הימורים וירטואליים באמצעות האינטרנט, שבוצעו במשך מספר חודשים, גרמו לחיובה של המהמרת ובן זוגה (התובעים) בתשלום של עשרות אלפי דולרים.
התובעים טוענים, כי נעשה שימוש לרעה בכרטיסי אשראי שלהם, ואין עליהם לשאת בחיובים הכספיים. הבנק טוען מנגד, כי מדובר במהמרים המסרבים לשלם את חובותיהם בתואנות שווא.
עד כמה עמוקה המחלוקת יובהר להלן.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
ביום 24.7.00 פתח התובע (להלן : "מר שנון"
) חשבון בנק, שמספרו 12653/51, בסניף שער ראשון של הנתבע (להן : "הבנק"
). לבקשת מר שנון, הנפיק לו הבנק כרטיס אשראי מסוג ויזה כ.א.ל (להלן : "כרטיס האשראי"
). מר שנון ביקש להעמיד לרשותו מסגרת אשראי בגובה 30,000 ש"ח, ובקשתו נענתה על ידי הבנק.
ת.א. 200462/02
תחילתם של ההליכים בתביעתו של מר שנון, בגין חיובים בכרטיס האשראי, שמקורם, לטענתו, בשימוש לרעה שנעשה בכרטיס בו,שאותם סירבו ויזה והבנק להשיב לו. חיובים אלו עומדים על סך של 53,531 ש"ח - הוא סכום התביעה.
לדברי מר שנון, החל מיום 13.12.00 נעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו, לצורך השתתפות במשחקי מזל באינטרנט. לטענתו, דבר השימוש לרעה בכרטיס האשראי לא נודע לו בסמוך למועד השימוש לרעה, אלא רק בשלהי חודש אפריל או תחילת חודש מאי 2001.
עוד טוען מר שנון, כי במעמד פתיחת החשבון ביקש, כי כל דברי הדואר מטעם הבנק ומטעם חברת כרטיסי האשראי ישלחו לכתובת - ת.ד. 5082 בראשון לציון ולא לכתובת המצוינת בתעודת הזהות שלו - רחוב חכמי אתונה 22 תל אביב. אולם, למרות שפקיד הבנק ציין כי אין כל בעיה להיענות לבקשה, בפועל היא לא בוצעה ודברי הדואר לא הגיעו לכתובת המבוקשת, כי אם לכתובתו הישנה - זו הרשומה בתעודת הזהות. בשל עובדה זו, טוען מר שנון, כי דבר השימוש לרעה בכרטיס האשראי נודע לו רק בחלוף כ- 5 חודשים מתחילתו.
משנודע למר שנון, כי נעשה שימוש כאמור בכרטיס האשראי שלו, פנה לחברת ויזה (להלן : "ויזה"
), ביטל את כרטיס האשראי וביקש לבטל את כל החיובים שמקורם בשימוש לרעה.
ויזה ביטלה את כל החיובים בכרטיס האשראי, החל מיום 21.1.01 ועד יום 2.5.01, וזיכתה את חשבונו של מר שנון בשוויים.
ויזה סירבה לבטל את החיובים בכרטיס האשראי, לתקופה שמיום 13.12.00 ועד יום 10.1.01, מהטעם שפנייתו של מר שנון אליה נעשתה מאוחר מדי (ראה נספח ח' לכתב התביעה).
בתביעתו שהוגשה בסד"מ טען מר שנון, כי הבנק התרשל כלפיו, בכך שבשל השימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו, נקלע חשבונו ליתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי המאושרת, אולם הבנק לא טרח לברר עימו את פשר העניין או לבקר ולפקח בצורה נאותה על התנהלות חשבונו.
לטענתו של מר שנון, לאורך כל הדרך, החל מגילוי השימוש לרעה שנעשה בכרטיס האשראי שלו ועובר לפניותיו לויזה, נאמר לו על ידי מנהלת הסניף ועובדים נוספים, כי אין לו מה לדאוג, הבנק עומד מאחוריו ובכל מקרה הוא יקבל את מלוא כספו בחזרה. ברם, משפנה לבנק וביקש לפצותו בסכום שויזה סירבה להשיב לו, הוא נענה בשלילה (ראה נספח יג' לכתב התביעה), וזאת בניגוד לאמור במכתב של הבנק הממוען לויזה (ראה נספח יד' לכתב התביעה).
בדיון שהתקיים ביום 25.2.03 בפני כב' השופטת שושנה אלמגור, הסכימו הצדדים כי תינתן לבנק רשות להתגונן בפני תביעתו של מר שנון (בש"א 138244/02), והרשות ניתנה. בתמצית, טען הבנק, כי השימוש בכרטיס האשראי נעשה בידיעתו או מטעמו של מר שנון, כי השימוש לא יכול היה להתבצע מבלי שמר שנון ימסור את פרטי הכרטיס; כי ההודעה המאוחרת על שימוש לרעה כביכול (5 חודשים) שוללת את זכות השיפוי; כי הכתובת למשלוח דואר, שמסר מר שנון במסמכי פתיחת החשבון, הינה הכתובת בתל אביב ולא תא דואר כטענתו; וכי מר שנון היה מעורב בפעילות שהתבצעה בחשבונו, ואף עודכן על ידי פקידי הבנק טלפונית ובפקס.
ביום 26.2.03 - יום לאחר שניתנה לבנק רשות להתגונן בפני תביעתו של מר שנון - הגיש הבנק בקשה דחופה לתיקון פרוטוקול (בש"א 157507/03). הבנק ביקש לתקן את פרוטוקול הדיון ולהוסיף בו, בדברי ב"כ מר שנון, משפט לפיו "
ידוע לתובע (מר שנון - ד.א.) כי בת זוגו, גב' טל, היא זו שעשתה שימוש בכרטיס האשראי שלו בקשר עם החיובים נשוא התביעה"
. למחרת היום, נעתרה כב' השופטת אלמגור לבקשת התיקון, ללא הסתייגות מצד מר שנון.
ת.א. 17319/03
מספר חודשים לאחר שהגיש מר שנון את תביעתו כנגד הבנק, הגיש הבנק מצידו תביעה בסד"מ כנגד שנון, בגין יתרת החובה הבלתי מסולקת בחשבונו, שעמדה נכון למועד הגשת התביעה על סך של 51,642 ש"ח.
מר שנון הגיש בקשת רשות להתגונן (בש"א 164677/03), בה שב ושטח את כל הטענות, שהועלו על ידו נגד הבנק בתביעתו שלו. לטענתו, הסכום שהבנק
חב כלפיו, בשל רשלנותו כלפיו בעקבות השימוש לרעה שנעשה בכרטיס האשראי, עולה על סכום תביעת הבנק ממנו ולפיכך, לאחר קיזוז, אין הוא חב לבנק דבר אלא הבנק הוא זה שחייב לו.
התגלית