לוי נ' לוין

פסק דין

התובעת הלוותה לנתבע סכום כולל של 20,000 ₪, בשתי הזדמנויות. לשם כך נטלה הלוואות מבנק הפועלים (להלן: "הבנק"). הנתבע ערב להלוואות אלה כלפי הבנק. בתביעה זו תובעת התובעת את יתרת סכום ההלוואות, שלטענתה חייב לה הנתבע.

בטרם אדון בתביעה גופה אציין, כי לאחר הגשת התביעה הגיש הנתבע, בנוסף לכתב ההגנה, שתי בקשות: האחת – כי בית המשפט יורה לבנק לפטור אותו מערבותו להלוואות התובעת; והשניה – לצרף את הבנק כנתבע בתיק, ולהורות לו לפטור את הנתבע מערבותו להלוואות התובעת. כפי שהובהר לצדדים במהלך הדיון, ענינה של תביעה זו הינו בשאלת קיומו של חוב של הנתבע לתובעת, ובית משפט זה אינו מוסמך לדון בבקשת הנתבע להורות לבנק לפטור אותו מערבותו. לפיכך שתי בקשותיו של הנתבע (שהן, למעשה, בקשה אחת) – נדחות.

ומכאן – לתביעה עצמה. מעדויות הצדדים עולה, כי בסוף שנת 2006 – תחילת שנת 2007 נתנה התובעת לנתבע שתי הלוואות, כל אחת בסך של 10,000 ₪. את הכסף שהלוותה לנתבע לוותה התובעת מהבנק, בשתי הלוואות: האחת – הלוואה בסך של 10,000 ₪, למשך 18 חודשים בריבית של 6.25% (להלן: "ההלוואה הראשונה"). השניה – הלוואה בסך 10,000 ₪, המורכבת משני חלקים: 5,592 ₪ למשך 36 חודשים בריבית של 6.25%, ו-4,408 ₪ למשך 36 חודשים בריבית של 11.50% (ראה לוחות הסילוקין שצורפו לכתב התביעה) (להלן: "ההלוואה השניה"). שני הצדדים העידו, כי הנתבע התחייב להחזיר לתובעת את מלוא סכום ההלוואות שנטלה מן הבנק, הן הקרן והן הריבית. אלא שלטענת הנתבע, הואיל ושילם לתובעת את סכום ההלוואות (למעט 200 ₪) בפרק זמן הקצר מפרק הזמן בו מחזירה התובעת את ההלוואות לבנק, דהיינו תוך 30 חודשים ולא תוך 36 חודשים, הסכום שעליו לשלם לתובעת בגין ריבית, הינו נמוך מסכום הריבית הכולל שמשלמת התובעת לבנק.

מחישוב סך תשלומי הקרן והריבית עבור ההלוואה הראשונה, בהתאם לתנאיה, עולה כי מדובר בסכום של 10,502 ₪. מחישוב סך תשלומי הקרן והריבית עבור ההלוואה השניה, על שני חלקיה ובהתאם לתנאיהם, עולה כי מדובר בסכום של 11,375 ₪ (ראה לוחות הסילוקין של שני חלקי ההלוואה שצורפו לכתב התביעה). הסכום הכולל של תשלומי הקרן והריבית בשתי ההלוואות שנטלה התובעת מהבנק הוא, על כן, 21,877 ₪, ולא 22,825 ₪ כפי שטענה התובעת.

התובעת מסרה בעדותה, כי הנתבע החזיר לה 19,600 ₪ בסך הכל. לעומת זאת הנתבע טען בעדותו, כי החזיר לתובעת סכום של 21,000 ₪. כל אחד מהצדדים הגיש לבית המשפט רשימה שערך לגבי התשלומים ששילם, לפי טענתו, הנתבע לתובעת. הואיל והנתבע אינו חולק על חובו, אלא טוען כי פרע אותו, נטל ההוכחה להוכיח את הפרעון (דהיינו להוכיח כי שילם 1,400 ₪ נוספים על הסכום שטוענת התובעת כי שילם) מוטל עליו, ראה ע"א 98/68 באומן נ' לנגסנר, פ"ד כב(2) 502:

"טענת-ההגנה של פרעון היא בבחינת "הודאה והדחה", היינו, הודאה בחוב אליה מצטרפת הטענה שהחוב נפקע על-ידי הפרעון. ועל הנתבע להוכיח את החלק "המדיח" שבטענתו".

לא מצאתי סיבה להעדיף את גרסת אחד הצדדים על פני גרסת רעהו באשר לסכום שכבר הוחזר לתובעת, ועל כן, והואיל והנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו בענין זה, אני קובעת כי הנתבע החזיר לתובעת סכום של 19,600 ₪.

מכאן שהסכום שנותר הנתבע חייב לתובעת הוא ההפרש בין 21,877 לבין 19,600, דהיינו 2,277 ₪ (ולא 3,800 ₪ כפי שטוענת התובעת בתביעה).

באשר לטענת הנתבע, כי פרע את ההלוואות (למעט 200 ₪) בתוך 30 חודשים ולא בתוך 36 חודשים, ולכן הסכום שעליו לשלם הינו נמוך יותר, אציין, כי אין בידי לקבלה. ראשית, קבעתי כי הנתבע נותר חייב 2,277 ₪, ולא 200 ₪ כטענתו. שנית, לא הובאו ראיות, כי ההסכם בין הצדדים כלל הסכמה, כי אם תקופת פרעון ההלוואה על ידי הנתבע לתובעת קצרה מתקופת הפרעון של הלוואות התובעת לבנק, הרי שהסכום הכולל שיחזיר הנתבע לתובעת יקטן בהתאמה.

אשר על כן אני מורה, כי הנתבע ישלם לתובעת סכום של 2,277 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כנגד תשלום זה תחזיר התובעת לנתבע את ההמחאה בסך 1,100 ₪ שקיבלה ממנו, ושהוחזרה על ידי הבנק מבלי שנפרעה, שהעתקה צורף לכתב התביעה.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסכום של 200 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

על פי לוחות הסילוקין של ההלוואה השניה, על שני חלקיה, חל מועד התשלום האחרון של התובעת לבנק ביום 17.12.09. הנתבע ערב להלוואה זו. לטענתו, על פי מידע שנמסר לו מהבנק, התובעת פיגרה בתשלומיה. על מנת למנוע מצב בו יחויב הנתבע לשלם לתובעת על פי פסק דין זה, ובמקביל יחויב לשלם לבנק תשלומים על חשבון ההלוואה בגין ערבותו, אני קובעת, כי הנתבע רשאי לשלם את הסכומים הנקובים בסעיף 8 לעיל לבנק, וזאת לכיסוי יתרת ההלוואה השניה. אם יבחר הנתבע באפשרות זו, עליו להציג לתובעת מסמך המעיד כי שילם סכום לבנק. בנוסף, אם לאחר התשלום לבנק תיוותר יתרה מן הסכומים הנקובים בסעיף 8 לעיל, על הנתבע לשלמה לתובעת.

אם יבחר הנתבע שלא לשלם לבנק, או אם סילקה התובעת את כל חובותיה לבנק, ישלם הנתבע את הסכומים הנקובים בסעיף 8 לעיל לתובעת.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק דין זה בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י"ד טבת תש"ע, 31 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.