חיוב מזונות אישה - מלבד האמור לעיל האישה מרוויחה למעלה מ 8,500 ש"ח בחודש (נטו), ומשכך לא מגיע לה מזונות.
הכרעת הדין - חיוב כתובה
בנדון שבפנינו אין חולק שהצדדים לא קיימו יחסי אישות ואף לא הגיעו לידי קירבה אינטימית, ועד למועד הגירושין האישה הייתה בתולה. הצדדים מעלים טענות אחד על השני מי האשם. האישה טוענת שהיא רצתה לקיים יחסי אישות האיש מנע ממנה. והאיש טוען שהאישה לא מסוגלת לקיים יחסי אישות ולכן היא מנעה ממנו אפילו קירבה אינטימית.
יצויין, וזאת לאחר העיון בכתבי הטענות, בפרוטוקול הדיונים, ובסיכומים, שעולה הרושם שהאיש עשה כל שביכולתו כדי לפייס את האישה, ולהביא אותם למצב שיוכלו לקיים יחסי אישות ולכונן שלום בית. טענת האישה שבליל הכלולות לא קיימו יחסי אישות בגלל שהאיש לא עזר לה להוריד את שמלת הכלה, ולכן היא נשארה לספור את המעטפות מהחתונה עד שנרדמה - לא מתקבלת על הדעת. זו לא סיבה שמצדיקה לדחות את מצוות ליל הכלולות. בנוסף שהדברים הוכחשו על ידי האיש.
בדיון מתאריך כב' חשוון תשפ"א (09.11.2020) כשנשאלה האישה על ידי בית הדין לדעתך מה הבעיה? ענתה האישה: "כי אני מרגישה שצריך יחס, אני מרגישה בתור חפץ, בתור אובייקט ... אני מרגישה כאילו מצידו לא ראה אותי". אין לאישה טענה קונקרטית כנגד האיש, אלא הרגשות שלה בלבד שאין בהם כדי להצדיק לא לקיים יחסי אישות במשך תקופת הנישואין, אם לא שהאישה סובלת מבעיה שמונעת ממנה לקיים יחסי אישות עם האיש.
לא נשמע מהאישה שעשתה מעשה משמעותי כדי להביא למצב אינטימי או להגביר את האהבה ביניהם, הדבר היחיד שנטען שהסכימה ללכת לייעוץ נישואין אצל הרב וביטלה תורים דחופים שהיו לה, וכך כתוב בסיכומי האישה:"במהלך הנישואין הקצרים עשתה האישה הכל כדי להניע את הנישואין על דרך המלך ואף הייתה מוכנה להרבה ויתורים בתורים דחופים שהיו לה כדי להגיע ליועץ נישואין", מעבר לזה לא ידוע לנו מה הדברים שעשתה על מנת להניע את הנישואין על דרך המלך!!!.
נזכיר מאמור בפרוטוקול הדיון מיום יב' אדר תשפ"א 24.02.2021:
"ב"כ האשה: היו נסיונות בשלושה חודשים האלה לשבת ולשוחח?
האשה: בוודאי.
ב"כ האשה: היה פעם שישבתם בבית ושוחחתם?
האשה: בוודאי, יש דברים שגם ניסיתי קצת ליזום כדי לשמח אותו."
הנה אומרת האישה שניסתה קצת ליזום כדי לשמח אותו. אישה שחשוב לה כל כך שלמות הבית, ליצור אוירה של אהבה בינה לבין בעלה, עושה הרבה מעבר ל"ניסיתי 'קצת' ליזום כדי לשמח אותו". מהאיש שמענו שעשה הרבה יותר 'מקצת', קנה לה מתנות, יזם יציאות על מנת להפיג את המתח, יזם פניה ליועץ זוגי על מנת להציל את הבית, ועוד ועוד כמפורט טיעוניהם. נחזור ונאמר כפי הנראה האישה לא מסוגלת לחיות בזוגיות עם האיש, וכן עשתה כל לאל ידה על מנת לדחות אותו ממנה.
טענת האישה כי האיש מתחילת הדרך רצה בגירושין והכל היה כסות עיניים תמוהה בעיני מאוד לאור ההשתדלות הרבה שעשה האיש על מנת לכונן שלום ושלוה בבית, וכדי שיוכלו לחיות חיי אישות מתוקנים כדרך שצוותה התורה. אולם בצר לו, ומאחר ולא היה שיתוף פעולה מצד האישה, ובעצת יועץ הנישואין, נאלץ לפנות לבית הדין על מנת להתגרש.
בנוסף, האישה לא טענה שהבעל סובל מבעיות רפואיות כגון חוסר כוח גברא וכדומה שמונעים ממנו לקיים יחסי אישות, אדרבה, מדברי הבעל ניכר שעשה כל שביכולתו על מנת להחיות את הזוגיות, קנה לה מתנות וניסה לרצות אותה בליל המקווה, אך ללא הועיל, ומשכך פנה לייעוץ נישואין אצל רב. התקיימו שלוש פגישות, ובפגישה השלישית היועץ דיבר עם האישה בנפרד ובסופו המליץ לבני הזוג להתגרש.
דברים אלו אף עולים מעדותו של הרב יועץ הנישואין (שהיה מדריך חתנים של האיש, ומכיר את משפחת האיש) בבית הדין:
הדיון התקיים בתאריך ד' כסלו תשפ"ב 08.11.2022. להלן קטעים עיקריים מעדותו, המשקפים את עמדת בית הדין (ההדגשות אינם במקור):
"...
בפגישה השלישית דיברתי עם האשה גם באופן אישי לבד, ר' (הבעל) היה בחוץ, ודיברתי איתה, היא גם העלתה נושאים, דברים שמפריעים לה, וגם דיברתי בצורה מאוד ברורה על הענין הזה, וכיון שאמרתי שקשה לה, שהיא מרגישה דחוייה ממנו, לא שהוא דוחה אותה.
...
העד: הוא מנסה להתקרב אליה, אני לא זוכר אם היא השתמשה במילה שזה מגעיל, או מילה אחרת שאומרת שהיא לא מרגישה בנוח איתו. אז אני אמרתי לה שאני ממליץ לה מאוד שתתייעץ עם מדריכת הכלות שלה בנושא הזה שתתן לה הדרכה, וזה דבר מאוד חשוב בנישואין, ואולי מדריכת הכלות שלה יכולה להביא אותה איך לממש את הקשר אישות. וציינתי אם היא לא מרגישה נוח עם מדריכת הכלות, יש גם גורמים מקצועיים שיכולים לעזור בתחום הזה ובהכוונה, אנשים שזה התחום עיסוק שלהם.
...
העד: כן, הוא התייעץ איתי טלפונית, ואני אמרתי לו שאם הנושא הזה לא ייפתר הם צריכים להתגרש, אם לא יהיה נכונות, לקחת הדרכה מקצועית שתפתור את הענין, אז אני ממליץ להתגרש.
ב"כ האיש: מה דחף אותו להתגרש?
העד: היו נשואים כבר כ - חודשים, שלא היה קשר אישות ביניהם, הוא גם טען שהיא כל הזמן עצבנית, מתוחה, מרבה לצעוק, מרבה להיות אצל ההורים שלה, פחות בבית. אבל כל הדברים האחרים זה דברים שאפשר לטפל, אבל נושא הקשר אישות מאוד הפריע לו, שהם כשלושה חודשים נשואים ואין קשר אישות ביניהם.
ב"כ האיש: האשה גם פנתה להתייעץ עם הרב בנושא הגירושין?
העד: כן. האשה גם פנתה, אני לא זוכר אם אני התקשרתי אליה או היא התקשרה אלי, ושאלה אותי, ואמרתי אם לא מוצאים פיתרון לנושא הזה אז ההמלצה שלי שיתגרשו, והיא אמרה שהיא חושבת כך ולדעתה זה הדבר הנכון לעשות, והיא התקשרה רק לקבל סוג של גיבוי ממני.
ב"כ האיש: לפי העבר המקצועי של כבודו, בתור מטפל זוגי ומדריך חתנים, מה הבעיה שאין ביניהם יחסי אישות, שהאשה לא הסכימה לקיים יחסי אישות?
העד: אני לא יכול להגיד באופן וודאי, אבל זה לא מקרה רגיל, בדרך כלל לוקח שבוע - שבועיים מקסימום חודש עד שהדברים יסתדרו אם אין משהו רציני שמפריע. ולכן הפניתי, כי יותר טבעי שהאשה תפנה למדריכת כלות וגם ציינתי שיש גורמים מקצועיים שיכולים לעזור.
ביה"ד: באופן לא וודאי, מה אדוני התרשם?
העד: שיכול להיות שיש לה בעיה כללית עם קשר אישות, לאו דוקא עם ר' (הבעל), אבל אני לא יכול לומר זאת באופן וודאי, רק אציין שתקופה כזו ארוכה זה לא אופייני ולא רגיל, ובמקרים אחרים שהפניתי לגורם מקצועי הדברים נפתרו, כשאני אומר גורמים מקצועיים זה לא אני, אלא גורמים מקצועיים בתחום המיניות והם מנסים לפתור את הבעיות.
...
העד: להקשיב היא היתה מקשיבה, היא לא סובבה את הראש, היא הקשיבה לכל מה שאמרתי, שמעה את הדברים, אבל הבנתי אחרי זה שזה לא בוצע בפועל, כלומר איני יודע אם היא יצרה קשר עם המדריכת כלות. והעובדה שבמשך חמשה ימים אחרי הפגישה השלישית שהיתה מאוד ממוקדת בנושא הזה עם המלצות מאוד ברורות, לא חל שום שינוי, זה גרם לכיוון של המלצה ללכת לגירושין.
ביה"ד: כשהצעתם לה ללכת למדריכה או לטיפול, היה תגובה ממנה? היא אמרה משהו?
העד: בהנהון בתנועתו הגוף, היא לא אמרה לי טוב אני יעשה את זה, אבל העיניים ותנועות הגוף היה מובן כן אני יעשה את זה, הצגתי את הדברים בצורה חדה וברורה, שחשוב לעשות את הדבר הזה לפנות למדריכת כלות או לפנות לגורם מקצועי.
ביה"ד: אז ההבנה שלכם היתה שיש נכונות מצידה?
העד: כך היתה התחושה.
ב"כ האשה: בין הפגישות ביניכם, היה עוד שיחות טלפון בינך לבין ר' (הבעל) לנסות ולדבר שהם לא מצליחים?
העד – כן, היו שיחות טלפון שבהם אני עודדתי אותו, אולי תנסה לרצות, או לעשות אוירה טובה, הוא סיפר לי אני עושה כך ועושה כך, אבל זה לא הספיק, הצעתי לו אולי תעשה עוד כמה דברים שיכולים לגרום להתרוממות התשוקה, היה כמה שיחות שבעיקר עודדתי אותו וכיוונתי אותו איך ליצור אוירה נכונה, והוא טען לי שהוא עושה את הדברים ובכל זאת זה לא עוזר. אז הלכנו לכיון של פגישה פנים אל פנים.
...".
עד כאן עיקרי הדברים מעדותו של הרב יועץ הנישואין.
כאמור הדברים מחזקים את ההשערה של בית הדין שהאישה סובלת מבעיה המונעת ממנה לקיים יחסי אישות, ולכן האישה נמנעה ומנעה מהאיש לאורך כל חיי הנישואין הקצרים שלהם, להגיע לידי מגע ויחסי אישות. כמו כן עולה מדבריו שאין לאיש בעיה וגם אין לאישה בעיה ספציפית לקיים יחסי אישות עם האיש, אלא הבעיה סובייקטיבית אצל האישה שאינה מסוגלת לקיים יחסי אישות.
אולם, מבלי לקבוע נחרצות שיש לאישה בעיה רפואית שגורמת לה קושי לקיים יחסי אישות, אין לחייב את האיש בתוספת הכתובה, מכיון שהנישואין לא היו 'ראויים לביאה', ולפחות לפי טענת האיש האישה מנעה ממנו כל קירבה אינטימית, וכפי שסבור בית הדין.
מבואר בסוגיית הגמ' כתובות (נו ע"א) "בעי רב אשי את"ל חיבת חופה קונה, חופה דחזיא לביאה אבל חופה דלא חזיא לביאה לא או דילמא לא שנא, תיקו", לדעת הרא"ש כל חופה שלא ראויה לביאה מספק אין לחייב בתוספת כתובה, ולדעת הרמב"ם חופה שאינה ראויה לביאה, לא תפסו בה נישואין והאישה רק מקודשת, וגם הפסידה עיקר כתובתה.
וכן פסק השולחן ערוך (אה"ע סי' סא סעיף א') וז"ל:
"כיון שהכניס האיש ארוסתו לחופה, אף על גב שלא נבעלה, הרי היא כאשתו לכל דבר, וגובה עיקר כתובתה ותוספת, אם תתאלמן או תתגרש. במה דברים אמורים, כשראויה לביאה. אבל אם היתה נדה, ואחר כך כנסה לחופה ונתייחד עמה, אינה כאשתו, אלא לכל הדברים היא עדיין כארוסה, מאחר שהיתה נדה. וי"א דדוקא לענין שלא תגבה התוספת היא עדיין כארוסה, אבל לכל שאר דברים הרי היא כנשואה."
השו"ע מציין כדוגמא לחופה שאינה ראויה לביאה כגון שפירסה נידה, אולם ברור שגם באופן שהאישה מתקשה לקיים יחסי אישות אין לחייב תוספת כתובה מכיון שהחופה אינה ראויה לביאה. יתרה מזאת, אפילו אם המניע לאי קיום יחסי אישות הוא מהאיש, כגון שאין לו כוח גברא, כתבו הרבה מהפוסקים שאין לחייבו תוספת כתובה, דהווה החופה לא ראויה לביאה.
עיין באוצר הפוסקים (סי' סא ס"א ס"ק ח' אות ד' עמ' 258) שהביאו בשם שו"ת זרע אמת (יו"ד סי' קה) בנדון אחד שהרופאים אסרו עליו הבעילה שסכנה היא עליו, כתב דאפילו הרא"ש ודעימה הסוברים דחופת נידה קונה יודו בנ"ד שאינה קונה.
וכעין זה כתבו בשו"ת נופת צופים (סי' יא) ובשו"ת כרם חמר (סי' צד) בשם רבני פאס. וכ"כ במשפטים ישרים (סי' לו) בנדון חתן שאין לו גבורות אנשים שאין חופתו חופה. וע"ש עוד גדולי הפוסקים שכתבו כן, ואכמ"ל.
אומנם, במי שאין לו גבורות אנשים מצינו דעת הריצב"א שיוציא ויתן כתובה, יעויין בפס"ד (ח"ה עמ' 239 ואילך) שהאריכו בזה, אבל הנדון שבפניו שבית הדין סבור שלאישה יש קושי לקיים יחסי אישות, ודאי שאין לחייב את הבעל בתוספת כתובה.
לעניין עיקר הכתובה, לדעת הרמב"ם הרי היא מקודשת ולא נשואה ואין לה כתובה כלל.
לסיכום: לאור כל האמור, כל ולא קיימו יחסי אישות והאישה הייתה בבתוליה עד לפרידה, אין לחייב את האיש בכתובה.
הכרעה הדין - חיוב מזונות אישה ומעשה ידיה אישה
האישה תבעה מזונות מאיש על תקופת הנישואין שלהם. אולם מאחר והאישה מרוויחה למעלה מ-8,000 ש"ח לחודש, אין מקום לתביעת מזונות אישה, שהרי מעשה ידיה תחת מזונות ויכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך.
נזכיר מהאמור בהחלטת בית הדין מתאריך 26.07.2022:
"כאמור לעיל, האשה הגדירה את מצבה כפי שנכתב מטעמה: תחת הכותרת "סיבת הדחיפות" כתבה:"הנ"ל עזב את הבית והשאיר אותה ללא כל אפשרות מינימלית להתקיים".
ברם, מהנתונים דלעיל עולה שהאשה משתכרת למעלה מ- 8,000 ש"ח לחודש, (והבעל לטענתה מרוויח 9,000 ש"ח לחודש). מנתונים אלו עולה שקיים סימן שאלה גדול, האם ההגדרה של האשה שאין לה כל אפשרות מינימאלית להתקיים, היא אכן הגדרה שתואמת את המצב."
ודי בכך כדי שלא נחייב את האיש במזונות אישה.
נוסיף ונאמר, ב"כ האישה בסיכומיו כתב שיש לחייב מזונות למרות שהאישה עובדת ומרוויחה מדין 'מזונות מעוכבת' וכפי שהרחיב בדבריו, אולם דין זה נאמר כאשר בית הדין פסקו שהבעל חייב לגרש את אשתו והוא מסרב לכך, בית הדין מחייבים את הבעל מזונות מאחר והאישה מעוכבת להינשא מחמתו, אבל בנדון דידן האישה לא הייתה מעוכבת מחמת האיש, אדרבה, האיש הגיש תביעת גירושין ועמד על כך שיתגרשו כבר בדיון הראשון, ופשוט.
אדרבה, בסיכומי ב"כ האישה מצינו סימוכין לא לחייב את האיש במזונות, משום שאינם גרים יחד. כמבואר בשו"ע (אה"ע סי' ע' סי"ב):
"האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהוא בשכונה שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה, חייב לזונה שם אם תבעה מזונות. אבל אם לא תבעה, מחלה על מזונות דלשעבר".
ובמקרה שבפנינו, טוען האיש שהפרידה הייתה בהסכמת הצדדים. האישה טוענת "כי הבעל הנ"ל נלוזו מעגלותיו, ואיש קשה באופן שאשתו נזרקה מביתה והיא כבורחת". דבריה הוכחשו על ידי האיש. וכך גם הרושם של הח"מ, שהאיש עשה כל שביכולתו כדי להשכין שלום בית. כך עולה גם מעדותו של הרב, וכאמור בדברינו לעיל, וככל והיא עומדת על דבריה עליה להביא ראיה.
וכ"כ הרמ"א וז"ל:
"וה"ה אם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו, והמניעה ממנו, ולותה למזונות, צריך לשלם. אבל אם המניעה ממנה, א"צ לשלם, דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א)."
וכתב החלקת מחוקק (ס"ק מב):"כלומר, וביררה שדבריה כנים, שיש לחוש לטענתה". וכ"כ הבית שמואל (ס"ק לד):"היינו דבָרִי הדברים, אבל בדברים בעלמא אינה נאמנת.".
מכל האמור לעיל עולה בבירור שאין מקום לחייב את האיש במזונות אישה על התקופה שלא גרו ביחד בבית. ועיין עוד למש"כ מרן הגרע"י זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חי"א אה"ע סי' סא) שכדי לחייב את הבעל במזונות אישה, על האישה להביא ראיה והבעל הוא מוחזק בנכסים.
מסקנה:
האשה אינה זכאית לכתובה, תוספת כתובה ומזונות אשה.
הרב ירון נבון - דיין.
עיינתי בעמדות עמיתי הרה"ג ובנימוקיהם הנרחבים, היסודיים והמפורטים.
בעניין הכתובה, לדעת כולם האשה אינה זכאית לתוספת הכתובה. יש מחלוקת לגבי הזכאות לעיקר הכתובה.
סביר להניח, שאם השלום היה שורר בין הצדדים, הבעיות של יחסי האישות היו מסתדרים לאחר קבלת טיפול מקצועי. אולם החיכוכים שבין הצדדים מנעו את האפשרות לטיפול מקצועי הולם.
לאחר שהצדדים נפרדו, היו הליכים הקשורים להעברת המיטלטלין אל האשה. ביה"ד קיים על כך דיונים, וביה"ד נוכח שהצדדים לבד אינם מסוגלים לטפל בכך ללא התערבות ביה"ד.
מניסיונו של ביה"ד, גם צדדים שנמצאים בסכסוך, מסוגלים לטפל בכוחות עצמם בהעברת מיטלטלין ללא צורך בהתערבות של ביה"ד. מדובר במיטלטלין שאין מחלוקת למי הם שייכים. כל המחלוקת היא, לגבי הליכי העברת המיטלטלין.
ביה"ד החליט שהצדדים ובאי כוחם יטפלו בהעברה זו.
כשביה"ד נוכח שהצדדים ובאי כוחם לא מצליחים לטפל בכך, החליט ביה"ד שאין מנוס ממינוי מומחה שיטפל בכך על חשבון הצדדים.
גם כשביה"ד הודיע לצדדים על מינוי מומחה, ביה"ד הודיע שהוא מעכב את מינוי המומחה, מתוך תקוה שהצדדים ישכילו לעשות זאת בעצמם ולחסוך את הוצאות המומחה.
אולם למרות זאת, הצדדים לא הגיעו להסכמות על הליכי פינוי המיטלטלין וביה"ד הורה למומחה לבצע את פינוי המיטלטלין. המומחה שמינה ביה"ד ביצע זאת וקיבל את שכר טירחתו בהתאם.
ציון הליכי פינוי המיטלטלין, מראה עד כמה גדול היה חוסר התקשורת שבין הצדדים.
זה מקרין גם לגבי הצורך בטיפול המקצועי בעניין יחסי האישות. סביר להניח שאם הייתה תקשורת סבירה בין הצדדים, ניתן היה לטפל בבעיות אלו בצורה מקצועית. אך כאשר הצדדים לא הצליחו להסתדר אפילו לגבי פעולה טכנית של העברת מיטלטלין, הם לא השכילו לטפל בבעיה של יחסי אישות שמצריכה הרבה יותר השקעה ומוכנות נפשית.
יש מחלוקת מי היה אשם בהתדרדרות שבין הצדדים. לענ"ד, אין לקבוע שאחד מהצדדים יותר אשם מהשני בכשלון חיי הנישואין.
אך גם אם האשה לא הייתה אשמה בכישלון חיי הנישואין, הבעל פטור מתוספת כתובה כי לא הייתה "חיבת ביאה" וכפי שהורחב לעיל באריכות.
לגבי עיקר הכתובה נחלקו הדעות האם האשה זכאית לעיקר הכתובה. לענ"ד האשה לא הפסידה את עיקר הכתובה. חיבת ביאה היא עילה רק להפסד תוספת הכתובה.
אילו בעיית יחסי האישות הייתה חמורה ביותר, והיו נתונים שסיכויי ההצלחה של הטיפול בבעיה אינם גבוהים, היה מקום לשקול אולי להגדיר זאת כחופה שאינה ראויה לביאה, שהצדדים אינם נשואים ויש רק קידושין וכדומה, והיה מקום לשקול להפסיד לאשה גם את עיקר כתובתה.
אך במקרה דנן, אין שום אינדיקציה לכך. אצל זוגות רבים נוצרים קשיים בחיי האישות שטיפול מקצועי פותר אותם. אך הצדדים במקרה דנן, לא השכילו להתגבר על המשקעים שביניהם ולא הלכו לטיפול בבעיית חיי האישות.
האשה אינה אשמה יותר מהאיש בכשלון חיי הנישואין, ובכך שבעיית חיי האישות לא טופלה.
המסקנה מהאמור לעיל היא שהאשה לא הפסידה את עיקר הכתובה.
אמנם שווי עיקר הכתובה הוא נמוך ביותר. מאחר והצדדים אינם אשכנזיים, הרי עיקר הכתובה הוא בשווי 120 גרם כסף בלבד. שווי עיקר הכתובה כיום של 120 גרם כסף הוא בסביבות 290 ש"ח. לכן לענ"ד האשה זכאית לסכום זה.
לגבי מזונות האשה, התקופה הרלוונטית לתביעה הוא כשלשה וחצי חודשים שבין הפסקת מגוריהם לבין הגירושין.
בתביעת האשה למזונות ומדור, צויין שהבעל מרוויח 9,000 ש"ח בחודש.
הבעל הגיש תגובתו. בין היתר טען הבעל שהאשה משתכרת למעלה מ-8,000 ש"ח לחודש.
האשה בתגובתה טענה כי למרות שלאשה יש הכנסות ממשכורתה הנ"ל בסך של לפחות 8,000 ש"ח לחודש, הבעל שמרויח לטענתה 9,000 ש"ח לחודש, חייב לשלם לה מזונות ומדור אשה מבלי להתחשב בהכנסותיה של האשה.
ב"כ האשה בתגובתו הרחיב לבסס את טענתו זו בנימוקים הלכתיים מפורטים מהשו"ע והפוסקים. מסקנתו היא שבמקרה דנן, גם אם ידוע לביה"ד שמעשה ידיה של האשה מספיקין לה, פוסקין לה מזונות. ואין הבעל יכול לומר לאשה צאי מעשה ידיך למזונותייך אם אינה מסכימה לכך.
(נתונים אלו צויינו גם בהחלטה מיום 26.7.2020).
לאחר עיון בטענות הצדדים, וודאי שאין הצדקה לחייב את האיש במזונות אשה כשיש לאשה מעשה ידים - הכנסות גבוהות ביותר של לפחות 8,000 ש"ח בחודש, הכנסות שכמעט מגיעות לגובה הכנסות הבעל. אין לקבל את טענת האשה שיש להתעלם מהכנסותיה.
דבר זה מצטרף לכך, שגם אם לאשה לא היו הכנסות כלל, לא בהכרח שבנסיבות שבין הצדדים, הבעל היה חייב במזונותיה. אך עקב מעשה ידי האשה - הכנסותיה הגבוהות, אין צורך להכריע בשאלה העקרונית על זכאות האשה למזונות אשה אילו לא היו לה הכנסות.
מסקנה:
האשה זכאית לעיקר כתובתה בסך של 290 ש"ח.
האשה אינה זכאית לתוספת כתובה ואינה זכאית למזונות אשה.
הרב יהודה שחור - אב"ד
פסק הדין
לאור האמור לעיל פוסק בית הדין:
-
האיש חייב לשלם לאשה עבור עיקר כתובתה סך של 290 ש"ח.
-
האשה אינה זכאית לתוספת כתובה ואינה זכאית למזונות אשה.
-
האמור בסעיף א' נקבע כדעת הרוב. לדעת המיעוט האשה אינה זכאית לעיקר כתובתה.
-
אין צו להוצאות משפט.
מותר לפרסם פסק דין זה לאחר השמטת השמות והפרטים המזהים.
ניתן ביום י"ג בכסלו התשפ"ג (07.12.2022).
הרב יהודה שחור - אב"ד הרב יאיר לרנר הרב ירון נבון
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה