יוסף דהאן ואח' נ' צוריאל מושב עובדים ואח'

פסק דין

1.הצדדים הסכימו כי המחלוקות ביניהם יצומצמו רק לאלו שבין המבקש לבין המשיבים 11 ו-12 ולשאלה אחת בלבד - איזה פיצוי ישלמו המשיבים 11 ו-12 לקופת השיקום של המשיב 1 (להלן – "מושב צוריאל") עבור קבלת הזכויות במגרש 33/3 במושב צוריאל.

יצויין, כי התובענה בין משה אביטן, שהיה המבקש מס' 2 בתובענה, לבין המשיבים נמחקה על פי פסק דין מיום 16/4/09).

2.הצדדים הסמיכו אותי לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש] התשמ"ד-1984.

אעיר כי התיק הושם בין התיקים שחיכו לתורם לכתיבת פסק-דין מתוך טעות שמקורה באי הבחנה (לאחר שהסיכומים מטעם המשיבים 11 ו-12 הוגשו באיחור של כחודשיים) כי הייתה הסכמה למתן הפסק בדרך מהירה, של פשרה כאמור, ועם הצדדים הסליחה.

3.להלן ב"קצירת האומר" העובדות העולות מתוך כתבי בי-דין וטענות הצדדים.

בזמנו, שקע מושב צוריאל, שהוא מושב עובדים ואגודה שיתופית, בחובות כבדים. עו"ד טפר מונה כנאמן מטעם הנושים, ועו"ד יער בר – כנאמן מטעם האגודה. היה הסדר נושים, שהביא בעקבותיו מספר התדיינויות בין המבקש והמבקש מס' 2 לבין הנושים (משיבים 2 -8). ניתנו פסקי דין מאת המשקם לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב, 1992 וכן בבית המשפט המחוזי בחיפה.

המבקש הוא חבר במושב (כאשר לגבי חברותו תלוי ועומד תיק נוסף לפני שעדיין לא ניתן בו פסק דיני. שם טען המושב כי חברותו הופסקה בשל קביעת מקום מגוריו מזה עשרות שנים מחוץ למושב).

המבקש הוא אחיו של המשיב 11 ובנם של המשיבים 13 ו-14.

ככל הנראה "גבה טורא" בין ההורים ולאורך שנים רבות הם התדיינו ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה. הקרע המשפחתי הורחב, כך שההר גבה גם בין שני הבנים – זה לצד האם וזה לצד האב.

המשקם הוציא ביום 15/12/97 וכן ב- 27/2/00 צו מניעה זמני שלא לבצע עסקאות בנכסי האגודה. נאסר להעביר מנכסי המושב. טענתו של המבקש היא, בעיקרה, כי אחיו וגיסתו, המשיבים 11 ו-12, קיבלו שלא כדין, בדרך לא דרך, זכויות במגרש 33/3, בניגוד לצווים שהוציא המשקם, וכי הם קיבלו אותן ללא תמורה נאותה ועבור תשלום מגוחך, של 10,000 ₪ ב-30 תשלומים.

הקצאת המגרש נשוא המחלוקת למשיבים 11 ו-12 נעשתה בהסכמת האב ובהעדר הסכמתה של האם. האב ויתר על זכותו בהרחבה תמורת הענקת המגרש למשיבים 11 ו-12, ובכך פגע בזכויותיה של האם בהרחבה.

המבקש טען כי בכך שהזכויות במגרש הועברו לידי המשיבים 11 ו-12 ללא תמורה הולמת, נפגעה קופת המשקם, שהייתה נהנית בסכום גבוה יותר, אם היו המשיבים מחוייבים לשלם

את הסכום הנכון. במקביל גדל חלקם של יתר החברים, ולעמדתו של המבקש אף שלו, בחובות המושב. העברת המגרש, לגירסת המבקש, לא היתה אלא מעשה שנועד להבריח נכסים מעיניהם של הנושים והנאמנים מטעמם.

נטענו טענות של התנהלות לא תקינה במושב, בבחינת "שמור לי ואשמור לך" או ניגוד אינטרסים לגבי המחליטים בהקצאת מגרשים. כך, לעמדת המבקש, קיבלו המשיבים מגרש שלא ניתן היה בדרכים תקינות להעבירו אליהם ובוודאי לא במחיר שבו רכשו אותו.

4.המבוקש בהמרצת הפתיחה הוא לבטל כל הסכם או עסקה או דיספוזיציה ואו פעולה שהקנתה זכויות כלשהן למשיבים 11 ו-12 במגרש 33/3, להורות על תיקון פסק המשקם, ולמנות שמאי בלתי תלוי, אשר יקבע את התמורה האמיתית המגיעה לאגודה בגין הזכויות שהועברו למשיבים 11 ו-12 במגרש 33/3 וכן להורות כי זכויות אלו על המחוברים ישמשו כערובה לתשלום החוב שיקבע על ידי השמאי.

כאמור, הוסכם כי אקבע את הסכום המגיע לקופת המשקם, בנוסף ל-10,000 ₪ ששילמו המשיבים 11 ו-12 תמורה המגרש, וזאת על דרך הפשרה.

5.המגרש נשוא המחלוקת הוא בשטח של 1,250 מ"ר. הוא נמצא במרכז הכפר ונהנה מתשתיות מוכנות, מנוף ומאפשרות להקים עליו צימרים. כיום מסכים המינהל בדרך כלל לחלוקה למגרשים של 500 מ"ר ליחידה בהרחבה, כך שהמגרש הוא נדיר מבחינת גודלו. המגרש הוא לבניה, ובשנת 2004 נבנה עליו ביתם של המשיבים 11 ו-12.

לנאמני הנושים הוגשה בזמנו חוות דעתו של השמאי דרורי, אשר ערך סקר על נכסי האגודה במושב צוריאל. לעמדתו, הסכום שהיה נותר בידי האגודה לאחר הפחתה של הוצאות שונות היה עומד על 80,000 ₪ נכון ליום 27/11/08 לו היה המגרש מועבר בדרך ראויה לצד ג' או לחבר מושב אחר.

המבקש הגיש חוות דעת מטעמו, של השמאי יואב קרול, לפיה ערכו של המגרש למועד עריכת חוות הדעת, דהיינו ליום 12/5/09, הוא 350,000 ₪.