עסקינן בתביעה לביצוע שיק מס' 919 על סך של 120,000 ש"ח שתאריך פירעונו 19.4.08 המשוך על חשבונה של הנתבעת (להלן - "השיק").
השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ורק בעקבות ההתנגדות שהוגשה מטעם הנתבעת עבר הדיון בתביעה לבית המשפט.
במסגרת התנגדותה טוענת הנתבעת, כי נדהמה לגלות דבר קיומו של השיק, שכן היא לא חתמה עליו ולא מסרה אותו לתובע. בעקבות כך הגישה הנתבעת תלונה במשטרה אודות גניבת השיק וזיוף חתימתה עליו.
לעומת זאת טוען התובע, כי השיק נמסר לו על ידי בעלה של הנתבעת בגין הלוואה שנתן לו. התובע אישר, כי בעלה של הנתבעת חתם בפניו על השיק במקום המיועד לחתימת המושך כאשר אדם נוסף היה נוכח באותו מעמד. לדבריו, לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה בעלה של הנתבעת משלם לו בשיקים של הנתבעת (בגין שירותים שונים שסיפק לו), וזאת משום שהבעל היה בקשיים כלכליים וניהל את ענייניו הכספיים באמצעות חשבון הבנק של אשתו, הנתבעת.
במענה לטענות אלה בקשה הנתבעת להדגיש, כי היא לבדה מיופת הכוח לפעול בחשבון ממנו נמשך השיק, ועל אף שאפשרה לבעלה מדי פעם להשתמש בחשבון הבנק שלה לענייניו, כל השיקים שנמשכו מהחשבון לצורך כך היו בהרשאתה ובידיעתה והחשוב מכל, בחתימתה.
הצדדים בקשו מבית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם על בסיס המסמכים שהוגשו לתיק וסיכום טענותיהם בכתב.
אקדים את המאוחר ואציין כי דין התביעה להידחות.
אפתח בכך שהנתבעת לא הסתירה באף שלב כי אפשרה לבעלה לפעול בחשבון הבנק שלה, כאשר הכוונה היא לשיקים שהיא מסרה לו בחתימתה על מנת שישלם באמצעותם לאחרים. יחד עם זאת, הרשאה זו הייתה לפי גרסתה תמיד בידיעתה ובחתימתה היא על גבי השיקים, מה שאין ביחס לשיק שבפנינו.
אשר לטענת הגניבה - בניגוד לטענת התובע בסיכומיו, לא מצאתי כי הנתבעת טענה שכל פנקס השיקים שלה נגנב, והאחרונה הייתה עקבית בגרסתה בנוגע לגניבת שיק בודד אחד, הוא השיק שבנדון.
דא עקא, לא שוכנעתי כי השיק שבנדון נגנב על ידי אדם זר, זאת משום שמכלול הנסיבות מצביעות על כך כי השיק נלקח או 'נגנב' על ידי בעלה של הנתבעת, ודי אם אפנה לצורך כך לגרסת התובע, אשר הצהיר כי השיק נמסר לו על ידי הבעל.
לכך אוסיף, כי כתב היד בו נרשמו פרטי הסכום ושם הנפרע על גבי השיק שבנדון, דומה מאוד לכתב היד המופיע בשיקים אחרים של הנתבעת החתומים על ידה ונפרעו בחשבונה, כגון שיקים הכלולים בנספח ד' לסיכומי התובע. אך העיקר לענייננו היא העובדה כי כתב היד בשיק שבנדון דומה ותואם לכתב היד בו נרשם התצהיר שהוגש לתיק מטעם בעלה של הנתבעת.
בנסיבות אלה סביר מאוד להניח, כי השיק נשוא המחלוקת הוא שיק שנלקח מהנתבעת על ידי בעלה ולאחר שמילא בו את הפרטים הנחוצים חתם עליו ומסרו לתובע.
והשאלה העיקרית שנשאלת כעת היא, האם הנתבעת מסרה את הסכמתה והרשאתה, בין במפורש ובין מכללא, לשימוש שעשה בעלה בשיק שבנדון?
המענה לשאלה זו הוא שלילי. הגם שאין ויכוח כי הנתבעת אפשרה לבעלה להשתמש בשיקים שלה לצרכיו העסקיים ובכלל, ניכר מהמסמכים שצורפו לסיכומי התובע, כי בכל הפעמים שבהן נעשה הדבר, וכאלה יש רבים, הנתבעת ביטאה מפורשות את הסכמתה והרשאתה על ידי חתימתה על השיקים באופן אישי.
מסקנה זו נסמכת על צילומי השיקים הרבים שצורפו על ידי התובע מתוך חשבונה של הנתבעת, ומהם ניתן להתרשם בצורה חד-משמעית כי בכל השיקים חתימת המושך היא חתימתה של הנתבעת ותואמת את דוגמת החתימה שלה בבנק. מתוקף כך לא נמצא ולו שיק אחד לאורך זמן שחולל מחמת אי התאמה לחתימת המושך.
ומכאן, שהיקף השיקים הגדול יחסית שהנתבעת מסרה לבעלה בחתימתה, הוא הנותן כי הנתבעת הייתה עקבית לאורך זמן לגבי האופן שבו ביטאה את הרשאתה והסכמתה לשימוש זה. לפיכך, אם החתימה שעל גבי השיק נשוא הדיון איננה חתימתה של הנתבעת - ועל כך אין מחלוקת שכן התובע אישר כי בעלה הוא זה שחתם עליו לפניו - משמע שהנתבעת לא הסכימה ולא נתנה את הרשאתה לשימוש שנעשה בו על ידי בעלה.
יוצא אפוא, כי התובע לא הוכיח עילה שטרית (אף לא עילה אחרת) לחיוב הנתבעת עפ"י השיק.
אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה וסגירת תיק הוצל"פ 0806461098.
בשים לב למכלול הנסיבות, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.