ט' נ' ב.ד. ואח'

תביעה זו עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי היטב את גרסת התובע, את הראיות שהובאו ואת מכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות האירוע וכי לא ניתן לקבוע שהמדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים ומשכך דינה של התביעה להידחות.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. בכתב תביעתו טען התובע, יליד שנת 1969, כי בתאריך 15/10/11, שהיה יום שבת בשבוע, בעודו צועד עם אופניו על המדרכה ברח' כצנלסון ליד בית מס' 7 בגבעתיים, נפתחה בעוצמה רבה הדלת הימנית של רכב שמספר הרישוי שלו הינו 99-260-64 שחנה או עמד בסמוך למדרכה, התובע נחבט בחוזקה מדלת הרכב, הוטח על המדרכה ונגרמו לו חבלות רבות ובין היתר שבר בעצם הירך.

2. הנתבעת-1, הינה מחזיקת הרכב המפורט לעיל, הנתבעת-2, בעלת הרכב והנתבעת-3 מבטחת הרכב (להלן הרכב מספר רישוי 99-260-54: "רכב הנתבעות"). לטענת התובע בכתב התביעה בעודו שרוע על המדרכה, המום ופצוע, הפטירה הנתבעת-1 לעברו שלא קרה לו כלום, שינוח וזה יעבור וברחה מן המקום וזאת מבלי שדאגה להגיש לו עזרה רפואית או להזעיק כוחות הצלה וכן לא מסרה לו את פרטיה.

   הנתבעות 1 ו-2 מכחישות מכל וכל את מעורבותן באירוע וטוענות שלא היו דברים מעולם.

3. נוכח עמדה זו של הנתבעות, טוען התובע, לחלופין, כי ככל שתדחה טענתו לפיה רכב הנתבעות, הוא זה המעורב בתאונה, הרי שיש לקבוע שהנתבעת-4 – קרנית, אחראית לפצותו, שכן נפגע מרכב אלמוני.

4. הנתבעת 4 כמו גם הנתבעות 1-3, מכחישה את עצם אירוע התאונה כמתואר על ידי התובע, את היות האירוע "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים ואת מעורבותן או אחריותן לתאונה ככל שארעה תאונה כזו. הנתבעת-4 מוסיפה, כי התובע אינו יכול להעלות טענות עובדתיות חלופיות בנסיבות תיק זה. כן חלוקים הצדדים אודות גובה הנזק.

5. התובע נבדק על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי אשר קבע, כי בעקבות האירוע נותרה לתובע נכות של 15% לצמיתות בגין הגבלה ביישור הברך ו- 5% בגין צלקת ניתוחית.

6. הצדדים הגישו תצהירים מטעמם ותיק מוצגים ובישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק העידו בפרשת התביעה התובע בלבד, ובפרשת ההגנה הנתבעות 1 ו-2.