ט.פ. נ' בוחניק ואח'

צדדי ג'

1.     מדנס סוכנות לביטוח- ההודעה נדחתה

2.     הראל חברה לביטוח בע"מ- ההודעה נדחתה 

3.     שור סוכנות לביטוח מורשית לוידס בישראל

4.     שור סוכניות ביטוח בישראל

      ע"י ב"כ עו"ד ליאור פרי

פסק דין

לפניי תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת במהלך טיפולי שיניים.

העובדות הרלבנטיות

1. במהלך שנת 2013 פנתה התובעת, שהינה ילידת 1964, לנתבע לאחר שחשה בשן מתנדנדת בפיה לצורך טיפול שיקומי בפיה.

2. בתיק הטיפולים נכתב ביום 21.5.13 כי בוצע צילום פנורמי, ונקבעה תכנית טיפול להתקנת שתי תותבות זמניות וקבועות בעלות של 20,000 ₪.

      ב-30.5.13 נרשם כי בוצעה מדידה - פלטה עליונה זמני (למרות שאין רישום שנלקחה מידה להכנת פלטה). בוצעו עקירות שיניים 21,22 (קדמיות עליונות בצד שמאל).

     ב-25.6.13 בוצעו מידות לכתרי חרסינה לשיניים 25-26. נלקחו מידות גשר בשיניים 35-38 בן 4 יחידות חרסינה. נעשו בדיקה קלינית ואנמנזה רפואית, בדיקת חיות (ויטליות) השיניים, מוביליות שיניים.

     ב-13.6.13 בוצעו עקירות השיניים 21,22 קדמיות עליונות בצד שמאל. לא נרשמה הסיבה לעקירה ולא סוג וכמות חומר האלחוש. נרשם אף כי נמסרה למטופלת "תותבת חלקית זמנית מאקריל עליונה".

       ב-25.6.13 בוצעו מידות לכתרי חרסינה (גשר) לשיניים 25-26. באותה ישיבה נלקחו מידות גם  לגשר 35-38 בן 4 יחידות חרסינה (גשר שמאלי תחתון אחורי).

       ב-16.7.13 נלקחו מידות חוזרות לשיניים הנ"ל ולא רשומה הסיבה לכך.

      ב-30.7.13 נרשם כי נמסרו כתרי החרסינה הנ"ל.   

  ב-30.7.13 בוצעו מידות לכתרים זמניים לשיניים 24,23.

      ב-30.7.13 נרשם כי התובעת אינה מסתגלת לתותבות. ברישום ב-13.6.13 נרשם כי המטופלת קיבלה תותבת זמנית חלקית עליונה בלבד וכנ"ל שוב ב-16.7.13.

      ב-31.7.13 וב-8.8.13 נרשם בתיק הטיפולים - קבלת עבודה - מעבדה".

      ב-9.8.13 נרשם "מסירה של כתרי חרסינה 16-23.

      בתאריך 29.8.13 נרשם כי בוצעה עקירה כירורגית של שן 27 ללא רישום סוג וכמות חומר האלחוש.

3. בסיום הטיפול ולאור אי שביעות רצונה של התובעת מהטיפול היא פנתה לקבלת אבחון והצעה לטיפול שיקומי במרפאת הדסה דנט-על, שם אובחנה כנזקקת לטיפול שיקומי בעקבות טיפול הנתבע בסכום של כ-83,000 ש"ח.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

4. לטענת התובעת, הטיפול שביצע בה הנתבע היה כאמור רשלני שהוביל לנזקים קשים בפיה ולצורך בטיפול שיקומי כאשר הטיפול אף נעשה. התובעת הסבירה כי תחילה הנתבע עקר שיניים בפיה, ולאחר מכן ביצע בלסת העליונה תותבת זמנית, אך היא הייתה מגושמת ולא נוחה, והיא התקשתה להסתגל אליה והתקשתה בדיבור. לנוכח כך שינה הנתבע את תכנית הטיפול, ובמקום תותבת החליט לעשות כתרים רבים. אולם לאחר שהורכב התקשתה מאוד ללעוס איתם, הכתרים זזו בפיה, סגירת השיניים הייתה לא נוחה. מזון חדר מתחת לכתרים, והיא סבלה מכאבים בחניכיים וריח רע מהפה. בנוסף גם אירעו שברים בכתרים.

5. לטענתה, הנתבע אף לא הציע כל חלופות לטיפול, לא מסר לה כל הסברים וביצע בה למעשה תכנית טיפול מבלי שניתנה הסכמה מדעת.

6. כן טענה התובעת להעברת נטל הראיה לכתפי הנתבע לאור הכלל "הדבר מדבר בעדו", וזאת עקב הרישומים הלקויים שביצע הנתבע בתיעוד הטיפול בה.

7. התובעת סמכה טענותיה באמצעות חוות דעת מטעם ד"ר יוסף גלייטמן.

      לטענת המומחה, התובעת פנתה לטיפול כשהיא סובלת ממחלת חניכיים, חוסר שיניים ועששת. הטיפול אותו קיבלה לא כלל את טיפולי החניכיים המתחייבים ממצבה, ולא טופל מוקד עששת בשן 47. המומחה אף ציין כי הרשומה הרפואית חסרה פרטים רבים, לרבות תיאור מצב החניכיים החיוני לאבחנה וטיפול במחלת חניכיים מפושטת. המומחה הוסיף כי תכנית הטיפול השיקומית השגויה כללה גשר עם 2 שיניים תלויות בצד ימין ושן מאחזת 23 בעלת אבדן תמיכה גרמי נרחב. מוקדי עששת שלא טופלו כראוי בשיניים 38,47. חוסר תמיכה אחורי בצד ימין שלא שוקם. כל אלה הביאו להחמרה במצבה הדנטלי של התובעת המתבטא בדלקת חניכיים חמורה המלווה בהפרשות וריח רע. המומחה אף ציין כי הנתבע ביצע שיקום לסת עליונה נייד ואיננו פונקציונלי אשר מלווה באי נוחות, התקין גשר לקוי בגלל עששת בצד שמאל תחתון ועששת בכתר שן 26. מעשיו הובילו לאובדן שן טוחנת 47 שיכלה להמשיך לתפקד לו הייתה מטופלת בעוד מועד, והטיפול הרשלני בשן 38 שהביא למצב בו שן שיכלה לתפקד כמאחזת לגשר צריכה להיעקר.

8. מומחה התובעת קבע כי התובעת תידרש לטיפול משקם בלסת העליונה וכן בלסת התחתונה וכן תזדקק לטיפולים עתידיים בסך 169,400 ₪.

טענות הנתבע

9. הנתבע מנגד שלל את המיוחס לו בכל ההיבטים וסמך את טענותיו על חוות דעת מטעם מומחה מטעמו ד"ר הלפט, אשר קבע כי התובעת הגיעה למרפאתו ב-2013 לשם קבלת טיפול דנטלי, כאשר לטענתו כבר בצילום רנטגן מ-2011 אפשר היה לראות שמצבה הדנטלי הינו בכי רע.

10. הנתבע כפי שנהג רופא סביר בדק את התובעת, הציע לה תכנית טיפול וקבע את עלות הטיפול. לאחר תשעה ימים חזרה התובעת להתחלת הטיפול, ובכך נתנה בדרך של התנהגות את הסכמתה לטיפול.

11. המומחה הוסיף כי התובעת הפסיקה את הטיפול הדנטלי לפני שהנתבע השלים את הטיפול הדנטלי, ובכך גרמה לעצמה נזק לא קטן.

12. עוד ציין המומחה כי חוות דעתו של ד"ר גלייטמן, המומחה מטעם התובעת, מלאת סתירות תוך שהמומחה מייחס ללא הצדקה את הצורך בטיפולים שונים לטיפולו של הנתבע, למשל הצורך להשתלת שן 27.

13. הנתבע אף הגיש הודעה צד ג' כנגד "שור סוכנות לביטוח מורשית לוידס בישראל" ו"שור סוכניות ביטוח בישראל" בטענה כי התרשלו בהנפקת פוליסת ביטוח שלא הכילה כיסוי רטרואקטיבי, קרי פוליסה לפי יום האירוע, להבדיל מפוליסה בהתאם ליום התביעה בניגוד למובטח, כאשר נושא זה אף לא טופל חרף הבטחות הצדדים השלישיים וחרף פניות הנתבע אליהם בזמן אמת. אי לכך, לטענת הנתבע, ככל שיחויב בתשלום לתובעת, הרי יש להטיל את החיוב על הצדדים השלישיים.

14. יש עוד לציין כי תחילה הוגשו הודעות צד ג' אף כנגד מדנס סוכנות לביטוח והראל חברה לביטוח בע"מ אשר נדחו בהסכמה.

טענות צד ג'

15. צד ג' הצטרף לטענות הנתבע באשר להיעדר רשלנות ולדחיית שאר טענות התובעת.

16. לעניין הודעת צדדי ג' טענו הצדדים השלישיים כי מעולם לא הובטחה לנתבע פוליסה הכוללת כיסוי רטרואקטיבי. לטענתם, הנתבע אינו הדיוט ובעל ידע בתחום וניהל את המו"מ לרכישת הפוליסה, לרבות באמצעות גורם בכיר מטעמו, מר אורי בוחניק. צדדי ג' אף גרסו כי החלטת הנתבע שלא לרכוש זנב ביטוחי הייתה החלטה מושכלת ומודעת.

17. כמו כן טענו הצדדים השלישיים שממילא הנתבע לא מסר אמת בשלב רכישת הפוליסה באשר להיקף התביעות שהיו נגדו בשנת 2015, מה שממילא מוביל לביטול חבות המבטח בהתאם לנספחים 7(1) ו7(2) לחוק חוזה ביטוח. לבסוף טענו הצדדים השלישיים שבזמן אמת אפילו לשיטת הנתבע, אפילו היה מודע להיעדר כיסוי רטרואקטיבי, הוא היה נאלץ לרכוש כיסוי ביטוחי במדנס בסכום עצום, כך שממילא היה עולה על סכום התביעה.

חוות דעת מומחה בית המשפט – פרופ' אריאל בן עמר

18. לנוכח הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונה פרופ' אריאל בן עמר מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה").

19. פרופ' אריאל בן עמר קבע בראש וראשונה כי התיעוד שערך התובע היה לוקה בחסר בלשון המעטה:

• אין כלל רישום בכרטיס הטיפול כי ביצע בתובעת בדיקה קלינית.
• אין רישום אנמנזה רפואית, ממצאים קלינים המהווים חלק אינטגרלי מהכנת תכנית טיפול כגון: עומק כיסים, מצב הגיינה אוראלית, מוביליות שיניים, מוקדי עששת בשיניים, ויטליות השיניים וכו'.
• אין רישום תכנית טיפול מפורטת (ראשונית ומשנית).
• אין רישום תלונה עיקרית של המטופלת.
• אין רישום סוג חומרי האלחוש וכמותם.
• אין רישום החומרים השונים בהם השתמש בכל שלב בעבודתו כמו חומרי שחזור, חומרי מצע, חומרי מטבע, חומרי צמנטציה ועוד.
• אין רישום הנחיות שניתנו למטופלת לאחר כל טיפול.

כל הנ"ל חייבים להיות רשומים בכרטיס הטיפולים לפי הנחיות משרד הבריאות.

הטיפול בלסת עליונה.

20. המומחה תיאר כי הנתבע ביצע למטופלת בשלב הראשון בלסת התחתונה שני כתרים בשיניים 25,26, טיפולי שיננית, עקירת שתי שיניים קדמיות בצד שמאל 21,22 שאיבדו את רוב התמיכה הגרמית ומסר לה שתי תותבות זמניות חלקיות. התובעת לא הסתגלה לתותבות, ולכן החליט לאחר שיידע אותה לבצע גשר בן 9 כתרים באזור 16-23 כאשר שניים מהם  15,16 היו כתרים תלויים ללא תמיכת שיניים מתחתם. ביצוע הכתרים התלויים היה שגוי לחלוטין מאחר ובלסת הנגדית קיימות שיניים 45,46, ובזמן הלעיסה ייווצר עומס עצום על הגשר באזור זה שיועבר לשיניים התומכות 13,14 הקרובות ביותר לשני הכתרים התלויים, וחלקן אף יגיע לשיניים נוספות 11,12 ו-23. כוחות המתח האלה הם שהביאו לניתוקים של הכתרים מההדבקה לחלק מהשיניים. תנועתית הגשר על גבי השיניים גרמו להחמרת המצב הפריודנטלי, דלקת חניכיים, ריח רע מהפה ונסיגת חניכיים הנראית בשן 12.

21. המומחה הדגיש כי רופא שיניים סביר לא היה מתכנן תכנית טיפול שגויה כזו המבטיחה כשל עתידי, שאכן קרה תוך זמן קצר.

22. מחדל נוסף של ד"ר בוחניק הנתבע בהקשר ללסת התחתונה היה כי לא התייעץ עם מומחה למחלות חניכיים לפני ביצוע הטיפול השיקומי במטרה לשפר את המצב הפריודונטלי של שיני המטופלת, בעיקר שיניים 26,38. כמו כן לא טיפל בדחיפות ראשונה בנגעי העששת שנתגלו בצילומים שיניים 26,38,47. שתי שיניים נעקרו מאוחר יותר 28 ו-25 לאחר שנותרו מהן שורשים בלבד.

לגבי הטיפול בלסת התחתונה

23. המומחה תיאר כי הנתבע ביצע גשר חרסינה מאוחה למתכת בן 4 כתרים: 38,35 ע"ג שיניים מאחזות 35,38. שן 38 סבלה לפי הצילומים מספיגת עצם גדולה של כ-50% ואף ירדה אל מתחת רמת המסעף בין השורשים. שן זו מאחזת ברמת סיכון כי אחיזתה בעצם מופחתת וגם נמצאת בהטייה לכוון שמאלי ואינה בעמדה מקבילה לשן המאחזת 35 שהיא בעלת תמיכת עצם משופרת עם איבוד כ-25% תמיכה גרמית, אך יש לה שורש אורך ועבה. חוסר המקבילות עלול לגרום לדחיסת מזון בצד הקדמי של השן לתוך אזור החניכיים ולהחמיר את הבעייה הפריודנטלית, כפי שאכן קרה, וגם מגביר את העומס על השן, דבר שעלול לגרום לספיגת עצם מהירה והתפתחות כיס עמוק בצד הקדמי שלה. ביום 23.1.2018 נבדקה התובעת ע"י המומחה ולדבריו, במועד זה הגשר היה עדיין יציב, אך סובל מבעיות חניכיים עם דימום רב לכל מגע.

24. לטענת המומחה, מראש הפרוגנוזה של שן זו הייתה בעייתית, ומן הראוי היה להפנות את התובעת לבדיקה וייעוץ פריודונטלי כיצד לשפר את מצבה הפריודונטלי, ובנוסף מן הראוי היה להתריע בפניה על מצבה והפרוגנוזה הבעייתית שלה כדי לאפשר לה מתן הסכמה מודעת מושכלת.

25. כמו כן בחוות דעתו קבע מומחה בית המשפט כי הנתבע לא אבחן נכון את הבעיה הפריודונטלית המתקדמת, והטיפול היחידי היה שתי ישיבות של טיפול שיננית שכללו הסרת אבנית. המומחה אף הוסיף כי אין כל עדות שהתובעת הודרכה בשיטות של שמירת הגיינה האורלית, ואף אין כל עדות שהופנתה למומחה חניכיים לצורך ייעוץ וטיפול לפני הטיפול השיקומי.

26. המומחה ציין כי אינו מסכים עם רוב הטענות שהעלה מומחה הנתבע ד"ר הלפט בחוות דעתו ומנגד מסכים עם רוב טענותיו של מומחה התובעת ד"ר גלייטמן בחוות דעתו, לפיהם הרישום בתיק הרפואי של התובעת לוקה מאוד בחסר ואינו עומד בדרישות תקנות משרד הבריאות.

27. מומחה בית המשפט הציע תכניות שיקום הן ללסת התחתונה והן ללסת העליונה.

28. לעניין הלסת העליונה הציע שתי תכניות טיפול חלופיות. תכנית אחת עלותה 29,750 ש"ח. במסגרתה יושתלו 4 שתלים, ולאחר פרק זמן תותקן תותבת על עליונה נתמכת שתלים שתיתן תמיכה טובה לשפה העליונה ללא חשש מהינתקות. החיסרון באופציה זו הוא שאין בה שיקום קבוע כמו שיניים טבעיות או שיקום מלא נתמך מספר גדול של שתלים. תכנית שניה, במידה וניתן יהיה לבצע יותר שתלים בלסת העליונה וליצור גשר קבוע 17-27 נתמך ע"י שתלים ומבנים. עלות אופציה זו 97,600 ש"ח. באופציה זו כנראה יהיה צורך גם בהרמת הסינוס דבר שייקר ב-20,000 ש"ח את הטיפול. יתרונה של אופציה זו הוא שיש בה שחזור קבוע ולא נשלף, פחות קשיי הסתגלות, פחות הפרעות בדיבור. חסרונה שהיא יקרה וקשה יותר לשמור על ההגיינה האורלית בשל השתלים, המבנים והכתרים ולפעמים קושי ליצור תמיכת שפה עליונה. השיקומים הנ"ל משלימים אזורים שלא שוקמו בעבודתו של הנתבע , כך שיש להפחית מהסכום הסופי סך של 17,900 ש"ח, והעלות לאחר ההפחתה תהיה 79,700 ש"ח.

29. ללסת התחתונה הציע מומחה בית המשפט תכנית בעלות של 33,000 ש"ח שכוללת עקירת שן, חיתוך גשר, התקנת שתלים וגשר קבוע. מסכום זה יש להפחית 9,200 ש"ח עבור טיפול בשן 47, כך שהעלות תהיה 23,800 ש"ח. כיוון שהתובעת עזבה את הטיפול במרפאתו של ד"ר בוחניק מיוזמתה והזניחה את הטיפול בשיניה ולא פנתה לטיפולי מנע של שיננית או רופא שיניים אחר, והדבר השפיע על הפרוגנוזה של השיניים, והמחלה הפריודונטלית התקדמה, הרי ההמלצה היא שאין לחייב את ד"ר בוחניק בשיקום חדש בלסת התחתונה, אלא רק בהחזרת מחיר עלות הטיפול שביצע בלסת זו.

30. שן 35 והכתר שעליה הינם במצב תקין כך שנשארת רק בעיית שן 38 שיש סיכוי רב לצורך בעקירתה. עקב האחריות המשותפת של ד"ר בוחניק (אחריות ראשית) ושל התובעת (אחריות פחותה כי אינה איש מקצוע בתחום הדנטלי) ממליץ מומחה בית המשפט לא לחייבו בשיקום חדש בלסת התחתונה, אלא רק בהחזרת מחיר עלות הטיפול שביצע בלסת זו לגב' פרץ כולל הצמדה למדד.

31. כאמור מושכלות יסוד הן שהגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, בדרך כלל בית המשפט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעשות כן. כן, צריכים להיות נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה מחוות דעת המומחה מטעמו.

32. במקרה דנן אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, ומשאלות ההבהרה ששלחה התובעת עולה כי המומחה עמד על חוות דעתו גם לאחר ממצאי בדיקת הסי.טי, ולא רק שהמומחה לא מצא לשנות אי אלו ממסקנותיו, אלא עמד על קביעותיו.

33. במקרה דנן אף לא מצאתי כי יש להעדיף את דעתם של מי מהמומחים על חוות דעתו של מומחה בית המשפט שחוות דעתו הייתה סדורה ובהירה. עת לא ביקשו כאמור הצדדים לחקור את המומחה על חוות דעתו, הרי שכשלו מלהצביע על טעמים המצדיקים סטייה מקביעות מומחה בית המשפט.

דיון

רשלנות רפואית

34. "תיקי רשלנות רפואית מציגים דילמה קשה בפני בתי המשפט... במידה רבה בשל הקושי האמיתי לא אחת ולא שתיים לרדת לנבכי המקרה בו מדובר, שעל פי רוב גלום בו כאב אנושי גדול של נכות וסבל, אל מול עבודתם של הרופאים שבסיסה מחויבותם המקצועית ("שבועתם") לטיפול ראוי, והנחת היסוד היא השתדלות ראויה בעבודה הרפואית... לאחר שצלחנו משוכות תיעוד, השאלה הניצבת היא – וכך גם בענייננו – היכן קו הפדות בין גישה מקצועית סבירה כזו או אחרת ... לבין רשלנות. אין בית-משפט שיתיימר כי מצא את המפתח לכך, אך הוא מונחה על-ידי עקרונות שבדין, פסיקה ושכל ישר" (ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' דוד לוביאניקר [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.7.11).

35. עוולת הרשלנות מושתתת על שלושה אדנים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של החובה ונזק הנוצר כתוצאה מההפרה.

36. נקודת המוצא העקרונית היא, כי ביחסים שבין רופא למטופל קיימת חובת זהירות. יחד עם זאת, חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על-פי מבחן הצפיות במישור הטכני והנורמטיבי. משמע, על בית-המשפט לבחון הסוגיה האם רופא סביר היה יכול בנסיבות המיוחדות של המקרה לצפות את התרחשותו של הנזק. אם שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב, אזי יש לבחון הסוגיה האם רופא סביר צריך אף לצפות את התרחשות אותו נזק, שכן רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית (ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי פ"ד מח ( (3) 45).

      בהקשר זה יוזכר כי כלל יסודי בביקורת שיפוטית בתביעות שעילתן רשלנות רפואית הוא כי האחריות המוטלת על רופא, אינה אחריות מוחלטת הנבחנת על פי התוצאה, על הרופא מוטלת חובה לנהוג במקצועיות ובמיומנות, תוך שקילה של מכלול השיקולים הרלוונטיים בהתאם לידע הרפואי המקובל בעת הרלוונטית (ת.א. (מחוזי מרכז) 52964-02-11 (אליק איליאדז'ייב נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו] ניתן ביום 30.12.14);

37. ודוק, לא כל החלטה אשר בדיעבד מתבררת כהחלטה מוטעית היא החלטה רשלנית. זאת כיוון שהמבחן אשר על פיו בית המשפט בוחן מעשה או מחדל כלשהו של רופא, תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו רשלנות אם לאו, אינו מבחן של "חכמים לאחר המעשה" אלא של הרופא הממוצע בשעת המעשה (ע"א 280/60 א. פדרו נ' חפץ פלדמן ואח' פ"ד טו 1975, 1977 ראו גם (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות פ"ד מה ( (2) 142 (1991)). החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות, איננה לתוצאה כי אם למאמץ, שכן דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על עקרון האחריות המוחלטת (ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרו פ"ד נ 3) 748].  הוכר כי ; רופא בשר ודם עשוי לטעות וברי כי לא כל טעות מהווה רשלנות ..." ( ע"א 632/95 כדר נ' פרופ' יובל הרישנו (28.11.2007) (עוד ראו לעניין זה, ע"א 4975/05  לוי נ' ד"ר זאב מור (20.3.2008).

       בהקשר זה יוזכר כי כלל יסודי בביקורת שיפוטית בתביעות שעילתן רשלנות רפואית הוא כי: "המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, איננו מבחן של חכמים לאחר המעשה אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה;

      לעניין הרשלנות הרפואית ראוי אף לציין אמות מידה חיוניות נוספות, והן הכרה בקיומן של כמה שיטות מקובלות וכן בחופש של הרופא לבחור ביניהן, כאשר גישה מעשית ויחס לפרקטיקה הרפואית חייבת להתיר מרווח של שינויים או סטיות מסוימות, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה (אמנון כרמי בריאות ומשפט 333-332 (2003) והמובאות שם).

38. הבסיס לקביעה בתיק זה הינו מצבה של התובעת, כפי שרופא סביר יכול היה לאבחן אותו בזמן אמת, תוך התעלמות מההתפתחויות שאירעו לאחר מכן, שיכולות ללמד בדיעבד מה היה מצבה של התובעת במועד בו פנתה לקבלת טיפול רפואי.

39. לשם כך, אבחן את תלונות התובעת, ואתייחס לממצאי חוות הדעת.

התיעוד הרפואי

40. מומחה בית המשפט קבע כאמור לעיל וקביעתו לא נסתרה כי הנתבע ביצע מחדלים רבים בתיעוד הטיפול בתובעת. לנוכח קביעתו ולאור ההלכה הפסוקה, אין ספק כי היעדר תיעוד רפואי מספק, יש בו להעביר אל כתפי הנתבע להוכיח את אותה אינפורמציה שאין אפשרות ללמוד עליה מהחסר ברישום ע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב, פ"ד לט (3) 252, 259-260 (1985) וכן ראה: ע"א 6948/02 פנטה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (2) 535, 541-543).

41. למותר לציין כי לנוכח קביעות מומחה בית המשפט כפי שפורט וכפי שיפורט, הרי שממילא לא עמד הנתבע בנטל שהועבר אליו.

42. אשר לטיב הטיפול שניתן לתובעת ע"י הנתבע והטיפול שתידרש התובעת בגינו, יש לחזור ולהידרש להלכות המחייבות ביחס למעמד מומחה בית המשפט כפי שאלו מוסדו עוד בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.1990) בפסקה 4 לפסק הדין):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

במקרה דנן קבע המומחה כי מחדליו של הנתבע אינם עולים כדי טעות סבירה או כדי בחירה בין אופציות סבירות, אלא מהווה חריגה מסטנדרטים של רופא סביר. 

43. כך, המומחה קבע כי התובעת פנתה לנתבע לצורך שיקום הפה, במצב דנטלי בעייתי. חוסר שיניים חלקי בשתי הלסתות, נגעי עששת בכמה שיניים, מחילה פריודונטלית מתקדמת שגרמה לספיגת עצם די ניכרת וירידה בתמיכה הגרמית של כל השיניים הנותרות.

       הנתבע לא אבחן נכון את הבעיה הפריודונטלית המתקדמת, והטיפול היחידי היה שתי ישיבות של טיפול שיננית שכללו הסרת אבנית. אין כל עדות שהודרכה בשיטות של שמירת הגיינה האורלית. אין כל עדות שהופנתה למומחה חניכיים לצורך ייעוץ וטיפול לפני הטיפול השיקומי.

      אין בנמצא כאמור אנמנזה רפואית, אין איסוף נתונים, אבחנה ותוכנית טיפול מפורטת והגיונית.

      בלסת העליונה בוצע תחילה טיפול בעזרת תותבת חלקית נשלפת שאליה לא הסתגלה המטופלת. כאשר בהמשך החליט הנתבע לבצע שיקום קבוע נתמך שיניים עם שני כתרים תלויים בצד ימין שאינם נתמכים בשיניים בעוד השיניים התומכות בחלק מהכתרים האחרים בגשר סובלים מראש מירידה משמעותית בכמות העצם החובקת את שורשיהן. מדברי המומחה עולה כי הנתבע שגה קשות בתכנון ובביצוע הטיפול והוא כשל תוך זמן קצר יחסית. הגשר שהרכיב לתובעת הגביר הנזק לשיניים שמראש לא היו במצב מיטבי.

44. גם שן 38 התומכת האחורית בגשר שביצע בלסת תחתונה בצד שמאל גשר PFM בן 4 כתרים 35-38 סבלה מראש מבעיות של ספיגת עצם משמעותית וגם הייתה בהטיה קדימה. כאשר בשיניה של התובעת כיסים של כ- 7 מ"מ מסביב ודלקת חניכיים חריפה עם דימומים חזקים למגע. הפרוגנוזה שלה כיום גרועה. המומחה אף ציין כי שאר השינויים בלסת לא טופלו ע"י הנתבע.

45. מדברי המומחה עולה איפוא חד משמעית כי הטיפול שבוצע ע"י הנתבע בתובעת היה שגוי מאוד ולא עומד בסטנדרטים המקובלים של רופא שיניים סביר.

46. המומחה אף התייחס בפרוטורט לטענות מומחי הנתבע. ראשית, עניין לטענת פרופ' הלפט כי הנתבע הכין לתובעת תכנית טיפול ועלותה. מומחה בית המשפט קבע כי טענה זו אינה נכונה. בכרטיס הטיפולים הממוחשב רשום ב-21.5.2013 תכנית טיפול: 2 תותבות זמניות וקבועות ועלות של 20,000 ש"ח. זו לא תכנית טיפול אלא מברק. אין כל פירוט של תכנית טיפול על שלביה השונים, משך הטיפול, פרוגנוזה. אין רישום איזה שיניים חסרות תשלים התותבת, מאיזה סוג תהיינה התותבות וכד'.
47. המומחה אף סבר כמו ד"ר גלייטמן שהיה צורך לסלק עששת שנתגלתה בצילומים מוקדמים בשיניים 38 ו-47 ולבצע שחזורים קבועים במטרה לעצור התקדמות הנגע העששתי, ובכך ייתכן והיה נמנע הצורך בעקירת שן 47 מאוחר יותר. מצב תמיכת העצם בשן זו היה דומה למצב העצם בשן 46 לפי הצילומים. המומחה אינו מסכים לדעתו של פרופ' הלפט כי היה צורך לעקור השן לפי הצילום הפנורמי מ- 2011. לפי הצילום ההוא ניתן היה לטפל בה ולשמרה.

48. המומחה אף שלל טענת פרופ' הלפט כי הרישומים שביצע הנתבע במהלך הטיפול בתובעת הינם סבירים ואין בעיה מיוחדת. כאשר לטענת הנתבע, הרישומים של הנתבע חלקיים ביותר, חסרי פרטים מהותיים ונראים כמו רישום מברק. בכל מקרה רוב רישומיו אינם עומדים בהנחיות הרישום של משרד הבריאות.

49. המומחה אף שלל את חוות דעתו של פרופ' הלפט לגבי מצבה של שן 26 ומסכים עם טענתו של ד"ר גלייטמן כי פרוגנוזת השן הייתה בעייתית כבר טרום הטיפול. פרוגנוזת שן זו נראית בצילומים גרועה משמעותית בהשוואה לשן 47 שלדעת פרופ' הלפט היה צריך לעקרה ולא לטפל בה.

       המומחה אף שלל טענות פרופ' הלפט בחוות דעתו בעמ' 6 באמצע (פרק תולדות המקרה) שם נראה כמאשים את התובעת בכך שלמרות שהיו לה בעיות דנטליות מתקדמות: חוסר שיניים חלקי, עששת במספר שיניים, ספיגת עצם ניכרת במספר שיניים, מצב זה לא הפריע לה ולא פנתה לקבל טיפולי שיניים, למעט טיפול שורש בשן 23, ורק כאשר השיניים הקדמיות החלו לזוז פנתה לטיפול שיניים. התובעת באה במצב נתון לנתבע, והיה עליו להתחשב במצב זה ולבנות תכנית טיפול שמתאימה למצבה וליכולותיה הכספיות, וזאת לאחר בדיקה יסודית קלינית ורנטגנית, איסוף הנתונים וניתוחם וקביעת תכנית טיפול נכונה.

סיכום בשאלת הרשלנות בטיפול ברפואי

50. מכל האמור עד כה עולה כי התובעת הוכיחה כי הטיפול הרפואי שניתן לה היה רשלני.

   קביעות מומחה בית המשפט, אשר לא מצאתי מקום לסטות מהן, תומכות בטענותיה הן אשר ללסת העליונה והן אשר ללסת התחתונה.        

אי לכך אני קובע כי הטיפולים שקיבלה התובעת מהנתבע חורגים מהטיפול של הרופא הסביר ומהווים רשלנות רפואית.

הנזק

טיפול משקם

51. כאמור חוות דעת המומחה לא נסתרה אשר לשיקום הנדרש. אולם מומחה בית המשפט סייג את אחריותו של הנתבע.

52. אי לכך לאור קביעת המומחה התובעת תזדקק לטפולים הבאים:

53. הטיפול המתאים ללסת העליונה הוא תכנית מספר 1 ע"י תותבת על שלמה עליונה הנתמכת בארבעה שתלים, ואותו יממן הנתבע, בסך של 11,950 ₪ (27,850 ₪ פחות 17,900 ₪) .

54. לגבי לסת תחתונה קבע המומחה כי הנתבע אינו האחראי לטיפול, שכן השיניים הקיימות בלסת התחתונה זקוקות לבדיקה וטיפול פריודונט, אך הנתבע אינו האחראי לטיפול הנזק שכן, מצב של ספיגת עצם ניכרת היה כבר טרום טיפולה של התובעת במרפאתו ונבע כנראה עקב ההזנחה של התובעת. המצב כנראה גם הוחמר עקב אי פנייתה לטיפולים דנטליים במשך כמה שנים לאחר עזיבתה את מרפאתו של הנתבע, וזאת לקביעת מומחה בית המשפט. המומחה קבע רק כי זכאית להחזר הסכום ששילמה. (פירוט בהמשך)

הפסד השתכרות לעתיד:

55. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95).

56. בהקשר זה אציין כי התובעת לא טענה בתצהירה דבר על הקשר בין הטיפול שעברה לאובדן מקום עבודתה, והדבר נזכר לראשונה בסיכומיה. התובעת אף לא הביאה איש לעדות להעיד כי נאלצה לעזוב עבודתה במהלך הטיפולים בגלל הטיפול הרשלני שעברה.

57. התובעת ממילא לא הציגה תלושי שכר או הוכיחה הפסדי שכר לעבר ואף לא נקבה בשיעורם. עם זאת אני סבור כי מטבע הדברים ולנוכח הטיפולים שתזקק להם, לרבות לנוכח קביעת מומחה בית המשפט להזדקקות לימי מחלה בעבור ניתוח הרמת סינוס אני קובע פיצוי גלובאלי בסך של 5,000 ₪.

 הוצאות רפואיות לרבות נסיעות

58. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

      וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ  נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י  ל (3) 281  10.6.76 שם נקבע:

     "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדוייקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

59. אני מקבל את טענת התובעת כי לנוכח רשלנות הנתבע נדרשה להוצאות טיפולים רפואיים ובדיקות אצל רופאים נוספים וכן להוצאות נסיעה לטיפולים אלו.

60. עם זאת התובעת לא הציגה מלוא קבלות ולא הוכיחה את הסכום לו עותרת, ומשכך אני קובע פיצוי על דרך האומדנא בסך 4,000 ₪

עזרת צד ג'

61. התובעת זנחה ראש נזק זה בסיכומיה, אולם למעלה מן הנחוץ אציין כי התובעת לא הוכיחה בבדל ראיה את היזקקותה לעזרת צד ג' בעתיד ולעבר ולא עתרה במסגרת תביעתה. הנושא אף לא נזכר בתצהירה וממילא לא הוכח כי בשל הטיפולים שתזקק להם יצריכו עזרה החורגת מן העזרה הרגילה המושטת בין בני משפחה.

כאב וסבל

62. בנסיבות העניין אכן התרשמתי כי הטיפול הרשלני בתובעת הסב לה מידה בלתי מבוטלת של כאב וסבל, עוגמת נפש ואי נוחות אשר נמשכו ויימשכו זמן רב לאחר הטיפול מחולל הנזק.

63. אני מעמיד את סכום הפיצוי בגין נזקיה הלא ממוניים של התובעת על סך 36,000 ₪.

אשם תורם

64. כאמור מומחה בית המשפט קבע כי מצב של התובעת בלסת התחתונה כנראה גם הוחמר עקב אי פנייתה לטיפולים דנטליים במשך כמה שנים לאחר עזיבתה את מרפאתו של הנתבע. לנוכח כך בין היתר לא חויב הנתבע בתשלום בגין שיקום לסת זו, ובכך לטעמי בא לידי ביטוי אשמה התורם של התובעת.

     כאמור אשר ללסת העליונה נקבע כי הנתבע אחראי ברשלנותו לנזקי התובעת ומשכך אין לייחס לה אשם תורם לנזקיה בלסת זו.

היעדר הסכמה מדעת

65. לצורך ביצוע טיפול רפואי וטרם ביצועו על המטפל לקבל מהמטופל הסכמה מדעת. על המטפל להציג לפני המטופל את מכלול המידע שאדם סביר היה נדרש לו, כדי לגבש החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול המוצע. ביצוע הטיפול הרפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב המטפל למטופל ואי מסירת מלוא המידע הרלוונטי לטיפול מהווה הפרת חובת הזהירות שחב המטפל למטופל ולכן התרשלות.

66. חובה זו מעוגנת לגבי טיפול רפואי בחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1966 (להלן: "חוק זכויות החולה") הקובע בסעיף 13 (א) "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת ..." הסכמה כזו כוללת מתן הסבר על הסיכויים והסיכונים בטיפול.

67. למעלה מן הנחוץ אציין כי בדומה למסקנתי לעיל בדבר קיומה של רשלנות בטיפול הרפואי אני מקבל אף את טענת התובעת כי הנתבע לא קיבל הסכמה מדעת קודם לביצוע הטיפול הרפואי.

68. אומנם נכונה טענת הנתבע כי הוכח שהתובעת ידעה היטב מה היא תכנית הטיפול שתבוצע לה אף בהיעדר תכנית טיפול בכתב או טופס הסכמה מדעת, והדבר עלה מהדברים שמסרה למומחה. אני אף סבור כי התובעת העניקה הסכמתה לטיפול ולו בדרך של התנהגות עת שבה שוב ושוב למרפאת הנתבע להמשך הטיפולים שקבע.

69. אלא שאין די בכך בכדי לעמוד בחובת קבלת הסכמה מדעת, שכן על הנתבע היה לשכנע כי הסביר לה חלופות נוספות ואף את הסיכון בתוכנית, שכן מדברי המומחה עולה כי מן הראוי היה להתריע בפני המטופלת על מצבה והפרוגנוזה הבעייתית שלה כדי לאפשר לה מתן הסכמה מודעת מושכלת.

      מתיק הטיפולים שהוצג לא הוצגו מסמכים או תיעוד כי הנתבע יידע את התובעת על הסיכון בתוכנית הטיפול לאור מצבה והפרוגנוזה הבעייתית שלה, ואף לא בנוגע לאפשרויות טיפול אחרות, ומשכך אני קובע כי לא ניתנה הסכמה מדעת לטיפול.

70. מאחר ובמקרה זה הנתבע לא ערך כל רישום אודות ההסברים שנתן לתובעת, אנו נותרים עם עדויות בעל פה, של בעלי הדין עצמם כאשר הנתבע עצמו אף לא טען בתצהירו כי מסר לה הסברים על אודות סיכוני התוכנית בהינתן מצבה הדנטלי הלא תקין או כי הציע לה אופציות טיפוליות נוספות מלבד טענתו בתצהירו כי דחתה הצעה לשתלים, הנתבע בחר שלא להעיד, וברי כי אינני מוצא בעניין זה להעדיף את גרסת הנתבע.

71. אומנם הנתבע ציין בתצהירו כי הסביר לתובעת שקיימות אופציות טיפוליות אחרות, והיא שללה אותם מראש - שתלים, אך אין בתיעוד הרפואי הוכחה שאכן כך היה. והנתבע לא הגיע להעיד כך שלא מצאתי להעדיף גרסתו במיוחד במיוחד לאור העובדה שנושא זה של בחירה בין האופציות הטיפוליות, עלה רק בתצהירו.

72. מנגד מומחה בית המשפט קבע כי אין בנמצא ברישומים כל תיעוד כאמור על הסברים בנוגע לסיכונים בתכנית בפרט.

73. במקרה דנן אי מתן הסבר אודות סיכון מוגבר זה או אי הצגת חלופות אינה בעלת משמעות שכן לא הוכח, שהסבר כזה היה משפיע באופן כלשהו על קבלת ההחלטה של התובעת. התובעת לא טענה בתצהירה כי לו הייתה מודעת לסיכון הייתה מסרבת לטיפול או כי הייתה בוחרת תכנית טיפול שונה.

74. התובעת בתצהירה לא התייחסה כלל לנושא הסבר שלא ניתן לה ולא קבלה על אי מתן הסברים על סיכוי בכשל התוכנית לנוכח מצבה הספציפי. גם המומחה מטעמה לא ציין מפורשות כי היה על הנתבע להעניק לתובעת הסברים על הסיכוי לכישלון התוכנית בהינתן מצבה הספציפי. היפוכו של דבר – כפי שעלה מעדות התובעת, היא הייתה מקבלת כל המלצה שהמליץ לה הנתבע, והתובעת אף כאמור הודתה כי אפילו היו מוצגות לה אופציות נוספות הייתה בוחרת באופציה זו (עמ' 25 ש' 28-33).

75. אומנם בחקירתה טענה בתחילה כי לו הייתה מודעת לסיכון שבטיפול ולטיפולים להם תיזקק לא הייתה מסכימה לטיפול (עמ' 24 ש' 29-33). אולם לאחר שנשאלה שוב, התובעת הודתה כי הייתה בוחרת בתוכנית שמסר לה בפעם הראשונה אפילו היה מציג אופציות נוספות (עמ' 25 ש' 28-23).

76. לאור קביעותיי אלו אני סבור שיש לקבוע כי הסכמת התובעת לטיפול לא הייתה הסכמה מדעת, והנתבע הפר את חובתו להביא בפניה את מלוא המידע הרלבנטי קודם לביצוע הטיפול. הפרת חובת הגילוי היא הפרת חובת הזהירות שחב הנתבע לתובעת ובכך הוכחה התרשלות, אולם כאמור לעיל, לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הנתבע לבין הנזק שנטען כי נגרם לתובעת.

פגיעה באוטונומיה

77. עילת הפגיעה באוטונומיה כרוכה בעילה של העדר הסכמה מדעת. כאשר לא נמסר למטופל המידע הדרוש טרם ביצוע הטיפול הרפואי, מחדל זה כשלעצמו יכול להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה, ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מאותו טיפול וללא צורך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמת המטופל לטיפול ובין הנזק. הפיצוי במקרה זה נובע מן ההכרה כי בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם שלא בהסכמתו המודעת ישנה פגיעה בכבודו ובזכותו לאוטונומיה. למטופל זכות לבחור אם ואיזה טיפול יינתן לו. פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה ניתן בשל הפגיעה בזכותו היסודית של מטופל כאדם לכבוד ולאוטונומיה.
78. מעבר לאמור חרף העובדה כי הנתבע ביצע בתובעת טיפול ללא מתן הסברים נאותים, לא מצאתי לפסוק לתובעת כל פיצוי נוסף, לא כל שכן פיצוי שמקורו בהיעדר פגיעה באוטונומיה, וזאת בין היתר, לנוכח עמדת הפסיקה לפיה אין לפסוק פיצויים בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים בגין נזק לא ממוני (ראה ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12/3/18).

79. בהתחשב בעובדה כי עיקר הפגיעה נובעת מאי מתן הסברים בדבר סיכון משמעותי ולא אי מתן הסברים בדבר אופציות חלופיות אני סבור שהפיצוי חייב להיות, תוך התחשבות גם בטיב הטיפול בו מדובר (טיפול שיניים שאינו כרוך בניתוח משמעותי באיבר חיוני), אך עם זאת יבטא גם את אי הנוחות מאי ניהול תיעוד רפואי נדרש ע"י הנתבע, דבר שגם הכביד במידה רבה על ניהול ההליך המשפטי.

הפגיעה הובאה בחשבון בעת קביעת הפיצוי בגין כאב וסבל.

העילה החוזית -החזר עלות טיפול

80. אשר לעילה החוזית, הרי שהתובעת זכאית כאמור לפיצוי בדמות השבה מלאה של התמורה החוזית מכוח הדין החוזי. כאמור מומחה בית המשפט קבע כי הטיפול שביצע הנתבע בתובעת היה רשלני, ולפיכך אני מוצא לנכון לחייבו בהחזר העלות כפי שאף סבור מומחה בית המשפט.

       הלכה פסוקה היא כי קיום עילה שמקורה בענף משפטי אחד אינו שולל, עקרונית, קיום עילה בענף משפטי אחר. כך למשל כשמדובר בעילה נזיקית או חוזית מול עילה בגין עשיית עושר ולא במשפט וכך אף כשמדובר, כמו בענייננו, בעילה נזיקית מול עילה חוזית. מהותית, אין כל מניעה לפסוק פיצוי על חלק מהנזק על פי דיני חוזים ועל חלקו האחר – על פי דיני הנזיקין. ובלבד שהתובע לא יפוצה מעבר לנזקו  ד"נ 20/82 אדרס חומרי בניין בע"מ נ' הרלדו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה. פד"י מב [1] 221 243, 268, 269].

81. בענייננו עומדת לתובעת זכות לפיצויים לפי הדין החוזי, בגין הפרת חובות תום לב והצגת מצגים רשלניים על ידי הנתבע, בשלב הטרום חוזי, כאשר אילו הם שגרמו לה להתקשר בחוזה. התובעת זכאית אם כך לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב כריתת החוזה לפי סעיף 12 לחוק החוזים תשל"ג – 1973. פיצוי זה כולל את התמורה החוזית ששילמה התובעת לנתבע. תכלית הפיצוי כאן היא אם כך החזרת התובעת למצב טרום כריתת החוזה. תכלית זו, לא רק שאינה "מוציאה" את זכותה של התובעת לפיצוי במסגרת הדין הנזיקי, אדרבא, היא מתיישבת עימה ונשענת על אותו בסיס מהותי – העמדת התובעת במצב בו מולאה כלפיה חובת הגילוי ופועל יוצא ממנה – אי כריתת החוזה, והחזרת התובעת למצב טרום כריתתו. במצב זה מורכב נזקה של התובעת הן מהתמורה החוזית והן מהפיצוי הנזיקי, והיא מפוצה בדיוק לפי נזקה, ודאי לא מעבר לו.

82. התובעת כאמור שילמה לנתבע ביום 24.11.03 את התמורה החוזית בסך 6200 ₪ - (קבלות של ד"ר בוחניק-מוצג 48-50 ת/4) סכום זה משוערך להיום לפי הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בצירוף ריבית כחוק מגיע לסך 10,962 ₪.

הודעת צד ג'

83. ואומר מייד כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הפוליסה אשר בידי הנתבע אינה פוליסה הכוללת כיסוי רטרואקטיבי באופן המכסה את האירועים מושא תביעה זו, אלא שלטענת הנתבע יש להטיל על צדדי ג' אחריות לנוכח רשלנות מקצועית, הנפקת פוליסה שאינה תואמת את הסיכום ביניהם, קרי כזו המקנה כיסוי רטרואקטיבי.

84. ואציין מייד כי קשה לקבל את טענת הנתבע כי לא הבין את משמעות הפוליסה. אין מחלוקת כי את המשא ומתן ניהל מטעם הנתבע, אחיו מר אורי בוחניק, מנהל המרפאה אשר בעל תארים בתחום הכלכלי, ראיית חשבון ומנהל עסקים, ואף בתיווך תחום הביטוח ואף ניהל את המרפאה שנים רבות (עמ' 39 ש' 16-32). מכאן שחזקה כי מר בוחניק הבין גם הבין את המטריה בה התעסק והבין את ההבדל בין פוליסות ביטוח שונות, כאלה, המכילות כיסוי רטרואקטיבי וכאלו על בסיס יום התביעה.

85. העד אף אישר כי לאחר שנמסר להם מפרט הפוליסה הוא נוהג לקרוא את הנאמר בו (עמ' 49 ש' 30-32).

86. חיזוק נוסף למסקנה כי הנתבע הבין את מהות הפוליסה שרכש נעוצה בעלותה הנמוכה בהרבה מעלות פוליסה אחרת שהוצעה ולא כללה כיסוי רטרואקטיבי. הפער העצום במחירי הפוליסות חייב היה להדליק אצל הנתבע נורה אדומה באשר למה כוללת, אפילו לא הבין כטענתו את מהותה מה שכאמור לא מצאתי לקבל.

87. הנתבע לא הציג כל התחייבות בכתב בדמות דואר אלקטרוני או צילום מסך המראה הבטחה של צדדי ג' לפוליסה המקנה כיסוי רטרואקטיבי.

88. מר זאב יפה מטעם צדדי ג' העיד כי מעולם לא הובטח לנתבע או למי מטעמו פוליסה הכוללת כיסוי רטרואקטיבית מעבר ליום 1.9.14 ואף צירף אישור שנשלח לנתבע בנוגע לכיסוי הביטוחי (ס' 13-15 לתצהירו, ראה גם נספח 3 לתצהיר).

89. העד עומת עם דברי הנתבע כי תכתובות הדוא"ל בין הצדדים היה בה להבטיח כביכול לטפל בנושא התאריך הרטרואקטיבי והשיב כי מדובר היה בפוליסה אחרת גדולה ולא זו האישית שהוא הסדיר עבור הנתבע (עמ' 77 ש' 25-33 עמ' 78-81).

90. מר יפה עמד על טענתו כי ההתכתבות שהוצגה לו עוסקת בפוליסה אחרת וטענתו לא נסתרה עת כשל הנתבע מלהוכיח כי הובטח לו דבר אחר למעט עדות בע"פ העומדת בניגוד למסמך בכתב.

91. ועוד אוסיף כי מר בוחניק מסר גרסה נפתלת, ותחילה טען כי משהבחין בהיעדר הכיסוי הרטרואקטיבי פנה לצדדי ג', לאחר מכן טען כי אינו זוכר מתי קיבל את הפוליסה אם בכלל, עמ' 49 ש' 1-12).

92. זאת ועוד, ממילא הוכח ע"י צדדי ג' כי הנתבע לא מסר מידע נכון אשר למספר התביעות שהיו נגדו במועד רכישת הפוליסה. מר אורי בוחניק אישר כי אינו יודע למעשה את מספר התביעות שהיו כנגד הנתבע במועד הפוליסה (עמ' 55 ש' 18-23) ואינו יכול לשלול את מספר התביעות הרב בו נקב מר יפה בניגוד למוצהר מטעם ד"ר בוחניק.

      גם גברת חזן עוזרת מנכ"ל במרפאת הנתבע אישרה כי לאמיתו של דבר היו כנגד הנתבע יותר תביעות מהמוצהר, ואף הודתה כי היה צורך לכלול גם מכתבי התראה במספר התביעות המוצהרות ואף אמרה כי ייתכן כי סברו כי חלק מהתביעות עליהן לא הוצהר הן סגורות (עמ' 61 ש' 25 -33 עמ' 62 ש' 1-16).

ברי כי אי אמירת אמת בנוגע למספר התביעות ממילא מוביל לביטול חבות המבטח בהתאם לסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

לסיכום

93. הנתבע חב בפיצוי התובעת בסך של 68,000 ₪. כמו כן יישא הנתבע באגרת בית המשפט ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 16,000 ₪.

94. ההודעה לצדדי ג נדחית. הנתבע יישא באגרת ההודעה לצדדי ג' ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 16,000 ₪.

95. הנתבע יישא בעלות של חוות הדעת הרפואיות.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  כ"ה ניסן תשפ"א, 07 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.