יעקב העליון הורשע בבעילה אסורה של קטינה ובביצוע מעשה מגונה בבגירה

הדיון יקוים דלתיים פתוחות . צו איסור הפרסום על שמות או כל פרט מזהה או מוליך או עלול להביא  לבירור זהות , שמות המתלוננות בני משפחן וכל פרט מזהה אחר - נותר על כנו .

עיקרי הכרעת הדין:

בפני נאשם גבר יליד  שנת 1937 נכה צה"ל . אלמן , אב לילדים בוגר וסב לנכדים ,

איש ספר ועת , עיתונאי לשעבר , ועורך בכיר בעיתונו.

ב-2002 הואשם הנאשם בכתב אישום בן חמישה אישומים בביצוע העבירות הבאות:

1.        באישומים  הראשון -  רביעי (כולל) ארבע עבירות זהות של  בעילה אסורה בהסכמה - עבירה על הוראת סע' 346(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") כל זאת במתלוננת קטינה בת 14 שנים.

כל אישום בנסיבות נפרדות ,במועד ובמיקום אחר כפי שיפורט מיד ובהמשך להכרעת הדין .

2.        באישום החמישי -בביצוע מעשה מגונה - עבירה על הוראות סע' 348(ג) לחוק הנ"ל.במתלוננת בגירה , אחותה של המתלוננת מהאישומים הקודמים.

שמיעת בירור תיק זה נמשכה שלא בטובת איש זמן רב, בעיקר בגין אילוצים חיצוניים שנכפו על ביהמ"ש .(רובן בגין בקשות הנאשם וב"כ, מצוקות ובדיקות רפואיות ופסיכיאטריות של הנאשם. מחלה ממושכת יחסית , של הח"מ  ,בירור בקשה והליך לעיכוב הההליכים והתליית המשך הדיונים לבקשתם המשותפת של הצדדים ,יומניהם העמוסים לעייפה של הצדדים ובית המשפט,שמנעה מהצדדים לקבל את הצעות ביהמ"ש למועדים סמוכים יותר זה לזה  לשמיעת הדיונים ,ודחיית הצדדים את הצעת ביהמ"ש לקיים מספר דיונים בימי ו'.

פירוט והרחבה לעניין היבט מצער זה יובא בגזה"ד.

בקליפת אגוז אציין כי לא מעט , אם לא כל  מאמצי הח"מ לצמצם בהסכמה ו/או על פי דין את משך שמיעת התיק ולקצרה . העלו חרס .ובערבו של יום הניבו תיק עב כרס ורב מוצגים .

כתב האישום ובירור האשמה עוסקים בנושאים עדינים שרובם ככולם בתחום צנעת הפרט. ובאירועים, להם היו עדים לרוב רק שניים. הנאשם והמתלוננות (כל אחת באירועים הרלבנטיים לגביה). אשר על כן ובשל כל אלה .בחינת הראיות , הערכת המהימנויות , וקביעת הממצאים. תעשה בקפדנות יתר ובמיטב הכלים , הניסיון, הכישורים והתבונה שהקצה  בורא עולם לכותב שורות אלה. בשל כך הכרעת הדין עמוסה לעייפה בציטוטים ומובאות מדברי העדים ומעל למקובל בתיקים הדנים בעבירות אחרות  . כל זאת ע"מ שישוקפו כדבעי ובמדויק כל אמרותיהם על כל הדקויות ,הגוונים ובני הגוונים של הנאמר ומובע. לכן , לצערי , נבצר היה ממני ל"צנזר" לשון בוטה ו/או התייחסות מילולית מפורטת של מיני תיאורים של "מעשי גבר בעלמה " ו"עלמה בגבר". מצב דברים שהביא , למצער

למראית עין , לכתיבה של פסק דין ארוך ורב פרטים.

לא מצאתי כל מנוס מללכת במשעול כתיבה ארוך ומפותל  זה .בין היתר, ובעיקר מהטעם, שכל העת היה לנגד עיני הכתוב בספר משלי פרק ל' פסוקים יח - יט:

"שלושה המה ניפלאו ממני. וארבעה לא ידעתים.

דרך הנשר בשמים,

דרך נחש עלי צור .

דרך אוניה בלב ים  .

ודרך גבר בעלמה". (ההדגשה שלי -ח.א)

אשר על כן ,ובשל כל אלה , הכרעת הדין תהיה מעט ארוכה ומפורטת  מן המקובל .

בקליפת אגוז , אבהיר כי החלטתי להעדיף את גרסת התביעה ומהמינות עדיה על פני גרסת ההגנה בשל שתיים:

א.        עקרון הרומי  ה"קווי פרו קוו" שנעשה בו בשעתו שימוש ע"י ציצרו . עקרון ומונח   שמובנו בפירוש מרחיב הוא :

          מי הפיק יותר תועלת מהמעשים / העבירות שבוצעו. קרי , למי היה מניע ,

או מניע חזק יותר לביצועה המעשים / העבירות.

ב.         העדר כל מניע הגיוני מוכח  של מי  מהמתלוננות ומי מבני משפחתן .לטפול

אשמת שווא על הנאשם .לחשף בפומבי פרטים אינטימיים רגשיים ופיזיים. ולהתיר לציבור של זרים /ות (חוקרים , תובעים סנגורים עוזרים משפטיים ושופט ) לנבור בפומבי ב"צנעת הפרט " שלהן.  להעיד, להישאל ולהיחקר באופנים שונים לרבות באופן אסרטיבי וקשה על ידי בא כוח ההגנה בשאלות אישיות אינטימיות ביותר.

אעיר ואדגיש כי אינני רואה שום פסול בדרך חקירה הנגדית של הנאשם, שכן זה הכלי היחיד שעומד לזכות נאשם לשמור על חזקת חפותו.

מצאתי בעדויות עדי התביעה ,ומוצגיה . מארג קוהרנטי הגיוני. נטול הגזמה , ניפוח ו"צביעה" של עובדות  והטייתן  בהתאם ל"שדות הכבידה " האמוציונליים הרבים שתיקים מסוג זה רוויים בהם. המתלוננות ושאר המעידים העידו על חיבתן/ם  והערכתן/ם הרבה לנאשם ולאישיותו . לא השחירו את אופיו שעה שהוא  נטה ברוב לב להשחירן ואף לכנות אחת המן בכינוי מעליב "בהמה" .

עדויות המתלוננות באשר למעשים שבוצעו בגופן היו מדויקות עד כמה שניתן וכזכור ,קוהרנטיות ומשתלבות ושזורות  היטב במרקם  הכללי עם  כל הראיות  (מוצגים ורישומות) שהונחו בפני .

שעה שבעדויותיו וגרסאותיו של הנאשם הייתה  "כבישת גרסאות "מסוימת   שפגמה על פי דין במשקלן ובמהימנותן. בנוסף, מצאתי בהם מעט פה ויותר שם פתלתלות ותרצנות כולשהי .שתרמו גם הן לפגימה באמינות הנטען ומשקלו הראייתי.

האישומים עובדות , ועובדות מוסכמות שייקבעו כממצאים

אישומים ראשון עד רביעי כולל:

הנאשם הכיר את המתלוננת , קטינה ש.(שתכונה בהמשך "הקטינה "  .)שהייתה בעת קרות האירועים הרלוונטיים,בעת חקירתה במשטרה ,ובעת שהעידה בפני 

בת 14  תלמידת  "חטיבת הביניים" בבית ספר.

בין השניים נקשר קשר אישי ,שלהקיפו , משמעותו ,אפיוניו , ומהותו אתייחס

בהמשך.

במהלך הקשר דנן.ביצע הנאשם  בקטינה  שהייתה,כזכור ,באותה עת בת 14 ארבע עבירות נפרדות זהות של בעילה אסורה  .בארבע פעמים שונות ,ובזירות אירוע שונות  - ארבע עבירות זהות על הוראת סע' 346(א) רישא לחוק . בארבע פעמים והזדמנויות שונות כפי שיפורט מיד .

מקצת אודות הפאן המשפטי של העבירות נשוא כתב האישום:

בטרם כניסה בעובי הקורה בניתוח הראיות וקביעת ממצאים ומהימנויות, אתייחס בקצרה לפאן המשפטי:

פן משפטי לעבירות נשוא כתב האישום:

הנאשם מואשם  בארבעה אישומים לפיהם החדיר את אצבעו, בהסכמה, לפי הטבעת ולאיבר מינה של המתלוננת הקטינה ובכך ביצע עבירה על סעיף 346(א) לחוק העונשין; ובאישום חמישי מואשם כי נישק, ליטף, חיבק והצמיד את המתלוננת הבגירה אל חלציו ובכך ביצע עבירה על סעיף 348(ג) לחוק העונשין.

"בעילה אסורה בהסכמה":

סעיף (א)(1) קובע:

"הבועל קטינה שמלאו לה ארבעה עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או בועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין, דינו- מאסר חמש שנים."

כאמור בסעיף הרלוונטי , ישנן 3 חלופות לעבירה.בעניינו של נאשם זה עסקינן בבעילת קטינה שמלאו לה 14 שנים . הקטינה נבעלה ע"י הנאשם כאשר הוא מנצל תלות נפשית שפיתחה כלפיו הקטינה.

היסוד העובדתי של העבירה:

"בועל" -  סעיף 345(ג) לחוק העונשין מגדיר "בועל" כ"המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של אישה".

בע"פ 809/76 בלילי נ' מ"י פ"ד לא(2) 598 נקבע כי מעשה הבעילה כולל החדרה חלקית של איבר או חפץ לאיבר המין של אישה.

פרופ' קדמי בספרו "הדין בפלילים", עמ' 1351,חלק שלישי, מהדורה מעודכנת, תשס"ו- 2003 נאמר כי "די לעניינה של "החדרה" בקיומו של "מגע" עם איבר המין של אישה..."

פרופ' קדמי מציין כי עסקינן בהגדרה מרחיבה לפיה "עיקרו של מעשה הבעילה הוא ב"החדרה"...של איבר מאיברי הגוף או של חפץ כלשהו לאיבר מינה של אישה..." לאור האמור עדותה של הקטינה לפיה הנאשם החדיר את אצבעו לאיבר מינה מקימה את יסוד הבעילה האמור.

 פרופ' קדמי מציין כי רכיב "ההסכמה" אינו פוטר מאחריות: ""הסכמה של הנבעלת לבעילתה בנסיבות הקבועות בסעיף 346(א) לחנ"ש-אינה פוטרת מאחריות. הבעילה, לפי סעיף זה, הינה על פי טיבה בעילה ב"הסכמה", שאחרת, היתה באה בגדר אינוס..."

רכיב ה"ניצול" מתייחס הינו מאפיין של מעשה הבעילה. ראה פרופ' קדמי, "הדין בפלילים", עמ' 1400, חלק שלישי, מהדורה מעודכנת, תשס"ו-2006.

בעניינו של נאשם זה קמה חזקת תלות מכוח פער הגילים בין השניים. הקטינה צעירה בת 14 שנים ואילו הנאשם גבר בן 67 שנים בעת קרות האירועים. יתרה מכך המתלוננת הקטינה העידה באולם בית המשפט  כי חשה תלות מוחלטת בנאשם ורצתה בקירבתו .

היסוד הנפשי של העבירה:

עסקינן, אליבא דה פרופ' קדמי בספרו, "הדין בפלילים", עמ 1401, חלק שלישי, מהדורה מעודכנת, תשס"ו-2006. נאמר : "העבירה לפי סעיף זה הינה עבירה התנהגותית, שאין עמה דרישה של "כוונה". בתור שכזו, מצטמצם היסוד הנפשי הדרוש להרשעה על פיה ל"מודעות" כלפי רכיבי היסוד העובדתי.