הנשיא סטיב אדלר
מהי הפרשנות שיש ליתן ל
סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן -
חוק הבטחת הכנסה), הקובע כי לא יהיה זכאי לגמלה לפי חוק זה
"תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע"? מהי תכליתו של סעיף זה וכיצד יפורש לאור התיקון שהתקבל לחוק לא מכבר ולפיו הסייג לזכאות לא יחול במקרים בהם מדובר ב
"הורה יחיד, שהשתלמה לו גמלה בעד 16 חודשים לפחות מתוך 20 החודשים שקדמו לחוק שבו החל להיות תלמיד במוסד כאמור, ובלבד שהוא אינו לומד בתוכנית לימודים המקנה תואר אקדמי שני או שלישי"?
לפנינו ערעורו של המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המערער או
המוסד) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה
[1] בו התקבלה תביעתה של גב' ליאורה פרומן עמר (להלן -
המשיבה) לקבלת גמלת הבטחת הכנסה חרף לימודיה בקריה האקדמית שהינו מוסד אקדמי כאמור ב
סעיף
3(4) לחוק הבטחת הכנסה (להלן
סעיף 3(4) לחוק).
תמצית העובדות הצריכות לעניינו
[2] המשיבה, ילידת 1977, גרושה ואם חד הורית לתאומים שהם כיום בני 9 ולילדה שהיא כיום בת 7, רשומה כמובטלת בשירות התעסוקה מאז גרושיה (כיום, מזה כ-7 שנים). היא ניסתה להתקבל לעבודות שונות, ללא הצלחה. ביום 31.10.2005 היא החלה לימודיה בקריה האקדמית קריית אונו, במסלול לימודי משפטים. בעקבות מכתבי המוסד, המודיעים לה כי לא תוכל להמשיך לקבל גמלת הבטחת הכנסה כל עוד היא לומדת במוסד אקדמי וכי נוצר לה חוב עקב תשלומים שהועברו לה ביתר בחודשים מאי 2005 ועד דצמבר 2005 תבעה המשיבה את המוסד. תביעתה נסובה על בקשתה להתחשב במצבה החריג ולאפשר לה להמשיך בלימודיה על מנת שתוכל לשפר את מצבה לעתיד ולא להיות לנטל על הציבור בטווח הארוך. לדבריה, רק באמצעות הלימודים, המתקיימים שעות ספורות בשבוע באופן שאינו מונע ממנה לקבל על עצמה עבודה, תוכל היא לקדם את עצמה, ולו במעט, ולהגיע למצב עתידי בו לא תהיה תלויה במדינה לפרנסתה.
פסק הדין של בית הדין האזורי
[3] בית הדין קמא קבע, כי בנסיבות המקרה שהובא בפניו:
"ככל שהתובעת תוכיח לנתבע כי היא לומדת מספר שעות מועט בשבוע (6-4 שעות) בשעות אחר הצהריים או הערב, דבר אשר אינו מונע ממנה להתייצב ולקבל כל עבודה מתאימה שתוצע לה על ידי שירות התעסוקה, וכן תוכיח כי כל מימון הלימודים נעשה שלא באמצעותה אלא באמצעות מילגות וכדו', תהא התובעת זכאית לגימלת הבטחת ולא יחול לגביה הסייג המפורט בסעיף 3(4) לחוק.
באשר לתקופה בה למדה התובעת בשעות הבוקר, הגם שהיה מדובר במספר שעות מועט, אין התובעת זכאית לגימלת הבטחת הכנסה.
הננו סבורים כי עמידה באותם סייגים כפי שנקבעו על ידינו לעיל וכפי שאף עולים מפסיקת בית הדין הארצי בעניין קרר ובעניין שחל דהיינו מספר מועט של שעות לימוד, בשעות אחר הצהריים או הערב ומימון שלא באמצעות התובע גימלת הבטחת הכנסה, יש בהם כדי להבטיח קיום תכלית החוק, ניתן לקבוע לגבי אותו אדם כי אינו בגדר "תלמיד" כמשמעותו בתקנות הבטחת הכנסה גם אם הינו לומד במוסד כמשמעו בתקנות ומאידך גיסא אותו אדם יוכל להתקדם ולנסות לצאת ממעגל מקבלי הבטחת הכנסה באמצעות רכישת מקצוע"
[2].
[4] את מסקנתו השתית בית הדין קמא על סקירה רחבה של לשון החוק ותכליתו, על בסיס הפסיקה הרלוונטית ותוך יישומה למקרה דנן. בין היתר, השתית בית הדין קמא את קביעתו, על דרך ההיקש, גם על האמור ב
תקנה 6(א)(5)(ב) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן -
תקנות הבטחת הכנסה), שלפיה לעניין
סעיף 3(4) לחוק העיקרי לא ייחשב 'מוסד לימודים' "
מוסד... שמסלול הלימודים בו אינו עולה על 12 חודשים וכן מוסד המכשיר את תלמידיו להשלמת השכלה תיכונית, אף אם אין מתקיים בהם האמור בפסקת משנה (א), ובלבד שלגבי זכאי לגמלה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק, בתנאי נוסף,
שהלימודים במוסד מתקיימים בשעות הערב". ועל האמור בתקנה 6(ב)(2) לתקנות מס הכנסה שלפיה הסייג לזכאות לא יחול גם מקום שמדובר בזכאי "
המטפל בהורהו החולה והלומד במוסד לימודים בשעות הערב
לא יותר משתים עשרה שעות בשבוע לשם השלמת השכלה תיכונית או הכשרה מקצועית
"
[3].
[5] מכאן, הגיע בית הדין קמא למסקנה, כי בכל הנוגע לחודשים בהם למדה המשיבה בשעות הבוקר, אין היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה, אך המליץ כי עניינה יובא בפני ועדת לביטול חובות של המוסד, על מנת לבטל את החוב שנצבר וכי המשיבה תתעניין כיצד להגיש בקשה לוועדה הנ"ל. בנוסף, קבע בית הדין קמא, כי בחודשים בהם תוכיח המשיבה כי למדה רק מספר שעות מועט בשעות הערב, כשלימודיה ממונים על ידי גורם חיצוני, תהא היא זכאית לגמלה בכפוף להתייצבות כנדרש בלשכת התעסוקה ולקבלת כל עבודה שתוצע לה.
לוז טענות הצדדים בהליכי הערעור
[6]
ערעורו של המוסד - בערעורו, טוען המוסד, כי טעה בית הדין קמא בקובעו כי המשיבה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה באם תוכיח בפניו כי היא לומדת רק מספר שעות מועט בשעות הערב, כשלימודיה ממונים על ידי גורם חיצוני ובכפוף להתייצבות כנדרש בלשכת התעסוקה ולקבלת כל עבודה מתאימה שתוצע לה. לטענת המוסד, יש לראות במשיבה "תלמיד" כאמור בהוראת
סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ולפיכך אין היא זכאית לגמלה כאמור ואין להקיש מהאמור
בתקנות 6(א)(5)(ב) ו-6(ב)(2), המתייחסות לנסיבות ספציפיות אחרות, לעניינה של המשיבה.
בתוך כך, איבחן המערער את עניינה של המשיבה מ
עניין מיכל קרר
[4], בהסבירו כי בעניין קרר לא היתה חייבת המערערת במבחן תעסוקה, נסיבות שאינן מתקיימות בעניינה של המשיבה. כל זאת, על אחת כמה וכמה שמדובר בלימודי תואר ראשון במשפטים, האורכים 3.5 שנים ודורשים השקעה מרובה. לדברי המערער, טענתה של המשיבה כי תוכל ללמוד בשעות הערב מעוררת ספק, הן לאור העובדה שלא הביאה ראיות כי למדה בפועל בשעות הערב והן לאור גילם של ילדיה הקטינים. בנוסף, הדגיש המערער את שנקבע לאחרונה ב
עניין יבגניה מלמוד
[5], וציין כי אין מקום לפרוץ את ההלכה האמורה.