תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה כ"ס
|
12880-05,12881-05
30/10/2006
|
בפני השופט:
צבי ויצמן
|
- נגד - |
התובע:
1. ט. ע. 2. ט. ע. (קטין) 3. ט. ל. (קטינה) 4. ט. י. (קטין)
עו"ד יוסף לוי
|
הנתבע:
ט. ז. עו"ד דן כ"ץ
|
פסק-דין |
1. התביעות המונחות לפני הינן לפסיקת מזונות אשה וילדים ( תמ"ש12880/05
) לקביעת משמורת הקטינים אצל אימם (תמ"ש 12881/05
) ולמתן סעד הצהרתי ע"פ סע' 11 לחוק יחסי ממון בני זוג התשל"ג -
1973 (תמ"ש 12882/05
) .
יצוין כי בסמוך לישיבת ההוכחות הגיש אף הנתבע תביעה למשמורת (תמ"ש 12886/05
).
פרק א - העובדות הנדרשות לנדון
2. התובעת 1 (להלן- התובעת
) והנתבע הינם בני זוג יהודיים אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 4.9.1986.
לבני הזוג שלושה ילדים קטינים מנישואיהם אלו - ***, יליד 16.10.88, מתעתד להתחיל את שירות החובה בחודש נובמבר הקרוב, ביום 19.11.06 (להלן - התובע 2
) ***, ילידת 21.12.90 ( להלן - התובעת 3
)
ו***, יליד 19.4.95 ( להלן התובע 4
).
3. בני הזוג מתגוררים בבית פרטי רחב ידיים ב*** הרשום על שמם בחלקים שווים (להלן- הבית
) . יאמר כבר עתה, כי בשל חוב המשכנתא הרובץ על הבית הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יפורק השיתוף בבית וזה ימכר תמורת סך 241,000$ כאשר מתמורתו ישולמו, ראשית דבר, חוב המשכנתא ושאר חובות הרובצים על הבית . מועד פינוי הצדדים מהבית נקבע ליום 30.1.07.
הצדדים הסכימו כי חלוקת התמורה ביניהם תעשה ע"פ החלטת ביהמ"ש .
4. פרנסתם של הצדדים באה להם מעסק בשם "******" ב***** (להלן- העסק
).
באשר למהותו של העסק חלוקים הצדדים - התובעת טוענת כי מדובר בעסק אשר הוקם ונוהל על ידי בני הזוג עצמם והם התפרנסו מרווחיו. הנתבע טוען מאידך, כי העסק הינו בבעלות אביו וכי למעשה הוא, הנתבע, שימש כעובד שכיר בעסק וממשכורתו התפרנסו בני הזוג יחדיו, הנתבע מודה כי אף התובעת עבדה מעת לעת בעסק ואולם לטענתו הדבר נעשה מרצונה ומבלי לקבל שכר על עבודתה.
יצוין כי במקביל הגישה התובעת תביעה לבית הדין לעבודה כנגד אביו של הנתבע לקבלת שכר בגין שנות עבודתה בעסק.
5. ביום 7.9.05 פסקתי לתובעים מזונות זמניים בסך של 4000 ש"ח לחודש וכן חייבתי את הנתבע לשאת במלוא הוצאות אחזקת הבית. בהחלטתי זו לא מצאתי לחלק בין מזונות התובעת למזונות הקטינים .
לטענת התובעים יש מקום לפסוק מזונותיהם החל ממועד הגשת התביעות, היינו מחודש מאי 2005. הנתבע טוען, מאידך, כי באותה עת נשא בהוצאות התובעים ואין מקום להוסיף ולחייבו במזונותיהם בגין אותה תקופה .
6. הצדדים מסכימים כי מועד הקרע בניהם הינו מועד עזיבת הנתבע את הבית היינו 30.10.04 (ראה עדות התובעת עמ' 15 שורה 10-11 אשר לא הוכחשה או נסתרה ע"י הנתבע) במועד זה אף הופסקה עבודת התובעת בעסק.
פרק ב' - מזונות האישה
7. בעל היהודי חייב במזונותיה של אשתו לפי מעמדה ולפי כבודה, ובמסגרת חיוב זה, מוטלת עליו החובה לספק לאשתו את כל מחסורה ואת כל צרכיה בהתאם לרמת החיים לה הורגלה.
(ע"א 87/49
לוין נ' לוין, פד"י ה' 94, 935;
בר"ע 114/68
מהצרי נ' מהצרי, פ"ד כ"ב (2) 320 ועוד רבים.)
מאידך חובת המזונות המוטלת על האב היהודי כלפי ילדיו, הינה חובה מוחלטת לספק את צרכיהם ההכרחיים עד גיל 15, ביתרת צרכי הילדים חבים ההורים יחדיו מכוח דיני הצדקה. מגיל 15 ועד בגרותם חבים ההורים במזונות ילדיהם מדין צדקה ע"פ עושרם ויכולותיהם הכלכליות. בפסיקה עיקבית של בית המשפט הובהר כי באומדו את שיעור מזונות הילדים יבחן ביהמ"ש אף את השתכרות ההורים או את כושר השתכרותם. (
סקירה של הגישות השונות בפסיקת מזונות ילדים בה נתן ביהמ"ש התייחסותו להתנגשות אפשרית בין המשפט העברי לעקרון השיוויון ניתן לראות בפסקי הדין הבאים -
בע"מ 5750/03
ריטה אוחנה נ. אליהו אוחנה, מאגר נבו; בע"מ 2433/04
גרמן צ'ינובוי נ. דורית צ'ינובוי. תקדין עליון 2005 (4) 41; תמ"ש (כפר סבא) 28050/04
א.ג נ' א.מ, מאגר נבו; תמ"ש (ירושלים) 2480/04
ב.ס נ' נ.מ, מאגר נבו;
תמ"ש (ירושלים)
א.ל נ' פ.ל, מאגר נבו)
נוכח המובא נבחן תחילה את רמת ההכנסות, רמת החיים וצרכיהם של התובעים לצורך אומדן מזונותיהם הראויים.
8. פרנסתם של הצדדים באה להם, כאמור, מהעסק.