גזר דין
הנאשמת בפני הורשעה על סמך הודאתה בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3) , 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); ועבירה על תקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").
תמצית הטענה העובדתית היא כי בתאריך 5.9.2008 בשעה 4:55 או בסמוך לו, נהגה הנאשמת ברחוב דרך חברון בירושלים כשבדמה אלכוהול מעל למותר.
סעיף 39א לפקודה קובע עונש מינימום של שנתיים פסילה לעבירת הנהיגה בשכרות. עם זאת, לבית המשפט נתונה הסמכות להפחית מעונש המינימום בנסיבות מיוחדות. לטעמנו, רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלקה תהיה פסילה על תנאי (ת"ת 10214/09 מדינת ישראל נגד כהן, (לא פורסם), ניתן ביום 17.11.2009).
ב"כ המאשימה ביקשה כי יושת על הנאשמת עונש של שנתיים פסילה, פסילה על תנאי וקנס. אין ביכולתו לקבל זאת. כאן המקום לציין כי טענת התביעה שבתי המשפט גוזרים בדרך שבשיגרה שנתים פסילה על מי שנתפס נוהג בשכרות היא חסרת שחר ונביא כמה דוגמאות.
כך למשל בע"פ (נצ') 1355/06 מדינת ישראל נגד קסהון (לא פורסם), ניתן ביום 28.1.2007, דחה כבוד השופט הווארי את ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על הנאשם והותירו על כנו, תוך שציין כי ה"עונש מאוזן, מידתי והולם את נסיבות המקרה". במקרה זה הורשע הנאשם לאחר שבדמו נמצא ריכוז אלכוהול של 170 מ"ג. בית משפט קמא (ת"ת 3879/05) גזר על הנאשם עונש של 11 חודשי פסילה, 6 חודשי פסילה על תנאי, 200 שעות של"צ, קנס ו-6 חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט התחשב בכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, סייע בפרנסת משפחתו מאז מותו של אביו, אינו מכור לטיפה המרה, מתפקד באורח תקין ואחראי במסגרות חייו השונות. הנאשם טען שם כי שתה אלכוהול במסגרת מסיבה במהלכה הוזעק על ידי אשתו לבית חולים בשל מחלת בנו.
דוגמא אחרת היא ע"פ 1183/07 מדינת ישראל נגד אחמד (לא פורסם), ניתן ביום 25.10.2007, אישר בית המשפט (מפי כבוד השופט הווארי) את גזר דינו של כבוד השופט דבור בת 6902/05 לנאשם שהורשע בשכרות לאחר שריכוז האלכוהול שנמדד בליטר נשוף היה 690 מיקרוגרם. במקרה זה השית בית המשפט על הנאשם קנס, פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים, פסילה בפועל לתקופה של 11 חודשים ו – 28 ימים, התחייבות ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. כבוד השופט הווארי התחשב בכך שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי, עברו התעבורתי מקל, הנאשם בן למשפחה שכולה וזו היא לו פעם ראשונה שהיה מעורב באירוע תעבורתי חמור.
וראו גם בעפ"ת (מר') 09-09-14209 ישר נגד מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום 3.11.200 בו אושר לשליח לנהוג על רכב דו-גלגלי שבו הוא משתמש לפרנסתו כך שבפועל כמעט ולא נפסל על תיק זה.
אציין כי אלו רק דוגמאות מעטות לשלל הדוגמאות שבהן נתנו בתי המשפט עונשים החורגים מעונש המינימום משמעותית.
אוסיף גם כי בית משפט זה נתקל בנהגים רבים שהואשמו בעבירת הנהיגה בשכרות. מרביתם שונים מדמות ה'שיכור' במובנה המקובל. המדובר על פי רוב באנשים חיוביים ונורמטיביים, שסברו בכנות כי השתייה לא השפיעה עליהם והם יכולים לנהוג. נהגים אלה לא ידעו כי הם נוהגים ברמת השכרות האסורה בחוק.
במקרה שלפנינו המדובר בנאשמת צעירה בת 27, המנהלת אורח חיים נורמטיבי ותקין. הנאשמת רווקה, מתגוררת עם אמה החולה ומתמחה בעריכת דין. מתסקיר שירות המבחן עולה כי ביצוע העבירה מהווה אירוע חריג בחייה ואינו מאפיין אותם. הנאשמת מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 2008. ב"כ הנאשם טען כי בדיקת המאפיינים שבוצעה לה הייתה תקינה. לטענת הנאשמת במועד האירוע רק הזיזה את הרכב בחניון.
שרות המבחן בנה לנאשמת תוכנית בהיקף של 250 שעות לתועלת הציבור במסגרת מינהל קהילתי בקעה, בתפקיד של עבודות משרדיות.
לאור האמור הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשמת את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט.
האמור לעיל הוא בהתאם ובמצטבר לנימוקים שהעלתי בתת (י-ם) 16231/08 מדינת ישראל נגד שויש השאש (לא פורסם), מיום 9.8.2009.
לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים:
פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל אחד עשר חודשים, שיחושבו החל מיום 16.6.2010 (בו הפקידה הנאשמת רישיונה). יתרת שלושה עשר החודשים, יהיו על תנאי לשלוש שנים, אם תנהג בזמן שכרות.
250 שעות לתועלת הציבור, אותם תבצע הנאשמת במסגרת המינהל הקהילתי בקעה, בעבודות משרדיות. השירות יבוצע בתוך שנה מהיום, והפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. במידה ויהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשמת מוזהרת כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינה מחדש. חרף בקשת ב"כ המאשימה, בנסיבות העניין, אין מקום לעכב את עונש השל"ץ.
למרות שלא הוטל עליה עונש של מאסר על תנאי, הנאשמת מוזהרת כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשירות המבחן.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.