החלטה
בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.
המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום שיק אשר נמסר לו על ידי המבקש. על-פי הנטען בכתב התביעה, נתן המשיב למבקש הלוואה על סך של 25,000 ₪ ותמורתה מסר המבקש למשיב את השיק נשוא התביעה, אשר נמשך מחשבון חברת "אלון שחקים, נכסים ובניין בע"מ". כן חתם המבקש כערב על גבי השיק. השיק חולל ומכאן התביעה שהוגשה הן בעילה שטרית והן בעילה חוזית להשבת סכום ההלוואה.
ביום 27.6.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה, וזאת לאחר שהמבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן. יצוין, כי עובר למתן פסק הדין, ביום 27.2.12, הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן, אשר לא נתמכה בתצהיר. כב' הרשם הבכיר ב' שלו הורה על מחיקת הבקשה בשל העדר תצהיר וקבע כי אם לא תוגש בתוך 20 יום בקשה הנתמכת בתצהיר, יהיה המשיב רשאי לבקש פסק דין בהעדר הגנה. משלא הוגשה בקשה הנתמכת בתצהיר כנדרש, ניתן פסק דין בהעדר הגנה.
המבקש עותר לביטולו של פסק הדין. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי עם קבלת כתב התביעה הגיש בקשת רשות להתגונן, אך לא קיבל תשובה או זימון לדיון. המבקש טוען כי נודע לו רק לאחרונה על כי ניתן נגדו פסק דין.
לגופה של התביעה טוען המבקש, כי מעולם לא לווה כסף מהמשיב ואף לא חתם על השיק נשוא התביעה כערב. לטענתו, החתימה המופיעה על גב השיק זויפה.
המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי המשיב אינו רשאי להגיש בקשת רשות להתגונן בשנית לאחר שניתן פסק דין ומדובר בבקשה לקונית שאינה נתמכת בתצהיר.
ראשית אציין, כי הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש וזאת בניגוד לטענת המשיב. שנית, מעיון בתצהירו של המבקש עולה כי למעשה מבקש הוא את ביוטולו של פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה. אמנם המבקש, אשר אינו מיוצג, הכתיר את בקשתו כבקשת רשות להתגונן, אך בפועל הבקשה היא לביטול פסק הדין כפי שעולה מתוכן הבקשה, שכן במסגרת בקשה זו נימק המבקש את מחדלו באי מילוי אחר החלטת כב' הרשם הבכיר ב' שלו וכן הציג את סיכויי הגנתו בפני התביעה. לאור העובדה, כי מדובר במי שאינו מיוצג אין מקום "להיתפס" לכותרת הבקשה ויש לדון בבקשה לגופה.
בענייננו, המדובר בביטול פסק דין משיקולי בית המשפט, שהרי כתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו לנתבע כדין והראיה שהגיש בעבר בקשת רשות להתגונן, אשר נמחקה. כידוע, כאשר מדובר בביטול פסק דין משיקולי בית המשפט, על בית המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)). השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).
המבקש טוען כאמור כי הגיש בקשת רשות להתגונן, אך לא נענה או הוזמן לדיון. מעיון בתיק בית המשפט עולה כי החלטת כב' הרשם הבכיר שלו המורה למבקש להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה נשלחה למבקש, אך זה לא טרח לסור לדואר על מנת לקבלה. בנסיבות אלה, אין ספק כי התנגותו של המבקש לא היתה כדין, שכן היה עליו לברר מה עלה בגורל בקשתו. יחד עם זאת הרי שלא ניתן לומר שהתנהגותו גובלת בזלזול בבית המשפט ומדובר במחדל הניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות.
שנית, וזו הנקודה המרכזית, הרי שהמבקש הציג טענות העשויות להקנות לו הגנה לכאורה בפני התביעה. כך, המבקש טוען כי לא קיבל הלוואה מהמשיב ואף אינו חתום כערב על השיק. טענות אלה, אם תוכחנה בסופו של יום, עשויות להקים למבקש הגנה בפני התביעה.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש ועל קבלת בקשת הרשות להתגונן, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 214(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל מחדלו באי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד, בסכום של 1,500 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.
המבקש יפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום. לא יופקד סכום ההוצאות כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.
עם הפקדת סכום ההוצאות ולנוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראת תקנה 214ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום.
הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.
היה והתובע לא יגיש את המסמכים בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתו.
ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.