בתביעה שלפני תובע מר זיו רזניק, עו"ד, את מר דוד לוי ששכר את שרותיו לייצגו בנוגע לתאונת דרכים שעבר מר לוי בהיותו רוכב על אופנוע.
בתביעה שהוגשה על ידי התובע, בשם הנתבע, נתבעה כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן - כלל) כמבטחת של הרכב שפגע, ככל הנראה באשמו של נהג אותו הרכב, בנתבע.
הסיבה בגינה לא הגיש התובע תביעה כנגד חברת הביטוח (ה"פול") אשר ביטחה את האופנוע עליו רכב הנתבע, היתה שהביטוח לאופנוע הוצא כ"ביטוח סחר", דהיינו - ביטוח המכסה "שימוש למטרות סחר, בדיקה ומבחן כלי רכב עבור רכבים שאינם בבעלות בעל הפוליסה או הנהג הנקוב בשם", כמצויין בגב תעודת הביטוח שהוצאה לנתבע, בעוד שהנסיעה במהלכה אירעה התאונה היתה נסיעה פרטית של התובע ולא נסיעה למטרות הנקובות לעיל.
במאמר מוסגר, ולהשלמת התמונה אציין כי משנודע לנתבע שאין לאופנוע ביטוח חובה ביצע את ביטוח ה"סחר" האמור לעיל, דרך מוסך אשר הנתבע שימש לו (יתכן אף באופן פיקטיבי) "יועץ מקצועי", וזאת עד שימכור את האופנוע שהשאיר לו בנו בנסיעתו.
בהמשך לכך, הגישה כלל בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף, ומתוך זהירות גרידא הוגשה ע"י התובע, בשם הנתבע, תביעה מתוקנת בה הוספה "קרנית" כנתבעת נוספת, וזו מצידה הגישה הודעת צד ג', בין היתר, נגד בנו של הנתבע, הבעלים האמיתי של האופנוע אשר נסע לחו"ל והותיר את האופנוע ללא ביטוח חובה.
משכך, מצא עצמו הנתבע במצב בו - בשל "הסתבכות" תביעת נזקי גוף שהגיש, הפך בנו לנתבע באותה תביעה.
קם איפוא הנתבע ועזב בחרי אף את התובע, עבר לעו"ד אחר וביקש מהתובע להפסיק לייצג אותו ולמסור בידי עורך דינו החדש את כל החומר.
מכאן נולדה תביעה זו שלפני, בה תובע התובע את הנתבע לתשלום שכר טרחה ראוי בשל כל המאמצים והעבודה שהושקעה בטיפול בעניינו של הנתבע, ומנגד טוען הנתבע שלולא התרשל התובע בעבודתו לא היה הנתבע מוצא עצמו כשבנו - בעקיפין - נתבע בעקבות תביעה שהוגשה על ידי אביו.
לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את הצדדים שהופיעו לפני מצאתי כי סלע המחלוקת העיקרי (אך לא היחיד) עליו נחלקים הצדדים הינו השאלה האם צדק התובע כשלא הגיש תביעה בשם הנתבע נגד ה"פול" כמבטחת האופנוע עליו נהג הנתבע, או שמא היה מהלך זה כרוך ברשלנות מקצועית מצידו.
עוד נחלקים הצדדים בשאלה האם הורשה התובע להגיש בשם הנתבע תביעה נזיקית או רק תביעה לפי חוק ה"פלת"ד", במסגרתה לא היה יכול אלא לתבוע את ה"פו"ל" או לחילופין את "קרנית", והאם במעשהו - בו הגיש בשם הנתבע תביעה נזיקית נגד כלל היתה משום חריגה מההרשאה.
אף שסדר הדברים בסיכום טענות הנתבע שהוגש לי היה הפוך מזה ששורטט על ידי, מצאתי לנכון להפוך את הסדר חזרה, היות שבברירת הטפל מהעיקר במקרה זה דומני שהשאלה למה הסמיך הנתבע את התובע ביפוי הכוח או בכל הרשאה אחרת שנתן לו היא שאלה פורמלית בלבד, שאין זה מן הראוי לענות עליה תשובה כלשהי, מהטעם הפשוט שהנתבע אינו מבין דבר וחצי דבר במשפטים או בסדריהם, ודאי שלא בטקטיקות ניהול והגשת תביעה במסגרתם, ואת ההסמכה או ההרשאה רשם התובע - עבור הנתבע - בעצמו, מתוך הגיונו, ידיעתו, נסיונו וכיו"ב.
כך שממילא מאחורי השאלה הפורמלית דנן מסתתרת השאלה שהגדרתי כ"סלע המחלוקת העיקרי" - ומכאן - כמעט היחיד שיש לענות בו לצורך ההכרעה בתיק זה: האם התרשל התובע בפועלו עבור הנתבע.
האם צדק התובע כשנמנע מלתבוע בשם הנתבע את חברת ה"פול"?
שאלה זו תלויה במבחן אחד, האם היה (ואולי טרם הכריע) משתכנע השופט היושב בדין באמור בסעיף 12 לתצהיר שהוגש על ידי הנתבע בתביעה ה"חדשה" שהגיש, באמצעות עו"ד הורוביץ, בו מטיל הנתבע
לפתחו של סוכן הביטוח שביצע את ביטוח החובה לאופנוע את האחריות לכך שהביטוח שנעשה לאופנוע היה ביטוח מוגבל בלבד היות ש"...
אני בשום פנים ואופן לא מומחה בחוזי ביטוח...וסמכתי על מה שמסר לי הסוכן ברגיל... שחזקה עליו שהוא יודע את מלאכתו כדבעי" .
דהיינו - האם נכון הוא, כפי שכתב התובע בעמ' 3 לסיכומיו, כי "
הסיכוי לשכנע שופט בישראל כי התובע...לא ידע כי הביטוח אינו מכסה נסיעות למטרות פרטיות, וכל זאת בהיות התובע אדם בגיר יליד 1953 ומכונאי רכב במקצועו, אשר עבד במוסך בו נמצא האופנוע, הינו קלוש בלשון המעטה"
עסקינן בשאלה של רשלנות מקצועית, ומן הראוי הוא כי בית משפט הדן בשאלות של רשלנות מקצועית, ימנע מלנסות ולקלוע אל חוט השערה, ודאי כשמדובר בנושאים משפטיים, כאלה שהתשובה להן אינה "זועקת מן הכתב", כאלה התלויים במידה רבה במתן אמון בעדים (והנתבע - וסוכן הביטוח שהוציא את התעודה - ביניהם), בקביעת ממצאים עובדתיים, בבחירה בין הלכות שונות המתייחסות לאותה סיטואציה, נושאים שאינם נושאים מתימטיים או כאלה שניתן להוכיחם באופן חד וברור.
בשאלות כאלה רצוי וראוי שבית המשפט ירחיב תחום הקלע ל"מתחם הסבירות" וישאל את עצמו האם פעולתו של התובע עבור הנתבע נעשתה בתוך מתחם זה או מחוצה לו.
האם הדבר "מעיד בעד עצמו"? האם העובדה שחברת "קרנית" הגישה הודעת צד ג' כנגד בנו של הנתבע מעידה שהתובע התרשל?
אני סבור שהתשובה לכך אינה חדה וברורה כלל. קשת המצבים האפשריים בסיטואציה כמו זו בתוכה הוגשה תביעת הנתבע בידי התובע הינה רחבה ביותר, כשלעצמי אני סבור כי המהלך שנקטה חברת קרנית בהודעת צד ג' ששלחה היה מהלך טאקטי יותר משהיה מהלך מהותי, וככזה אכן פעל היטב את פעולתו, הצליח לזעזע את אמות הסיפים אצל הנתבע ולגרום לשינוי דרסטי מצידו בפעולותיו המשפטיות, אך אין בכך כדי לומר שלקרנית היה סיכוי מהותי אמיתי בצעד שנקטה, וגם לא שהפעולות שנקט הנתבע יביאו לתוצאות המיוחלות.