של התובעת (להלן: "אודי").
לאחר מכן, העבירה התובעת באמצעות יוסף את ההמחאות לצדדים שלישיים, קבוצת סחר מודרני בע"מ ואפקט הפחד בע"מ, וזאת במסגרת עסקת ניכיון שנערכה עמן.
מאוחר יותר הוסבו ההמחאות לתובעת, בחתימת הצדדים השלישיים על גב ההמחאות, כנגד תמורה שניתנה להן, וכמפורט באישורים כדלקמן:
- "קבלת שיקים לנכיון מס' 3046" מיום 3.6.2018 המופנית לקבוצת סחר מודרני בע"מ;
- "קבלת שיקים לנכיון מס' 3192" מיום 17.7.2018 המופנית לקבוצת סחר מודרני בע"מ;
- "קבלת שיקים לנכיון מס' 3204" מיום 17.7.2018 המופנית לקבוצת סחר מודרני בע"מ;
- "קבלת שיקים לנכיון מס' 3322" מיום 19.8.2018 המופנית לאפקט הפחד בע"מ.
התובעת העבירה את ההמחאות לאורשי ג.ש. בע"מ (להן: "אורשי") במסגרת עסקאות ניכיון, וכנגד קבלת תמורה בת-ערך. ברם, ההמחאות חוללו בחשבונה של אורשי, והתובעת נאלצה לפרוע אותן, כמפורט במסמכים שהוצגו על ידה, ולאחר מכן הוחזרו ההמחאות לידיה.
לאחר חזרת ההמחאות אודי יצר קשר טלפוני עם שי, ואף התכתב עמו ביישומון "ווסטסאפ" בין החודשים מאי-אוקטובר 2018. שי התבקש להסדיר את החוב לתובעת והבטיח, פעם אחר פעם, שהוא ידאג לעשות כן, אך חרף העובדה שלא הכחיש את החוב, הוא לא עמד בהתחייבויותיו עד היום. התובעת מכחישה את טענת הנתבעים בדבר פרעון החוב על ידי תשלום מזומן לאביה או לאודי.
- תמצית טענות הנתבעים
ההמחאות לא נמסרו מעולם לרחל, לא הוסבו לפקודתה ואף לא הופקדו בחשבונה. ההמחאות הגיעו לרחל רק לאחר שחוללו בחשבון אחר, ומשכך מדובר בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט.
אמינות באיטום ביצעה עבודה בביתו של יוסף בישוב בן-זכאי. באחד המפגשים בין שי ובין יוסף, הציג עצמו יוסף כמי כעוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות והציע לו לנכות שיקים משוכים מחשבונה של אמינות באיטום בריבית חודשית בשיעור של 6%.
אמינות באיטום לוותה מיוסף סכומים שונים וההמחאות ניתנו כבטוחה להבטחת הלוואות חוץ בנקאיות.
במהלך חודש יולי 2018 ביקש שי מיוסף שלא להפקיד את ההמחאות והתחייב לשלם את תמורתן במזומן. יוסף הודיע לו שההמחאות סוחרו והופקדו, אך כאשר יחוללו הוא יצור עמו קשר לקבלת תשלום עבורן, וכך עשו הצדדים.
לטענת שי, יוסף או אודי היו מתקשרים אליו לאחר שהשיקים חוללו, והוא היה נוסע לביתם ביישוב בן-זכאי או בני-ברק ומשלם להם סכומים במזומן, לעיתים במספר תשלומים, עד לפירעון מלא של ההמחאות. כך, למשל, שיק שמספרו 3727 ₪ בסך 10,000 ₪ נפרע במזומן ביום 9.9.2018 וביום 30.9.2018. עוד נטען כי שותפו של שי, מאיר סטולר (להלן גם: "מאיר" או "השותף"), היה עד למסירת הכספים במזומן ולהבטחות כי לאחר קבלת ההמחאות הן יוחזרו לשי.
ואולם, למרות שההמחאות נפרעו במזומן הן לא הוחזרו לנתבעים והופקדו בבנק.
- ביום 26.10.2021 התקיים דיון הוכחות בתביעות, שבמהלכו נשמעו עדויות התובעת, אודי ושי.
יוסף ומאיר לא זומנו להעיד מטעם הצדדים.
לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
- דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדויות ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדינן של התביעות להתקבל במלואן. להלן יפורטו הטעמים שהביאוני למסקנה זו, וזאת בהתאם לסדר חשיבותם.
- עסקת היסוד - האם מדובר בצדדים קרובים או רחוקים?
לטענת הנתבעים מדובר בצדדים רחוקים, שכן השיקים נמסרו ליוסף שהציג עצמו כבעל עסק למתן הלוואות חוץ בנקאיות ורק לאחר חילולם הם הועברו לתובעת.
בהתאם להלכה הפסוקה, בעלי הדין הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, להבדיל מקשר משפטי שנעשה עם אחרים שאז מדובר בצדדים רחוקים (ע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג(1) 132, 136).
אין חולק שרחל לא נפגשה מעולם עם שי, וכי כל ההתקשרות מולו ומול אמינות באיטום נעשתה עם יוסף או אודי (עמ' 5, שורות 31-30; עמ' 6, שורות 4-1 ועמ' 7, שורות 29-28). כן אין חולק שיוסף אינו חתום על ההמחאות באף אחת מחתימות ההיסב ואינו מחזיק ברישיון למתן שירותי מטבע (עמ' 11, שורות 30-29). עם זאת, רחל חתומה על 6 מהשטרות, בין בחתימתה האישית ובין באמצעות חותמת העסק שמנוהל על ידה כעוסק מורשה (עמ' 6, שורות 18-16).
בנוסף, מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה שהעסק רשום על שמה של רחל, נושא את שמה ואת מספר תעודת הזהות שלה.
רחל אף הציגה מסמכים בדבר קבלת השיקים בעסק ("רשימת שיקים לפי מושך מ.ש אמינות"); על עסקאות שביצעה עם סחר מודרני ואפקט הפחד בחלק מהשטרות וכן על העברת המחאות של אמינות באיטום לאורשי, בעסקת ניכיון (ראו למשל: "קבלת שיקים לניכיון מס' 40274" מיום 22.5.2018), וזאת במועדים שקודמים לחילול השטרות. כן הוצגו מסמכים שמלמדים על חילול השטרות בחשבון אורשי והחזרתם לרחל לאחר ששילמה את התמורה בגינם.
מסמכים אלה תומכים במסקנה שלפיה מדובר בצדדים קרובים לשטר, קרי שעסקת היסוד נעשתה מול עסקה של התובעת, באמצעות אביה שלטענתה עובד בעסק (עמ' 6, שורות 20-19).
אבהיר שלא התעלמתי מטענות הנתבעים בדבר אי הגשת תצהיר עדות ראשית מפורט על ידי רחל וכן להעדר תצהיר מטעם יוסף, שאף לא זומן לעדות על-ידה חרף היותו עד רלוונטי. כן לא התעלמתי מעדות התובעת שהייתה דלה בפרטים ולהעדר ידיעת פרטים מהותיים באשר להתנהלות העסק, באופן המעלה תמיהות, אך כאמור לעיל ההתנהלות דלעיל נתמכת במסמכים שהגישה התובעת לתיק, שעליהם היא נחקרה ארוכות בחקירתה הנגדית. מנגד, טענת הנתבעים באשר להעברת ההמחאות לתובעת בתחבולה ומרמה לאחר חילולן נטענה בעלמא ולא הוכחה אף לא בראשית ראיה, ואזכיר כי בהתאם לדין הנטל להוכחת טענות מסוג זה הוא מוגבר.
אשר על כן, אני קובעת שעסקת היסוד נעשתה מול עסקה של התובעת.
- מהות העסקה בין הצדדים - האם מדובר בהלוואה חוץ בנקאית או בעסקת ניכיון?
הנתבעים טענו בלשון רפה, וללא פירוט מינימאלי, שהשטרות ניתנו כערובה להבטחת הלוואה חוץ בנקאית, בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, וכי התובעת לא הוכיחה את סכום ההלוואות.
כאמור לעיל, טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל פירוט עובדתי או משפטי (ראו סעיף 37 לסיכומי הנתבעים שבו נטענה הטענה בשורה אחת בלבד), וככל הנראה שלא בכדי, שכן הגדרת המונח 'לווה' בחוק, אשר שמו שונה לחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993, מתייחסת ליחיד, שלא כבענייננו, שכן אמינות באיטום היא חברה בע"מ.
אשר על כן, אף אם מדובר בהלוואה כנטען, אין הוראות חוק ההסדרה חלות עליה.
כן נטען על ידי הנתבעים שהתובעת לא פירטה בבקשות לביצוע השטרות את העובדות שמהוות את עילות התביעה (ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, פ"ד מא(3) 746 (1987)).
דין טענה זו להידחות. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר עילת התביעה היא שטרית, השטר מהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה לביצוע השטר לצורך בחינת קיומה של עילת תביעה. קרי, כאשר השטרות צורפו לבקשות הביצוע, כבענייננו, וכאשר בקשת הביצוע בצירוף השטר מגלה עילה נגד הנתבע, אשר ידע בפני אילו טענות עליו להתגונן ואף העלה את טיעוניו בהתנגדות שהגיש, אין לקבל את הטענה בדבר העדר פירוט ואי מילוי בקשת הביצוע במלואה (ע"א (מחוזי ת"א) 2193/06 נאור נ' יצחק (1.6.2008)). אוסיף כי טענות הנתבעים נטענו בהתנגדות שהוגשה על ידם, משמע לא הייתה כל פגיעה בזכויות מהותיות של הנתבעים.
- אחיזה כשורה
'אוחז כשורה' מוגדר בסעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] כדלקמן:
"אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".
אין חולק שמרבית ההמחאות נמסרו ללא ציון פרטי הנפרע. כך אישרה רחל בחקירתה (עמ' 6, שורות 26-25) וכך אישר גם שי (עמ' 18, שורות 30-25; עמ' 28, שורות 19-16), וזאת למעט שתי המחאות ששי אישר כי מילא בכתב ידו את פרטי הנפרע – המחאות מספר 13534 ו- 13536 (עמ' 28, שורות 19-16).
בהלכה הפסוקה נקבע זה מכבר כי שם הנפרע הוא יסוד חיוני של השטר לפי סעיף 3(א) לפקודת השטרות, וכי רק בעת השלמת פרט זה הופך המסמך לשטר (ע"א 3364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי יעקבי, פ"ד מא(3), 402; ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד (01.02.2006)). על כן, לא ניתן לקבוע שהתובעת נטלה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, ולפיכך לא מתקיימים תנאי סעיף 28(א) לפקודת השטרות בענייננו, כך שרחל אינה אוחזת כשורה בשטרות, למעט המחאות שמספרן 13534 ו-13536.
שי אישר בחקירתו שהוא הותיר את שם הנפרע ריק והיה מודע להעברת השיקים לצדדים שלישיים, וכדבריו: "הייתי צריך לכבד אותם. זה לא משנה לי לאן הם הלכו" (עמ' 20, שורות 9-8). עדות זו מלמדת על מתן הרשאה להשלמת השטר על ידי ציון פרטי הנפרע, ללא הגבלה ומבלי שקיימת רלוונטיות בעיניו לזהות הנפרע, כך שמילוי שם הנפרע על ידי התובעת עומד בהוראת סעיף 19(א) לפקודת השטרות (ע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כ"ג(1) 98, 100 (1969)).
- אחיזה בעד ערך ואחיזה
אין בהעדר אחיזה כשורה במלוא השטרות מושא ההליכים דנן כדי לסתום את הגולל על זכויות התובעת לתבוע מכוחם, ויש לבחון אם רחל אוחזת בשטרות בעד ערך.
סעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע חזקה בדבר מתן תמורה:
"כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".
אשר על כן, הנטל להוכיח העדר תמורה או כי התובעת אינה אוחזת בשטרות בעד ערך מוטל על הנתבעים.
בעניין זה אישר שי בחקירתו כי קיבל תמורה בעד השטרות, וזאת במזומן (עמ' 19, שורות 26-14 ועמ' 21, שורות 19-18)).
אוסיף עוד כי מהמסמכים שהגישה רחל ניתן ללמוד שגם עסקאות שבוצעו בשלב מאוחר יותר עם צדדים שלישיים נעשו כנגד תמורה, כמפורט בכרטיסי עו"ש של סחר מודרני ואפקט הפחד לשנת 2018 ובמסמכי קבלת שיקים לנכיון, לרבות מסמכים הנוגעים לאורשי. ודוק, בגין עסקאות אלו קיימות חתימות הסבה של הצדדים השלישיים על גבי השטרות.
לא התעלמתי מכך שרחל לא שללה בעדותה שהתמורה שניתנה לקבוצת סחר מודרני ולחברת אפקט הפחד הייתה על ידי זיכוי חשבונם בעסק (עמ' 8, שורות 25-7). חרף האמור, לא ניתן לקבוע שזיכוי חשבון בעסק אינו מהווה תמורה בת ערך בהתאם לסעיף 26 לפקודת השטרות, ומכל מקום הנתבעים לא עמדו בנטל לסתור את החזקה שקבועה בדין ולא הוכיחו שמדובר בעסקאות ובקבלות פיקטיביות, כנטען בסיכומיהם. כך גם אין בעובדה שמדובר ביתרת זכות גבוהה בכרטסות כדי ללמד בהכרח על כך שמדובר במראית עין בלבד. אציין שהנתבעים יכלו לבקש לזמן את מנהלי או בעלי החברות שפרטיהם ידועים לנתבעים (כמפורט בדוחות רשות התאגידים שהוגשו לתיק) על מנת שניתן יהיה לחקור אותם אודות העסקאות והתמורה, אך הם לא עשו כן ומשכך החזקה הקבועה בדין לא נסתרה על ידם.
אשר על כן, התובעת אוחזת בעד ערך בשטרות שבהם היא אינה אוחזת כשורה ושעליהם היא חתומה בחתימות היסב.
דא עקא, חתימת רחל אינה מופיעה על כל השטרות, ואפנה בהקשר זה להמחאות מספר 13533, 13727 ו-13728 שעליהן רחל לא חתמה בחתימת הסב, בניגוד לסעיף 31 לפקודת השטרות. לטענת הנתבעים, בהעדר חתימת הסב, שהיא זו שמעבירה את הזכויות הקנייניות בשטר מהנפרע אל הנסב, כלל לא תתכן אחיזה בשטר כמשמעה בפקודת השטרות. מנגד, התובעת טוענת לזכויות בשטרות מכוח האחיזה בהם בלבד, שמהווה תנאי מספק לביסוס העילה השטרית.
דעתי בעניין זה כדעת התובעת.
סעיף 1 לפקודה מגדיר 'אוחז' כמי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז. כן מגדיר סעיף זה 'מוכ"ז' כאדם המחזיק בשטר או בשטר חוב שהם בני-פרעון למוכ"ז.
סעיף 30(א) לפקודת השטרות קובע מהו סיחור. בהמשך, סעיף 30(ד) לפקודה מתייחס למצב בו בוצעה העברה ללא היסב. בהתייחס לסעיף זה נקבע בפסיקה כי שטר שסוחר ללא חתימת היסב אינו חסר ערך, והנעבר זוכה בקניין בשטר, ובכוחו לגרום לכך שהשטר יוסב על-ידי המעביר ושסחירותו תושלם (ע"א 499/81 עיסא עודה נ' עזאת חדורי (28.01.1985).
וכדברי המלומד פרופ' שלום לרנר בספרו דיני שטרות, מהדורה שניה, התשס"ז- 2007, בעמ' 175:
"העברת שטר לפקודה ללא חתימת היסב. העברה כזו אינה סיחור משום שללא חתימת היסב, הנעבר אינו אוחז בשטר. ההעברה אינה תואמת את דרך ההעברה של שטר לפי מנהג הסוחרים, ואולם, כמיטלטל, עוברת הבעלות בשטר במסירה של הנכס מידי המעביר לרשות הנעבר. העברה כזו, אף שאינה סיחור, מקנה לנעבר זכות תביעה שטרית כלפי החתומים עליו, ולא תביעה מכוח עסקת היסוד בלבד".
אשר על כן, די ביסוד החזקה הפיזית בשיק על מנת לקיים את רכיב האחיזה ביחס לשטרות 13533, 13727 ו-13728 (ע"א (מחוזי ת"א) 55878-03-20 יצחק דוד נירן נ' א.י.ק.נ בע"מ (11.04.2021); תא"מ (חד') 19275-11-18 גבי ברכה בע"מ נ' מעוף פרופשיונל (מקבוצת מעוף) בע"מ (12.02.2021); ת"א (ת"א) 21338-04-16 א.י.ק.נ בע"מ נ' רקפת הוד והדר בע"מ (19.02.2020); תא"מ (חד') 35379-03-17 ר.פ.ז פרוייקטים ושירותים בע"מ נ' י. ינקוביץ, הנדסה בניין ופיתוח בע"מ (נבו 09.01.2019); ת"א (ת"א) 40973-04-13 שיא שי עד בע"מ נ' א.פ.י. נתיב פיתוח בע"מ (8.12.2015)).
- טענת פירעון החוב במזומן
לטענת שי, לאחר חילול השטרות, החוב שולם על ידו במזומן ליוסף ולאודי, וזאת במספר מועדים שונים ובמקומות שונים, כאשר להערכתו מדובר בכ-12 פעמים, בהפרשים של שבוע עד שבוע וחצי (עמ' 24, שורה 13).
אבהיר כי טענה זו לא הוכחה כנדרש, ועל כן אין בידי לקבלה.
שי לא הציג כל מסמך או תכתובת שעשויים להעיד על קבלת תשלום כסף מזומן חלף השטרות, כגון מסמך בכתב יד שחתום על ידי יוסף או אודי המאשרים קבלת תשלום מזומן או אף חילופי הודעות ביניהם שבהם נטען שהחוב שולם (עמ' 23, שורות 19-16). שי אף לא דאג שהשטרות שהוחלפו לטענתו בתשלום מזומן יוחזרו לידיו, ולדבריו הוא נתן אמון ביוסף ואודי (עמ' 23, שורות 26-23; עמ' 24, שורות 9-8 ושורות 20-19), והסתפק בקבלת הבטחות ובשיחות בעל-פה, שלא הוקלטו על-ידו. מנגד, אודי העיד שנפגש עם שי פעמיים לצורך קבלת שיקים חלופיים בלבד (עמ' 13, שורות 13-8), ואף הציג חילופי מסרונים ביישומון "ווטסאפ", שבהם מודה שי בחוב, ולא טוען שפרע אותו.
יתרה מכך; לטענת שי מאיר שותפו היה נוכח בעת העברת הכספים במזומן, אך מאיר לא זומן לעדות על ידו. שי העיד שבין השניים קיים סכסוך, ועל כן מצופה היה ממנו להגיש בקשה מבעוד מועד לזימון מאיר לעדות באמצעות בית המשפט, דבר שלא נעשה אלא סמוך למועד הדיון, בניגוד להוראות הדין. הנתבעים אף לא ביקשו לדחות את מועד הדיון על מנת שיעלה בידם לזמן את מאיר למועד נדחה. גם מסמכים של אמינות באיטום שאמורים להיות בידי מאיר ולתמוך בטענות שי לא הוצגו לבית המשפט (עמ' 26, שורות 9-1; עמ' 27, שורות 25-21). בהתאם להלכה הפסוקה, התנהלות זו מקימה חזקה ראייתית שלפיה עדות מאיר לא הייתה תומכת בגרסת שי (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990); ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)).
שי אף לא ידע לפרט מזיכרונו סכומים או מועדים ברורים ביחס לכל המועדים הנטענים על ידו (עמ' 26, שורות 27-10), ולא הגיש מסמכים המלמדים עם קבלת תשלום מזומן מחברות אחרות שאצלן ביצעה הנתבעת עסקאות ניכיון, למרות שלדבריו ניתן היה להציג פירוטי עסקאות שביצע (עמ' 28, שורות 15-8).
לאור האמור לעיל, הטענה בדבר פרעון החוב בשטרות על ידי תשלום מזומן לא הוכחה כנדרש.
- סוף דבר
לאור הטעמים דלעיל, אני מורה על קבלת התביעות במלואן.
אשר על כן, אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיקי הוצאה לפועל שמספרם:
519455-09-19; 518130-11-19; 507694-02-20 ו- 507695-02-20.
בנוסף, ולאחר שנתתי דעתי למועד הגשת התביעות; לסכומן; להוצאות המשפטיות שנגרמו לתובעת ולמספר הישיבות שהתקיימו, אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד כדלקמן:
הנתבעת 1, מ.ש אמינות באיטום בע"מ- סך של 5,500 ₪.
הנתבע 2, שלום שי שמעוני- סך של 2,000 ₪.
סכומים אלו יצורפו, במידת האפשר, לחוב הנתבעים בתיקי ההוצאה לפועל.
זכות ערעור כדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ב, 02 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.