לובין נ' עיריית חולון

התובעת וב"כ התובעת - עו"ד מרגריטה פיצ'וזקין

ב"כ הנתבעת - עו"ד אבן צור וכן עו"ד לוי

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה שעניינה נזקי גוף. מדובר ב"תאונת מדרכה". התובעת טענה כי ביום 22.3.2008 בשעה 1:30 לערך יצאה ממסעדת "קרדינל" ברח' אילת בחולון, ולדבריה "מול כספומטים של בנק לאומי נכנסתי במהמורה עמוקה, עם העקב ונפלתי בנוכחות חבריה של בתי, נחבלתי ביד ימין ושברתי את האצבע החמישית של יד ימין".

2.עיקר המחלוקת בהליך זה נסבה על שאלת האחריות. התובעת לא טענה לנכות רפואית ולא הגישה חוות דעת מטעמה. הנתבעת מצדה, לא חלקה על עצם הפגיעה בעקבות הנפילה, ואולם לטענתה אין מדובר ב"מפגע" המקים חובת זהירות קונקרטית. לשיטת הנתבע, מדובר לא יותר מאשר ב"שפשוף" על המדרכה, אשר נפילה בגינו איננה ברת פיצוי.

3.במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירו היא עצמה, גב' שחנוביץ גלינה, גב' ורניגורה יוליה, מר שחנוביץ רומן, וגב' שפירו ילנה – כולם עדי ראיה. מטעם הנתבעת הצהיר מר יובל אוזן, המשמש כמנהל עבודה בצוות דרכים באגף תשתיות וכן ככונן באגף. המצהירים נחקרו בפני. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ.

דיון

4.השאלה המרכזית שיש לברר בהליך זה נסבה על שאלת האחריות. אין מחלוקת בדבר חובת הזהירות המושגית אשר העירייה חבה כלפי תושביה וכלפי עוברי אורח הצועדים ברחובותיה. בעניין זה, מוטלת על העירייה חובה סטטוטורית לוודא את בטיחות הדרכים, לדאוג לתקינותן, וזאת למניעת תאונות. יחד עם זאת, בכל מקרה ומקרה, יש לשאול אם מוטלת על העירייה חובת זהירות קונקרטית לצפות את התאונה המסוימת שארעה. לא כל "מפגע" – קטן כגדול – מטיל על העירייה חובת פיצוי. הטעם לכך נעוץ בזה, שהעירייה עובדת בתחומי תקציבה, וצריכה לערוך חלוקה מושכלת של התקציב לנושאי טיפול שונים. מדרכות ציבוריות, כידוע, אינן מפולסות כמעברים בקניונים, והן עלולות לסבול – מעצם השימוש התכוף, האינטנסיבי ומרובה המשתתפים בהן – מפגמים שונים כאלה ואחרים. כך יתכן מצב בו נימצא סדקים שונים בכבישים או במדרכות, כמו גם "גלים" שאינם משמעותיים.

5.הלכה פסוקה היא, שפגמים מינוריים אינם מקימים חבות בנזיקין. יפים לכך דבריו של כב' סגן הנשיאה, השופט י' קינר, בת"א 1474/09 ישראלוב נ' עיריית חולון, מיום 31.1.2011:

"הגישה המקובלת הינה כי כל עוד מדובר במפגע מינורי, לא תקום חובת זהירות קונקרטית, שהרי אין העירייה חייבת למנוע כל סיכון, אלא רק סיכון בלתי סביר, ולגבי סיכון בלתי סביר יש לנקוט באמצעי זהירות סבירים, על מנת למנוע סיכון זה. השאיפה כי מדרכות העיר יהיו ישרות ומפולסות הינה שאיפה ברוכה אך לא ריאלית, שכן אם נחייב את העירייה לתקן כל ליקוי, מזערי, קטן, בינוני וגדול, ללא שום אבחנה בין ליקויים אלה, תהא ההוצאה שיהא צורך להוציא על מנת לבצע את התיקונים האמורים גבוהה לאין שיעור מהנזק שיכול להיגרם עקב אותם ליקויים" (ס' 5 לפסק הדין).

6.מול חובת הזהירות החלה על העירייה, צומחת אחריותם של עוברי האורח להתבונן סביבם. עליהם לוודא כי הם צועדים באופן בטוח ונמנעים ככל הניתן מליפול ל"בורות", ככל שאלה קיימים. כמובן, יש ליתן משקל לאופן ההתהלכות וכן לסוג ההנעלה. עובר האורח מצוי במצב הטוב ביותר, בנקודת הזמן הרלוונטית, להתבונן על דרכו ולהימנע מן המכשול (אם קיים). מקום בו עובר אורח בוחר לצעוד בנעל מסוימת, כגון נעלי עקב, הרי שהוא נוטל על עצמו את הסיכון שבהליכה יציבה פחות.

7.במקרה הנדון, התובעת טענה כי נכנסה ב"מהמורה עמוקה". התובעת הפנתה בעדותה לתמונות שצורפו לכתב התביעה. היא זיהתה את התמונות כתמונות שצולמו כשבוע או שבועיים לאחר הנפילה, בנוכחותה (ר' עדותה בפ' ע' 7 ש' 15-33). התובעת השיבה, כי התמונות שהגישה מתארות את המצב בשטח ביום התאונה (ר' עדותה בפ' ע' 8 ש' 24-25). לדבריה, מאוחר יותר ביקרה במקום פעם נוספת וראתה ש"שמו קצת חומר מסביב" (פ' ע' 8 ש' 23). ואולם, התמונות שצירפה לכתב התביעה הן "לפני השינוי" (פ' ע' 8 ש' 25).

8.עיינתי עיין היטב בארבע התמונות שהגישה התובעת בצבע ואשר צורפו כנספח לכתב התביעה. שתי תמונות הן תמונות תקריב אשר בהן רואים ארבע מרצפות גרנוליט המונחות בצמוד זו לזו, תוך הותרת סדר ביניהן. בשולי המרצפות ניכר תחום מסוים שהוא משופשף וסדוק. התמונות סומנו במספרים 1 ו- 2 על גב התמונה.

9.לא הונחה בפני בית המשפט ראיה המלמדת מה עומק ה"שפשוף" שוראים בתמונות. בעין בלתי מקצועית, ומתוך עיון בתמונות עצמן, ניכר כי אין מדובר בשפשוף עמוק. הוא נכנס פנימה לא יותר מאשר הסדקים המתוכננים בין מרצפות הגרנוליט - כחצי ס"מ עד ס"מ אחד לכל היותר. ייאמר מיד: אין מדובר ב"מפגע" שעשוי להקים חבות. אין כאן יותר מאשר שפשוף במדרכת הדרך, שאינה אלא ליקוי קל ומינורי, ועיקרו בתחום האסתטי.

10.בראיות שנשמעו בפני נתגלעה מחלוקת בשאלה מתי צולמו התמונות. יוער כי על גב התמונות רשום התאריך 4.4.2008 (ר' גב התמונות שסומנו 1 ו- 2). כזכור, התובעת התלוננה כי נפלה ביום 22.3.2008. לפיכך, התמונות צולמו כשבועיים לאחר הנפילה. ואמנם, התובעת ציינה בחקירתה, כמוזכר לעיל, כי ביקרה בשטח כשבועיים לאחר התאונה, וצילמה את המקום "כדי להוכיח" (ר' עדותה בפ' ע' 8 ש' 1-2). התובעת העידה כי באותו שלב טרם בוצע התיקון במקום (כדבריה "שמו קצת חומר מסביב"); וראו בעניין זה עדותה בפ' ע' 8 ש' 18-25.

11.התובעת זימנה שורה של עדי ראיה אשר חזו בנפילתה. לפי גב' שחנוביץ גלינה, "הסיבה לנפילתה היו מהמורות במדרכה" (ס' 6 לתצהירה). בעדותה בבית המשפט, מסרה העדה כי מדובר "בערך שלושה ס"מ עומק" (פ' ע' 10 ש' 13). כאשר עומתה מול תמונות התביעה, השיבה: "אני לא רואה פה בבירור... לא יודעת. זה נראה שזה לא תוקן. לדעתי שמו שם משהו, זה היה יותר עמוק" (פ' ע' 10 ש' 19-21). עדה נוספת, גב' ורניגורה יוליה, הצהירה כי הסיבה לנפילת התובעת "היו מהמורות במדרכה וגב' לובין נכנסה במהמורה עמוקה עם עקב ונפלה" (ס' 6 לתצהירה). בחקירתה הסבירה: "אני חושבת שעמוק זה כל מה שיותר מחצי ס"מ זה כבר עמוק" (פ' ע' 10 ש' 33). עדה זו לא ידעה לומר אם התמונה שצורפה לכתב התביעה היא אחרי או לפני התיקון (ר' עדותה בפ' ע' 11 ש' 3-5). מר שחנוביץ רומן הצהיר אף הוא כי "הסיבה לנפילתה היו מהמורות במדרכה" (ס' 6 לתצהירו). בעדותו, לא ידע להעריך מה עומק ה"מהמורה", ולא יכול היה להתייחס לתמונות התביעה בהיותן, לדבריו, "לא מקצועיות" (פ' ע' 11 ש' 19-27). עדת ראיה נוספת, גב' שפירו ילנה, הצהירה כי "הסיבה לנפילתה היו מהמורות במדרכה וגב' לובין אירנה נכנסה במהמורה עמוקה" (ס' 6 לתצהירה). בעדותה בבית המשפט העידה, לגבי גודל הבור: "זה היה כמו משהו בגודל הזה (מסמנת עם אצבעות היד תנועה של עיגול באמצעות האצבע והאגודל בשתי הידיים יחד)" (פ' ע' 9 ש' 8-9). לדעתה "היה משהו יחסית עמוק. זה לא היה שטוח" (פ' ע' 9 ש' 14). העדה סברה כי תמונת התביעה מתייחסת למצב שאחרי התיקון (פ' ע' 9 ש' 16) ואולם הוסיפה: "אני פשוט לא ממש זוכרת" (פ' ע' 9 ש' 31).

12.אין צורך לומר, כי עדי הראיה לא הציגו גרסה עקבית וקוהרנטית בכל הקשור ל"מפגע" הנטען. אף כי העדים תארו את המפגע כ"מהמורה עמוקה", הסתבר כי חלקם סבורים כי די בכחצי ס"מ על מנת להקים מפגע; עדים אחרים לא יכלו לתאר את גודלו או עומקו של ה"בור" הנטען. כך גם לא היתה עקביות בכל הקשור לעיתוי התמונה שצורפה לכתב התביעה.

13.מנגד העיד מר יובל אוזן, מטעם העירייה, בעדות סדורה ובוטחת. בתצהירו הסביר כי בעקבות פניית ב"כ התובעת מיום 12.6.2008, יצא אל השטח על מנת לבחון את הטענה (ס' 29 לתצהירו). לדבריו: "הגם שמעיון בתמונות [שצורפו לתלונה] לא ראיתי כל מפגע, אך היות וכאמור מעלה היננו שמים דגש על מתן שירות מיטבי לתושבים, ביום 24.6.2008 יצאתי למקום האירוע לבחון את הנטען. כאשר הגעתי למקום האירוע הבחנתי במעין סדק קטן בין משטחי הגרנוליט בעומק שלא עולה מחצית הסנטימטר" (ס' 30-31 לתצהירו). תיאור זה עולה בקנה אחד עם המראה הנשקף בשתי התמונות שצורפו לכתב התביעה ואשר נותחו לעיל.

14.מר אוזן הוסיף והצהיר: הגם שלא מדובר במפגע, אלא בבלאי טבעי לחלוטין שאופייני לכל דרך, מרחתי מעט בטון על הסדק" (ס' 32 לתצהירו). בחקירתו הסביר כי נהוג לתקן מהמורות בעומק של כ4-5 ס"מ; ואילו במקרה הנדון "היה מדובר בקילוף, לא בבור" (פ' ע' 12 ש' 18-25). למרות זאת, נעשה "תיקון קוסמטי כזה"; לדבריו: "זה לא היה תיקון אלא מריחת בטון, מאחר והגרנוליט יש לה גם מסגרת ממתכת, אז על מנת שהמתכת לא תצא, שמו מריחת בטון, מן תיקון קוסמטי כזה, לא החלפת מרצפת" (פ' ע' 12 ש' 30-31). מר אוזן הודה כי לא צילם את המקום ואף לא תיעד את פעילותו בדו"ח (פ' ע' 15 ש' 1-5). לדבריו, הגיע למקום, ראה במה מדובר, והנחה את עובד הצוות לבצע את התיקון על אתר (פ' ע' 15 ש' 4-7). מר אוזן התבונן במהלך חקירתו בתמונות התביעה ואישר כי מדובר במצב ש"לפני התיקון" (פ' ע' 13 ש' 5-6).