גזר דין
1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון בעבירות של איומים והפרעה לעובד ציבור. מכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 2.12.2008 במחלקת מיון בבית החולים "סורוקה" איים הנאשם על ד"ר פבלו בכך שאמר לו "אם לא תיתן לי ווליום אני אטפל בך ואהרוס את המיון, אני אשב בכלא ולא מעניין אותי שום דבר, אני מסוגל לעשות בלאגן רציני אני דפוק בראש".
בתאריך 29.11.2008, התקשר הנאשם והזמין אמבולנס, לכשהגיע זה האחרון, התעקש לשבת סמוך לנהג האמבולנס, או אז החל להפריע לנהג בכך שהפעיל את צופר האמבולנס הזיז את ידו של הנהג והסיט את הגה האמבולנס, תוך שהאמבולנס סוטה בנסיעה, ובזיגזג וזאת שלא כדין. הנאשם הורשע כאמור, בעבירה של איומים ובעבירה של הפרעה לעובד ציבור.
הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך הוסכם כי יתקבל תסקיר בעניינו של הנאשם אשר יבחן שאלת הארכת מאסרים מותנים התלויים ועומדים נגדו, זאת לאור הליך גמילה שעבר הנאשם עובר להודאתו בכתב האישום המתוקן.
תסקיר בעניינו של הנאשם התקבל ביום 18.11.2010 והצדדים טענו לעונש ביום 9.12.2010.
2.מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם מצוי בפיקוח של השירות במסגרת ת"פ 3495/08, תקופת הפיקוח אמורה להסתיים ביום 24.3.2011.
הנאשם נשוי, חי מזה כשמונה שנים בנפרד מאישתו והוא אב לשני ילדים בגילאים 11 ו – 16. הנאשם קיבל אזרחות ישראלית על רקע שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון, סיים 12 שנות לימוד ועבד במהלך השנים כטבח במסעדות שונות.
שירות המבחן התרשם מאדם ורבלי בעל אינטליגנציה תקינה אשר נעדר מערכות תמיכה, ואשר צרך אלכוהול באופן לא מבוקר ויום יומי. במהלך תקופת פיקוח מעצר בה שהה הנאשם שולב בקבוצה טיפולית אליה הגיע בגילופין ושירות המבחן התרשם כי הבעיתיות בהתנהגותו זו והתמכרותו לאלכוהול משקפות את קשייו להתמודד עם מכלול מטלות חייו ולמעשה היווה אמצעי הישרדותי וקריאה לעזרה. במהלך פיקוח המעצר שיתף הנאשם פעולה, אך בשל העובדה שהתייצב למפגש בקבוצה הטיפולית כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול לא שולב במפגשים נוספים. לאור רצונו להיגמל מאלכוהול ולאחר ניסיונות לשלב את הנאשם במחלקה לתחלואה כפולה בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע נבנתה עימו תכנית גמילה ב"מרכז צעדים" ובקהילה טיפולית.
הנאשם סיים את הטיפול ב"מרכז צעדים" והשתלב בקהילה הטיפולית "זוהרים - רמות יהודה". במסגרת שהותו בקהילה ניכר היה כי ערך שינויים בדפוסי חשיבותו והתנהגותו וביום 7.4.2010 עזב את הקהילה. בשיחה עם שירות המבחן תיאר הנאשם קושי לשהות בקהילה בשל העדר מזון מספיק, אי קבלת טיפול תרופתי ועוד. ביום 18.4.2010, השתלב הנאשם בהוסטל "הצעד הנוסף" במהלך שהותו בהוסטל השתלב בעבודה במסעדה ומהדיווח מהמעסיקה עולה, כי הנאשם עובד במשרה מלאה עושה את עבודתו נאמנה על הצד הטוב ביותר והפך להיות עמוד התווך בתפעול השוטף של המקום. המעסיקה מדווחת כי היא סומכת על שיקול דעתו של הנאשם ועל אמינותו. ההוסטל דיווח לשירות המבחן כי הנאשם השתלב בו היטב ומשכיל לשוחח על הקשיים בהם נתקל ומבקש סיוע במידת הצורך. בשבועות שקדמו לכתיבת התסקיר התגלעו קשיים בתפקודו של הנאשם בהוסטל ולאור העובדה כי הנאשם לא עמד בכללי המסגרת סירב צוות ההוסטל להמשיך את שהותו בהוסטל.
בשיחה עם הנאשם, דיווח זה כי ישכור דירה בפתח תקווה וימשיך לעבוד בעבודה בה עבד קודם לכן.
ביחס לעבירות מציין שירות המבחן כי הנאשם מודה בביצוען ומסבירן בעובדה כי היה תחת השפעת אלכוהול. מאחר והנאשם מצוי בפיקוח השירות בתיק אחר נמנע השירות מליתן המלצה טיפולית גם בתיק דנן זאת לאור הימשכות הקשר עם שירות המבחן ולא בשל חוסר התאמה לטיפול של הנאשם.
לאור השינוי המשמעותי שעבר הנאשם בדפוסי התנהגותו ואורח חייו, ממליץ שירות המבחן להאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו ולהשית פיצוי על המתלוננים. שירות המבחן מציין, כי הטלת עונש של מאסר בפועל או בדרך של עבודות שירות עשויה להוביל לנסיגה משמעותית בתפקודו ולפגיעה בפרנסתו.
3.ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל ולהפעיל את המאסרים התלויים ועומדים נגדו במצטבר תוך שהוא מדגיש, את העובדה כי הנאשם עבר את העבירות שבכתב האישום כנגד רופא בחדר המיון ונהג אמבולנס, עובדי ציבור שתפקידם לסייע. ב"כ המאשימה הדגיש כי הנאשם ביצע את אחת העבירות נשוא כתב האישום כשבוע לאחר שהושת עליו מאסר מותנה, עניין המלמד כי ענישה הצופה פני עתיד איננה מרתיעה אותו. עוד הדגיש התובע המלומד את עברו הפלילי של הנאשם אשר כולל הרשעות בעבירות דומות.
ביחס להליך הטיפולי אותו עבר הנאשם ציין ב"כ המאשימה כי הטיפול הוא טיפול שלא צלח לאור העובדה כי ההוסטל מסרב להמשיך את שהותו של הנאשם בין כתליו.
4.ב"כ הנאשם מנגד, טען לזכותו כי עזיבתו של הנאשם את ההוסטל באה על רקע עזיבתו את ההוסטל לביתו במהלך חג הקורבן, ולאחר שהייה של שבעה חודשים בהוסטל.
הסניגור הדגיש, כי הרקע לביצוע העבירות הוא התמכרותו של הנאשם, ממנה השכיל הנאשם להיגמל, ולא רקע עברייני אחר.
הסניגור הדגיש כי הנאשם עבר הליך טיפולי ארוך ומשמעותי והגיש מכתב מהאישפוזית בה שהה הנאשם (נ/1) ממנו עולה, כי הנאשם גילה רצון ומוטיבציה גבוהים לטיפול , גילה נכונות לשינוי, ובמהלך הטיפול הפרטני הגיע לתובנות ארוכות ומשמעותיות. המכתב מציין, כי הנאשם, על אף הקושי, חשף עצמו באומץ ושימש מודל לחיקוי לכל המטופלים האחרים, ואף גילה איכפתיות והבנה להליך הטיפול והשיקום. הסניגור הגיש מכתב ממעסיקתו של הנאשם (נ/2) ממנו עולה, כי הנאשם מתפקד בכל התחומים במסעדה אותה מנהלת המעסיקה החל מפתיחת המקום, קבלת סחורה ועד לבישול וסגירת המקום. גברת יוסף, בעלת המסעדה מציינת, כי היא בקשר קבוע עם הנאשם גם לאחר שעות העבודה, וצופה צעד צעד בהתקדמותו של הנאשם ובשינוי שאותו ערך. המעסיקה מציינת כי ניתן לסמוך על הנאשם, על אמינותו ועל שיקול דעתו.
הנאשם בדבריו לעונש, ביקש להביע תודתו לביהמ"ש אשר איפשר לו את הליך הגמילה לאחר התמכרות של 20 שנה לאלכוהול, ציין כי שילם מחירים כבדים בגין התמכרותו והצהיר, כי אין לו שום כוונה לבצע עבירות נוספות. הנאשם הסביר כי העבירות בוצעו על רקע התמכרותו וכי הוא בקשר עם קבוצות AA ולשאלת ביהמ"ש ענה, כי השתלבותו בחברה חזרה, היא הלקח שהפיק, והמתנה אותה קיבל.
5.הנאשם שבפני יליד 1969 בעברו אישומים קודמים בגין עבירות של איומים, העלבת עובד ציבור, הפרת הוראה חוקית ורכוש. כנגדו תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים ברי הפעלה אשר הושתו עליו במהלך שנת 2008, האחד בן 6 חודשים והשני בן 3 חודשים.
שגה ב"כ המאשימה בטענתו לפיה הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו כשבוע לאחר שהושת עליו המאסר המותנה בן שלושת החודשים. המאסרים המותנים של הנאשם הושתו עליו בינואר ובמאי 2008 ובמהלך נובמבר ודצמבר 2008 ביצע את העבירות דנן. יחד עם זאת, עדיין יש לשקול לחובתו של הנאשם את העובדה כי נדון בגין עבירות דומות למאסרים מותנים, תקופה קצרה בטרם ביצע את העבירות דנן. נראה, כי אכן המאסרים המותנים לא הרתיעו את הנאשם מביצוע העבירות.