ישיבת תורה ויראה נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים

1.  זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.3.2018 (עמ"ן 12589-09-17, השופט א' רובין). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגיש המשיב על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ירושלים (להלן: ועדת הערר) מיום 2.8.2017 בעניינו של הנכס שבו מחזיקה המבקשת.

הרקע לבקשה

2.  בעיקרו של דבר, ההליך דנן נסב על פרשנותו ויישומו של סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין או הפקודה). סעיף זה מעניק פטור מתשלום ארנונה בגין נכס המשמש למוסדות חינוך כדלקמן:

"מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית ספר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי"ג-1953, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית".

3.  המבקשת, עמותת "ישיבת תורה ויראה", מחזיקה בנכס שמשמש כ"ישיבה ובית מדרש" לילדים ובני נוער מתחת לגיל 18 בירושלים (להלן: המוסד החינוכי). לטענת המבקשת, היא זכאית לפטור מלא מתשלום ארנונה לפי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודה כמי שמפעילה מוסד חינוכי. מנגד, המשיב, מנהל הארנונה של עיריית ירושלים, סבור כי אין מקום ליתן למבקשת פטור כאמור מאחר שהמוסד החינוכי בנכס מופעל ללא רישיון לפי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הפיקוח).

הליכים קודמים

4.  בשנת 2016 שלח המשיב למבקשת חיוב בתשלום ארנונה בגין הנכס. לאחר שהמשיב דחה את השגתה של המבקשת על החיוב היא הגישה ערר בעניין לוועדת הערר.

5.  ביום 2.8.2017 קיבלה ועדת הערר את עררה של המבקשת, בדעת רוב. בהחלטתה של ועדת הערר נקבע כי העובדה שמוסד חינוכי אינו מחזיק ברישיון לפי חוק הפיקוח אינה שוללת ממנו את הזכות לקבל פטור מארנונה לפי פקודת הפיטורין. זאת, מאחר שסעיף 5ג(ה)(3) לפקודה אינו מתנה את קבלת הפטור בקיומו של רישיון. לעומת זאת, דעת המיעוט בוועדה סברה כי אין מקום למתן פטור למוסד חינוכי שאינו מחזיק ברישיון לפי חוק הפיקוח.

6.  המשיב ערער על החלטתה של ועדת הערר, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. בפתח פסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשת טענה בערעורה שהמוסד החינוכי כלל אינו חייב ברישוי לפי חוק הפיקוח, שכן הוא נחשב ל"מוסד פטור" על פי אכרזה שפורסמה ברשומות בשנת 1950 בהתאם לסעיף 5 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן בהתאמה: האכרזה ו-חוק לימוד חובה). עם זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף כי בסופו של דבר הסכימה המבקשת לכך שהדיון בערעור יתבסס על ההנחה לפיה הפעלת המוסד החינוכי בנכס טעונה קבלת רישיון לפי חוק הפיקוח, וכן על כך שרישיון כזה לא ניתן לו.

7.  בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי מטעמים של שמירה על שלטון החוק ומניעת מצבים של "חוטא יצא נשכר", ראוי לפרש את סעיף הפטור בפקודת הפיטורין כחל רק על מי שמפעיל מוסד חינוכי ברישיון לפי חוק הפיקוח –הגם שהתנאי בדבר קיומו של רישיון אינו מופיע במפורש בסעיף הפטור. בית המשפט המחוזי הפנה בהקשר זה לפסק הדין שניתן בעת"ם (י-ם) 8758-05-15 תלמוד תורה יעבץ נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים (14.7.2015) (להלן: עניין יעבץ), שבו נקבע כי נקודת המוצא למתן פטור מארנונה לפי סעיפים 5 או 4 לפקודת הפיטורין מבוססת על ההנחה שהמוסד החינוכי המבקש את הפטור פועל כדין. בית המשפט המחוזי ציין כי על פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית משפט זה, אולם הערעור נמשך לבסוף בהמלצת בית המשפט (עע"ם 6548/15 תלמוד תורה יעבץ נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים (23.11.2016)).