יבואנית פלסטינאית תפצה את וולט דיסני בגין הפרת זכויות יוצרים

התובעת חברה המאוגדת במדינת דלוואר, עסקיה בתחום הבידור והקולנוע מתנהלים תחת המותג "וולט דיסני", והיא בעלת זכויות היוצרים ובעלת סימני המסחר ביצירות ובדמויות,  אשר הרלוונטיים לענייננו הם "מיקי מאוס וחבורתו" - מיקי מאוס, מיני מאוס, דונלד דאק, דייזי דאק, גופי ופלוטו. סימני המסחר של דמויות מיקי מאוס וחבורתו רשומים גם בישראל בבעלותה של התובעת (להלן: " דמויות מיקי מאוס וחבורתו").

הנתבעת 1 (להלן : "הנתבעת"), חברה פלסטינאית שמושבה ברמאללה, ייבאה לנמל אשדוד מטען של מוצרי עוגיות וממתקים עם דמויות מיקי מאוס וחבורתו, לצורך הפצתם בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן: " הטובין").

הנתבעת 2, מכוח תפקידה הסטטוטורי, אמונה על הסדרת הייבוא לישראל. ביום 5.12.05 הוציאה הנתבעת 2 הודעה על עיכוב הטובין המפרים לכאורה, מכוח סמכותה הנ"ל. בבקשתה מיום 10/1/06, ביקשה הנתבעת 2 לפטור אותה מהתייצבות לדיונים בתיק זה, להטיל את האחריות והעלות לביצוע ההשמדה על אחד הצדדים, להורות על השבת הערבות שהפקידה התובעת רק לאחר תשלום הוצאות האחסנה וההשמדה ולקבוע שהשמדת הטובין תעשה בפיקוחה (בש"א 1769/06).

בהחלטתו מיום 10/5/06 ובהעדר תגובה מטעם המשיבים, נעתר כב' הרשם ברוך ז"ל לבקשה.

טענות התובעת

התובעת טוענת, כי הנתבעת מעולם לא קיבלה היתר לעשות שימוש מסחרי בדמויות מיקי מאוס וחבורתו; ייבוא הטובין המפרים מהווים הפרה בוטה של זכויות היוצרים וסימני המסחר של התובעת בדמויות האמורות; ההפרה פוגעת התובעת ובמוניטין שלה; הייבוא המפר מהווה גם הטעיית הציבור, מפר את הוראות חוק הגנת הצרכן ועולה כדי עוולה אזרחית של תיאור כוזב, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.

בנוסף טענה התובעת, כי הייבוא המפר גרם לה נזק.

בפרק הסעדים, עתרה התובעת למתן צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעת לייצר, הזמין, לייבא, למכור ולסחור במוצרים מפרים. התובעת ביקשה גם צו להשמדת הטובין המפרים והטלת עלותו על הנתבעת. בנוסף עתרה התובעת לפיצוי כספי בסך של 20,000 ש"ח, וזאת מטעמי אגרה בלבד.

כתב ההגנה

במסגרת כתב הגנתה הכחישה הנתבעת מכל וכל את המיוחס לה בכתב התביעה.

הנתבעת טענה, כי לתובעת אין כל זכות חוקית או בסיס משפטי לעיכוב הטובין ובודאי שלא להשמדתם. לטענתה, הטובין הינם מתוצרת סין ויובאו משם כדין.

הנתבעת הכחישה שימוש בזכויותיה או ביצירותיה של התובעת, ובהעדר שימוש ביצירות המוגנות היא הכחישה גם כל הפרה של זכויות אלו. הנתבעת הוסיפה, כי טרם הייבוא נבדקה הסחורה על פי התקנים המקובלים בעולם, בכלל והכללים הנוגעים בדבר בסין, בפרט.

השמדת הטובין

 ביום 8.12.10 התקבלה לראשונה הסכמת הנתבעת להשמדת הטובין, שתוקפם פג זה מכבר. בהתאם, ניתנה החלטה המורה על השמדת הטובין ונקבע, כי שאלת הוצאות האחסנה תוכרע במסגרת פסק הדין.

ב"כ הצדדים לא התייחסו לענין זה בסיכומיהם, ולא ידוע לבית המשפט אם הטובין הושמדו, אם לאו.

הרחבת חזית

בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת באה טענה חדשה, שזכרה לא בא בכתב ההגנה מטעמה. עיקרה של טענה זו הינה, שמר מג'די אלטאהר, בעל מניות ומנהל בנתבעת, הוא אשר יזם ופעל לייבוא הטובין, ללא ידיעתם של שאר בעלי המניות. עוד נטען, כי בעקבות פיטוריו של מר אלטאהר, נעלמו כל המסמכים הקשורים לייבוא הטובין והתברר, כי מסמכים אלו נגנבו על ידו.

בסיכומיה (סעיפים 8,9), טענה התובעת שמדובר בהרחבת חזית אסורה ומטעם זה יש לדחות את טענת הנתבעת. עוד נטען, כי גם לגופו של עניין אין בטענה זו כל ממש, שכן בזמנים הרלוונטיים, מר אלטאהר היה בעל מניות ומנהל בנתבעת ולאור מעמדו ותפקידו יש לראותו כאורגן של החברה, אשר פעולותיו מחייבות אותה.

בסיכומיה (סעיף 4), טענה הנתבעת בחצי פה, כי גם בכתב ההגנה וגם בתשובותיה לשאלון, צויין שמר אלטאהר היה אחראי לייבוא הטובין מסין.

בחינת כתב הגנתה של הנתבעת מעלה, כי אין שם כל אזכור בנוגע למר אלטאהר או לחלקו בייבוא הטובין. הפעם הראשונה בה מוזכר מר אלטאהר, היתה במסגרת תשובות הנתבעת לשאלון מטעם התובעת ובתצהיר התומך בכך. במסמכים אלו טענה הנתבעת , לראשונה, כי מר אלטאהר הוא זה אשר תיווך בינה ובין הספק הסיני ובעקבות עיכוב בטובין במכס, הוא פוטר מהחברה ועזב עם כל המסמכים הנוגעים לעסקה זו.