כפרי נ' בית החולים

החלטה

1.בפני בקשת הנתבע – בית החולים הווטרינרי בבית דגן – להעביר את מקום הדיון בתובענה שבנדון, מבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, בהתאם להוראות סעיף 2 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 (להלן: "התקנות").

2.טוען המבקש/הנתבע, כי כל החלופות המנויות בסעיף 2 הנזכר – שעניינו אזור השיפוט בו תוגש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות – מלמדות כי יש לברר את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון ומשכך יש להורות על העברת התביעה, כאמור.

3.עניינה של התביעה בטיפול רפואי שניתן לכלבתו של התובע בבית החולים הווטרינרי, ואשר על פי הטענה ניתן ללא שהוצגו בפני התובע כל חלופות הטיפול האפשריות, ובאופן שייקר את הטיפול בצורה משמעותית. עוד נטען כי טיפול נוסף שניתן לכלבה תומחר על ידי אחת מרופאות בית החולים בעל פה, ואילו בפועל תומחר במחיר כפול, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת.

4.טוען התובע כי היות שכל טענותיו נוגעות להטעיה שהוטעה על ידי מי מנציגי הנתבע בטלפון, כאשר הוא עצמו מעולם לא ביקר בבית החולים (ויובהר, הכלבה נלקחה לבית החולים על ידי הוטרינרית של התובע, שמקום מגוריה בצפון, והיא אף זו ששילמה את כספי הטיפולים בפועל), הרי שאין סמכות השיפוט תלויה במקום עסקו של הנתבע.

5.סעיף 2 לתקנות קובע כי סמכות השיפוט בתביעות קטנות תהיה אחת מאלה:

"(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;..."

6.במקרה דנן אין חולק כי מקום עסקו של הנתבע מצוי בבית דגן, ושם גם המקום שבו טופלה הכלבה ואשר נועד, איפוא, לקיום ההתחייבות.

7.אמנם טוען התובע כי אין לו טענות בקשר לאיכות הטיפול בכלבתו אלא אך לדרך ההתנהלות של בית החולים, אלא שדרך ההתנהלות המתוארת קשורה קשר ישיר עם הטיפול שניתן לכלבה, בתוך בית החולים ועל ידי רופאיה.

8.טענת התובע כי מקורה של עילת תביעתו בשיחות הטלפון שנערכו בינו ובין מי מנציגי הנתבע, ומשכך כי אין תחולה לחלופות המצויות בסעיף 2 לתקנות – צריכה להידחות.

9.אדגיש כי וטרינרית מטעמו של התובע הביאה את הכלבה לבית החולים הווטרינרי, שילמה במקום עבור הטיפולים, וכי שיחות הטלפון עם התובע נעשו – כך על פניו בשלב זה – לצורך פיקוח ואישור בלבד. רוצה לומר, השירות ניתן בתוך בית החולים, חרף העובדה כי התובע עצמו לא הגיע למקום.

10.יובהר גם כי טענות מסוג דומה נתקבלו במקרים שבהם עצם השירות שניתן היה שירות טלפוני או אינטרנטי, וכאשר מטרת נותן השירות הייתה להגיע ללקוחות מכל רחבי הארץ בדרך זו. לא כך הוא בענייננו (ראו והשוו בש"א (שלום-חיפה) 22199/04 חברת הדקה ה-90 נ' חליווה, ניתן ביום 2/1/05; תק (ירושלים) 2820/07 קבריאן נ' הדקה ה-90 בע"מ, ניתן ביום 26/8/07; תק (ירושלים) 4137/05 חקיקיאן נ' הדקה ה-90, ניתן ביום 10/1/06, פורסמו ב"נבו").

11.לאור האמור, ולאחר שלא מצאתי במקרה זה לסטות מהוראות סעיף 2 לתקנות, הנני מורה על העברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"א, 28 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.