יונס נ' בנק ערבי ישראלי בעמ ואח'

החלטה

המבקש, עו"ד מאמון יונס, הגיש תביעה לחייב את הנתבע 1 – בנק ערבי ישראלי למחיקת השיק מס' 5000521 ע"ס 600,000 ₪ מרשימת השיקים המוחזרים אכ"מ ולחייב אותו בתשלום פיצוי הולם, פיצוי בגין עוגמת נפש ותשלום עבור הוצאות משפט. כמו כן התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים 3 – 4 להחזיר השיק לידי התובע וסגירת תיק ההוצאה לפועל נגדו.

כנגד הנתבע מס' 2 לא מבוקש כל סעד.

התובע כינה את מהות התביעה "הצהרתית", למרות שהיא תביעה כספית לכל דבר.

בד בבד הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד כנגד מר יהודה כהן - הנתבע 3 לבל ינקוט בהליכי גבייה בגין השיק על-סך 600,000 ₪ בחתימת התובע אותו קיבל מהנתבע 4 – שהוא מר מרקו בן עטר, ולהורות על ביטול הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו כנגד המבקש. המבקש טען כי השיק מוחזק על-ידי הנתבע 3 שלא כדין כי הופעלו עליו לחצים איומים, מאחר ולא קיבל תמורה. הנתבע 3 הפקיד את השיק למרות שידע כי הוא יוחזר על-ידי הבנק וזאת על מנת שיוכל לנקוט בהליכי הוצאה לפועל. עוד נטען בבקשה כי תאריך מועד פירעון השיק זויף , והבנק החזירו מחמת אכ"מ למרות שהיה צריך להחזירו מנימוקים טכניים.

נימוקי הבקשה פורטו בתצהיר אשר תמך בבקשה:

המשיב – מר יהודה כהן ביחד עם אחר(?) רכשו חלקת אדמה. המבקש היה איש קשר בין משרד עורך דין יובל ברנה ברמת גן שסייע למשיב ולאחר ברכישת הקרקע לבין הבעלים, ואף דאג לרישום הערת אזהרה לטובת המשיב ושותפו (?), לאחר שהחתים את המוכרת על ייפוי כוח.

איש קשר נוסף היה על פי התצהיר מר עאדל אבו קישק מג'לג'יליה.

פעולתו של המבקש לרשום הערת אזהרה גרמה לכך כי היה נתון לאיומים הן בגלל שרשם הערת אזהרה על קרקע בירושלים לטובת ישראלים, והן משום שהחלקה הנדונה אינה בבעלות המוכרת.

על-פי תצהירו של המבקש הוגשה תביעה נגדו ונגד המשיב ושותפו, המסקנה היתה כי אכן המוכרת לא היתה הבעלים, ולכן סוכם על ביטול העסקה ומחיקת הערת האזהרה.

המבקש משום מה אינו מציין כל שם נוסף והדברים סתומים – מי הוא השותף, מי הוא האחר???

המבקש הצהיר כי עד אותו שלב כבר שולמו 450,000 ₪ לידי אותו מר עאדל אבו קישק, 80,000 ₪ מתוך סכום זה אשר קיבל המבקש ממר בן עטר (שהוא נתבע 4 בתביעה העיקרית) העביר אף הוא למר אבו קישק הנ"ל.

משהוברר כי לא ניתן יהיה לקבל בחזרה את הכסף ממר אבו קישק, החלו המשיב ומר בן עטר ללחוץ ולאיים על המבקש. הלחצים נשאו פרי והמבקש לטענתו תחת איומים ומבלי שיקבל תמורה נתן לנתבע 4 – מר בן עטר – שיק על סך 600,000 ₪. השיק הועבר למשיב, מר כהן, אשר הפקידו לאחר שזייף את תאריך הפירעון. השיק חזר, ועד אז המבקש לא ידע כי מר בן עטר העבירו למשיב.

השיק עצמו היה ריק, פרט לחתימת המבקש והסכום 600,000 ₪ ותכליתו "אחת ויחידה והיא להעביר אותו לידי המשיב כדי שינהג בו בדרך חופשית ובלי הגבלות על שם מוטב כזה או אחר וכי נתבע 4 ניצל ובחוסר תום לב את תמימות המבקש בעניין השיקים והוא סירב שיירשם על השיק שום דבר חוץ מהסכום והחתימה".

המבקש הצהיר כי "מהתיאור שלעיל ונסיבות העניין השיק נלקח ממני בעל כורחי וללא רצון ו/או תחת לחץ ואיומים וכי עצם הפקדתו והחזרתו על ידי הבנק גרם לי ועוד גורם נזק בלתי הפיך".

עו"ד מאמון לא צירף לבקשתו כל מסמך. על כן, באותו יום 4.11.13 ניתנה הוראה למבקש להמציא את המסמכים הנדרשים. המבקש המציא אכן חלק מהמסמכים.

קשה להבין מדוע מצא לנכון המבקש להמציא רק חלק, אך זה כנראה סממן אופייני להתנהלותו התמוהה עד מאוד וזאת בלשון המעטה בכל הפרשה.

ניתן ללמוד כי אכן ננקטו הליכי הוצל"פ בגין חוב ע"ס 717,897 ₪, כי הוטלו הגבלות, כי היתה החלטה של כב' הרשם הבכיר צ'יזיק מ- 12.6.13 אשר בוטלה על ידו ב- 29.7.13 ובכלל זה החלטת ביטול של החלטה על חידוש הליכי הוצל"פ, כי הוגשה התנגדות, כי היה דיון במעמד הצדדים ביום 9.9.2013, כי המבקש חזר בו מהתנגדותו לאור המלצת בית המשפט (דהיינו, כב' הרשם הבכיר צ'יזיק), וכי כב' הרשם הבכיר צ'יזיק החליט לעכב את הליכי הוצל"פ עד ל- 5.11.13 לאפשר למבקש לכלכל צעדיו.

מכאן התביעה והבקשה למתן סעד זמני אשר הוגשו ב- 4.11.13.

כל זאת לא גילה המבקש בבקשתו ובתצהירו, והתייחסתי לכך בהחלטה מיום 5.11.13.