החלטה
1.התובע הגיש בקשה להבאת ראיה נוספת, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים. הראיה אותה מבקש התובע להגיש הינה דף אובליגו מיום 1.5.2000 השולל לטענתו, כל טענת התיישנות. לטענתו, הסכום המצויין בתחתית מסמך זה, בסך של 237,114 ₪ נעלם. הבקשה הוגשה תחילה, כהודעה מטעם התובע עצמו (שלא באמצעות ב"כ) ולאחר מכן, הוגשה הודעה נוספת, חתומה על ידי ב"כ התובע, אליה צורף תצהיר של התובע.
2.לאחר שעיינתי בבקשה, לרבות הודעתו הנוספת של התובע, בצירוף תצהירו, כמו גם במסמך עצמו ובתגובת ב"כ הנתבע, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להדחות.
3.ככלל, על בעל דין המבקש לצרף ראיות לתיק בית המשפט לאחר המועד להגשתן לעמוד בנטל לשכנע את בית המשפט, כי קיימים טעמים סבירים והוגנים שיש בהם להצדיק סטייה מן הכלל של הגשת ראיות לבית המשפט כמקשה אחת.
במסגרת רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נגד כלל חברה לביטוח בע"מ נקבע כדלקמן:
"ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה... עם זאת עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור...".
שיקולי בית המשפט לעניין הגשת ראיות נוספות באיחור פורטו במסגרת רע"א 2137/02 אליהו ממן נגד פז חברת נפט בע"מ, כדלקמן:
"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665)".
4.מן הכלל אל הפרט. בכל הנוגע לעיתוי הגשת הבקשה, הרי שהיא הוגשה באיחור ניכר, לאחר שניתנה לתובע הזדמנות לתקן את תביעתו, לאחר שהגיש תצהיריו, נחקר ואף הצדדים הגישו את סיכומיהם. לא מצאתי בבקשה התייחסות כלשהי לעניין עיתוי הגשתה ולמעשה, דינה להדחות ולו רק מטעם זה.
חשוב מזה, הטענה כי סך של 237,214 ₪ נעלם, כביכול, מחשבונו של התובע, כלל לא עלתה בכתב התביעה המתוקן והיא אינה מהווה חלק מהמחלוקות נשוא תיק זה. מדובר בטענה חדשה, המהווה הרחבת חזית לכתב התביעה המתוקן והיא אינה רלבנטית לצורך בירור טענותיו של התובע או טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבע. זאת ועוד, המסמך שצורף לבקשה, שהינו תדפיס אובליגו ללקוח, אינו מעיד על דבר, מלבד העובדה שביום 1.5.2000 היו בחשבונו של התובע ני"ע סחירים בסך של 237,114 ₪ ותצהירו של התובע אף הוא אינו מבסס, ולו לכאורה, טענה כלשהי. יתירה מזאת, הטענה נוגעת לפעולה כלשהי הנוגעת ליום 1.5.2000 וממילא, היא התיישנה בעת הגשת כתב התביעה המתוקן. למעשה, אין בין המסמך אותו מבקש התובע להגיש לבין בירור טענת ההתיישנות (על בסיס כתב התביעה שהוגש), דבר.
5.לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ב, 16 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.