א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
69513-07
29/06/2009
|
בפני השופט:
יעל הניג
|
- נגד - |
התובע:
1. אסף שניר 2. עדיה וייסלר
עו"ד סלמנוביץ ואפללו
|
הנתבע:
אשר ברקאי עו"ד לוריא וסבן - ארואטי
|
פסק-דין |
תובענה לפיצוי בגין נזקי רכוש ונזקים לא ממוניים.
|
רקע
1. התובעים, כיום זוג נשוי ובעת הרלוונטית מאורסים, התגוררו ומתגוררים ברח' בארי 29 בתל אביב בשכירות [להלן - "
הבניין"]. אמו הקשישה של הנתבע הנה בעלים של דירה בבניין ומתגוררת בה. הנתבע מתגורר מהלך כ - 10 דקות הליכה מהבניין. התובע 1 [להלן - "
אסף"] בעל השכלה משפטית ועוסק בתחום ייעוץ עסקי. התובעת 2 [להלן - "
עדיה"] הנה רופאה פנימאית. הנתבע [להלן - "
אשר"], הנו פנסיונר של משרד העבודה והרווחה ובעברו מילא תפקידים בכירים.
2. אסף ועדיה נהגו להאכיל את חתולי הסביבה בחצר הבניין. הדבר הפריע לאשר משום שלדבריו הכביד על מחלת האסטמה של אמו.
3. במועדים הבאים: 25.8.07, 31.8.07, 6.9.07, 8.9.07 ו - 14.9.07, נגרמו נזקי רכוש לג'יפ דייהטסו טריוס מ.ר. 13 - 745 - 24 [להלן -
"הרכב"]. הרכב רשום במשרד הרישוי בבעלות אסף ובעלות בעלים נוסף "שותף" אמו של אסף, שולמית שניר.
4. מספר ימים עובר ל - 14.9.07 הותקנו מצלמות מעקב ברכב. קבילות ותוכן סרט הצילום שהופק מהמצלמות שנויים במחלוקת. לטענת אסף ועדיה, כאשר הופק הסרט לאחר ליל ה - 14.9.07, נצפה וזוהה אשר כשהוא מזיק לרכב [באותו לילה] ואילו אשר מכחיש וטוען כי לא ניתן לזהותו בסרט הצילום.
5. ביום 1.9.07 התלונן אסף במשטרת ישראל על "הריגה או היזק לבעל חיים" וכן על "היזק לרכוש במזיד". באישור בדבר הגשת תלונה נרשם "פינצור 6 גלגלים במהלך שבוע" [להלן - "
התלונה"]. דומני כי חל בלבול או ברישום התלונה או בייחוס תאריך התלונה הזו לאשר, שכן נכון ל - 1.9.07, לא ידעו אסף ועדיה לשיטתם, לקשור את אשר לעניין [בניגוד לאמור בסעיף 11 לתצהיריהם]. מכל מקום, אשר נחקר במשטרה, הוצג לו סרט הצילום והוא הכחיש כל קשר לעניין, לרבות את זיהויו הנטען בסרט.
6. במועד כלשהו, שלא הוכח, פורסם העניין או חלקו [לא הוכח תוכנו המלא של הפרסום] במסגרת חדשות ערוץ 10.
7. ביום 3.11.07, האכילה עדיה חתולה או חתולים בסביבת הבניין. באותה עת הגיע למקום אשר מצויד במטאטא. השניים חלוקים לגבי תוכן המפגש ביניהם והדברים יובאו בהמשך, אך אין חולק כי התפתח דין ודברים אגרסיבי סביב האכלת החתולים.
8. אסף ועדיה פנו לבית המשפט בבקשה להוצאת צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד כנגד אשר. ביום 20.11.07, בנוכחות אסף ובא כוחו, נעתר בית משפט זה, מפי כב' סג"נ השופטת אגי, לבקשה. ביום 26.11.07 הודיע אשר, באמצעות באת כוחו דאז, עו"ד לימון, כי הוא מכחיש את המיוחס לו ורואה הכבדה בפנייה לסעד משפטי מעבר למה שנעשה כבר במשטרה ובתקשורת. יחד עם זאת, מאחר והוא פנסיונר ועיקר עיתותיו נתונים לטיפול באמו הקשישה וחולת סרטן ומאחר וממילא אינו מבצע את המיוחס לו על ידי אסף ועדיה, הוא מסכים למתן הצו ללא צורך בדיון נוסף.
9. לאחר דברים אלו פנו התובעים לתביעה אזרחית שלפניי. נכון להיום, לא הוגש כתב אישום פלילי נגד אשר.
המחלוקות
10. הצדדים האריכו בדיון היום, בחקירות ובסיכומים מעבר לכל סביר. אביא את הדברים בעיקרם. המחלוקת המרכזית הנה בשאלת האחריות וליתר דיוק בשאלת הזיהוי של אשר כמי שהתנכל כביכול לרכב. התובעים מתבססים על סרט הצילום ועל ראיות נסיבתיות לרבות התנהגותו של אשר. אשר מכחיש כל זיקה לעניין ולטענתו התובעים מחפשי ריב ומדון, סרט הצילום אינו קביל, התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח את חבותו ומכל מקום, אין ראיה למעורבותו במקרי ההתנכלות לרכב, ודאי אלה שלא תועדו.
11. מחלוקת נוספת סבה סביב הבעלות ברכב. התובעים טוענים כי לשניהם זכות התביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שכן מדובר ברכוש משותף של שניהם, אף אם אינו רשום במשרד הרישוי בבעלות עדיה. אשר טוען כי זכות התביעה נתונה לאמו של אסף שולמית והיא לא תבעה ולא העידה בתביעה זו. מטיעונו הבנתי כי לאסף אין זכות תביעה [ודאי לא לעדיה] אלא אם מצטרפת שולמית לתביעה ולעדויות.
12. יתר המחלוקות עוסקות בשיעור הנזק ואדון בהן ככל הנדרש בהמשך.
דיון
שאלת החבות
קבילות ומשקל סרט הצילום
13. מטעם התובעים באה עדותם שלהם עצמם. התובעים לא ראו ולא צפו בזמן אמת בהתנכלויות לרכב. לגרסתם, במהלך כשלושה שבועות של אוגוסט - ספטמבר 2007, חובל הרכב, ובין היתר נגרמו תקרים מכוונים ל - 17 צמיגים, אשר הוחלפו לאחר כל אחד מהאירועים. לדבריהם, תחילה לא חשדו באשר, אך לאחר שהומלץ להם להתקין אמצעי מעקב, פנו לחוקר פרטי אורי עפרוני [להלן - "
החוקר"] וזה התקין עבורם מצלמת מעקב ברכב. המצלמה אכן עשתה את פעולתה ומשהופק סרט הצילום לאחר ליל ה - 14.9.07, התבררה להם זהות המתנכל, הוא אשר. כאשר צילמה המצלמה, לא נכח איש במקום וכל שקיים הוא סרט הצילום עצמו. אשר כאמור מכחיש כל קשר עם העניין ואף עם הדמות המצולמת בסרט, בסיכומיו טען כי מדובר בדמויות הלובשות בגדים שונים בכל פעם וכי הסרט לא עומד בתנאי הקבילות הטכנית ואף לא בתנאים המהותיים של איכות הצילום.