החלטה
בפניי בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.
במסגרת ההליכים המתנהלים בפניי לביטול פסק בורר, ולאחר תום דיון ההוכחות, הגישו התובעים בקשה להזמנת רו"ח לירון כעד הזמה. לטענת התובעים, עדות זו נדרשת בשני עניינים שעלו במהלך החקירה הראשית:
הזמת עדותו של הבורר בחקירתו הנגדית שלא קיבל מהתובעים את המסמכים הרלוונטיים להכרעה בבוררות.
הזמת טענת הנתבע כי בעת ביקורו במשרדו של רו"ח רן לירון לא קיבל את המסמכים שביקש.
ביום 10.4.11 נעתרתי לבקשה והוריתי לרו"ח לירון להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, תוך מתן אפשרות למשיב, אם יחפוץ בכך, לחקור את רוה"ח על תצהירו.
בתגובה לאמור הגיש הנתבע בקשה לביטול החלטת בית המשפט. לטענת הנתבע, החלטת בית המשפט התקבלה מבלי שניתנה לו ההזדמנות להגיב לבקשה, חרף העובדה שבמסגרת ישיבת ההוכחות מיום 28.3.11 ביקש בא כוחו להגיב לבקשה, ואף ציין כי בכוונתו להתנגד לה. לגופו של עניין טוען הנתבע כי אין המדובר בעדות הזמה קלאסית, ובעד או בגילויים מפתיעים שצצו לפתע, אלא מדובר בניסיון למקצה שיפורים שאין בו כדי להקנות זכות דיונית בשלב זה להגשת תצהיר נוסף מטעם התובעים. לטענתו, הגשת תצהירו של רו"ח לירון התבקשה כבר במועד הגשת המרצת הפתיחה. טענת הבורר והנתבע בחקירתם שלא קיבלו מהתובעים את המסמכים הרלוונטיים נדונה בהרחבה בהמרצת הפתיחה ובתשובה לה, ועל כן ברור כי אין מדובר בטענה מפתיעה המצדיקה בשלב זה של הדיון – כשכבר קבוע מועד קרוב לסיכומים בעל-פה - להתיר הגשתן של עדויות מפריכות.
מנגד טוענים התובעים כי מדובר בעדות אשר תערער את מהימנותו של הבורר, אשר הובא לעדות על ידי הנתבע, וזאת בהתחשב בעובדה שהכחשתו בעדותו כי קיבל את המסמכים הרלוונטיים לא הייתה ידועה לתובעים לפני כן. כמו כן, מדובר בעדות שיש בה כדי לערער אף את מהימנותו של הנתבע, אשר טען באופן מפתיע כי הגיע לפגישה עם רוה"ח לקבלת מסמכים נוספים ולא זכה לכל מענה; זאת, הואיל שלטענתם התקיימה פגישה במשך שש שעות, שבמהלכה נמסר כל החומר המבוקש. מעבר לכך מבקשים התובעים לציין כי עדותו של רו"ח לירון הינה עדות נקודתית קצרה אשר לא תאריך את הדיון מעבר לצורך הנדרש.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול החלטתי מיום 10.4.11 להתקבל, וכי בנסיבות העניין אכן אין כל הצדקה להתיר קבלת עדות הזמה.
ראשית יצוין כי כבר במהלך דיון ההוכחות ציין הנתבע כי בכוונתו להתנגד לבקשה להתיר עדות הזמה, אם תוגש, ורק בשל טעות שבהיסח הדעת לא נשלחה הבקשה לתגובתו.
שנית, לגופם של דברים, מעיון בבקשה לביטול פסק בורר עולה מפורשות שהתובעים היו מודעים לטענת הבורר כי לא קיבל את מלוא המסמכים הנדרשים; ראה, סעיף 22.12 לבקשה, שם נאמרו הדברים הבאים:
הבורר קבע בפסקו כי המבקש סירב להעמיד לעיון המשיב את כל הכרטיסים והחשבונות הרלוונטיים, קביעה אשר עובדתית אינה נכונה שכן מכתב רו"ח לירון מיום 14.9.10 נשלח לבורר (אליו צורפו גם צורפו האסמכתאות אשר מעידים על ההוצאות האמורות).
מכאן, שמקובלת עלי טענת הנתבע בסוגיה זו, ואכן לא מדובר בטענה מפתיעה שנשמעה לראשונה רק בחקירתו הנגדית של הבורר.
זאת ועוד, אף מתשובת הנתבע לבקשה לביטול בורר ניתן לראות בבירור כי גם טענתו שאף הוא לא קיבל את מלוא המסמכים המבוקשים מהתובעים כבר נטענה על ידו בסעיפים 28 - 29 לתשובתו לבקשה לביטול פסק בורר, כדלקמן:
"כך למשל המתינו המשיב ורו"ח חסון עד בוש מחוץ למשרדה של החברה במהלך חודש ספטמבר 2009 לפגישה שנקבעה מראש בהנחיית הבורר לשם קבלת מסמכים וחשבונות – אך לשווא. המבקש 1 נמנע מלהתייצב לפגישה ובמקביל טען בשיחה טלפונית כי הוא נמצא במקום אך המשיב אינו שם...המבקשים סירבו לבקשת המשיב, כמו גם להוראת הבורר, לעיין בתיקי לקוחות ובספרי החברה...המבקשים חזרו על עצמם והגישו שוב ושוב מסמכים לא רלבנטיים..."
הנה כי כן, אף במקרה זה לא ניתן לומר כי מדובר בעדות בלתי צפויה.
השאלה אם להתיר השמעת עדים, במטרה לערער את מהימנותם של עדי בעל הדין שכנגד, מסורה לשיקול דעתו של השופט. על כך נאמר:נ
אין אפוא לדבר על זכותו של בעל-דין להביא ראיות מפריכות, הואיל והעניין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט המקורי, וערכאה ערעורית לא תתערב אלא מנימוקים כבדי משקל. המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד.
(א' הרנון, דיני ראיות (חלק ראשון, תשמ"ה), בעמ' 130; וראה גם, י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995) בע' 507-508)).
בנסיבות העניין, כמפורט לעיל, מסקנתי היא כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם במקרה זה, ולא הוכיחו כי מדובר בעדות מפתיעה; ואין לתובעים כל הסבר או נימוק לכך שלא נערכו בעוד מועד להבאת עדותו של רו"ח רן לירון בעוד מועד.