יורו אר.אס.סי.ג'י ישראל בע"מ ואח' נ' שכטר

פסק דין

עובדות וטענות הצדדים

1.ביום 17.6.12 הגישו התובעות, חברת יורו אר.אס.סי.ג'י ישראל בע"מ שעסוקה מתן שירותי פרסום, רכש מדיה, ייעוץ אסטרטגי ויחסי ציבור (להלן: "התובעת 1") וחברת איל ויובל ארד תקשורת (1996) בע"מ – חברת בת של התובעת 1 שעיסוקה מתן שירותי ייעוץ תקשורתי ויחסי ציבור (להלן: "התובעת 2") תביעה כספית על סך 3,448,206.88 ₪ נגד מר יורם שכטר (להלן: "שכטר") שכיהן בעת הרלבנטית לאירועים נשוא התביעה כיו"ר הדירקטוריון של חברת היל"ת- החברה הישראלית לתקשורת בע"מ המחזיקה הבלעדית בזכויות למותג התקשורת "הלו 015" (להלן - "היל"ת") ולדעת התובעים אחראי באופן אישי לתשלום סכום התביעה.

בעת הרלבנטית לנטען בתביעה החזיקה חברת מרדכי שכטר בע"מ, חברה בשליטת הוריו של שכטר (להלן: "חברת מרדכי שכטר") ב– 50% ממניות היל"ת ובהמשך (לאחר הפסקת פעילות היל"ת, כך לטענת שכטר) הועברו לחברת מרדכי שכטר 4% נוספים ממניות היל"ת; שכטר כיהן כמנכ"ל חברת מרדכי שכטר במועדים הרלבנטיים לתובענה דנא.

2.לטענת התובעות, בחודש אוקטובר 2011 נוצר קשר בינם לבין היל"ת ביוזמתו של שכטר שהציע שהתובעים ייצגו את היל"ת "כמשרד יחסי ציבור ויועצים אסטרטגיים" (סעיף 4 לתצהיר אייל ארד) והועלתה אפשרות שהתובעת 1 תעניק להיל"ת גם שירותי פרסום ורכש מדיה "תמורת אחוזים ממחיר הרכישה" (סעיף 5 לתצהיר אייל ארד).

בהתאם, התנהל משא ומתן עם שכטר עצמו כשיצחקי (רביב יצחקי שימש כסמנכ"ל שיווק בהיל"ת (להלן: "יצחקי")) "מגשר ומוסיף פרטים בפגישות..." (סעיף 5 לתצהיר אייל ארד) וכש"כל השלב המסכם (להוציא נושא האחוזים תמורת הפרסום – אשר גם אליו הוא היה מודע), נוהל מול הנתבע (שכטר- א.נ.ח), והסיכום היה איתו" (סעיף 5 לתצהיר אייל ארד).

לאחר שהצדדים סכמו את התנאים, הוכנה טיוטת הסכם.

3.על פי הנטען ובטרם נכרת ההסכם, דרש אייל ארד משכטר בטוחות לקיום התחייבויות היל"ת בהסכם שעתיד היה להחתם, וזאת מאחר שבהתאם להסכם היה על התובעת 1 לרכוש שטחי פרסום עבור היל"ת, ובכך עלולה להיחשף "מבחינה כספית כלפי צדדים שלישיים" וכן בשים לב לכך ששכטר ביקש "לסכם על תנאי תשלום מפליגים של שוטף + 90..." (סעיף 6 לתצהיר אייל ארד).

בפגישה שהתקיימה בין אייל ארד לשכטר במשרדי היל"ת התחייב שכטר בפני אייל ארד ש"הוא אישית יהיה ערב לכל חובותיה של היל"ת כלפי התובעת (התובעת 1 –א.נ.ח)" (סעיף 7 לתצהיר אייל ארד). טוען אייל ארד כי שכטר הוסיף שערבותו היא הבטוחה הטובה ביותר לאור הנכסים הרבים של משפחתו ובשים לב לרקורד האישי שלו.

4.ביום 20.11.11 נחתם "הסכם מסגרת" ובו פורטו השירותים שתעניק התובעת 1 להיל"ת, התנאים המסחריים, תנאי התשלום וכיו"ב וכן נקבע בהסכם כי "מכתב ערבות תשלום יועבר על ידי הבעלים לפרסומאי" (להלן: "ההסכם" - צורף כנספח א' לתצהיר אייל ארד).

5.התובעות טוענות שהתובעת 1 חתמה על ההסכם בהסתמך על התחייבותו המפורשת של שכטר שהוא ערב אישית להתחייבויות היל"ת ואף אשרר את ערבותו האישית בעצם חתימתו על ההסכם, וכלשונם: "ואכן הנתבע (שכטר- א.נ.ח) אישר את ההסכם מצד היל"ת ללא הסתייגות מסעיף הערבות" (סעיף 9 לתצהיר אייל ארד).

6.לטענת התובעת 1 לאחר חתימת ההסכם, בתקופה שבין החודשים ינואר לאפריל 2012, הזמינה היל"ת שלטי חוצות, מודעות בעיתונים וזמן פרסום בטלוויזיה וברדיו והתובעת 1 בצעה את ההזמנות בהתאם לבקשת היל"ת בהיקף של 3,448,206.83 ₪, וכן סופקו להיל"ת "שירותי יחסי ציבור וייעוץ אסטרטגי, אשר סופקו בפועל על ידי חברת הבת (התובעת 2 –א.נ.ח)..."

באפריל 2012, כך נטען, לאחר שנודע לתובעות כי היל"ת אחרה בתשלום משכורות לעובדיה זומנה ישיבת חירום בנוכחות שכטר בה הודיע שכטר לאייל ארד כי "מצבה של היל"ת איתן, ולכן יש לדון בדרכי הפעולה התקשורתית והאסטרטגיות שיש לנקוט בהן לשם הוצאת היל"ת מהמשבר התדמיתי אשר עלול להיווצר כתוצאה מהפרסומים האמורים" (סעיף 12 לתצהיר אייל ארד).

בפגישה נדונו רעיונות שונים שחלקם היו כרוכים בהוצאות כספיות נוספות ושכטר השרה אווירה שאין מניעה כי היל"ת תקח על עצמה התחייבויות נוספות כדי להחלץ מהמשבר התדמיתי; בישיבה זו ביקש אייל ארד לוודא כי החוב של היל"ת ישולם לתובעות במלואו והזכיר לשכטר "כי הוא אישית ערב לחוב זה" (סעיף 12 לתצהיר אייל ארד).

על פי הנטען, שב שכטר ואישר בנוכחות אנשים נוספים וביניהם יצחקי ומרדכי שכטר, אביו של שכטר ומבעלי השליטה בחברת מרדכי שכטר בע"מ "כי הוא מכיר בערבותו האישית ואיננו מתכחש לה" (סעיף 12 לתצהיר אייל ארד). לטענת התובעת 1, על בסיס הצהרה זו הסכימה לבצע הזמנת שטחי פרסום גם במהלך חודש אפריל 2012. עודד ציינו התובעות כי באפריל 2012 התקיימה ישיבה נוספת בנוכחות שכטר, אייל ארד ויצחקי, בה הבהיר שכטר כי היל"ת איתנה, כי הוא עומד מאחוריה וכי "הוא מבקש עצה כיצד עליו לפעול לשיקום תדמיתה של היל"ת" (סעיף 13 לתצהיר אייל ארד) והגם שהועלו הצעות שמשמעותן הגדלת היקף ההשקעות בקמפיין פרסומי לא הביע שכטר כל הסתייגות.

7.התובעות טוענות כי למיטב ידיעתן במהלך החודשים ינואר-אפריל 2012 שכטר היה ה"גורם המאשר בתוך היל"ת של כל הוצאה כספית משמעותית בתחום הפרסום" (סעיף 15 לתצהיר אייל ארד), כי הוא אישית חתום על ההסכם עם התובעת 1 וכי "הזמנות הרכש השוטפות נחתמו על ידי מנכ"ל היל"ת וסמנכ"ל השיווק שלה רק לאחר קבלת אישורים פרטניים מהנתבע (שכטר –א.נ.ח) בגין כל הזמנת מדיה" (סעיף 15 לתצהיר שכטר).

עוד טוענות התובעות כי שכטר אישר את ההזמנות הגם שידע אותה עת כי היל"ת לא תוכל לשלם את החיובים במועד שנקבע בהסכם והגם שידע כי התובעת 1 נוטלת על עצמה התחייבויות כספיות כלפי צדדי ג' וכי ככל שהיל"ת לא תעמוד בהתחייבויותיה יגרם לתובעת 1 נזק ממשי.

8.התשלומים לא שולמו במועד ומנהלת החשבונות של התובעת 1 פנתה בהוראת יובל ארד אל הנהלת החשבונות של היל"ת לוודא כי היל"ת תשלם את התשלומים שהיא חייבת. הגם שתשובות מנהלת החשבונות, מנכ"ל היל"ת ושכטר היו כי התשלום יוסדר, ו"שיקים אישיים" של שכטר "נמצאים בדרך" (סעיף 20 לתצהיר אייל ארד), לא שולם לתובעות כל תשלום בגין השירותים שהתובעות העניקו בהתאם להסכם.

החל מחודש מאי 2012 החל שכטר להתחמק מפניות של התובעות ושל אייל ארד ובמקביל התבקשו על ידי שליחים מטעם שכטר להתאזר בסבלנות תוך הבטחה כי החוב ישולם במלואו, ואולם בסופו של יום לא הועבר לתובעות סכום כלשהו על ידי היל"ת ו/או על ידי שכטר הגם שמלוא השירותים סופקו ע"י התובעות.

לטענתן, במהלך חודש מאי התקיימו פגישות ובאחת הפגישות נכחו גם רו"ח חיים חיון שהציג עצמו כחשב החברות הפרטיות של שכטר (להלן: "חיון") ורו"ח יהודה בר לב שהציג עצמו כמי שמונה על ידי שכטר לבחון את התנהלות היל"ת והבהיר כי חוב היל"ת לתובעות לא מוכחש וכי הוא יפעל לתשלום החוב (סעיפים 13- 14 לתצהיר יובל ארד).