א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא צבן) מיום 8.2.10 בתיק ב"ש 9792/09, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר על מעצר העורר עד תום הליכי הסגרתו לארצות הברית, וכן בקשה למסירת קלטות שמע להגנה.
רקע
ב. פרטי הפרשה נפרשו בהחלטת השופטת פרוקצ'יה מיום 30.1.09 בבש"פ 725/09, ולימים בהרחבה בפסק דינו של סגן הנשיא (כתארו אז) דוד חשין מיום 28.7.09, ואביאם להלן אך בקיצור. כנגד העורר ואחרים הוגש בארה"ב (ביום 23.7.08) כתב אישום המייחס לעורר עבירות של קשירת קשר לפעילות במסגרת ארגון פשיעה, לביצוע סחיטה ולהלבנת הון, סיוע בגביית חוב תוך שימוש באמצעי סחיטה, וסיוע בנטילת חלק בעסקאות כספיות ברכוש שמקורו בפעולות בלתי חוקיות. המדובר במעורבות בפרשת הלבנת כספים וסחיטה באיומים, בה כספים שנגבו במסגרת פרשת הבנק למסחר הועברו כנטען לארה"ב, והולבנו על ידי מתן הלוואות לאנשי עסקים בארה"ב ועל-ידי סחיטה מאותם אנשי עסקים.
ג. לשלמות התמונה יצוין, כי העורר ואחרים בפרשה הוכרזו בני הסגרה בפסק דינו של סגן הנשיא חשין, והם ממתינים עתה לערעורם בבית משפט זה, העתיד להישמע באפריל הקרוב (ע"פ 6822/09, ע"פ 6917/06). לעניין העורר חלה ההכרזה על פרשת הלבנת ההון ועל פרשת הסחיטה לאחר היום הקובע של פרסום חוק המאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003, קרי, צמצום מסוים מאשר נתבקש.
ד. נשוב להליך הנוכחי. שופט במדינת קליפורניה הורה, בעקבות כתב האישום על מעצר הנאשמים ובהם העורר. בעקבות בקשתה של ממשלת ארצות הברית להסגרת העורר והאחרים, לשם העמדתם לדין. נעצרו הללו בארץ ביום 24.8.08. ביום 30.10.08 הוגשה עתירה להסגרתם, ועמה בקשה למעצר עד תום הליכי ההסגרה. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.1.09 (השופט צבן, ב"ש 5368/08) נקבע כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני, כולל שני מפקחים, הפקדה כספית גבוהה במזומן, ערבות עצמית, ערבות צד ג' והפקדת דרכון. בהחלטה משלימה מיום 21.1.09 נקבעו במדויק תנאי חלופת המעצר.
ה. ואולם, על החלטות אלה עררה המדינה לבית משפט זה, ובהחלטת השופטת פרוקצ'יה מיום 30.1.09 (בש"פ 725/09) נקבע מעצר העורר עד להחלטה בעתירה להסגרתו. נאמר, כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לראיות לכאורה שזיהה בית המשפט המחוזי, וכי קביעותיו אכן מבוססות כראוי על החומר אשר בתיק. צויין, כי חומר הראיות מצביע על מעמדו של העורר כעומד לכאורה בראש ארגון פשיעה, ושילוב עובדה זו עם הראיות הספציפיות למעורבות בגביית חובות מסוימים מספק תשתית ראייתית די הצורך לחלקו בפרשה שבה הואשם. כן נאמר, כי לעורר עבר פלילי מחוץ לישראל בעבירות סמים, אשר בגינו ריצה תקופות מאסר. צוין, כי העורר שוהה תקופות ארוכות מחוץ לישראל, ומתגורר בסיירה לאונה. נאמר, כי קיימת עילת מסוכנות, וכן ישנו חשש לשיבוש הליכי משפט. נוכח האמור, נקבע כי יש חשש ממשי להימלטות מישראל, אשר תנאים מגבילים בחלופת מעצר אינם מספיקים לאיונו.
ו. בפסק הדין מיום 28.7.09 בו הוכרזו העורר והאחרים בני הסגרה לארה"ב נקבע, בין השאר, כי העורר ישהה במעצר עד להסגרה בפועל. על פסק הדין הוגשו כאמור ערעורים.
ז. בחודש דצמבר 2009 הגיש העורר בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון מחדש בהחלטה על מעצרו עד תום הליכי ההסגרה. בקשתו נדחתה, בהחלטה מיום 8.2.10 נשוא ערר זה, בה נאמר, כי אין בנסיבותיו האישיות ובאורך מעצרו כדי להוות בסיס מספיק לעיון חוזר. נאמר בין השאר, כי הפסיקה הכירה בכך שהליכי הסגרה עלולים להתארך מעבר לתשעה חודשים, והמעצר בהתאם. עוד צוין, כי לא חל שינוי נסיבות מהותי במצבו של העורר מאז ההחלטה על המשך מעצרו בפסק הדין.
ח. בעניין אחר, התייחס בית המשפט קמא לבקשת העורר לקבל מידי המדינה קלטות שמע של שתי שיחות שהיוו, בצורת תמליל, בסיס לפסק הדין בעניין ההסגרה - בטענה כי המשוחח בשיחות האמורות אינו העורר אלא אדם אחר. בהחלטה מיום 8.2.10 נאמר, כי בהחלטה הקודמת מיום 20.1.10 נדחתה הבקשה, מהטעם שמדובר בראיות אשר נבחנו בהליך העיקרי, ואין מקום לבחינה מחודשת, בודאי שעה שתלוי ועומד ערעור על פסק הדין. עם זאת נאמר שם מפי סגן הנשיא צבן, כי עניין זהות הדובר ראוי שייבדק על ידי המדינה.
הערר
ט. בעררו עותר העורר לשחרורו בערובה. ראשית, נטען לשינוי נסיבות - כי פסק הדין מפי סגן הנשיא חשין צימצם את עילות ההסגרה בעניינו של העורר לפרשה אחת, שאירעה כנטען בשטחי ישראל, ועל כן אינה מקימה עילת הסגרה. נטען, כי יש בצמצום בעילות ההסגרה כדי להשליך על השיקולים למעצר. עוד נטען, כי נוכח הצמצום, סיכויי הערעור בעניין ההסגרה טובים. נאמר עוד, נטען כי ההליכים בעניינו של העורר יימשכו זמן ניכר, שכן פרשת ההסגרה כולה עוסקת בחמישה מבוקשים, בשלוש פרשיות שונות, שמהן מיוחסת לעורר מעורבות בפרשה אחת בלבד. שלישית, נטען לאפליה אל מול עצורים שמתנהל נגדם הליך משפטי בישראל, אשר אין לעצרם מעל לתשעה חודשים על פי דין. רביעית, נטען לנסיבות אישיות המצדיקות שחרור - כי העורר הוא בעל משפחה ולוקה בבריאותו, וכי קיבל בעבר תעודת יושר ממשטרת ישראל.
י. לעניין קלטות השמע נאמר, כי ההגנה לא קיבלה לידיה את הקלטות המבוקשות, וכי דרישתה היא לקבלת כל מדיית השמע בתיק. הוסבר, כי עיקר הראיות נגד העורר מצוי בתמלילי שיחות, וכי קיים חשש שנפלו טעויות בזיהוי הדוברים בשיחות אלה. כן צוין, כי בישראל נהוג להעביר את קלטות השמע, ואילו במקרה דנא, בו התקבלו חומרי החקירה מארה"ב, הועברו תמלילים בלבד. צוין, כי בקשה דומה הוגשה במסגרת הערעור למותב שידון בו בבית משפט זה, אך העניין קיבל עתה משנה דחיפות בשל קרבתו של מועד הדיון בערעור. צורפה הבקשה.
הדיון
יא. בפתח הדיון הודיעה ההגנה, כי קיבלה בבוקר אותו יום הודעה מן הפרקליטות (עו"ד סממה) לעניין קלטות השמע של שתי השיחות, שזו לשונה:
"1. בהמשך לתגובת ב"כ המשיב מיום 28.2.10 ולהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 1.3.10, מתכבד ב"כ המשיב להודיע כי רשויות ארה"ב ערכו בדיקה של שתי השיחות המדוברות והודיעו כי עולה לכאורה שהדובר בשיחות אלה אינו המבקש אלא אדם אחר בשם מאיר.
2. לאחר שהועברו קלטות השמע של שתי שיחות אלה לידי ב"כ המשיב, האזין הח"מ לשיחות אלה. ב"כ המשיב סבור, כפי שהודיעו רשויות ארה"ב וכפי שסברו ב"כ המבקש, כי ייתכן והדובר בשיחות אלה אינו המבקש אלא אדם אחר בשם מאיר.
3. לפיכך, מבקש ב"כ המשיב מבית המשפט הנכבד לגרוע שתי שיחות אלה מהראיות העומדות לחובתו של המבקש.
4. כאמור בתגובת ב"כ המשיב מיום 28.2.10, אין בגריעת ראיות אלה כדי לשנות דבר מהחלטת בית המשפט הנכבד קמא בדבר הכרזתו של המבקש כבר-הסגרה לארה"ב".
יב. עו"ד פלדמן טען לעורר, כי חרף הודעה זו עדיין מסרבת התביעה להעביר להגנה את הקלטות, אף שלדעת ההגנה המדובר לגביהן בהטעיה בזדון. לשיטת ההגנה, כשהמדובר בפעולה בתום לב אכן נפסק בעבר שאין מעבירים ככלל חומרי חקירה במסגרת הליכי הסגרה, אך במקרה זה חשדה ההגנה, ומשפנתה - אך בקושי הסכימה התביעה לבדוק, ועתה הוברר שאין העורר הדובר בקלטות. לשיחות שבקלטות, כך נטען, משמעות במשפט העיקרי, ושוב הוטעם כי ארה"ב הגישה - כך נאמר - ראיות כוזבות בהקשר זה. לעניין זה השיב עו"ד סממה מטעם המדינה, כי אין חובה על פי הדין למסור את כל חומר הראיות, והקלטות נתבקשו מארה"ב על-ידי הפרקליטות באופן לא פורמלי; אישור למסירת חומר עלול לפתוח פתח מסוכן; ואין לדעת המדינה תקדים של העברת קלטות שמע בתהליך ההסגרה. התיק דנא, כך נאמר, מורכב מאוד ובו אלפי שיחות, וטעויות יתכנו; אין הדבר פוגע בעבירה המרכזית של עמידה בראש ארגון פשיעה, שיוחסה לעורר. עם זאת הסכים עו"ד סממה לבקשתי לבדוק עם רשויות ארה"ב אפשרות למתן קלטות השמע הספציפיות להגנה. לכך אשוב. הובעה גם (על-ידי עו"ד מרום) נכונות לבדיקת קלטות שונות שעליהן יצביע העורר.