כלבים תקפו חתול צעיר- אירוע שמזכה בפיצויים בגין נזק לא ממוני

התובעים עתרו בתובענה לחייב את הנתבעת, בעלים של כמה כלבים, לפצותם בגין שני אירועים שנגרמו, לטענתם, ע"י הכלבים: בראשון נטען כי כלביה נכנסו לחצר ביתם של התובעים 1 ו-2, תקפו וטרפו חתול צעיר ובעקבות האירוע נגרמו סבל פיזי (לתובעת 1 אשר נתקפה התקף אסמטי) וסבל נפשי (לתובעים 1 ו- 2). בשני נטען כי הכלבים התנפלו על התובעת 3 וכלבה לעת שטיילו בגינה הציבורית, שרטו את התובעת 3 ונשכו את כלבה בירכו ובבטנו.

התובעים ביססו תביעתם לפיצוי על עוולת הרשלנות, עוולת היזק על ידי כלב והפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בקשה לתיקון כתב תביעה לשם הוספת "סעד של ציווי", נדחתה (בשא 170535/07, החלטה מיום 20.9.07).

בכתב הגנתה טענה הנתבעת להעדר יריבות/עילה בהעדר חבות ובהעדר חוות דעת רפואיות. הנתבעת הכחישה האירועים, הנזקים הנטענים והקשר הסיבתי ביניהם. בין היתר טענה הנתבעת כי החתולים אינם בבעלות התובעים 1 ו-2 אלא חתולי רחוב המה, כי סעיף 41א לפקודת הנזיקין מתייחס לנזקים לגופו של אדם שנגרמו על ידי כלב, ולחילופין להתגרות בכלביה ולרשלנות התובעים.

לא הוגשו חוות דעת רפואיות, והתובעים לא ביקשו לפטור אותם מהגשת חוות דעת כאמור.

מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם, כן הוגשו מסמכים.

מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה, כן הוגשו מסמכים.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, ושהוכחו כדבעי:

1. התובעים והנתבעת התגוררו במועדים הרלבנטיים ביפו, האחד בקרבת רעהו. התובעים 1 ו- 2 טיפלו בחתולי רחוב ( "יש לנו אחריות בשביל כל החתולים בחצר" עדות התובע 2 בעמ' 9 לפרוטוקול). בבעלות התובעת 3 היו שני כלבים (סעיף 2 לתצהיר התובעת 3).

האירוע הראשון

2. ביום 10.6.05, שהתה התובעת 1 בחצר ציבורית הסמוכה לביתה (עדות התובעת 1 בעמ' 11 לפרוטוקול), הבחינה בכלבי הנתבעת - אשר אינם קשורים או מפוקחים - מגיחים לחצר. החתולים ששהו באותה עת בחצר הצליחו לנוס על נפשם, למעט הקטן שבהם, אשר נתפס ונטרף על ידי הכלבים (סעיף 2 לתצהיר התובעת 1 ועדות התובע 2 אשר ראה את הכלבים עוזבים את החצר ואת החתול שנטרף - בעמ' 9 לפרוטוקול).
3. התובעת 1 נבהלה ( "הייתי בהלם"- עמ' 10 לפרוטוקול), ובשעות הערב המאוחרות של אותו היום (22:48) פנתה לקבלת טיפול רפואי במיון במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, שם אובחנה כסובלת מהתקף אסטמה ואובדן זיכרון. הוצע לתובעת, אשר סבלה מאירוע מוחי כחצי שנה עובר לאירוע, להתאשפז למעקב, אך התובעת ביקשה להשתחרר לביתה (מסמכים רפואיים שצורפו כנספח א' לכתב התביעה). לא צורפו מסמכים רפואיים נוספים בדבר מעקב רפואי שלאחר האירוע.
4. לגרסת הנתבעת, הכלבים הוצאו לטיול ע"י בחורה בשם גרטה איוונוב, אשר עבדה עבור הנתבעת באותה תקופה ובין היתר טיילה עם הכלבים. העובדת גרטה לא הובאה לעדות, הנתבעת לא הניחה טעם מוצדק לכך, וההימנעות נזקפת לחובתה לשלילת גרסתה ולאימוץ גרסת התובעים (ר' קדמי, "על הראיות" חלק שלישי, עמ' 1649 - 1650).

האירוע השני:

5. ביום 11.10.05 טיילה התובעת 3 עם שני כלביה (אסורים ברצועה - עמ' 6 לפרוטוקול) בגינה הציבורית, שאז הותקפה על ידי אחד מכלביה של הנתבעת, ובשפתה (עמ' 5 לפרוטוקול):

"ת. טיילתי עם הכלבים שלי ועמדתי ודיברתי עם אנשים בגינה שאיני יודעת את שמם, פתאום רץ מאחורי בוקסר גדול ואני מסתובבת החזקתי את הכלב פקינז בידיים, לא יכולתי (את) שניהם ביחד.

ש. מה קרה עם הכלב השני שלך?

ת. הבוקסר לקח אותו בפה שלו והשני היה בידיי."

גרסת התובעת 3 בדבר ריצת כלבה של הנתבעת לעברה, נתמכת בעדות הנתבעת עצמה, לפיה:

"הוא לא השתולל, הוא רץ הוא היה חדש אז הוצאתי אותם מצער בעלי חיים והכלבה לא כ"כ הכירה אותי אז היא רצה לכיוון, היא לא הכירה אותי ואת הסביבה, היתה מבוהלת יותר מכל דבר אחר. היא רצה לכיוון ואני אחריה. (עמ' 13 לפרוטוקול)